משתמש:Seal/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף המשתמש שלי
דף השיחה שלי התרומות שלי
ארגז החול שלי
הערכים שלי
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Seal.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Seal.

המצור על בודפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצור על בודפשט נערך במלחמת העולם השנייה על ידי הסובייטים. ב29 בדצמבר 1944 כותרה העיר על ידי החזית האוקראינית ה-2 של הצבא האדום בפיקוד רודיון מלינובסקי. מולם נלחמו כוחות הורמאכט, הואפן אס אס והצבא ההונגרי. לאחר מצור ממושך, נכנעה העיר ב13 בפברואר 1945. מצור זה היה בין המצורים העקובים ביותר מדם במהלך המלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1944 הונגריה תחת שלטונו של מיקלוש הורטי ניסתה להצטרף לבעלות הברית. הגרמנים, שעדיין דבקו בבעלת בריתם, הבינו את חשיבותה האסטרטגית של הונגריה (בין השאר בשל שדות הנפט שבשטחה) ובמבצע מרגרט נכנסו כוחות הורמאכט להונגריה. הורטי הפסיק כתוצאה מכך את מגעיו עם בעלות הברית. בעקבות הפלישה הגרמנית, חצי מליון יהודי הונגריה הועמדו תחת כיבוש גרמני, במה שהחל כשלב חדש בשואת יהודי הונגריה.

באוקטובר 1944 הורטי נתפס נושא ונותן עם בעלות הברית. כתוצאה מכך הודח הורטי מראשות המדינה ב16 באוקטובר. במקומו הוכרז הפשיסט פרנץ סלשי ממפלגת צלב החץ כראש המדינה. כראש המדינה, הוא הורה על עריכת פרעות ביהודי הונגריה הנותרים.

הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיתור העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב29 באוקטובר החל הצבא האדום בהסתערותו לעבר העיר עם כ1,000,000 לוחמים. התכנית הייתה לנתק את העיר משאר הכוחות הגרמנים וההונגרים. ב7 בנובמבר נכנסו הסובייטים לפאתיה המזרחיים של העיר, 20 ק"מ בלבד מהעיר העתיקה. ב26 בדצמבר חיילים סובייטים החזיקו בכביש המוביל לוינה ועל ידי זאת כיתרו את העיר. לאחר הכיתור, נותרו בעיר 33,000 חיילים גרמניים ו37,000 חיילים הונגרים יחד עם כ800,000 אזרחים שנלכדו בעיר. היטלר הורה שלא לסגת והכריז על העיר כ"מבצר" בו ילחמו בכוחות עד לחייל האחרון.

ב29 בדצמבר שלחו הסובייטים שליחים לעיר כדי לדון על הסכם כניעה. השליחים לא חזרו מעולם. הרוסים ראו את פעולה זו כסירוב והחלו בשלב המצור על העיר.

המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובייטים התקדמו בשדרות הרחבות המרכזיות של פשט. הגרמנים וההונגרים, בתגובה, נסוגו על מנת לקצר את קו ההגנה שלהם. הם התבצרו באזור הגבעות של בודה כדי להאט את ההתקדמות הסובייטית.

בינואר 1945 הגרמנים פתחו במתקפה בת שלושה חלקים ששם הקוד שלה היה "מבצע קונרד". במבצע הראשון ב1 בינואר, גיס שריון של הואפן אס אס התקיפו מצפון לעיר בעוד כוחות נוספים של האס אס התקיפו ממערב, כל זאת במטרה לשבור את המצור. הסובייטים בתגובה תגברו את הכוחות באזור ב-4 דיוויזיות נוספות כאשר הם בולמים את הגרמנים 20 ק"מ צפונית מהעיר. ב12 בינואר נאלצו הגרמנים לסגת ללא כל הישגים.

