פירוק הנשק הכימי בסוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון קרי וסרגיי לברוב, בפתיחת השיחות על פירוק הנשק הכימי בסוריה, 12 בספטמבר 2013
קרי, לברוב ועוזרים בכירים בסיום המשא ומתן, 14 בספטמבר 2013
אחמט אוזומצו, טורקיה, מזכ"ל הארגון למניעת הפצת נשק כימי - OPCW, המופקד על פירוק הנשק הכימי הסורי, בצילום מ-2013
סיגריד קאאג, הולנד, מנהלת צוות מומחי האו"ם והארגון למניעת הפצת נשק כימי - OPCW לפירוק הנשק הכימי הסורי, בצילום מ-2011

פירוק הנשק הכימי בסוריה הוא תהליך מוסכם שהחל בספטמבר 2013 והסתיים ביוני 2014 ובמסגרתו אמור היה להתפרק כל הנשק הכימי הנמצא בסוריה, כמו גם כל האמצעים לייצורו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשק להשמדה המונית בסוריה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים בסוריה

נשק כימי קיים בסוריה מאז אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, אף שהסורים הכחישו זאת מאז ומתמיד. סוריה הייתה אחת מחמש מדינות בלבד, בעולם כולו, שלא חתמו על האמנה לאיסור ייצורו, פיתוחו והשימוש בו. הנשיא הסורי לשעבר חאפז אל-אסד הודה בהימצאותו של נשק כימי בארצו, ברמז בלבד אמנם, בהצהרות פומביות בשנים 1990 ו-1997. ביולי 2012, על רקע מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה למעלה משנה קודם לכן, הודתה בכך סוריה בפה מלא‏[1].

באוגוסט 2012, כחודש אחרי אותה הודאה סורית מפורשת הציב נשיא ארצות הברית ברק אובמה "קו אדום", לפיו שימוש סורי בנשק כימי יגרור מתקפה צבאית אמריקאית על סוריה.

שמועות על שימוש סורי בנשק כימי, כנגד אזרחים סורים, החלו לדלוף מיד לאחר מכן ובמהלך כל השליש השלישי של שנת 2012, השנה השנייה למלחמת האזרחים, וביתר שאת בראשית 2013. עם זאת, בשלב זה השמועות לא הוכחו ומכל מקום, ארצות הברית הכחישה את נכונותן.

באפריל 2013 הודיע בכיר באמ"ן, כי כוחות אסד השתמשו בנשק כימי, ככל הנראה גז עצבים מהסוג סארין. ארצות הברית הסתייגה תחילה גם מהערכה זו של אמ"ן, אך ב-25 באפריל 2013 אישר מזכיר ההגנה של ארצות הברית צ'אק הייגל, כי סוריה אכן השתמשה בנשק כימי. הוא טען עם זאת, שהשימוש הזה היה במידה מועטה ומכאן, במשתמע, לא עבר כביכול עדיין את הקו האדום שהציב אובמה כמעט שנה קודם לכן‏[2].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המתקפה הכימית בע'וטה

ב-21 באוגוסט 2013 התרחשה המתקפה הכימית בע'וטה שבמחוז ריף דמשק, שהיוותה את הזרז לתחילתו של תהליך פירוק הנשק הכימי בסוריה. מאות אזרחים סורים, בנוסף לעשרות מכוחות המורדים באסד, ובסך הכל כ-1400 איש על פי ארצות הברית, נהרגו. אובמה הרגיש שאיננו יכול יותר להתעלם וכי הקו האדום שהציב בדיוק שנה אחת קודם לכן, נחצה‏[3]. הוא תכנן תקיפה צבאית בסוריה, כצעד ענישה על השימוש בנשק כימי, וניסה לגבש קואליציה של מדינות שישתתפו בה, כשבמקביל גם החל בהליך להבאת עניין התקיפה העתידית, לאישור הקונגרס של ארצות הברית[4].

רוסיה התנגדה לתוכניתה של ארצות הברית לתקוף בסוריה‏[5], אף כי נשיאה, ולדימיר פוטין, הודיע, שיתמוך בתקיפה שכזו אם יינתן לה אישור האו"ם, ואם יוכח שמשטר אסד אכן השתמש בנשק כימי‏[6]. במקביל, איראן איימה שתקיפה תוביל לחורבן ישראל[7].

