נקודת אוכף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נקודת אוכף על גרף הפונקציה \,z=x^2-y^2 (באדום)
נקודת אוכף בין שתי גבעות, בהצטלבות קו הגובה שבצורת הספרה 8

במתמטיקה, נקודת אוכף היא נקודה בתחום של פונקציה של שני משתנים שהיא נקודה יציבה (כלומר, הגרדיאנט שלה מתאפס), אך אינה מהווה נקודת קיצון מקומית. בנקודה כזו, המשטח ידמה לרוב לאוכף אשר מתעקם למעלה בכיוון אחד, אך מתעקם למטה בכיוון אחר (כמו מעבר הרים). בטופוגרפיה, אם נסתכל על מפה טופוגרפית כפונקציה של שני משתנים המתאימה לכל קואורדינטה (שני משתנים:אורך ורוחב) ערך - גובה נזהה בה את נקודת האוכף בדרך כלל באמצעות קו גובה אשר חותך את עצמו (ראו תמונה משמאל).

מציאת נקודת אוכף לפי מטריצת הסיאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה פשוטה לבדיקה האם נקודה יציבה נתונה של פונקציה ממשית \,f(x,y) היא נקודת אוכף היא לחשב את מטריצת הסיאן שלה בנקודה זו: אם המטריצה אינה מוחלטת (כלומר, יש לה ערכים עצמיים חיוביים ושליליים), אזי הנקודה תהיה נקודת אוכף.

לדוגמה, מטריצת הסיאן של הפונקציה \,z=x^2-y^2 בנקודה היציבה \ (0, 0) היא:

\begin{bmatrix}
2 & 0\\
0 & -2 \\
\end{bmatrix}

והיא אכן אינה מוחלטת. מכאן שנקודה זו היא נקודת אוכף. יש לציין כי קריטריון זה הוא תנאי מספיק אך לא הכרחי; לדוגמה, הנקודה (0, 0) היא נקודת אוכף של הפונקציה \,z=x^4-y^4,, אך מטריצת הסיאן של פונקציה זו בנקודה היא מטריצת האפס, אשר אינה מטריצה לא מוחלטת.

הגדרה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונחים כלליים יותר, עבור פונקציות של יותר מ-2 משתנים, נקודת אוכף של פונקציה חלקה (אשר הגרף שלה הוא עקומה, משטח או משטח רב-ממדי) היא נקודה יציבה אשר בכל סביבה שלה, גרף הפונקציה לא נמצא כולו בצד אחד של המרחב המשיק בנקודה זו.

גרף הפונקציה \,y=x^3 עם "נקודת אוכף" ב-0

בממד אחד, נקודת אוכף היא נקודה המהווה הן נקודה יציבה והן נקודת פיתול, ולכן היא אינה נקודת קיצון.

שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורת המשחקים, במשחק סכום אפס בעל שני שחקנים המוגדר במרחב רציף, נקודת שיווי-המשקל היא נקודת אוכף.

באלגברה לינארית, נקודת אוכף היא האיבר במטריצה שהוא האיבר הקטן ביותר בשורה שלו וגם האיבר הגדול ביותר בעמודה שלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]