חטיבת כרמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת כרמלי
Carmeli.svg

סמל חטיבת כרמלי
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png צה"ל
יחידת אם עוצבת המפץ
סוג היחידה חטיבת חי"ר מעולה במילואים
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה נובמבר 1947
מקים היחידה משה כרמל
מלחמות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

פיקוד
מפקדים מפקדי החטיבה
משה כרמל, מייסד החטיבה ומפקדה הראשון.

חטיבת כרמלי (חטיבה 165, חטיבה מס' 2) היא חטיבת חיר"מ (חי"ר מעולה) במערך המילואים בחיל הרגלים של צה"ל.

הקמת החטיבה (תש"ח)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות שש חטיבות סדירות ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני, שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה כרמל והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

ב-28 בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, כנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (אשר קיבלה את שמה הן לכבוד מפקדה הראשון, משה כרמל, והן על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלה בגזרה חטיבת יפתח של הפלמ"ח.

למסגרת החטיבה הוכפפו 3 גדודים - 21 (שגרעינו בני נשר- יגור, נהריה וההקריות שמצפון לחיפה), 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) ו-23 (שהוקם מיחידת "הדרי" - חיל משמר העם של חיפה). במהלך המלחמה הוקם גדוד נוסף - 24, גם הוא על בסיס יחידת "הדרי".

עם הקמת המדינה מנתה חטיבת כרמלי 2,238 חיילים ומפקדים‏[1].

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פעילותה של חטיבת כרמלי הייתה בכוננות לקראת תפיסת הבסיסים הלוגיסטיים של הבריטים בסביבת חיפה עם עזיבתם ובמיוחד הנמל ודרכי הגישה אליו ובתי הזיקוק. כמו כן ערכה החטיבה פעולת נקם כנגד הכפרים בלד א-שיח' (היום נשר) לאחר טבח בתי הזיקוק ב-30 בדצמבר 1947, בה נהרגו מתושבי הכפר‏[2]. ב-14 במרץ 1948, פוצצו חיילי גדוד 21 של החטיבה את מנהרות הרכבת בראש הנקרה וזאת כדי למנוע מעבר כוחות מלבנון דרך המסילה. ב-27 במרץ 48 יצאה שיירה של החטיבה, שנודעה בשם שיירת יחיעם, לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי הצפון, השיירה הותקפה סמוך לנהריה ונגרמו לה אבדות קשות. באפריל 48 התמודדה החטיבה עם צבא ההצלה בקרבות משמר העמק ורמת יוחנן. באפריל 48 סיימה החטיבה בהצלחה את הקרב על חיפה, הודות לתכנון המדויק ולהיכרות עם הסביבה והמתקנים הצליחה החטיבה תוך פחות מ-24 שעות לתפוס את כל הבסיסים הבריטיים והמפעלים האסטרטגיים בעיר. החטיבה הכניעה את ההתנגדות הערבית והשתלטה על העיר. לאחר פלישת צבאות ערב הכניע כח של החטיבה את עכו במבצע בן עמי (שנקרא על שם בן עמי פכטר שהיה מפקד גדוד בחטיבת כרמלי ונפל בשיירת יחיעם). מפקד החטיבה הראשון היה משה כרמל והשני היה מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

עם הקמת צה"ל הפכה כרמלי לחטיבת צה"ל. לאחר הכרזת המדינה השתתפה החטיבה בפיקודם של משה כרמל ולאחר מכן בפיקודו של מרדכי מקלף, בכל קרבות חזית הצפון ובטיהור כל אזור הגליל, במהלך מלחמת העצמאות. כמו כן, נטלה חלק במבצעי יצחק, דקל, ברוש וחירם. החטיבה ספגה אבידות כבדות בנסיון שכשל לכבוש את ג'נין במבצע יצחק וגם בנפילת שיירת יחיעם.

גדודי כרמלי (תש"ח)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הגדוד הרכב תאריך הקמה פעילות עיקרית מפקדים ואנשי מפתח
21 גדוד "נפת זבולון" כלל 3 פלוגות, פלוגה 11 חבל נהריה מפקדה: יעקב פונדק, פלוגה 12 - חבל קריות מפקדה חיים בן דוד. פלוגה 13 - חבל יגור מפקדה חנן זלינגר (על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר), ולאחר נפילתו יוסי האס‏[3]. דצמבר 1947 אבטחת התחבורה בגזרת מפרץ חיפה והגליל המערבי. פעולת הגמול בבלד א-שיח' (נשר), שיירת יחיעם, מבצע בן עמי. קרבות רמת יוחנן, מבצע דקל והדיפת הצבא העירקי ליד ג'נין. בן עמי פכטר, אהרון יריב
22 אנשי חי"ש טכניון ("פלוגת הסטודנטים"), ותיקי חי"ש ומגויסים מהעיר חיפה. דצמבר 1947 אבטחת תנועה בחיפה, פעולת הגמול בבלד א-שיח' (נשר), מבצע בן עמי. לאחר הקמת צה"ל, קרבות משמר הירדן ומבצע חירם. מרדכי מקלף ואחריו בן ציון ענבר
23 אנשי חי"ם מחיפה (פלוגת "הדרי") וחיילים משוחררים מהצבא הבריטי דצמבר 1947 סיוע לחטיבת "עודד" בקרבות משמר הירדן, מבצע ברוש צבי בן ארי
24 גדוד המשמר הנייד של חי"ם חיפה דצמבר 1947 אבטחת הכרמל מקיבוץ יגור ועד עתלית, כיבוש עין חוד. עם הקמת צה"ל הוסב לגדוד סיוע חטיבתי (כלל פלוגת סיור ופלוגת משוריינים)