משא ומתן והסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 2013 ניתן לציבור הרחב רמז ראשון, כי אפשר שהתקיפה המתוכננת תומר בהליך מוסכם לפירוק הנשק הכימי הסורי. היה זה במסיבת עיתונאים שערך ג'ון קרי שר החוץ של ארצות הברית, בלונדון, יחד עם שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג. בתשובה לשאלת עיתונאי, כנראה מוזמנת, הודיע קרי, כביכול באופן תאורטי בלבד, שניתן לעצור את התקיפה הצבאית, אם סוריה תמסור לידי הקהילה הבינלאומית, בתוך שבוע, את כל הנשק הכימי שברשותה. הוא אף הוסיף הערה מפורשת, שהראתה כביכול שמדובר במשהו תאורטי בלבד, ולפיה אין לדעתו שום סיכוי שסוריה תסכים לכך, או שניתן יהיה בכלל, טכנית, לבצע זאת‏[8]. בדיעבד הסתבר, שלהודעה, הכביכול תאורטית הזו של קרי, קדם משא ומתן בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לנשיא ארצות הברית ברק אובמה, מאחורי הקלעים של פיסגת ה-G20, שהתקיימה שלושה ימים קודם לכן בסנקט פטרבורג. במסגרת משא ומתן זה הונחו ככל הנראה אבני היסוד להסכמות שהושגו בהמשך בין הצדדים‏[9].

שעות ספורות בלבד אחרי דברי קרי, עוד באותו יום ה-9 בספטמבר, הודיעו שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ועמיתו הסורי ואליד אל-מועלם, במסיבת עיתונאים משותפת במוסקבה, כי נשיא סוריה בשאר אסד מסכים להצעת פשרה שהעלה פוטין, למסור את הנשק הכימי שברשותו, לפיקוח בינלאומי, שיוביל לפירוק נשק זה‏[10].

שלושה ימים אחרי ההודעות הללו נפגשו קרי ולברוב וצוותי מומחים משני הצדדים, בז'נבה. הם הגיעו תחילה להסכמה, כי לאסד יש בערך 1,000 טון נשק כימי לסוגיו, כאשר האמריקאים מעריכים שהנשק מפוזר ב-45 אתרים שונים. רוסיה לא יכלה להסכים למספר זה, משום שתמכה כל העת, לפחות הצהרתית, בטענתו של אסד, שלא הוא האחראי למתקפה הכימית בע'וטה, אלא הכוחות המורדים. אם יש מספר ידוע ומוסכם של אתרים כימיים ואם כולם בשליטת כוחות אסד, ברור שרק הוא יכול להיות האחראי לתקיפה. להמחשת משמעותה של כמות הנשק הכימי הסורי, ניתן להשוותה לכ-40,000 טון נשק שכזה, שהיו בשעתו בידי רוסיה ואשר כשלושה רבעים מהם כבר פורקו נכון לדצמבר 2013, כ-30,000 טון שהיו בידי ארצות הברית וכ-90% מהם כבר הושמדו ומאידך, לכ-25 טון שהיו בידי לוב של קדאפי וכ-85% מהם כבר פורקו‏[11].

אחרי משא ומתן אינטנסיבי שנמשך שלושה ימים, 12 - 14 בספטמבר 2013, הגיעו שתי המעצמות להסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה (Framework for Elimination of Syrian Chemical Weapons)‏[12].

ההסכם קורא להסרתו או פירוקו של מאגר הנשק הכימי הסורי, עד אמצע 2014 ודוחה במקביל גם את האפשרות להתקפות אוויר אמריקאיות על סוריה. על פי ההסכם, אי ציות לו מצד סוריה, עלול לגרום להחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, על פעולה בינלאומית, לאו דווקא צבאית, כנגד סוריה. עם זאת, רוסיה לא התחייבה לתמוך בהחלטה מעין זו של מועצת הביטחון, ואף הודיעה במפורש על התנגדותה לפעולה צבאית, גם במקרה של אי ציות סורי ואילו ארצות הברית לא התחייבה שלא לתקוף במקרה כזה, גם בהיעדר החלטה של מועצת הביטחון.

