משתמש:Tamarstern/טיוטה

צילה פיינברג שוהם (באנגלית: Zilla Feinberg Shoham) (נולדה בשנת התרנ"ה, 1894 ונפטרה בשנת תשמ"ח, 1988). הייתה חברת הנהלת ויצ"ו העולמית וכיהנה כיו"ר הוועדה למעמד האישה ולשכות משפטיות מטעם ויצ"ו הארצית והסתדרות הנשים לשיווי זכויות, יו"ר המחלקה לבתי ספר החקלאיים בארץ, יו"ר ועדת הביקורת של אגודת "פרדס סינדיקט" של מגדלי פירות הדר באירופה ופעילה בהתאחדות האיכרים והמועצה לשיווק פרי הדר. בחיפה, בה השתקעה, עסקה בפעילות ציבורית והתנדבותית נרחבת ועל כך לה בשנת 1982 התואר "יקירת העיר חיפה" על ידי ראש העיר דאז, אריה גוראל. בבחירות לכנסת הראשונה היתה מועמדת במקום השלישי ברשימת ויצ"ו לכנסת.

ביוגרפיה

צילה פיינברג שוהם נולדה בשנת 1894 והייתה הילדה השלישית למשפחה ציונית ידועה. את השם צילה קיבלה בזכות אחותה, שושנה פיינברג, שאהבה את הסיפור על נשות למך במקרא בילדותה"וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה" (בראשית ד' 19). בילדותה למדה בגן הילדים ובבית הספר העממי העברי הראשון ביישוב היהודי "חביב" שבראשון לציון.

בצעירותה היתה צילה פיינברג מושפעת רבות מאולגה חנקין, דודתה. לאולגה חנקין לא היו ילדים וצילה פיינברג היתה האהובה עליה בין אחייניה. היא התלוותה לדודתה בעבודתה כמיילדת וספגה ממנה את השקפותיה הפמיניסטיות.

בהמשך למדה בבית הספר לבנות ביפו ובגימנסיה הרצליה, שם סיימה כבוגרת המחזור הראשון.

עם סיום לימודיה, בשנת 1913, יצאה לביקור משפחתי בסנט פטרבורג, שם פגשה לראשונה בזאב פינקלשטיין-שוהם (לימים בעלה), ועסקה בפעילות ציונית. משם המשיכה לברלין, שם למדה בוטניקה וגיאולוגיה באוניברסיטת הומבולדט, בבית הספר הגבוה לחקלאות ולמחלות צמחים. בתקופת שהותה בגרמניה עבדה בצנזורה ובגן הבוטני בברלין. כמו כן, היתה פעילה ב"בלאו וייס", תנועת נוער ציונית שפעלה בגרמניה, ולימדה עברית.

אחרי המלחמה, בשנת 1919, נסעה ללונדון ונישאה לזאב (פינקלשטיין) שוהם, שהיה פעיל בהנהלה הציונית. שם היתה פעילה, יחד עם נשים נוספות כמו רבקה זיו וורה וייצמן, בהקמת ויצ"ו. היא שהתה זמן מה גם בוינה ושימשה עוזרת מחקר לבוטנאי אוסטרי. בשנת 1923 שבה לארץ עם משפחתה. בשנת 1925, השתקעה בחיפה וחילקה את זמנה בין חיפה לחדרה. לזאב וצילה שוהם נולדו שני ילדים: בת, תמר אשל, נולדה בלונדון ב- 1920, דיפלומטית ואשת ציבור ישראלית, אשר כיהנה כחברת כנסת|חברת כנסת]], סגנית ראש העיר ירושלים, מזכ"ל ויו"ר נעמ"ת, ובן, דוד שוהם, נולד בתל אביב בשנת 1923, לחם בתקופת מלחמת העולם השניה כחייל בריטי, בבריגדה היהודית ולאחר קום המדינה בשורות צה"ל. לימים עסק בבנקאות ונפטר בשנת 2005.