גדוד 21 - נפת זבולון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 21 ששמו היה "נפת זבולון" הוקם רשמית ביום 25 בדצמבר 1947 בטקס שנערך בגבעת שמיר ליד רמת יוחנן ליד בניין ששימש לפני כן כמרכז אימונים (כיום חוות הצופים). ההקמה התקיימה באמצעות מסדר בפני מפקד הגדוד בן עמי פכטר. תחום החבל היה מנקודה שבין שער העמקים וג'למי עד מבואות חיפה, וומחרייבה שעל הר הכרמל ועד מבואות עכו. היישובים שנכללו בחבל היו: יגור, כפר חסידים, נשר, רמת יוחנן כפר המכבי, אושה, שמיר (לפני מעברו לגליל), קרית אתא, חרייבה, מחצבות 4.5, צ'ק פוסט, הקריות אפק (לפני כן משמר הים), כפר מסריק ועין המפרץ[4].

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שלח ארגון ההגנה את אנשיו לקורסים ואימונים. לקראת סוף שנת 1947 התקיימו גיוסים בצפון הארץ. אנשי החי"ש נשלחו למשקי הגליל המערבי לקדם פלישה. למחרת כ"ט בנובמבר התגייס חלק מהגדוד והוקמו הבסיסים בנשר, רמת יוחנן, חרייבה, מחצבות 4.5 בקריות ובגליל המערבי. החבל הכיל יישובים יהודים, יישובים ערבים כוחות צבא בריטיים וכוחות הליגיון הערבי. לחבל נודעה חשיבות בגלל שיישב על דרכים חיוניות ומפעלים חשובים כגון בתי הזיקוק, מפעל נשר למלט, בית המלאכה של הרכבת בתי הלאכה של סולל בונה ועוד. הגיוסים לגדוד נעשו בשלבים. בתחילה גיוסים קטנים במבנה כוחות של כוננות ולאחר מכן במסגרות גדולות יותר. הגיוסים כללו את בני המקום שגדלו בארץ וגם עולים חדשים ששהו מספר חודשים בארץ והתגוררו ב"מעון עולים" בנשר.

הגדוד הכיל 3 פלוגות:

בעת הקמתו היו בגדוד 140 לוחמים. רק 40% מהם צוידו בנשק. הנשק עבר בין הלוחמים על פי פעילות הגדוד‏[5].

בקרבות מלחמת העצמאות נהרגו 149 לוחמי הגדוד על פי הפירוט הבא‏[6].

אנדרטת הנצחה לגדוד 22 בחיפה, ליד גשר גדוד 22 המקביל לגשר רושמיה
מס' קרב תאריך הקרב מס' לוחמים
שנהרגו בקרב
1 קרב על בלד א-שייח' 01/01/1948 1
2 התקפה על טמרה 19/01/1948 1
3 קרב על יחיעם 20/01/1948 4
4 משוריין הנוטרים ליחיעם 20/01/1948 6
5 שיירת יחיעם 27/03/1948 47
6 קרב רמת יוחנן 14/04/1948-16/04/1948 13
7 קרב שיירת הלגיון במבואות יגור 22/04/1948 1
8 קרב על משטרת אל-באסה 25/04/1948 2
9 הקרב על חיפה 22/04/1948 18
10 קרב על אכזיב 14/05/1948 1
11 קרב על סמריה 14/05/1948 3
12 הקרב על ג'נין 03/06/1948 45
13 קרבות אל-בירווה 24/06/1948 10
14 קרב על עין ע'זאל 08/07/1948 1
15 מבצע דקל- קרב על ספוריה 16/07/1948 1
16 קרב על תרשיחא 19/07/1948 5
17 קרבות מנרה 23/10/1948 7

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העצמאות התארגנה החטיבה מחדש והפכה לחטיבת מילואים צפונית עם בסיס בעמקים. החטיבה תפקדה כחטמ"ר העמקים (או בשמו האחר "חטמ"ר צמח") עד לשנת 1974.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת ששת הימים החזיקה החטיבה מוצבים בגזרת הירדן ונטלה חלק במערכה על כיבוש צפון השומרון מוצבי הסורים בחוף המזרחי של הכנרת ודרום רמת הגולן.

