צריח מחודד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של קתדרלה גותית מאת ויולה לה-דוק המציג את ריבוי הצריחים בה. באיור 7 צריחים מחודדים גדולים ועוד צריחונים רבים נוספים קטנים סביבם ריבוי הצריחים מדגיש את הקו הורטיקלי בחזית המבנה ונותן תחושה של שאיפה השמיימה.
קתדרלת ויטוס הקדוש. הצריח המרכזי הוא בסגנון הבארוק ואילו שני הצריחים השמאליים הם בסגנון גותי Flamboyant והושלמו במסגרת התחייה הגותית.
קתדרלת סולסברי והצריח המחודד החלק במרכז, מתנשא לגובה של 123 מטר.
ה"שטפל" - הצריח הדרומי של קתדרלת סטפנוס הקדוש בווינה. הצריח בנוי בסגנון התחרה הגרמני ומתנשא לגובה 136.7 מטר
צריחים מחודדים בסגנון Flamboyant, על מגדלי קתדרלת בורגוס.

צריח מחודד, או באנגלית Spire, הוא תוספת מוגבהת, לרוב בצורת חרוט או פירמידה רב צלעית, המתנשאת בראש של מגדל או גג מבנה גבוה. מקור המילה הוא אנגלו-סקסוני, והיא גזורה מהמילה Spear שפירושה חנית.

פרקטית, לצריח היו שלושה תפקידים:

  1. לשמש כנקודת ציון עירונית.‏[1]
  1. להכיל אמצעי אזעקה שאותו ניתן להשמיע בחוזקה, כגון פעמון או אדם שקורא בקול (כמו המואזין במינרט).
  2. לקשט את המבנה.

סימלית, לצריחים המחודדים שני תפקידים:

  1. להכריז על העוצמה של בוניו, מזמיניו והמקום בו נבנה. ככל שהצריח גבוה ומפואר יותר כך הוא מעיד על עוצמה רבה יותר.
  2. לגרד את השמיים ולשאוף גבוה.

אלו הן הסיבות מדוע צריחים נפוצים במבנים דתיים, ובפרט בקתדרלות וכנסיות נוצריות. מלבד ההצבעה על רוחניות בשאיפה השמיימה, הצריחים היוו גם עדות לעוצמה ולעושר של המסדר הדתי שהחזיק במבנה בהן הן נבנו. לעתים הצריחים לא עוטרו בחודם בקישוט כגון צלב, סהר או שבשבת.

סוגי צריחים מחודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצריחים הגותיים החלו כפירמידות רב צלעיות, בדרך כלל מתומנות, שעל צלעותיהן נוספו זיזים הבולטים כלפי מעלה או הצידה, זיזים אלה נקראו "קרוקט". בהמשך נהפכו צריחים אלה ליותר דמויי חרוט ובסגנון ה-Flamboyant שונה המרקם החלק שלהם למרקם תחרת אבן.

בנוסף לצריחים המחודדים היה נפוץ בגותיקה ובתחייה הגותית צריח מסוג Flèche שהיה עשוי מעץ מצופה עופרת והוצב בדרך כלל מעל מקום המצלב (crossing) של הכנסייה. צריח הפלש היה צריח בצורת חרוט שנבנה על בסיס עגול והיה צר יחסית לעומת הצריחים המחודדים שנבנו על בסיס מגדלים מרובעים.

לצד הצריחים פיתחה האדריכלות הגותית את הצריחונים, שנראו כמו צריחים קטנים, ושימשו הן לקישוט והן לסיוע בהפניית העומסים על התמיכות הדואות כלפי הקרקע.

לקראת סוף ימי הביניים ותחילת הבארוק התפתחו צריחים מחודדים חלקים הבנויים מפירמידות בנות 4 צלעות, ללא קרוקטים או מרקם תחרה, צריחים אלה רווחו במזרח גרמניה, שווייץ, אוסטריה ובמרכז ומזרח אירופה. בתקופת הבארוק שוכללו צריחים אלה וכללו כיפות או בליטות כדוריות באמצע וצריחי-משנה באמצע ומסביב.

