פרננדו אלונסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרננדו אלונסו בגרנד פרי קנדה, 2011

פרננדו אלונסו דיאס (Fernando Alonso Díaz; נולד ב-29 ביולי 1981 באוביידו, ספרד), נהג מרוצי מכוניות ספרדי. הוכתר בזמנו כאלוף העולם הצעיר ביותר אי פעם, בסבב פורמולה 1 (מאז ניצחו בסבב גם נהגים צעירים יותר; לואיס המילטון וסבסטיאן פטל). בנוסף לכישרון הנהיגה הטבעי מצליח אלונסו להרשים בקור הרוח שלו. למרות הלחצים המופעלים על נהגי פורמולה 1, במיוחד נהגי הצמרת המתחרים על תואר האליפות, הוא מצליח לשמור על שלוותו ולא לבצע טעויות, באופן שמקשה מאוד על יריביו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 החל את הקריירה באליפות ספרד לקארטינג וסיים במקום השני בדירוג. ב-1993 כבר זכה באליפות ספרד, הישג שחזר עליו בארבע השנים הבאות. בנוסף, הוסיף לעצמו את התואר אלוף העולם בקארטינג ב-1996.

כישרונו בלט מיד וקבוצת מינרדי צירפה אותו לשירותיה לעונת 2001 כשהוא רק בן 20. מינרדי הייתה קבוצת תחתית בפורמולה 1, אך למרות זאת הצליח אלונסו להרשים את ציידי הכישרונות של הקבוצות הגדולות. פלביו באריטורה, האיש שגילה את מיכאל שומאכר, צירף את הנהג הצעיר לרנו בעונת 2002 כנהג מבחן. בעונת 2003 כבר היה נהג מן המניין בקבוצת רנו. ההימור על הנהג הצעיר השתלם מאוד עבור הקבוצה הצרפתית. בעונתו הראשונה בקבוצה הוא זכה בניצחון ראשון בהונגריה, ניצחון שסימן את חזרתה של רנו לצמרת. ב-2004 לא הצליח אלונסו לנצח אף מרוץ, עקב שליטתה המוחלטת של פרארי עם מיכאל שומאכר. למרות זאת, הצליח אלונסו להשיג פעם אחת את עמדת הזינוק הבכירה ולסיים עם 59 נקודות.

את 2005 פתח אלונסו בסערה ולמרות מאבק עיקש מצידו של קימי רייקונן מקבוצת מקלארן זכה באליפות עם שבעה ניצחונות תוך כדי שהוא מפגין נהיגה וירטאוזית. במרוץ ביפן הצליח לעקוף את מיכאל שומאכר מהחלק החיצוני של הפניה, עקיפה שמיד זכתה לתואר "עקיפת העונה". את כישרונו כנהג ניתן היה לבחון מול התוצאות הבינוניות שעמיתיו לקבוצה הצליחו להשיג באותה שנה עם אותה מכונית. לא יארנו טרולי ולא ג'יאנקארלו פיזיקלה הצליחו להוות יריב ראוי לאלונסו.

גם בעונת 2006 זכה אלונסו באליפות. הוא ניצח שבע פעמים, והגדיל לעשות כשהיה לספרדי הראשון שמנצח במרוץ הספרדי בברצלונה. בתחילת העונה הודיע אלונסו שזו עונתו האחרונה במדי רנו והוא עתיד לעבור לקבוצת מקלארן.

בעונת 2007 עבר אלונסו לנהוג בקבוצת מקלארן, שם שיתף פעולה עם נהג צעיר בעונתו הראשונה בסבב, לואיס המילטון. היחסים בין אלונסו והמילטון התדרדרו במהרה לאחר שמעמדו של אלונסו, שהגיע למקלארן כאלוף העולם והיה אמור להיות הנהג הבכיר בקבוצה, נפגע בעקבות יכולת מצוינת של המילטון.‏‏[1]‏‏[2] אלונסו אף טען שהמילטון מקבל יחס מועדף מראשי הקבוצה.‏‏[3] במהלך העונה הצליח אלונסו לנצח בארבעה מרוצים ולזנק פעמיים מעמדת הזינוק הבכירה, אך לבסוף נכנע הן להמילטון והן לקימי רייקונן. הוא סיים במקום השלישי עם 109 נקודות, נקודה פחות מהאלוף רייקונן, ובשוויון נקודות וניצחונות עם המילטון - שוויון שהוכרע רק הודות לכך שהמילטון הצליח לסיים חמש פעמים במקום השני, ואילו אלונסו רק ארבע. למרות זאת, אלונסו הפגין נהיגה בוגרת יותר מהמילטון, שלא עמד בלחץ וביצע טעויות במרוצים המכריעים. בתום העונה עזב אלונסו את מקלארן וחזר לרנו.

תחילת עונת 2008 לא הייתה מוצלחת עבור אלונסו. מכונית הרנו לא הייתה תחרותית כבעבר ובארבע עשר המרוצים הראשונים של העונה הוא לא סיים במיקום גבוה יותר מרביעי ונאלץ לפרוש פעמיים. בגרנד פרי של סינגפור הוא זכה לניצחונו הראשון בעונה לאחר שהתחיל את המרוץ מהמקום ה-15, אך זכה להתקדם לקבוצה המובילה בעקבות תאונה של נלסון פיקה ג'וניור, חברו לקבוצה, שחייבה שימוש במכונית הבטיחות. לאחר כשנה נפתחה חקירה בה הודה פיקה שהתרסק עם מכוניתו במכוון, אך אלונסו זוכה מאשמה. אלונסו ניצח גם במרוץ הבא ביפן וסיים שני במרוץ הברזילאי. הוא סיים את העונה במקום החמישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רון דניס: מדיניות השוויון בין הנהגים נכונה, ONE,‏‏ 19 בספטמבר 2007
  2. ^ ‏אלירן סיני, פורמולה 1: תם עידן השוויון במקלארן‏, ONE,‏‏ 27 בדצמבר 2007
  3. ^ ‏דניאל שמיל, גרנד פרי איטליה: אלונסו מנצח וסוגר על המילטון, ‏הגה, 9 בספטמבר 2007


אלופי פורמולה 1 בשנים 1990–2009

1990 איירטון סנה1991 איירטון סנה1992 נייג'ל מנסל1993 אלן פרוסט1994 מיכאל שומאכר1995 מיכאל שומאכר1996 דיימון היל1997 ז'אק וילנב1998 מיקה הקינן1999 מיקה הקינן2000 מיכאל שומאכר2001 מיכאל שומאכר2002 מיכאל שומאכר2003 מיכאל שומאכר2004 מיכאל שומאכר2005 פרננדו אלונסו2006 פרננדו אלונסו2007 קימי רייקונן2008 לואיס המילטון2009 ג'נסון באטן


אלופי 1950–1969אלופי 1970–1989אלופי 1990–2009