ב-9 ביוני פקד דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, על מפקד חטמ"ר 2, יהודה גביש, לתקוף את המוצבים הסוריים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה. המשימה הוטלה על גדוד נח"ל 908, בפיקוד שלמה חלמיש. הגדוד נע על כביש צמח - מעגן - תל קציר - האון. נפתחה הפגזה על הגדוד מתאופיק העליונה. בהפגזה נהרג המג"ד חלמיש וכמה חיילים נפצעו. המח"ט הורה לעצור את התקדמות הגדוד לכיוון תאופיק. הפעולה הוגדרה כפעולת הסחה במסגרת פעולות ההסחה שתוכננו בפקודת מקבת ‏[7].

מלחמות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 בעקבות דרישה של הלוחמים הוותיקים ומפקדי החטיבה, הוחזר לחטיבה השם ההיסטורי "חטיבה 2".

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
משה כרמל 1947 - 1948 לימים אלוף פיקוד הצפון
מרדכי מקלף 20 במאי 1948 - יולי 1948 לימים הרמטכ"ל ה-3
מקסים כהן יולי 1948 - 20 באוגוסט 1948
צבי גרמן 1 בדצמבר 1948 - 15 בספטמבר 1949
יחזקאל פנט 15 בספטמבר 1949 - 13 בינואר 1950 לימים ראש אג"א
נחמיה ברוש 1 ביוני 1950 - יוני 1952 לימים דובר צה"ל
צבי גרמן יוני 1952 - 1953
חיים בר-לב 19531 באפריל 1954 לימים הרמטכ"ל ה-8
משה נצר 10 באוקטובר 1954 - 11 באוקטובר 1955
ישעיהו גביש 15 בנובמבר 195510 ביוני 1956 לימים אלוף פיקוד הדרום
יובל נאמן 10 ביוני 1956 - 1 באוגוסט 1956
צבי זמיר 1 באוגוסט 195615 בנובמבר 1958 לימים אלוף פיקוד הדרום וראש המוסד
דן לנר 1958 - 1960
יהונתן דותן 15 בפברואר 1960 - 1 בינואר 1962
רם רון 1 בינואר 1962 - 15 במאי 1963
חיים אבינועם 1 בנובמבר 19631 בספטמבר 1964 לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
יונה אפרת 1 בספטמבר 196424 ביולי 1966 לימים אלוף פיקוד המרכז
יהודה גביש 24 ביולי 196612 במאי 1968 לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
עמנואל שקד 26 במאי 196827 באוגוסט 1969 לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
יעקב אלעזרי 27 באוגוסט 196915 בספטמבר 1971
יוסף קסטל 15 בספטמבר 19713 באוגוסט 1973
אורי שמחוני 3 באוגוסט 1973 - 31 באוגוסט 1973 לימים ראש מחלקת ההדרכה
יחזקאל רביד 31 באוגוסט 197319 ביולי 1974
דוד כהן 19 ביולי 1974 - 17 בינואר 1975
אליעזר רם דצמבר 1974דצמבר 1976
יצחק זמיר 19761978
עמוס קוצר 19781980 לימים קצין חי"ר וצנחנים ראשי
שמואל ארד 19801981 לימים אלוף פיקוד העורף
צבי פולג 19811982 לימים מפקד אוגדת עזה
גבי אופיר 19821984 לימים אלוף פיקוד העורף
עדי אדירי אוגוסט 1984 - אוקטובר 1986
אלישע ילין 19861989
רפי כפרי 1989 - 1993
גדי איזנקוט 1993 - 1996 לימים סגן הרמטכ"ל
שמואל זכאי 1996 - 1997 לימים מפקד אוגדת עזה
שמואל אביבי 1997 - 2000
משה נידאם 20002002
יואל אור 20022005
אילן אטיאס 20052008
הושע פרידמן בן שלום 20082011 לימים קצין מילואים ראשי
דודי אוברמן 20112014 כיום סגן מפקד אוגדת איו"ש
פיני יוסף 2014

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, כרך א', עמוד 106.‏
  2. ^ לפי בני מוריס נהרגו בכפר יותר מ-60 אנשים, יואב גלבר נוקב במספר הרוגים של בין 15 ל-20 מתושבי בלד א-שייח' וחוואסה, וכותב כי הידיעות שנקבו במספרים גבוהים יותר היו ככל הנראה "מופרזות מאוד". שניהם מסכימים כי בהרוגים ובפצועים היו גם כמה נשים וילדים.
  3. ^ יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח - גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988
  4. ^ מתניה קפלן, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 חטיבת כרמלי, 1988 עמוד 7
  5. ^ יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 6-5
  6. ^ ניתוח רשימת חללי גדוד תש"ח בחוברת, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 111-107
  7. ^ מתתיהו מייזל, המערכה על הגולן: יוני 1967, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001
  8. ^ יצחק מרדכי, ‏אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות 413, יולי 2007 .
  9. ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 360.
  10. ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 383.