במבצע השני שהחל ב7 בינואר, הייתה המטרה להשתלט על שדה התעופה של העיר כדי לשפר את האספקה לכוחות הנצורים. מתקפה זו גם נבלמה בסמוך לשדה התעופה. במבצע האחרון ב17 בינואר, ניסה גיס שריון גרמני לכתר 10 דיוויזיות סובייטיות. המבצע גם כאן לא השיג את מטרתו. במתקפה גרמנית אחרונה ב20 בינואר הפעם מדרום לעיר, הגרמנים הצליחו להתקרב פחות מ20 ק"מ לעיר ולאיים על קווי האספקה הסובייטים. עם זאת, סטלין הורה ללוחמים לא לנטוש אף שעל אדמה והגרמנים התשושים לא הצליחו לנצל את הצלחתם כתוצאה מבעיות לוגיסטיות.

עם סיום מבצע קונרד הורה היטלר לכוחות הנצורים לסגת מפשט ולהמשיך את הלחימה מבודה. בודה הייתה בנויה על גבעות, דבר שהקל על המגנים והאט את ההתקדמות הסובייטית. המצודה העיקרית בבודה, מצודת גלברט, נפלה ב11 בפברואר לאחר שישה שבועות של לחימה נגד כוחות העלית של האס אס. בלילה של אותו יום, מפקד הכוחות הגרמניים בעיר, גנרל הואפן אס אס קארל פפר-וילדנברוץ, יזם נסיון לפרוץ את המצור. למרות שרוב החיילים נהרגו בנסיון הפריצה, ומפקד הכוחות הגרמנים נשבה בעצמו ע"י הסובייטים, הצליחו 10,000 חיילים גרמנים להגיע ליערות סמוך לעיר ומשם להגיע לוינה.

ב13 בפברואר נכנעו אחרוני הלוחמים מכוחות הציר. ההרס בעיר היה רב: 80% מבנייני העיר היו הרוסים ו40,000 אזרחים נהרגו בלחימה.

סקאטמן ג'ון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון פאול לארקין (13 במרץ 1942 - 3 בדצמבר 1999) הידוע יותר בשם הבמה שלו סקאטמן ג'ון (Scatman John) היה זמר ג'אז אמריקני ומשורר שיצר שילוב ייחודי בין שירת סקאט לדאנס. לארקין ידוע ביותר בשל להיטו סקאטמן (סקי בה בופ בה דופ בופ) (1994). מליוני תקליטים של שיריו נמכרו ברחבי העולם והוא הוכרז כ"זמר החדש הטוב ביותר" על ידי פרסי אקו בגרמניה ויפן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארקין נולד באל מונטה שבקליפורניה. מאז ילדותו הוא סבל מבעיית גמגום. גם בשיא הצלחתו, ב1995, כתבים שראיינו אותו דיווחו כי הוא "בקושי מסיים משפט מבלי לחזור על אותו חלק שלו שש או שבע פעמים". לארקין החל לנגן בפסנתר בגיל 12 והכיר את מוזיקת הג'אז בגיל 14 דרך תקליטים של אלה פיצג'רלד ולואיס ארמסטרונג. הנגינה בפסנתר סיפקה לו דרך ביטוי אומנותית כפיצוי על בעיית הגמגום שלו. בראיון ב1996 הוא העיד כי "הנגינה בפסנתר סללה את דרכי לפסגה... הסתתרתי מאחורי הפסנתר כי פחדתי לדבר".

במהלך שנות ה-70 וה-80 הפך לארקין לזמר ג'אז מקצועני במועדונים ברחבי לוס אנג'לס. ב1986 יצא לאור אלבומו הראשון ג'ון לארקין. באותה השנה מת חברו הטוב ג'ו פארל מסרטן העצמות וכתוצאה מכך החליט להפסיק את מנהגי העישון ושתיית האלכוהול שלו בעזרת אשתו החדשה ג'ודי.

ב1990 עבר לגור לברלין כחלק מהקרירה שלו שם גילה את תרבות הג'אז המקומית והחל לראשונה ללוות את נגינתו בשירה. לארקין חשש שהקהל יבין שהוא מגמם ולכן הוא דיבר על בעיה זו בסינגל הראשון שלו, סקאטמן (סקי בה בופ בה דופ בופ), כשהוא מעודד ילדים מגמגמים להתגבר על בעייתם. הוא אימץ את השם "סקאטמן ג'ון" כשם במה.

