פרדריק קיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבריגדיר פרדריק קיש

פרדריק הרמן קיש (אנגלית: Frederick Hermann Kisch; ‏ 23 באוגוסט 1888 -7 באפריל 1943), איש צבא בריטי ומנהיג ציוני.

פרדריק קיש נולד בשנת 1888 בהודו, בה כיהן אביו שהיה יהודי בריטי כמנהל הדואר בבנגל ובהמשך כמנהל הדואר ההודי‏[1]. הוא למד בקולג' היהודי בלונדון ולאחר מכן בטריניטי קולג' בקיימברידג'. הוא למד בקוליג' קליטון וביולי 1907 הוסמך כקצין. בשנים 1909-1914 שירת כקצין בחיל ההנדסה הבריטי בהודו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח לצרפת, בה נפצע פעמיים. לאחר החלמתו נשלח לעיראק בה נפצע בשלישית. בעקבות זאת עבר לשרת במחלקת המשטרה הצבאית החשאית במשרד המלחמה בלונדון, עד תום המלחמה. אחרי המלחמה היה חבר במשלחת הבריטית לשיחות השלום בפריז.

בית קיש בחיפה

בדצמבר 1922 הצטרף להנהלה הציונית‏[2], והיה מנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים בשנים 1923 עד 1929. מתוקף תפקידו עסק במגעים עם הבריטים על מגוון נושאים הקשורים ליישוב היהודי בארץ ישראל, בהם "חוק הנתינות" שקבע מתן אזרחות ארץ ישראלית לעולים, ארגון שלטון עצמי במועצות מקומיות וחקיקת חוקים. קיש תמך בפעילות משותפת של יהודים וערבים להטבת תנאי החיים בארץ ישראל והטיף לאחדות כל הפלגים בציונות. הוא הזהיר שמאבקים בין הפועלים למעבידים נותנים רושם רע לגורמים בינלאומיים העלולים לחשוש מהשפעה קומוניסטית של העולים מרוסיה‏[3].

בשנת 1929 נתמנה לעמוד בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שבאה במקום המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית, תפקיד אותו מילא עד 1931 עת התפטר והוחלף על ידי הד"ר חיים ארלוזורוב. בשנת 1932 נתמנה לחבר מועצת הדרכים הארצישראלית‏[4]. בשנה זאת עבר להתגורר בתל אביב‏[5] ופתח את "האגודה לעידוד המסחר בין בריטניה וארץ ישראל"‏[1]. קיש נכנס לשותפות עם רוזנגארט בניסיונות דיג במפרץ אילת, אולם ניסיונות אלו נכשלו. בשנת 1934 עבר לחיפה, בה בנה את ביתו (אשר לימים, בשנת 1958, נרכש על ידי עירית חיפה ועל גבי המגרש שלו הוקם מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית) והמשיך פעילות ציבורית מקומית וארצית. ביולי 1938 הגיש למפקד משטרת המנדט בחיפה תזכיר על המצב הביטחוני עם דרישות היישוב היהודי‏[6].

פרדריק קיש

קיש התנגד להסכם העברה, טען שתועלתו קטנה וראה בו "מוסד מזיק לאינטרסים היהודיים, ואולי אף כמוסד שסופו להמיט עלינו שואה איומה"‏[7]. בנובמבר 1937 זכה בתביעת דיבה נגד סאטון האצ'יסון אשר פרסם עליו שהוא מעל בתפקידו כקצין בצבא הבריטי בגלל אהדתו לבולשביזם. קיש קיבל התנצלות, פיצוי של מאה לירות והוצאות משפט[8].

בזכות הרקע הבריטי והצבאי שלו זכה להתקרב אל בכירי המנדט ואף אל מנהיגי הערבים. קיש היה מתון בדעותיו וניסה ליצור יחסים תקינים עם ערביי הארץ. הוא התקרב לשריף חוסיין בן עלי שהכריז על עצמו מלך חיגאז' ולבנו האמיר עבדאללה.

בתחילת מאי 1939 נפצע קיש בהתרסקות מטוס שטס מאלכסנדריה לדרום אפריקה[9]. הפציעה לא מנעה ממנו להמשיך במשימת גיוס הכספים עבור הקרן הקיימת, עבורה טס לדרום אפריקה‏[10].

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שב לשרת בצבא הבריטי בצפון אפריקה. לאחר שחרור בנגאזי הוא נתמנה למושלה והועלה לדרגת קולונל ובהמשך נתמנה לקצין הנדסה ראשי של הארמייה השמינית בצפון אפריקה, והועלה לדרגת בריגדיר[11].

קיש נהרג במהלך שירותו כאשר עלה על מוקש בתוניסיה באפריל 1943. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי הבריטי באנפידאוויל (Enfidaville), כ-100 ק"מ דרומית לעיר תוניס. בעקבות נפילתו הורד הדגל על בית המוסדות הלאומיים לחצי התורן‏[11]. מיד לאחר מותו הוחלט להנציח את שמו על ידי נטיעת יער בסביבת קריית ענבים לזכרו‏[12] וכן בהקמת יישוב לחיילים משוחררים לכשישובו בסוף המלחמה. לפעולה זאת התגייסו נכבדים בריטיים, בהם וינסטון צ'רצ'יל והיא התממשה ב-1946 עם הקמת כפר קיש. ועד ידידי הטכניון בארצות הברית הקדיש 200,000 דולר להקמת מעבדות בטכניון לזכרו‏[13]. בנוסף, על שמו רחוב מרכזי בכרמל בחיפה ורחובות נוספים ברחבי הארץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו:

עליו:

  • Norman Bentwith & Michael Kisch, Brigadier Frederick Kisch, Valentine Mitchel, London, 1966

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]