אסד, בעודו ממשיך להכחיש שכוחותיו ערכו את המתקפה הכימית בע'וטה, הבהיר שהוא מחויב לקיום חלקו בהסכם הפשרה‏[13]. לדברי מזכ"ל האו"ם באן קי מון, סוריה הודיעה כבר באותו יום בו נחתם ההסכם, על הצטרפותה לאמנה הבינלאומית לפירוק הנשק הכימי, אמנת הנשק הכימי, בתוקף החל מה-14 באוקטובר 2013. הכוחות המורדים באסד לעומת זאת, ראו בהסכם משום בגידה בהם מצד המערב, משום שאין בו שום התייחסות להמשך טבח האזרחים הסורים על ידי משטר אסד, גם אם הטבח לא ייעשה יותר באמצעות נשק כימי.

הכנות למימוש ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימן ממשי ראשון לנכונותו של אסד לעמוד במלוא חלקו בהסכם ניתן ב-20 בספטמבר 2013. הסעיף הראשון לביצוע על פי ההסכם קרא לאסד לספק ל-OPCW (הארגון למניעת הפצת נשק כימי) - Organisation for the Prohibition of Chemical Weapons, בתוך שבוע ימים, רשימה מקיפה של המאגר הכימי שברשותו. הרשימה צריכה הייתה לכלול את כל הסוגים והכמויות של הנשק והגז הרעיל הסורי, מיקומו ואתרי המחקר והייצור שלו. ה-OPCW, בראשות הדיפלומט הטורקי אחמט אוזומצו הוא זוכה פרס נובל לשלום לשנת 2013, בגין פעילותו לפירוק הנשק הכימי בעולם. אוזומצו מכהן כמזכ"ל הארגון מאז 2010 והיה לפני כן (1999 - 2002) קונסול כללי של טורקיה בחאלב, סוריה ושגריר טורקיה בישראל.

אסד סיפק לכאורה רשימה שכזו ב-20 בספטמבר כאמור, בתוך ששה ימים מיום חתימת ההסכם. הארגון לאיסור על נשק כימי הכריז על הרשימה כחלקית בלבד ואסד השלים אותה למחרת היום, 21 בספטמבר, ועמד בסופו של דבר בתאריך היעד שנקבע לו‏[14].

ב-27 בספטמבר 2013 אימץ ה-OPCW את ההסכם‏[15] וכמה שעות אחר כך, עוד באותו יום אישרה אותו גם מועצת הביטחון של האו"ם, פה אחד (החלטה 2118)‏[16][17]. ההסכם בין רוסיה לארצות הברית הוכנס כחלק בלתי נפרד מההחלטה בשני הגופים.

השלב האחרון בהכנות למימוש פירוק הנשק הכימי בסוריה התבצע בתוך כחודש ימים בלבד. הוקם צוות מומחים מטעם האו"ם ו-OPCW, עם בסיס לוגיסטי עורפי בקפריסין. ראשוני אנשי הצוות הגיעו לסוריה והחלו בעבודתם כבר ב-1 באוקטובר. מספרם היה 27 בשלב ראשון זה, אך הוא גדל בהתמדה עם עבור הזמן והגיע בסופו של דבר לכ-100. ב-13 באוקטובר מינה מזכ"ל האו"ם באן קי מון את הדיפלומטית ההולנדית סיגריד קאאג (Sigrid Kaag), למנהלת הצוות וכעבור שלושה ימים אושר מינויה במועצת הביטחון. המומחים בראשות קאאג בדקו אחד לאחד את כל האתרים שהסורים מסרו שיש בהם נשק כימי, ועד סוף אוקטובר סיימו לוודא, שמה שהסורים אמרו לגבי אותם אתרים, נכון. הם אמנם לא בדקו ולא היו אמורים לבדוק אם אין אתרים נוספים שהסורים מסתירים.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל, החל ב-6 באוקטובר ועל פי הדיווחים הראשונים אף הסתיים לכאורה, בתוך אותו חודש, גם השלב הראשון במימושו של ההסכם. אותם מומחי או"ם ו-OPCW, בראשות קאאג פשטו על 21 מתוך 23 אתרי הייצור המוצהרים של הנשק הכימי, לרבות אתרי ערבוב החומרים לצורכי הכנת הגז, ואתרי מילוי הפגזים, הפצצות וראשי הקרב בגז רעיל. עד ה-31 באוקטובר 2013 הם דיווחו שאכן פירקו את כל 21 אתרי הייצור, הערבוב והמילוי של הגז. גם כאן, מדובר היה אמנם אך ורק באותם אתרים עליהם דיווחו הסורים עצמם.