הצריחים המודרניים הם דמוי מחט ארוכה וחדה, ולרוב צורתם כחרוט צר מאוד (לעתים החרוט קטום).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הנרחב בצריחים החל בימי הביניים באדריכלות הגותית, בה קתדרלות רבות עוטרו במספר צריחים גבוהים ומאות צריחונים כל אחת שהקנו להן תחושה של גובה, אווריריות ושאיפה השמיימה. הצריחים דמו במראה לראש חץ המפלח את השמיים, ולצופה המודרני יזכירו אף חרטום של טיל העומד עוד רגע להמריא אל על. מאז לא נס ליחם של הצריחים והם נשארו באופנה, למרות דעיכה זמנית בתקופות הרנסאנס והבארוק בהן העדיפו כיפות על צריחים מחודדים. במאה ה-19, במסגרת גל התחייה הגותית ובזכות היכולת לממש חלומות עתיקים באמצעות טכניקות בנייה חדשות, שופצו והושלמו צריחים של קתדרלות רבות, בהן: קתדרלת קלן (עם זוג צריחים המתנשאים לגובה 157 מטר), קתדרלת רגנסבורג (עם זוג צריחים המתנשאים לגובה 105 מטר), קתדרלת רואן (בעל צריח מצלב המתנשא לגובה 151 מטר), אולם מינסטר (בעל מגדל ובראשו צריח המתנשא לגובה 161 מטר) ואפילו קתדרלת נוטרדאם דה פריז (צריח מצלב מסוג "פלש" שנבנה על ידי ויולה לה-דוק ומתנשא לגובה 93 מטר).

באנגליה, הצריח המחודד המפורסם ביותר הוא זה של קתדרלת סולסברי, המתנשא לגובה 123 מטר. הוא נבנה בשנים 1320-1380 והיה הגבוה בתקופתו. עוד צריח מפורסם הוא זה של קתדרלת לינקולן, שהתנשא לגובה 160 מטר והיה הגובה בעולם, אך קרס ב-1549. צריחים דומים אך קטנים יותר נבנו בערים אחרות בבריטניה אך רבים מהם קרסו ולא נותר מהם זכר.

בתחילת הרנסאנס השימוש בצריחים מחודדים לא היה מוגבל לבריטניה בלבד. האופנה התשפטה בכל רחבי אירופה. באנטוורפן נבנה צריח בגובה 123 מטר, והיה הגבוה בארצות השפלה למעלה מ-500 שנה. בין השניים 1221-1457 נבבנו בקתדרלת בורגוס בספרד זוג צריחי תחרה, בעלי פיתוחי אבן עשירים. בקתדרלת שארטר מצוי צריח מחודד גותי מהמאה ה-16 הבנוי כחרוט (הצריח הצפוני) לצד צריח פירמידי גותי מוקדם מהמאה ה-12 (הצריח הדרומי).

באיטליה, הצריחים לא זכו לעדנה רבה, ונדחו לטובת הסגנון הקלאסי, כמו רוב הסגנון הגותי שנשאר מאפיין של צרפת, גרמניה ומרכז אירופה. ניסיונות לערבב בין האדריכלות הקלאסית לצריחים אירעו רק מאוחר יותר, במאה ה-19. ב-1822 בלונדון, ג'ון נאש (אדריכל) בנה את כנסיית כל הנשמות בלנגהאם פלייס (All Souls' Church, Langham Place), רוטנדה קלאסית עם עמודים יונים ובראשה צריח שנתמך בידי עמודים קורינתיים.

ניתן למצוא צריחים גם כמבנים עצמאיים (למרות שמקובל להתייחס למבנים כאלה כאל מגדלים). אחרי שבמערב גילו מחדש את האדריכלות המצרית במאה ה-19 והתלהבו ממנה, מגדלים בצורת אובליסק זכו לעדנה. לעתים, אובליסקים מקוריים הובאו ממצריים והוצבו בערים כמו לונדון או ניו יורק. באדריכלות של המאה ה-19 והמאה ה-20 לעתים גם גורדי שחקים עוטרו בצריח מחודד או כותרת בראשם כדי להוסיף לתחושת הגובה. לעתים הוצבו אנטנטות דמויות שפיץ בראש גורדי שחקים, שנראו כמו צריחים חדים ודקים. במבנים כמו מחט החלל בסיאטל, וושינגטון ומגדל החירות (שיתנשא לגובה 1776 רגל, לזכר קורבנות פיגועי 11 בספטמבר) הצריח מסמל כוח ציבורי ותקווה.

נכון להיום, הצריח הגבוה בעולם שהוא חלק מאדריכלות של בניין אחר הוא הצריח הממוקם על מגדל Q1 בגולד קוסט באוסטרליה. [1]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lynch, Kevin, The Image of the City, MIT Press, Cambridge MA, 1960. ISBN 978-026262001700