אני ברלינאי
"אני ברלינאי" או "אני אזרח ברלין" (בגרמנית: Ich bin ein Berliner) הוא ציטוט מפורסם מנאומו של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, שאותו נשא ב26 ביוני 1963 במערב ברלין. בקריאה זו, קנדי הדגיש את תמיכת ארצות הברית במערב גרמניה הדמוקרטית, זמן קצר לאחר שמזרח גרמניה, גרורתה הקומוניסטית של ברית המועצות, הקימה את חומת ברלין כמחסום פיזי למניעת מעבר מהמזרח הקומוניסטי למערב החופשי [1].
השימוש הרטורי בגרמנית, שפת המקום, והאמירה "אני ברלינאי", כשהיא נאמרת על ידי נשיא אמריקאי, היה ביטוי עליון ורב עוצמה של הזדהות עם מצוקתם של תושבי ברלין, והתקבל בהתלהבות על ידי המוני בני ברלין שנאספו לשמוע את הנאום בכיכר שלפני בית העירייה בברלין.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
מיד בתום מלחמת העולם השנייה הייתה ברלין, בירת גרמניה, נתונה עמוק בלב השטח שנכבש על ידי הצבא הסובייטי. תחילה נשלטה ברלין בארבעה רבעים שכל אחד מהם נשלט על ידי אחת מארבעת מעצמות בעלות הברית, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות. בגבור המתיחות במהלך המלחמה הקרה, הטילו הסובייטים סגר על ברלין. הסגר הוקל כשמעצמות המערב החלו להעביר אספקה לעיר באמצעות רכבת אווירית [1].
בהמשך, הפכו חלקי העיר שנשלטו בידי כוחות נאטו למובלעת של מערב גרמניה, כשהיא מוקפת כולה על ידי מזרח גרמניה. החל מ-1952 נסגר הגבול שבין מזרח למערב בכל מקום באירופה, פרט לתחומי העיר ברלין. מאות אלפי מזרח גרמנים ניצלו זאת וערקו למערב דרך מערב ברלין, דבר שהיווה איום כבד, כלכלי ותעמולתי, מנקודת ראותה של מזרח גרמניה.
בשנת 1961 הקימה מזרח גרמניה, תחת שלטונו של ולטר אולבריכט, גדר תיל מסביב לאזור התפר הסובב את מערב ברלין. הגדר נקראה "גדר ההגנה האנטי פאשיסטית" (antifaschistischer Schutzwall), כשהשלטונות המזרח גרמניים טענו שמטרתה של הגדר היא למנוע ממרגלים ומסוכנים מערב גרמנים מלחצות את הגבול לתוך מזרח אירופה. אלא שהגדר החלה להיקרא מאז חומת ברלין, והיה ברור לכל שמטרתה העיקרית הייתה למנוע בריחת מזרח גרמנים למערב. במשך מספר חודשים נבנתה הגדר מחדש, הפעם בבטון כשהיא משולבת במגדלי שמירה שיצרו "אזורי מוות" שבהם צפו שומרים מזרח גרמנים חמושים במכונות ירייה. ב-1962 נורה פטר פכטר בידי השומרים המזרח גרמנים – והיה לאדם הראשון ששילם בחייו בניסיון לברוח מבעד לחומה ממזרח למערב ברלין.
המערב, כולל ארצות הברית, הואשם באי מתן מענה נחרץ והולם להקמת החומה. ב-25 ביולי 1961, כשהכישלון המהדהד של הפלישה למפרץ החזירים עדיין טרי, יצא הנשיא קנדי בשידור לאומה האמריקנית. קנדי הכריז שאמריקה תגן על ברלין, הזכיר את זכותן של מעצמות בעלות הברית על שטחים גרמניים כבושים על-פי החלטות ועידת פוטסדאם[2], אך הבהיר שאין אפשרות לערער על האחיזה הסובייטית במזרח גרמניה [3].
[עריכה] הנאום
הנאום נישא במהלך ביקורו של קנדי בברלין, לציון 15 שנים לרכבת האווירית שהפעילו מעצמות המערב כדי להעביר אספקה לברלין המסוגרת. היה זה ביקורו הראשון של נשיא אמריקאי בברלין לאחר הקמתה של חומת ברלין.
הנאום נחשב אחד מהנאומים החשובים של קנדי, וכרגע מכריע ומכונן במלחמה הקרה. הוא היה תמריץ מוסרי ועידוד חשוב לתושבי מערב ברלין, שחיו באותם ימים במובלעת מסוגרת ומוקפת מכל עבריה בטריטוריה מזרח גרמנית, וחששו מכיבושם על ידי מזרח גרמניה.
