מבצע מוסקטר

מבצע מוסקטר הוא מבצע שנערך באוקטובר 1956 על ידי כוחות משותפים של בריטניה וצרפת, ומטרתו הייתה כיבוש והשתלטות על תעלת סואץ כדי להחזיר את השליטה על התעלה לידי מדינות אלה, בעקבות הלאמת התעלה על ידי מצרים.

המבצע התנהל במקביל למבצע קדש שאליו יצאה ישראל באותה עת. שיתוף הפעולה בין שלוש המדינות נעשה בהתאם להסכם שנערך בין ישראל, צרפת ובריטניה, ונחתם בווילה סוור (Sevres) ליד פריז.

חשיבות תעלת סואץ [עריכה]

תלוש להקצבת בנזין ששימש בצרפת בזמן משבר סואץ

החל מפתיחתה של תעלת סואץ בשנת 1869 ועד 1956 היא נתפסה כבעלת תפקיד מפתח בכלכלה הבריטית. עשרות אלפי חיילים מבריטניה, אוסטרליה וניו זילנד לחמו למען התעלה בשתי מלחמות העולם. במשך כל אותן השנים, התעלה מלאה תפקיד מרכזי בתנועת הסחורות שבין בריטניה לשאר העולם. כך למשל, הודו כבר לא הייתה רחוקה כמו בעבר, וכעת, הודות לתעלה נתפסה כחלק אינטגרלי יותר מהאימפריה הבריטית.

החל מ־1930 הפך הנפט לפריט הגדול ביותר של תנועה שנעה צפונה ובריטניה הייתה המשתמשת העיקרית בתעלה ובנפט זה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוכפלה צריכת הנפט של בריטניה. בשנות החמישים והשישים גדלה תלותה של בריטניה בפרט ומערב אירופה בכלל בנפט המזרח תיכוני.

המשמעות המידית של הלאמת "חברת התעלה" על ידי ממשלת מצרים, בראשות נאצר, הייתה נישול צרפת ובריטניה מזכויותיהן בתעלת סואץ. "חברת התעלה" הפעילה את התעלה כחברת מניות רשומה במצרים, שרוב בעלי המניות שלה היו זרים: ממשלת בריטניה רכשה 44% מהמניות ושאר המניות הוחזקו ברובן על ידי אזרחים צרפתיים.

מראשית שנות החמישים הייתה המדיניות הבריטית כלפי מצרים בכלל ותעלת סואץ בפרט, הססנית ביותר נוכח השינויים המשמעותיים שחלו במעמדה של מעצמה זו במצרים באותן השנים. ברקע היחסים בין שתי המדינות ערב משבר סואץ עמדו השיחות על עתיד התעלה, שהחלו בראשית שנות החמישים עקב דרישה מצרית. המצרים ביקשו לתקן את החוזה משנת 1936. מבחינתם, חסרה בו ההדדיות, שכן הוא עסק ברובו בזכויותיה של בריטניה בתעלה ובהמשך קיומם של בסיסי צבא בריטים באזור התעלה, שנהנו ממעמד אקס-טריטוריאלי. המשא ומתן להסכם חדש נמשך למעלה משנתיים ונחתם ב־19 באוקטובר 1954.

למרות כל ניסיונותיו של ראש ממשלת בריטניה אנתוני אידן לרצות את נאצר, החליט זה האחרון להלאים את תעלת סואץ ביולי 1956, דבר שמסמן את פרוץ משבר סואץ.

כישלון המגעים הדיפלומטיים [עריכה]

ב־18 באוגוסט 1956 כונסה בלונדון "ועידת המשתמשות", כל אותן מדינות שאמורות היו להיפגע מהלאמת התעלה. לכנס היו שתי מטרות: להקים פורום בינלאומי של המדינות המשתמשות בתעלה, על מנת לתאם את עמדותיהן וליצור לחץ בינלאומי על נאצר כדי שיחזור בו מההלאמה. הוועידה הסתיימה בהחלטה הקובעת כי תקום סוכנות בינלאומית חדשה שתנהל את ענייני התעלה ותדאג לאינטרסים של המדינות המשתמשות בה.

הוועידה שלחה לקהיר משלחת, שבראשה עמד ראש ממשלת אוסטרליה, רוברט מנזיס, כדי לשכנע את נאצר לקבל את ההצעה להקמת סוכנות בינלאומית שתפעיל את התעלה. נאצר התחייב לחופש מעבר בתעלה ולהכרה בסוכנות הבינלאומית כגוף מייעץ. הוא גם לא שלל את זכויות המעבר מהאניות הבריטיות והצרפתיות. עם זאת הוא תבע הכרה בריבונות מצרים על התעלה ובזכותה לנהל את ענייני החברה ותעבורה בה ולהיות המוטבת הבלעדית להכנסותיה. על אף רצונו של נאצר לנהל משא ומתן, מנזיס הוסמך להסכים למענה מצרי שיש בו רק חזרה מההלאמה. נאצר סירב ושליחות מנזיס – נכשלה.

בתגובה, הכריז אנתוני אידן ב־13 בספטמבר על הקמת "איגוד המשתמשות בתעלת סואץ". ועידת המשתמשות שכונסה בשנית, אישרה את הקמת איגוד זה.

מהלכי מבצע קדש ומבצע מוסקטר [עריכה]

חיילי צה"ל מנופפים לשלום למטוס קל צרפתי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

על פי ההסכם המוקדם והסודי (שלימים קיבל את השם "הקנוניה") ואשר נחתם בין בריטניה, צרפת וישראל, היה על ישראל לכבוש את חצי האי סיני. משזו עשתה כן, כוחות צרפתיים ובריטיים פלשו למצרים וכבשו חלקים ממנה, כאשר מטרתם היא להחזיר לידם את השליטה לתעלה ולהפיל את נאצר משלטונו. המצרים בתגובה טיבעו אניות בתעלה וחסמו אותה, ומדינות ערב שיבשו את אספקת הנפט לעולם. ארצות הברית שעמדה על סף בחירות לנשיאות, לחצה על בריטניה לסגת ממצרים, וברית המועצות איימה במלחמה, במידה והתביעות להסגת הכוחות תיענינה בשלילה. לאחר סיום הקרבות, הכריז האו"ם על תעלת סואץ כרכוש מצרים.

סיכום [עריכה]

המשבר נמשך כשמונה חודשים, עד מרץ 1957, עת השלימה ישראל את נסיגתה מסיני. בעקבות המלחמה נבקע הבקע החמור ביותר בתולדות נאט"ו – בין ארצות הברית לבין שתי בעלות בריתה העיקריות באירופה ונסתם הגולל על מעמדן של בריטניה וצרפת כמעצמות מהשורה הראשונה. משנחשפה ה"קנוניה", התפטר אידן מתפקידו כראש ממשלת בריטניה ואת מקומו תפס הרולד מקמילן.