בגיל 52 בשנת 1995 הפך לכוכב עולמי כאשר הסינגל סקאטמן הגיע למקום הראשון במצעדי השירים במדינות רבות ומכר 6 מליון עותקים. שיר זה נותר רב מכר והפך לשיר עמו הוא מזוהה. סינגל אחר שלו "עולמו של סקאטמן" לא הצליח לשחזר את ההצלחה של קודמו (מקום עשירי במצעד הפזמונים הבריטי) אך עם זאת הגיע להישגים נאים כשמכר מליון עותקים והושמע ברחבי אירופה. בשל ההצלחה של שני הסינגלים האלו הוציא לארקין אלבום גם תחת השם "עולמו של סקאטמן" שמכר מליון עותקים ברחבי העולם וזכה לפופולריות רבה בגרמניה, שוויץ, נורבגיה ופינלנד.

קרב טאלי-איהנטלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב טאלי-איהנטלה הוא קרב במלחמת ההמשך. בקרב נלחמו כוחות הצבא האדום נגד צבא פינלנד שהסתייע בכוחות מהורמאכט הגרמני. הקרב הסתיים בניצחון פיני מכריע.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסרת המצור על לנינגרד הצבא האדום קיבל הוראה מהסטאבקה לבצע מתקפה מכרעת כנגד פינלנד. המתקפה החלה ב9 ביוני 1944 (בתיאום עם הפלישה לנורמנדי). המתקפה זכתה להצלחה גדולה: בתוך 10 ימים בלבד הצליח הצבא הסובייטי להבקיע שני קווי הגנה פיניים וכן לכבוש את העיר ויבורג כולה לאחר קרב קצר בלבד. למרות ההצלחה הגדולה נכשלו הסובייטים בהשמדת הצבא הפיני שהספיק להתארגן בקו הגנה חדש שנקרא VKT.

בשל האירועים הללו ב12 ביוני ביקש הרמטכ"ל הפיני מנרהיים סיוע מגרמניה הנאצית לצבאו. הגרמנים נעתרו לבקשה ושלחו אל הפינים כוח בן דיוויזיה אחת, חטיבת משחיתי טנקים וכן אספקה של נשקים נגד טנקים כגון הפאנצרפאוסט.

הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחימה עצמה התנהלה בשטח קטן בן 100 דונם באזור הכפרים טאלי ואיהנטלה, כ10 ק"מ צפונית מזרחית לעיר ויבורג שהייתה בידי הסובייטים. ניתן לחלק את הלחימה לשני חלקים: זו שהתנהלה בטאי וזו באיהנטלה.

טאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחימה בטאלי החלה ב20 ביוני. בתחילה היה זה קרה הגנתי של הפינים בו הדיוויזיה הפינית ה-18 יחד עם שני גדודים נוספים ניסתה לבלום שני קורפוסים וחטיבת טנקים סובייטית. הכוחות הפינים סבלו אבדות ניכרות אך הצליחו להחזיק מעמד עד לבוא תגבורות פיניות נוספות.

קרב מעבר קסרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב מעבר קסרין היה חלק מהמערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. מעבר קסרין, הנמצא במערב תוניסיה בהרי האטלס, הייתה המפגש הראשון של הצבא האמריקני עם הורמאכט. האמריקנים חסרי הניסיון והמנהיגות נהדפו אחורנית 80 ק"מ.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחיתת בעלות הברית המערביות במבצע לפיד ב8 בנובמבר 1942 בחופי מרוקו ואלג'יריה מספר ימים לאחר פריצת הכוחות הבריטים במצרים בקרב אל-עלמיין השלישי גרמו לגרמנים לחשוש מפני לחימה בשתי חזיתות. בתגובה הורמאכט העביר כוחות מסיציליה לתוניסיה. בעלות הברית התקשו למנוע את העתקת הכוחות שכן רק הפלגה של לילה אחד הפרידה בין החופים והבסיס האווירי הקרוב ביותר של כוחות הברית נמצא במרחק של 200 מיילים במלטה.

