משתמש:Yairt01/חיבורו של ספר שופטים בראי הביקורת
ספר שופטים נחקר רבות מאז נוסד זרם ביקורת המקרא, בין הבולטים בחוקרי הספר ניתן למנות את הפרופסור יחזקאל קויפמן בספרו "ספר שופטים".
רבים מהחוקרים ניסו להתחקות אחר מועד ונסיבות חיבורו של ספר שופטים כמקובל בענף של חקר המקרא המכונה הביקורת הגבוהה.
בניגוד לספרים אחרים בתנ"ך, דווקא לגבי ספר שופטים קיימת הסכמה רחבה בקרב חוקרים רבים בדבר אופן חיבורו והתהוותו של ספר שופטים[1].
ניתן להצביע על שלש גישות עיקריות במחקר בדבר הנסיבות לחיבורו של הספר:
- בעלי הגישה המקדימה את מועד החיבור מצביעים על ראשית תקופת המלוכה בישראל כזמן חיבור הספר. לדידם, בעת ראשית המלוכה בישראל נוצר שבר כתוצאה מהתפרקות החברה השבטית, נוצר על כן צורך להגיב (להצדיק או לשלול) את כינונו של מוסד המלוכה, ולכן, חובר הסבר היסטורי בדמות תיאור התקופה שלפני המלוכה.
- הגישה המעט יותר מאחרת, מייחסת את הטריגר לחיבור הספר לחורבן שומרון. לשיטת בעלי גישה זו, חורבנה של הממלכה החזקה מבחינה צבאית גרר תדהמה בממלכת יהודה, ומשכיליה הגיבו לעניין בחיפוש אחר חטאים קדומים של תושבי ממלכת ישראל. כחלק מהפקת לקחים זו, בוצעה הרפורמה של חזקיהו מלך יהודה בפולחן.
- הגישה המאחרת ביותר, מייחסת את חיבור עיקר הספר לרפורמה הדיאטרונומיסטית של יאשיהו. הללו מצביעים על הדימיון בין ספר שופטים לספר דברים, בעיקר במונחי שכר ועונש. את מיעוט הספר הללו מייחסים לתקופה מאוחרת יותר.
כבשאר המקרים, ישנם גם חוקרים אחרים בעלי תפישות אחרות, אך יחסית מדובר בהסכמה מחקרית יוצאת דופן בענף זה.
פערי תפישה בתוך ספר שופטים בראי המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לדעת חלק מהחוקרים היחס למלוכה בספר הוא אמביוולנטי: מחד סירובו הנוקב של גדעון לשלטון בהורשה שושלתית וגינויו כחטא דתי ("לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם") ומאידך הכותרת המסבירה כי: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". בעיניי המחקר ניכרות כאן שתי השקפות, נגד ובעד המלוכה, ולכן, גם שני אסכולות שונות של מחברים.
- באופן דומה מנתח המחקר את היחס לשבט יהודה: מחד בפרקים הראשונים בני שבט יהודה הם החלוצים ההולכים לפני המחנה בכיבוש הארץ, מאידך במחזור סיפורי שמשון הם מהווים גורם שלילי המסגיר את שמשון לפלשתים ובשאר הספר אינם מופיעים כלל. גם כאן מסביר המחקר את נושא על ידי ייחוס קטעים שונים למחברים שונים.
- יחס שנוי זה מקבל גם שבט בנימין, בשירת דבורה מוצגים כראשוני המתנדבים למלחמה, ואילו בסיפור כיבוש ירושלים נכשלים בהורשתה. גם בסיפור פילגש בגבעה הם נתפשים כגורם שלילי, אם כי כלוחמים מעולים. המחקר מספק לכך הסבר בדמות מועדים שונים לחיבור הסיפורים ומציאות פוליטית שונה שהרתה אותם.
- ההסברים לאי הורשת כל העמים הזרים מהארץ מגוונים, בין כעונש לבני ישראל על חטאיהם, בין כמוקש לנסות בו את בני ישראל (האם ילכו אחרי אלוהי העמים או ישארו נאמנים לאמונה באלוהי אבותיהם?), ומסיבות פרקטיות כגון רכבי ברזל של העמים. ההסבר שמספק לכך המחקר דומה לאלו המפורטים מעלה.
כתובים בספר שופטים המעידים על איחור בראי המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרשת פסל מיכה מכילה את הסיומת:"וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן, אֶת-הַפָּסֶל; וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד-יוֹם, גְּלוֹת הָאָרֶץ". הכתוב נראה לחוקרים כמכיר את חורבן שומרון שמתוארך לשנת 722 לפני הספירה. יתרה מזו, השימוש בלשון עבר מראה כי לא מדובר על נבואה (אז סביר היה למצוא למשל את ו' ההיפוך בטקסט). הפרשנות המסורתית, לפיה ה"גלות" מתייחסת לנפילה בשבי של ארון הברית נראית לחוקרים כדחוקה.