משפחת פיינברג

משפחת פיינברג היתה משפחה ציונית ידועה. אביה של צילה פיינברג, ישראל (לוליק) פיינברג, נולד בשנת 1864 בסימפרופול שבחצי האי קרים, אוקראינה. אמה, פאני בלקינד פיינברג, נולדה בשנת 1857 בעיר להויסק, מינסק שברוסיה. בשנת 1881 אירעו פוגרומים נגד יהודים ברוסיה וישראל פיינברג ואחיו החליטו לעלות לארץ בשנת 1882. ביחד הם רכשו אדמה בעיון קרא, היא אדמת ראשון לציון. באותה שנה הגיעו פאני בלקינד ושני אחיה, ישראל ושמשון בלקינד הביל"ויים, לארץ ישראל. בשנת 1883 פאני בלקינד פגשה בראשון לציון את ישראל פיינברג. משפחות בלקינד, פיינברג וחנקין היו קשורות בקשרי נישואין. המשפחות נאלצו לעזוב את המושבה ראשון לציון בעקבות סכסוך גלוי בינם לבין פקידי הברון. ישראל ופאני פיינברג עברו לגדרה, מושבת הביל"ויים. שושנה פיינברג, אחותה הגדולה של צילה פיינברג שוהם, נולדה בשנת 1887. בשנת 1889 נולד האח השני, אבשלום פיינברג, שלימים נודע, כאחד ממייסדי מחתרת ניל"י. צילה פיינברג נולדה ביפו, בשנת 1894.

המשפחה נאלצה לעבור לגור ביפו, בשל איומיי נקמה מצד משפחה ערבית מהישוב הסמוך, קטרה. לאחר זמן קצר עברה משפחת פיינברג לגור בחדרה, אך בשנת 1890 נאלצה כל המשפחה לחזור שוב ליפו בשל מחלת הקדחת שדבקה בכל המשפחה. למעט אב המשפחה, ישראל, שנשאר לשמור על אדמתם ולהמשיך בייבוש הביצות ובניית הבית. הוא היה בין השומרים הראשונים שבאו לשמור ולייבש את הביצות שם. ישראל פיינברג חלם על עיר נקיה עם גינות ציבוריות ורחובות רחבים ולכן, היה חבר באגודה שכוננה את אחוזת בית, וגם הגריל וקנה את המגרש בפינת רחוב הרצל ורחוב יהודה הלוי 22. הוא דגל בהשכלה כללית רחבה לכלל בני הארץ ולכן היה פעיל בהקמת הגימנסיה הרצליה. צילה פיינברג שוהם העידה על אביה, כי כלל לא התכוון לגור בשכונה עירונית, מפני שהיה מטבעו איש מושבה, ורק הקדחת הביאה אותו ליפו. הוא מכר את מגרשו ביהודה הלוי 22 לגברת סימון אפל, שבנתה שם את ביתה בשנת 1911. ישראל פיינברג רצה להיות איכר בארץ ישראל. בשנת 1891 חזרו לראשון לציון, שם חגגו לאבשלום פיינברג את בר המצווה. בשנת 1905 ישראל פיינברג נסע לרוסיה לבקר את אחיו בוריס פיינברג, שחזר לשם עם שני ילדיו, פאבה ואסיה, ובינתיים התאלמן מאשתו. ישראל פיינברג הביא את הילדים לארץ שיגורו עם המשפחה והיה קשור מאוד אליהם. בשנת 1908 המשפחה עברה לגור בחדרה בבית המשפחה המורחב. ישראל פיינברג היה אוטודידקט בתחום החקלאות, בעיקר, שלט בשפה הערבית ודבק בהיצמדות לקרקע. הוא נפטר בשנת 1911 ממחלת הסוכרת בביתו שבחדרה והוא רק בן 46. הוא נקבר בחדרה. פאני פיינברג, אשתו, עברה לגור בראשון לציון בערוב ימיה כדי לשהות במחיצת משפחתה, משפחת בלקינד. היא נפטרה בשנת 1942 ונקברה בראשון לציון, בחלקת הקבר של משפחת בלקינד. שושנה וילבושביץ נפטרה בשנת 1982 ונקברה בחדרה ליד אביה וליד בעלה, נחום וילבושביץ (וילבוש). אחיה הגדול של צילה פיינברג, אבשלום פיינברג, היה ממקימי המחתרת ניל"י ביחד עם האגרונום, אהרון אהרונסון. הוא נהרג בעימות עם משמר טורקי במדבר סיני בשנת 1917.