הפירוק בפועל בוצע על ידי מומחים סורים, כאשר המומחים הבינלאומיים של קאאג מפקחים מקרוב על עבודתם, ובדיעבד הסתבר לקראת סוף ינואר 2014, שהתהליך היה פחות ממושלם (ראו להלן). מכל מקום, בשלב הראשוני הזה, הדיווח היה כאמור, שהפירוק הושלם, כאשר לגבי שני האתרים המוצהרים הנוספים, התקבלו ב-OPCW, שוב, לפי דיווחי הארגון, הוכחות מספיקות מהסורים, כי גם שניהם פורקו. צוותה של קאאג אף הצליח להגיע מאוחר יותר אל אחד מהם, פיזית, לוודא זאת. לשני הוא לא הצליח להגיע כלל, בשל היותם שניהם אזורי קרבות, במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה.

ב-15 בנובמבר 2013 אימץ ה-OPCW תוכנית מפורטת להוצאת כל הנשק הכימי הסורי עצמו, להבדיל מאמצעי ייצורו, כ-1,290 טון גז להשמדה המונית, בעיקר גז חרדל, סארין ו-VX, אל מחוץ לגבולות סוריה. ב-7 בינואר 2014 יצא מתחומי סוריה, גם אם באיחור קל, המשלוח הראשון של נשק כימי המיועד לפירוק‏[18].

תהליך ההוצאה על פי התוכנית אמור היה להסתיים עד 5 בפברואר 2014 ואילו השלמת פירוק הגז לפי התוכנית אמורה לעמוד בתאריך הסיום המיועד לתהליך כולו על פי הסכם ארצות הברית - רוסיה, סוף יוני 2014.

אחת הבעיות שהתוכנית לא התייחסה אליהן הייתה, שלא נמצאה תחילה, ולו מדינה אחת בעולם כולו, שתסכים לקלוט לתוכה לצורכי תהליך הפירוק, את אותם 1290 טון גז רעיל מסוכן ביותר. בעיה זו נפתרה, כשארצות הברית הודיעה על נכונותה ויכולתה לבצע את התהליך בלב ים‏[19][20] ואף הקצתה וציידה לשם כך ספינה מיוחדת - The Cape Ray. בריטניה וגרמניה עזרו גם הן, כאשר התנדבו בסופו של דבר לקבל לשיטחן, לצורכי השמדה, חלק מהגז הפחות מסוכן. נורבגיה ודנמרק הקצו ספינות, שיובילו את הנשק הכימי מנמל לטקיה, בצפון מערב סוריה, אל הספינה האמריקאית, שתעגון בנמל Gioia Tauro באיטליה, שם תעמיס את הנשק הכימי. התוכנית היא, שמשיועמס הנשק על סיפונה, תצא הספינה האמריקאית אל הים הפתוח ושם תפתח בתהליך פירוקו.

בעיה נוספת שהתעוררה הייתה בעיית העברת הנשק, מהאתרים השונים בהם הוא מוצב, ברחבי סוריה, אל לטקיה. העברה זו חייבת להיעשות דרך אזורי קרבות, המסכנים אותה בצורה רצינית. בין ה-18 ל-20 בדצמבר קיימה לפיכך רוסיה רכבת אווירית, במסגרתה 38 טיסות הביאו 75 משאיות משורינות, על כל הציוד הנילווה להן והאבטחה הנדרשת, לנמל התעופה של לטקיה. משאיות אלה אמורות להעביר את הנשק הכימי הסורי, משנים עשר האתרים בהם הוא רוכז כבר, אל נמל לטקיה. לוויינים אמריקאים, כמו גם מצלמות מעקב סיניות יאבטחו את ההעברה הזו גם הם‏[21][22]. רוסיה גם הודיעה במקביל, כי הצי הרוסי בים התיכון יאבטח את מעברן של הספינות, הדנית והנורבגית, מלטקיה עד לספינה האמריקאית, בה כבר הותקן הציוד המיוחד לפירוק הנשק הכימי‏[23].