קנדי נשא את נאומו ממרפסת בנין העירייה שבמערב ברלין, ובמשפטי הסיום של נאומו אמר:
 |
לפני אלפיים שנים האמירה הגאה ביותר הייתה 'Civis romanus sum' [אני אזרח רומא]. היום, בעולם של חופש, האמירה הגאה ביותר היא 'Ich bin ein Berliner' [אני אזרח ברלין] ... כל בני האדם החופשיים, בכל מקום שבו הם חיים, הם אזרחי ברלין, ולכן, כאדם חופשי, אני גאה לומר את המילים 'Ich bin ein Berliner!' |  |
על פי מספר מקורות, קנדי החליט לומר את המילים הללו זמן קצר לפני הנאום, ובהמשך החליט גם לומר זאת דווקא בגרמנית. על פי אותם מקורות הוא ביקש מהמתורגמן שלו, רוברט לוכנר, לתרגם עבורו לגרמנית את המשפט "I am a Berliner" רק כשהם עלו במעלה מדרגות בית העירייה. בעזרת לוכנר, תרגל קנדי את הגיית המשפט במשרדו של וילי ברנדט, אז ראש עירית ברלין. הוא הכין לעצמו פתק תזכורת בכתב ידו, שבו כתב באנגלית את אופן ההגיה הפונטי הנכון של המשפט בגרמנית. יועצו לביטחון לאומי, מקג'ורג' בנדי, חש שקנדי הרחיק לכת בנאומו, והשניים ריככו את נוסח הנאום לקראת הצגתו באוניברסיטה החופשית בברלין בהמשך אותו יום. עם זאת, מורה לשפות במחלקת המדינה של ארצות הברית כתבה ב1997 מאמר בו היא טוענת שפגשה את קנדי בבית הלבן מספר שבועות לפני נסיעתו לברלין, כדי לעזור לו לתכנן את הנאום וכדי ללמד אותו איך לבטא את המשפט בצורה מדויקת [4]
מסר ההתרסה שבמשפט כוון כנגד הסובייטים כשם שכוון לעידוד תושבי ברלין, והיה הצהרה ברורה וחד משמעית של מדיניות ארצות הברית לנוכח הקמת חומת ברלין. למרות זאת, נמתחה ביקורת על קנדי על כך שבנאומו הכיר למעשה בסטטוס קוו שקיים בברלין כבמציאות. הסטטוס הפורמלי של ברלין באותם ימים היה שהעיר הייתה נתונה תחת כיבוש של ארבע בעלות הברית, כשלכל אחת מהן — בריטניה, צרפת, ברית המועצות, וארצות הברית — ישנה אחריות על חלק אחד מבין ארבעת חלקי העיר. עד לנאום קנדי, טענה ארצות הברית שזהו אכן הסטטוס המשפטי בברלין, וזאת אף-על-פי שהמצב בשטח היה שונה באופן ניכר. נאום קנדי סימן את הפעם הראשונה שבה ארצות הברית הכירה בכך שמזרח ברלין מהווה חלק מהגוש הסובייטי, יחד עם שאר הטריטוריה המזרח גרמנית. מבקריו של קנדי חשו שקנדי נכנע, למעשה, ללחץ הסובייטי, ושהוא היה צריך להתייצב באופן נחרץ יותר נגד הסובייטים ולא לאפשר להם לשנות את המצב המשפטי בעיר באופן חד צדדי באמצעות בולדוזרים ורובים.
[עריכה] הנצחת זכרו של קנדי בברלין
ישנם בברלין מספר מוסדות הנושאים את שמו של הנשיא קנדי, כמו "בית הספר הגרמני-אמריקאי על-שם ג'ון פ. קנדי", ו"מכון ג'ון פ. קנדי ללימודי צפון אמריקה" באוניברסיטה החופשית של ברלין. בנוסף, הכיכר שבחזית ראטהאוז שנברג, בית העיריה שבו נשא קנדי את נאומו המפורסם – נקראת על שמו- "ג'ון פ. קנדי פלאץ", ולוח המוקדש לקנדי מוצב ליד הכניסה לבנין.
[עריכה] אגדת "אני סופגנייה"
במהלך שנות ה-80, התפתחה במערב, ובמיוחד בארצות הברית, אגדה אורבנית שעל פיה מה שקנדי אמר למעשה הוא: "אני סופגנייה", מאחר ש"ברלינר" היא מעין סופגנייה הנפוצה באזור ברלין [5] (אף ששם זה נהוג מחוץ לברלין, בעוד תושביה מכנים אותה פשוט Pfannkuchen). הטענה הייתה שהניסוח התחבירי הנכון צריך היה להיות "Ich bin Berliner", כלומר, ללא המציין הבלתי מוגדר "ein". אלא ששני הניסוחים אפשריים מבחינה לשונית, ולמרות זאת עדיין הסיפור אודות הפירוש השגוי "אני סופגנייה" פופולרי למדי במערב ומהווה מקור לבדיחות במיוחד בארצות הברית.
בשנים שלאחר הנאום, עסקו המגזינים הנחשבים ביותר בעולם בעניין. כתבות בנושא התפרסמו בגרדיאן[6], הBBC [7], הטיים מגזין [8], ובאתר הניו יורק טיימס [9].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Berlin Airlift / Blockade" - הרכבת האווירית/מצור על ברלין, מאתר Western Allies Berlin
- ^ "Fact File : Potsdam Conference" - מסמך עובדות: ועידת פוטסדאם, באתר הBBC
- ^ "The Berlin Crisis" - המשבר של ברלין, באתר PresidentialRhetoric, 25 ביולי 1961
- ^ Teaching The Berliner, באתר American Heritage, יולי/אוגוסט 1997
- ^ "JFK: 'I Am a Jelly Donut' ('Ich bin ein Berliner')" - ג'ון קנדי: "אני סופגניה", באתר About
- ^ "How we got the measure of a Berliner" - באתר הגארדיאן
- ^ "I am a jelly doughnut" - אני דונאט, באתר הBBC
- ^ "Wall-To-Wall Kennedy" - קנדי מקיר אל קיר, באתר הטיים מגזין
- ^ "Profile in Courage" - פרופיל גבורה, מאתר הניו יורק טיימס
| אירועים חשובים
(1945–1967) |
אירועים חשובים
(1968–1991) |
ערכים נוספים |
|---|---|---|
|
שנות ה-60:
|
סכסוכים אחרים: |
