שנים עשר המרגלים
סיפורם של שנים עשר המרגלים מופיע בפרשת שלח לך שבספר במדבר. לפי ציווי של אלוהים שלח משה שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה לאחר יציאת מצרים. למשימה נבחר נציג מכל אחד משנים עשר השבטים, כולם ממנהיגי העם. ושמותיהם:
| וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן-זַכּוּר; לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי; לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה; לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן-יוֹסֵף; לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן; לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא; לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן-סוֹדִי; לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן-סוּסִי; לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי; לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל; לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי; לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי; | ||
| – במדבר י"ג, ד-ט"ו | ||
הוראותיו של משה למרגלים:
| וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ – הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב? וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ – הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה? וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה – הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים? וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן? וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים – יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. |
||
| – במדבר י"ג, יח-כ | ||
שליחות המרגלים נמשכה ארבעים ימים, ובמהלכה הם עברו בכל הארץ וראו את עריה. בשובם חזרו המרגלים עם אשכול ענבים שכרתו בנחל אשכול (שנקרא על שם אותו אשכול). האשכול היה כבד עד כדי ששניים היו צריכים לשאת אותו על מוט. המרגלים מתארים את טובה של הארץ: "וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא – וְזֶה-פִּרְיָהּ" (שם, כז)
אך עשרה מהם צופים בעיות קשות בכיבושה: "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד [...] עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן." (שם, כח-כט). ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (שם, לב).
במעמד זה נאמר על כלב בן יפונה "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה" (שם, ל) – ייתכן שחשש לערעור סמכותו של משה אל מול התיאורים הלא מחמיאים שמוסרים שאר המרגלים על הארץ שאליה מוביל משה את העם. ייתכן שפשוט חש חובה למסור את המידע שאספו לשולח המרגלים – למשה. כלב חותם את דבריו בדברי עידוד: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ" (שם) ובדברי עידוד דומים. לאחר עדות נוספת של שאר המרגלים העם מתייאש מלהיכנס לארץ. כלב ויהושע בן נון קורעים בגדיהם ומנסים לשכנע את העם, אך העם כמעט רוגם אותם באבנים.
בעקבות חטא הייאוש מתגלה אלוהים לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו. לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי. כלב ויהושע, שבניגוד לשאר המרגלים דברו טוב על הארץ, זכו לשרוד את המסע ולהיכנס לארץ.
[עריכה] על פי המדרש והמפרשים
על פי המדרש, כלב נפרד משאר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והלך לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות בחברון, להתפלל ולפרוש משאר המרגלים שרצו להגיד דברים רעים על הארץ כשישובו. מדרש זה בונה את דמותו של כלב כאדם עצמאי. ניתן לראות ביטוי לתכונה זו גם מתוך השוואה לדמותו של יהושע. שניהם, כמו כמה מן המרגלים האחרים, נקראו בשמות של חיות: כלב ונון ('דג' בארמית). בניגוד לדג, הכלב לא שותק, ולא מתערה בלהקה- כך גם דמותו של כלב. כלב אזר אומץ לשמור על עצמאותו ולהפסיק את דברי שאר המרגלים באמצעם, לעומת יהושע שהצטרף רק כשראה את כלב מתחיל בכך.
מדרש אחר מספר כי כלב הערים על העם כשהתפרץ לדברי המרגלים. כלב פתח בדברים שנשמעים כמו תלונות נוספות על משה: "ולא רק זאת עשה לנו משה..." כדי למשוך את הקהל לשמוע לו, והמשיך בשבחו של משה: הוא גם הוציא אותנו ממצרים וקרע את הים וכו'.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרב אליהו רחמים זייני, שערוריה ו'חרם', באתר ישיבת אור וישועה. המאמר מנתח את הפן התת-הכרתי העומד מאחורי הביטוי "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" - שנאמר על ידי עשרת המרגלים (מלבד כלב ויהושע), וההשלכות של נחיתות פסיכולוגית זו לדורות ומשמעותן.