פעילות ציבורית

בשנת 1920 הצטרפה צילה פיינברג שוהם לקבוצת נשים בלונדון, שהקימה את ויצ"ו. לאחר חזרתה לארץ היתה פעילה בהתאחדות הנשים לשיווי זכויות ובויצ"ו. שנים רבות ניהלה את רשת בתי הספר החקלאיים של ויצ"ו ואת הפרדס המשפחתי בחדרה. היא היתה פעילה באגודת "פרדס סינדיקט" ובמועצה לשיווק פרי הדר ועל כן היא רשומה בספר הזהב של הפרדסנים. עד גיל 90 כיהנה כראש וועדת הביקורת של הקואופרטיב (פרדס סינדיקט). משנת 1925, כשהתיישבה עם משפחתה בחיפה, לקחה על עצמה את הטיפול במשק המשפחתי, שהוזנח בתקופת המלחמה. בעזרת הידע המקצועי שלה סייעה לשיקומו והרחבתו. היא טיפלה במסירות בנכסים המשפחתיים והייתה מאוכזבת מחוסר שיתוף הפעולה של אחותה בנושא. ברבות הימים נותרו רק כחמישה דונם של אדמה מהשטח המקורי (כמאה דונם), עליו הוקמה אנדרטה מכובדת של אבשלום פיינברג. בשנת 2011 עברה האנדרטה לפארק נחל חדרה והיא ניצבת שם אחר כבוד.

היא השקיעה מאמצים רבים בנושא "שיווי זכויות לנשים" והייתה שותפה לקבוצה אקטיביסטית שפעלה בנושא ברחבי הארץ. רחל כהן כגן, יו"ר ויצ"ו ישראל וחברת כנסת, היתה חברה קרובה וצילה פיינברג שוהם רצתה להשפיע עליה להקים וועדה להסדרת מעמד האישה בארץ. היא הזמינה אותה אל ביתה בחיפה והן ישבו במרפסת הבית, כאשר התריסים היו פתוחים וממול יכלו לשמוע את צעקותיה של השכנה בשל המכות שהפליא בה בעלה. צילה פיינברג שוהם טענה בפני חברתה, שאלו הקולות הקבועים שהיא שומעת מידי ערב ואלו הקולות שמשכנעים אותה שיש לפעול ובמהירות. וכך עשו. צילה פיינברג שוהם כיהנה כיו"ר הוועדה למעמד האישה ולשכות משפטיות מטעם ויצ"ו הארצית והסתדרות הנשים לשיווי זכויות. היא ייצגה את ישראל מספר פעמים בקונגרסים בינלאומיים לשיווי זכויות הנשים שהתקיימו באיראן, ביוון ובאירלנד. סייעה שנים רבות בקליטת עולים, הרבתה להרצות על תולדות הישוב, על חיפה ותולדותיה, על האישה בישראל ועל החקלאות ובעיותיה. בחיפה עסקה בפעילות ציבורית והתנדבותית נרחבת ועל כך הוענק לה בשנת 1982 התואר "יקירת העיר חיפה על ידי ראש העיר דאז, אריה גוראל". במסגרת פעילותה הציבורית היתה גם מועמדת בבחירות לכנסת הראשונה, ומוקמה במקום השלישי ברשימה של ויצ"ו לכנסת. צילה פיינברג שוהם חייתה בחיפה עד ערוב ימיה ונקברה בעיר לצד בעלה, זאב (פינקלשטיין) שוהם, בשנת 1988.