מן היבשה בעלות הברית ניסו לכבוש את תוניסיה מהר ככל האפשר כדי למנוע את עיבוי הכוחות הגרמנים. נסיון זה נכשל ומפקד הורמאכט בזירה, ארווין רומל, הצליח לבלום את הבריטים מזרחית לטריפולי באמצעות קו מרת'. ממערב הרי האטלס יכלו לספק הגנה לגרמנים מפני האמריקנים.

המהפכה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפכה הגרמנית או מהפכת נובמבר היא כינוי לסדרת מרידות ועימותים פוליטיים שהתחוללו בגרמניה מנובמבר 1918 ועד אוגוסט 1919, והביאו להתפטרותו של וילהלם השני, פירוק הקיסרות הגרמנית וכינון רפובליקת ויימאר. המהפכה הגרמנית הייתה אחת מממספר מהפכות שהתחוללו באירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1917-‏1923.

מהפכת נובמבר פרצה כאשר התברר כי לציבוריות הגרמנית כי תבוסתה הצבאית של גרמניה במלחמת העולם הראשונה הינה בלתי נמנעת. המהפכה הגרמנית לא הונהגה על ידי מפלגה אחת, כמו מהפכת פברואר באימפריה הרוסית, במהלכה מועצות פועלים דומות לסובייטים תפסו את השלטון ברחבי המדינה; והשתתפו בה מהפכנים והוגי דעות מזרמים שונים, כמו רוזה לוקסמבורג, וילהלם פיק וקרל ליבקנכט. כמו כן, שלא כמו במהפכה הבולשביקית ברוסיה, נסיונות הקומוניסטים להרחיב את המהפכה נגד המונרכיה ולהפוך אותה למהפכה כללית נגד השיטה הקפיטליסטית במדינה - נכשלו בסופו של דבר, אם כי בשלבים מסוימים נראה היה כי הצלחתם כמעט אפשרית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1912 זכתה מפלגת הSPD הסוציאל-דמוקרטית ב34.8% מהמושבים לבחירות לרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני, ובכך הפכה מפלגה זו לגדולה ביותר בבית. בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה במפלגה זו היום חברים כמילון איש. עם פרוץ המלחמה נתגלעה מחלוקת בין רוב חבריה תחת מנהיגותו של פרידריך אברט לבין הזרם השמאלי במפלגה בו היו חברים רוזה לוקסמבורג ווילהלם פיק באשר לתמיכה בה. אנשי האגף השמאלי במפלגה פרשו ממנה וייסדו את המפלגה הסוציאל דמוקרטית העצמאית של גרמניה (USPD). במפלגה זו היו חברים גם אנשי הליגה הספרטקיסטית.

בעקבות מתקפת מאה הימים של מדינות ההסכמה, ביולי 1918 כבר הוכר בכך שגרמניה עתידה להפסיד במלחמה

ב28 באוקטובר 1918 הורה הפיקוד של הצי הגרמני הקיסרי להיערך לקרב גדול בתעלת לה מאנש. הדבר גרם למרמור אצל המלחים הגרמנים בקיל, שסירבו לסכן את חייהם לשווא לקראת סופה של המלחמה. לכן הם התמרדו ועד ה4 בנובמבר העיר קיל הייתה בידיהם של 40,000 חיילים ופועלים שהצטרפו אליהם במאבקם. ב7 בנובמבר כבר הייתה פעילות מהפכנית בערים גדולות נוספות כגון המבורג ופרנקפורט. במינכן הכריז הסוציאליסט קורט אייזנר על הקמת של הרפובליקה הסובייטית הבווארית ומלכה האחרון של בוואריה נאלץ לוותר על שלטונו וכך הסתיים בה שלטון בן מאות שנים של בית ויטסלבאך.

בברלין מונה אברט ב9 בנובמבר לקאנצלר ושותפו פיליפ שיידמן הכריז כי הקייזר התפטר.