משפט ערך הביניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשה גרפית של משפט ערך הביניים. u מספר בין ערכי הפונקציה בקצוות הקטע, ולכן קיים c בקטע כך ש-f(c)=u.

בחשבון אינפיניטסימלי, משפט ערך הביניים מספק ביסוס פורמלי לתכונה האינטואיטיבית של פונקציות רציפות כפונקציות ש"ניתן לצייר אותן מבלי להרים את העיפרון מהדף". המשפט אומר כי כאשר פונקציה ממשית רציפה מקבלת שני ערכים שונים, היא תקבל כל ערך שביניהם.

עוד קודם ההוכחה הפורמלית למשפט ערך הביניים נעשה שימוש בתכונת ערך הביניים, וסיימון סטאבין אף הוכיח את קיום התכונה עבור פולינומים. לפני ההגדרה הפורמלית של רציפות, היו שעשו שימוש בתכונת ערך הביניים כדי להגדיר אותה, אולם ברנרד בולצנו (בשנת 1817) ואוגוסטן לואי קושי (בשנת 1821) הבינו שכדי לנסח את משפט ערך הביניים באופן מדויק יש להגדיר רציפות באופן המוכר לנו כיום.

ניסוח פורמלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהי f פונקציה ממשית רציפה בקטע סגור [a,b]. יהי t מספר ממשי בין f(a) ל-f(b) (כלומר f(a)\le t \le f(b) או f(b)\le t \le f(a)). אזי קיים c \in [a,b] כך ש-f(c)=t.

ניסוח נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים ניסוח שקול למשפט ערך הביניים, המשתמש במונחים שקל יותר להכליל אותם למרחב טופולוגי כללי (ראו להלן): תהי \ f:I\rightarrow \mathbb{R} פונקציה רציפה המוגדרת על קטע סגור  \ I= [a,b]\subseteq\mathbb{R}. אז התמונה \ f(I) של הקטע תחת הפונקציה היא בעצמה קטע.

הוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נניח ללא הגבלת הכלליות ש-f(a)\le f(b) (ההוכחה למקרה f(b)\le f(a) זהה). אנו רוצים למצוא מספר \ c\isin(a,b) כך ש-\ f(c)=t עבור \ t\isin(f(a),f(b)). נגדיר את הקבוצה הבאה: \ A=\left\{x\isin[a,b]\mid f(x)\le t\right\}. זוהי קבוצה לא ריקה (כי \ a\isin A) וחסומה (על ידי b), מכאן שיש לה חסם עליון, על פי אקסיומת החסם העליון של המספרים הממשיים. נסמן חסם עליון זה \ c, וכעת נוכיח כי \ f(c)=t.

נניח כי \ f(c)>t, אז \ f(c)-t>0, ולכן, מרציפות \ f נובע שקיים \ \delta>0 כך שלכל \ |x-c|<\delta מתקיים \ |f(x)-f(c)|<f(c)-t, כלומר \ f(x)>f(c)-(f(c)-t)=t. אבל מאחר ש-\ c הוא חסם עליון של \ A, בכל סביבה שלו יש איבר מתוך \ A, ובפרט קיים \ x\isin A כך ש-\ |x-c|<\delta, אבל זו סתירה, כי מהגדרת \ A נובע ש-\ f(x)\le t.

נניח כי \ f(c)<t, אז \ t-f(c)>0 ולכן קיים \ \delta>0 כך שלכל \ |x-c|<\delta מתקיים \ |f(x)-f(c)|<t-f(c), כלומר \ f(x)<f(c)+(t-f(c))=t. כלומר, מצאנו איבר \ x>c שעבורו \ f(x)<t, בסתירה להיות \ c חסם עליון.

מאחר ששללנו את האפשרויות \ f(c)>t,f(c)<t, בהכרח \ f(c)=t, כמבוקש.

הטענה ההפוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה כי "אם לכל מספר ממשי \ y \in \left[ c,d \right] קיים \ x \in \left[ a,b \right] המקיים \ f(x)=y, אז f רציפה", אינה נכונה. דוגמה נגדית למשפט היא הפונקציה \ f(x) = \sin(1/x) שמקיימת את התנאי אך היא אינה רציפה בנקודה x=0 (שם מגדירים f(x)=0). דוגמה נגדית חזקה יותר, בה הפונקציה אינה רציפה באף נקודה, היא פונקציית הבסיס-13 של קונוויי.

תכונת ערך הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומרים שמרחב טופולוגי X ניחן בתכונת ערך הביניים אם לכל פונקציה רציפה f: X \to \mathbb{R}, לכל a,b\in X ולכל t בין f(a) ל-f(b), קיים c\in X כך ש-f(c)=t. או בנוסח אחר, לכל f: X \to \mathbb{R} רציפה, f(X) הוא קטע. זוהי תכונה טופולוגית, היא נשמרת תחת הומיאומורפיזם. משפט ערך הביניים אומר שכל קטע הוא מרחב עם תכונת ערך הביניים.

מרחב ניחן בתכונת ערך הביניים אם ורק אם הוא מרחב קשיר - מרחב שאינו איחוד זר של שתי קבוצות פתוחות לא ריקות (אינטואיטיבית, זהו מרחב העשוי מ"חתיכה אחת"). אם מרחב אינו קשיר, אז ניתן להציגו כאיחוד זר של קבוצות פתוחות לא ריקות A ו-B, ואז הפונקציה 
f(x)= \left\{\begin{matrix} 
1 & \mbox{if } x\in A  \\ 
0 & \mbox{if } x \in B \end{matrix}\right.
היא רציפה וסותרת את תכונת ערך הביניים. בכיוון השני, אם מרחב הוא קשיר, תמונתו קשירה (כי אם A,B קבוצות פתוחות וזרות שאיחודן f(X), f^{-1}(A),f^{-1}(B) הן קבוצות פתוחות וזרות שאיחודן X). וקבוצה קשירה ב-\mathbb{R} היא תמיד קטע.

למשל קבוצת המספרים הרציונליים \mathbb{Q} אינה קשירה, וקיימות בה פונקציות רציפות שאינן מקיימות את תכונת ערך הביניים, כפי שמעידה לדוגמה הפונקציה הרציפה על הרציונליים:



f: \mathbb{Q} \to \ \mathbb{R},\quad

f(x)= \left\{\begin{matrix} 
1 & \mbox{if } x<\sqrt2  \\ 
0 & \mbox{if } x>\sqrt2\end{matrix}\right.

.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]