הקשר עם אבשלום פיינברג

צילה ואבשלום פיינברג היו אחים קרובים וקיימו ביניהם תקשורת עקבית וענפה באמצעות מכתבים. אבשלום פיינברג התכתב עם כמה נשים מרכזיות בחייו: אלכסנדרה (סוניה) בלקינד, האחיות לבית אהרונוסון, רבקה ושרה, וכאמור, עם אחותו, צילה פיינברג שוהם. היא היתה ידועה בעמדותיה הפמינסטיות. נשים אלו, על אף שלא כולן נולדו בישראל, הפכו למודלים של נשיות אקטיבית ועצמאית. גברים, בדורו של אבשלום פיינברג, לא היו ברורים בזהותם החברתית ובמקומם בחברה של גברים, אף יותר משל נשים בנות דורם.

אבשלום פיינברג, עוד לפני המלחמה, ציטט אימרה של "פילוסוף גרמני זקן" (כנראה: ניטשה) על הצורך לחנך את האישה באמצעות השוט, דרך חינוך, שאבשלום פיינברג ראה כדרך היחידה הניצבת בפני הגבר המודרני, המושפל והנדכא, להגן על עצמו. מודל האישה המשכילה, הפעילה וגם בעלת המקצוע היה מאיים לדידו, כיוון שנראה כ"בלתי טבעי". פיינברג כתב לאחותו, צילה פיינברג, בשנת 1910:

(הטבע) עשתה אותך אישה. היי אחותי מה שעשתה אותה הטבע. אישה אמיתית, ובפרט אותן הנשים שהן חסרות לנו, הנשים העבריות שתחנכנה בבית הספר בהיותן בנות חמש עשרה את אחיהן, בהיותן בנות עשרים – בחיים את חתניהן ובעליהן, ובהיותן בנות חמש ועשרים בבית את ילדיהן. האישה אשר בידיה הקטנות והחלשות תָלוּש ותִבְרָא את הדור הענק שיברא לנו את המולדת. האישה אשר תְאֳרֹג את חיינו העתידיים, במילה אחת, אותו היצור שינחם בעבודה, שיעודד בצרה, שיאמץ למלחמה, וישיר בניצחון. הסמל הזה, האידיאל הזה, מעורר בלב כל גבר, בלב כל אדם המרגיש שאיפה לנחמה, לעבודה, למלחמה, לשירה ולניצחון. מעורר (!) רגש של קדושה, של שמחה, של אלוהות, של תאווה. והאישה גרב כחול, האישה שהיא חצי איש, איש לא שלם, האישה המשקרת לטבע ובוגדת במטרתה, האישה הזאת גועל נפש.

תמר אשל, ביתה של צילה פיינברג שוהם, מעידה על הקשר של אימה עם אחיה, אבשלום פיינברג, כעל קשר מיוחד, קשר חם ואוהב של אחים קרובים. עדויות לקשר ניתן למצוא בחליפת מכתבים לאורך כל השנים. אין זאת, כי אבשלום פיינברג נקרע בין הסטריאוטיפ הנשי המקובל באותה עת לבין אחותו, אימו וכל הנשים שהקיפו אותו בימי חייו והיוו השראה לתרומה האינסופית שלהן ולמאמץ המשותף להקמת מדינה יהודית עצמאית על אדמת ארץ-ישראל. המכתבים נגעו לעניינים שברומו של עולם וכן, לענייני הלב ומה בכך.

קישורים חיצוניים

• אלבום המשפחות, מוזיאון ראשון לציון.
• מוזיאון "החאן" לתולדות חדרה.
• מן, נדב, "משפחת פיינברג: בחזרה לימי ראשית הציונות", הארץ, 4.8.08.
• עץ משפחת פיינברג-בלקינד.
• פאני וישראל בלקינד באתר "אחוזת בית" – משפחות מייסדי תל-אביב.
• צבר, טל, "אני רואה אותך בדרך לגימנסיה", "דבר".
• תדהר, דוד, צילה שהם, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5190.
• תמר אשל באתר הכנסת.