עיכובים בביצוע (ינואר - פברואר 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Cape Ray, הספינה האמריקאית שהותקנה במיוחד לפירוק הנשק הכימי הסורי בלב ים, סמוך לפני צאתה מנמל האם שלה בנורפוק, וירג'יניה, למשימתה בים התיכון, ינואר 2014

ב-16 בינואר 2014 הודיעה סוריה לראשונה, כי בעיות ביטחון מעכבות כביכול את המשלוחים של הנשק הכימי לנמל לטקיה‏[24], וב-29 בינואר 2014 נודע ברבים לראשונה, כי סוריה "גוררת רגליים" ו"מושכת" את תהליך הפירוק‏[25].

מסתבר, שלגבי אתרי ערבוב החומרים לצורכי הכנת הגז, ואתרי מילוי הפגזים, הפצצות וראשי הקרב בגז רעיל, הפירוק שבוצע בפועל על ידי המומחים הסוריים, תחת פיקוח OPCW ופקחי האו"ם, אכן הושלם במועדו, אך היו אלה צעדים שניתן בקלות לחזור מהם, דהיינו, תהליך הפירוק יכול באותה קלות ומהירות להתהפך וסוריה יכולה עקרונית לחזור ולרכוש במהירות רבה את אותה יכולת ייצור גז רעיל ממנה התפרקה כביכול‏[26].

במקביל גם נודע, כי אין שום סיכוי שעד המועד המתוכנן הראשוני, 5 בפברואר 2014, יוצא כל הנשק הכימי עצמו, מגבולות סוריה. על פי דיווחו של מזכיר האו"ם באן קי מון, למועצת הביטחון, מסתבר שעד 29 בינואר 2014 ביצעו הסורים בסך הכל שני משלוחים של נשק כימי, מרחבי סוריה אל נמל לטקיה ולפיכך הוצאו מסוריה עד אותו יום רק 4.1% מכלל הנשק הכימי. מזכיר האו"ם קבע בדיווחו למועצת הביטחון, שמדובר בעיכובים בלתי מוצדקים מצד הממשלה הסורית והאיץ בה לזרז את המשלוחים הללו. למחרת היום, 30 בינואר 2014, נאמרו דברים אלה ישירות לנציגי סוריה, בישיבה מיוחדת של ה-OPCW‏[27] וב-31 בינואר אף איים שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, בפומבי, כי המשך גרירת הרגליים הסורית עלול לגרום לחזרתה של האופציה הצבאית כנגדה‏[28].

עד ה-14 בפברואר 2014 הוצאו מסוריה בסך הכל שלושה משלוחים ובהם 11% מהנשק הכימי המיועד לפירוק. כזכור, ספינה אמריקאית מיוחדת, The Cape Ray הוקצתה לצורכי ביצוע הפירוק בלב ים, של אותם חומרים שהוחלט שהם מסוכנים מכדי להעבירם למדינה כלשהי לצורכי פירוק. ספינה זו יצאה מנורפוק וירג'יניה כבר ב-27 בינואר, הגיעה לספרד ושם היא חיכתה בנמל רוטה עד שתצטבר כמות מספקת של החומר (שתאפשר לה לצאת לנמל Gioia Tauro, שבאיטליה, לפגוש את הספינות הנורבגית והדנית, לקבל מהן את הנשק ואז לצאת ללב ים להתחיל בתהליך פירוקו)‏[29].

בנוסף לכל אלה, גורמי אופוזיציה סורים טענו זה מכבר, כי חלק מהנשק הכימי או אמצעי ייצורו הועברו בחשאי מסוריה, לעיראק או ללבנון. עד כה לא נמצאה כל הוכחה לנכונות טענתם, אולם העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" דיווח ב-2 בפברואר 2014, כי נשיא סוריה אסד מאחסן נשק מתקדם, ובכלל זה נשק כימי וביולוגי, באזורים ששולטת בהם עדתו, העדה העלאווית, במערב המדינה‏[30][31].