- הכותרת הן של סיפור פילגש בגבעה והן של סיפור פסל מיכה היא:"בַּיָּמִים הָהֵם" המעידה על רטרוספקטיבה. המשכה של הכותרת "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל" מעיד כי בזמן כתיבת הסיפורים כבר נוסדה המלוכה, וסופה "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" מעיד כי מלכים באותה תקופה זוהו עם עשיית הישר בעיניי אלוהים ולא בעיניי עצמם.
עם זאת יש לציין, כי גם "איחורים" אלו אינם חורגים מימי הבית הראשון, ואינם מעידים על כתיבה בימי בית שני. יתרה מזה, הם חלים על חלק קטן יחסית של הספר, בעיקר הפרקים המצויים בסופו.
גישת ארבע המהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי גישה זו חובר הספר בארבעה שלבים הבנויים נדבך על נדבך. נציג את עיקרי כל שלב:
המהדורה הראשונה:ספר המושיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ספר המושיעים
לדעת החוקרים "ספר המושיעים" הוא המהדורה הראשונה של הספר. לדעתם ספר זה כלל את הרובד העיקרי של פרקים ג'-ט"ז בספר שופטים וכן מתוך ספר שמואל א' את הפרקים א-ב, ז-ח, י וי"ב.
כלומר הספר הקיף את סיפוריהם של השופטים אהוד, דבורה (וברק בן אבינעם),גדעון, אבימלך, יפתח הגלעדי, שמשון (היכללותו בספר המושיעים נתונה במחלקת בין החוקרים),שמואל ושאול.
ככל הנראה, תכלית הספר היא התנגדות למוסד המלוכה, ותמיכה במוסד המנהיגות הכאריסמטית. עוד על המהדורה ראו בערך המורחב.
המהדורה השנייה:התוספת היהודאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופר, או קבוצת סופרים, בעלי השקפת עולם האוהדת את שבט יהודה ערכו את השינויים הבאים:
- נוספו קטעים שתכליתם הדגשת תפקיד שבט יהודה בכיבוש הארץ (למשל הפתיח של פרק א'), כחלק מהמגמה הכללית של האדרת שבט יהודה.
- נוסף סיפור פילגש בגבעה המבקר את שבט בנימין. החוקרים רואים בתוספות זו עדות לכך כי סופרים אלו נמנו על חצרותם של מלכי בית דוד (דוד ושלמה) שכן המלך שקדם להם,שאול, בן לשבט בנימין.
- באופן דומה, נוספו הסיפורים המבקרים את שבט אפרים, (למשל, מלחמתו של גדעון באנשי סוכות ופנואל), ומציגים את ניסיונם של אנשי שבט זה להוביל כהרה אסון.
- ברמה הפולחנית רואה מחבר המהדורה את אי ניתוץ מזבחות עמי הארץ כחטא. כך למשל הוסיף את השימוש בשם "ירובעל" לגדעון, בו הוא רואה עדות לאנרכיה שלפני תקופת המלוכה, שכן אנשי עפרה תבעו את ראשו של גדעון וכמעט והוציאוהו להורג אלמלא ההגנה של יהואש אביו.
ככלל, השקפת בעל מהדורה זו היא אוהדת למלוכה ולכן הוסיף את הכותרת "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". עוד הוסיף, למשל, את סיפור מלחמת גדעון באנשי סוכות ופנואל להראות לאן העדר מנהיגות מוסכמת עלול להוביל.
תיארוך המהדורה:
היחס האהוד למלוכה יחד עם הכותרת "בימים ההם אין מלך בישראל" מראה כי המלוכה כבר נוסדה. היחס השלילי לבני אפרים וניסיונם להוביל מצביע כנראה על חיבור לאחר מרד ירובעם בשלמה, עניין שיצר מחלוקת בין שבט יהודה לשבט אפרים. בנוסף, הביקורת על שבט בנימין מראה כי המהדורה נתחברה לפני פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, מה שמותיר את שלהי ימי המלך שלמה כמועד האפשרי לחיבור המהדורה.
המהדורה השנייה:העריכה הדברימית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עריכה זו באה ליישב את הספר עם השקפה העולם המשנה תורתית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יש להוציא מכלל זה את חוקרי האסכולה הניהליסטית המתארכים את מועד חיבור כל ספרי התנ"ך לימי הבית השני, ובכללם את ספר שופטים.