קצב הפירוק מואץ שוב (מרץ - אפריל 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחץ הבינלאומי על ממשלת סוריה גרם ככל הנראה לכך שלקראת סוף פברואר 2014 נעלמה "גרירת הרגליים" הסורית. ב-5 במרץ מסרה מנהלת הכוח הבינלאומי לפירוק הנשק הכימי בסוריה סיגריד קאאג, דיווח מפורט אך סודי, למועצת הביטחון, בנוגע לקצב הפירוק. בראיון שהעניקה לאחר מכן היא בישרה באופן כללי ביותר, כי בשלב זה כבר הוצאו מתחומי סוריה, כמעט שליש מכלל הנשק הכימי שהיה ברשותה בטרם החל התהליך. בהשוואה למצב רק כשבועיים - שלושה קודם לכן, נראה אם כן, כי חלה האצה ניכרת וגם אם סוריה החמיצה מספר יעדי ביניים, יש סיכוי שבסופו של התהליך תעמוד ביעד של פירוק כל הנשק הכימי עד סוף יוני 2014‏[32]. ב-20 במרץ דווח כי הוצאו מסוריה או הושמדו כבר יותר מ-53% מהנשק הכימי המיועד לפירוק ובעקבות זאת הצהירה קאאג, כעבור יומיים, כי היא רואה אפשרות ממשית להשלמת הוצאת כל הנשק הכימי מסוריה, בתוך כחודש והשלמת הפירוק במועד המתוכנן, באמצע 2014. נראה כי החששות שהובעו במערב, כי רוסיה תפסיק את שיתוף הפעולה שלה במימוש התהליך, לאור הקרע בין המערב לבינה בנושא חצי האי קרים, לא התממשו. ב-19 באפריל מסרה קאאג, בביירות, כי הוצאו מסוריה או הושמדו על ידה עד כה, כ-80% מהנשק הכימי עליו משטר אסד הצהיר‏[33] וב-27 באפריל דיווחה על 92%, מספר אשר גם במהלך מאי 2014 נותר בעינו ולא השתנה.

עם זאת, הולכים וגוברים החשדות במערב, כי בנוסף ל-8% מהנשק הכימי המוצהר, אשר נכון לסוף מאי 2014 נותרו עדיין בידי המשטר הסורי, ואשר יש קשיים בהוצאתם מהמדינה בשל הלחימה עם המורדים, נותרו בידיו עוד מחסני נשק כימי עליהם כלל לא הצהיר וכן גז כלור, שלא נכלל בשעתו בהגדרות הנשק הכימי, אך משמש כעת את המשטר במלחמתו במורדים. כמו כן, חושדים במערב כי בידי המשטר יש גם נשק ביולוגי, אשר כלל לא עסקו בו במסגרת הסכם הפירוק המקורי‏[34].

ביוני 2014 הושלם הפינוי של 1,300 טונות של נשק כימי מסוריה‏[35].

לאחר גמר התהליך המוסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ראתה בפירוק הנשק הכימי ירידה משמעותית באיום הכימי עליה, ובעקבות זאת הפסיקה המדינה לחלק מסכות אב"כ לתושביה, וצמצמה את ייצורן‏[36].

ב-4 בספטמבר 2014, כשלושה חודשים לאחר השלמתו כביכול של תהליך פירוק הנשק הכימי בסוריה הודיעה שגרירת ארצות הברית באו"ם סמנתה פאוור כי ארצות הברית מודאגת מהאפשרות כי משטר אסד לא הצהיר על כל הנשק הכימי שברשותו, ונשק זה עלול כעת ליפול לידי האיסלאמיסטים הקיצונים מארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש)‏[37].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Syria Threatens Chemical Attack on Foreign Force",‏ 23 ביולי 2012, ניו יורק טיימס
  2. ^ "הייגל: סוריה השתמשה בנשק כימי במידה מועטה", 25 באפריל 2013, ynet
  3. ^ "קרי: אסד השתמש בנשק כימי, לא נוכל לעמוד מנגד", 30 באוגוסט 2013, באתר וואלה
  4. ^ "הסכמה בסנאט: 60 ימי תקיפה בסוריה", 4 בספטמבר 2013, מעריבnrg
  5. ^ "רוסיה: תקיפה בסוריה תהיה הרסנית למזה"ת", 25 באוגוסט 2013, ynet
  6. ^ "פוטין: לא שולל תקיפה בסוריה - אם יוכח שנעשה שימוש בנשק כימי", "חדשות 2", 4 בספטמבר 2013
  7. ^ איראן מאיימת: "תקיפה תוביל לחורבן ישראל", 29 באוגוסט 2013, ynet
  8. ^ "Kerry to Assad: Turn over chemical weapons to prevent strikes",‏ 9 בספטמבר 2013, USAToday
  9. ^ "Putin, Obama discussed Syria arms control idea last week: Kremlin", רויטרס, 10 בספטמבר 2013
  10. ^ "הניסיונות למניעת תקיפה - המרוויחים מהיוזמה הרוסית: פוטין, אובמה ואסד; המפסידים: אזרחי סוריה", 9 בספטמבר 2013, "הארץ"
  11. ^ "Russia has sent 75 vehicles to Syria to assist the international operation to destroy or remove its chemical weapons",‏ 23 בדצמבר 2013, באתר BBC
  12. ^ ".U.S. and Russia Reach Deal to Destroy Syria’s Chemical Arms", ניו יורק טיימס, 14 בספטמבר 2013
  13. ^ אסד: "פירוק סוריה מנשק כימי יימשך שנה ויעלה מיליארד דולר", באתר הארץ, 19 בספטמבר 2013
  14. ^ "Syria meets deadline for chemical weapons disclosure", רויטרס, 21 בספטמבר 2013
  15. ^ "DESTRUCTION OF SYRIAN CHEMICAL WEAPONS", החלטת הארגון מ-27 בספטמבר 2013
  16. ^ "UN Security Council unanimously votes to secure and destroy Syria's chemical weapons stockpile",‏ 28 בספטמבר 2013, The Independent
  17. ^ יצחק בן-חורין, אושר ההסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה, באתר ynet‏, 28 בספטמבר 2013
  18. ^ "UN: First chemicals have left Syrian port",‏ 7 בינואר 2014, The Times Of Israel
  19. ^ "Albania shuns Syria chemical weapons destruction",‏ 15 בנובמבר 2013, באתר ה-BBC
  20. ^ "U.S. to Destroy Syria Arms At Sea, as Other Nations Balk",‏ 1 בדצמבר 2013, וול סטריט ג'ורנל
  21. ^ "Russia has sent 75 vehicles to Syria to assist the international operation to destroy or remove its chemical weapons",‏ 23 בדצמבר 2013, באתר BBC
  22. ^ "Russia sends 75 combat vehicles to Syria to transport chemical weapons",‏ 23 בדצמבר 2013, באתר RT
  23. ^ "Russian warships to escort Syrian chemical weapons - military source",‏ 24 בדצמבר 2013, באתר RT
  24. ^ "Syria security concerns slow chemical weapons transport",‏ 16 בינואר 2014, The Times Of Israel
  25. ^ יואב יצחקאסד לא מקיים התחייבות להשמדת הנשק הכימי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 1 בפברואר 2014
  26. ^ "U.S. blasts Syria for "seriously languished and stalled" removal of chemical weapons",‏ 30 בינואר 2014, CBS
  27. ^ "Exclusive: Syria has shipped out less than 5 percent of chemical weapons",‏ 29 בינואר 2014, רויטרס
  28. ^ "Kerry Says No Excuse for Syrian Delay on Chemical Arms",‏ 31 בינואר 2014, "ניו יורק טיימס"
  29. ^ ניו יורק טיימס, 14 בפברואר 2014
  30. ^ "דיווח: אסד מאחסן נשק מתקדם באזורים שבשליטתו במערב סוריה", 3 בפברואר 2014, אתר רשת ב' של קול ישראל
  31. ^ "סאנדיי טיימס: אסד אוגר נשק כימי במערב סוריה", 2 בפברואר 2014, אתר וואלה חדשות
  32. ^ "March Critical to Eliminate Syria Chemical Weapons",‏ 6 במרץ 2014, באתר ABC News
  33. ^ [1], באתר הפינגטון פוסט
  34. ^ "Western Intelligence Suspects Assad Has a Secret Chemical Stockpile"‏ 1 במאי 2014, באתר The Daily Beast
  35. ^ רויטרס, סוריה עמדה ביעד: פינתה כל הנשק הכימי משטחה, באתר וואלה!, 23 ביוני 2014.
  36. ^ יובל אזולאי, ‏אין איום כימי - אין עבודה: עשרות יפוטרו ממפעל שלאון, באתר גלובס, 1 ביוני 2014
  37. ^ "ארצות הברית: מודאגים שנשק כימי של סוריה יגיע לידי דאעש", 4 בספטמבר, "חדשות וואלה"