קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: ריבוי של מושגים לועזיים, ענייני תעתיק, ניקוי של מושגים שמקורם באנגלית ואינם נחוצים בערך וקישורים לויקי האנגלית בגוף הטקסט. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| סנטיאגו דה קומפוסטלה (העיר העתיקה) | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית |
|
 קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה |
|
| מדינה |  ספרד |
| הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 2, 6 | |
 |
|
קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה היא קתדרלה בסנטיאגו דה קומפוסטלה אשר בגליסיה שבספרד. לפי המסורת הקתולית קבור בקתדרלה השליח יעקב בן זבדי והיא אתר צליינות נוצרית חשוב מאז ימי הביניים. הקתדרלה היא היעד הסופי של דרך סנטיאגו. הקתדרלה והעיר הוכרזו כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו בשנת 1985.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
מיתוס הקשור למקור קדושת האתר גורס כי השליח יעקב בן זבדי את בשורת הנצרות לקלטים בחצי האי האיברי. ב-44 לספירה, ראשו נערף בירושלים. שרידיו הובאו בחזרה לגליסיה, ספרד. בעקבות רדיפות של הספרדים הנוצרים בידי הרומאים, קברו ננטש במאה ה-3 לספירה. קברו נתגלה מחדש ב-814 בידי פלאז'ו (Pelayo), נזיר נוצרי, אחרי שראה אורות מוזרים בשמי הלילה. הבישוף תאודמיר מאיבריה הכיר בכך כנס והודיע על כך למלך אסטוריה אלפונסו השני (791 - 842) וזה הורה על בניית קפלה באתר. על פי האמונה היה המלך הצליין הראשון למקדש זה. בעקבות זאת, הוקמה כנסייה ראשונה באתר ב-829 ושוב ב-889 בסגנון פרה-רומנסקי, בהוראת המלך אלפונסו השלישי, מלך לאון, דבר שהוביל לפיתוח האתר כאתר צליינות מקובל וחשוב. האמונה מתבססת, המיתוס נוצל בידי מלכי ספרד הנוצרית כדי לבססה כממלכה נוצרית ולגרש את המורים מחצי האי האיברי. ב-997 נשרפה הכנסייה בידי מוחמד איבן-אבי אמיר (938-1002), מפקד הצבא של החליף של קורדובה. הדלתות והפעמונים, נישאו בידי השבויים הנוצריים לקורדובה, ושם הותקנו במסגד אלג'אמה. כאשר קורדובה נכבשה בידי המלך פרדיננד השלישי, מלך קסטיליה ב-1236, אותם דלתות ופעמונים נישאו בידי שבויים מוסלמים לטולדו, שם הותקנו בקתדרלת טולדו.
בניית הקתדרלה הנוכחית, בסגנון רומנסקי, החלה ב-1075 תחת שלטונו של אלפונסו השישי, מלך קסטיליה (1040-1109) והפטרונות של הבישוף דייגו פלאס (Peláez). היא בנויה בעיקר מגרניט. הבנייה נעצרה מספר פעמים, ולפי Liber Sancti Iacobi, האבן האחרונה הונחה ב-1122, אך גם אז בניית הקתדרלה לא הסתיימה. הקתדרלה נחנכה ב-1128 בנוכחות המלך אלפונוסו התשיעי, מלך לאון.
לפי קודקס קליקסטינוס (Codex Calixtinus), האדריכלים של הקתדרלה היו "ברנר האב, מאסטר נהדר" עוזרו רוברטוס גלפרינוס, ומאוחר יותר "אסטבן, מאסטר עבודות הקתדרלה". בשלב האחרון, "ברנרד הבן" היה אחראי על המשך הבנייה (בעיקר שלד המבנה), וגלפרינוס אמון התיאום . הוא גם בנה מזרקה מקושטת לפני השער הצפוני ב-1122.
הכנסייה נהפכה למושב אפיסקופלי (מושב בישוף) ב-1075 בעקבות חשיבותה כאתר צליינות, וכעבור זמן לא רב הועלתה לדרגת מושב ארכיאפיסקופלי (מושב ארכיבישוף) בידי האפיפיור אורבנוס השני ב-1100. אוניברסיטה קתדרלית נוספה ב-1495.
הקתדרלה שופצה והורחבה בין המאה ה-16 למאה ה-18 בסגנון אדריכלות הבארוק.
[עריכה] חוץ
בחזית הקתדרלה, צדף מסרקי מזהב מעטר את המזבח. זרם מתמיד של צליינים עומד בתור כדי לנשק את הצדף, כסימן מחווה.
[עריכה] החזית המערבית
החזית המערבית, הנקראת Fachada de la Plaza del Obradoiro, בנויה בסגנון בארוקי מאוחר של ספרד, הנקרא Churriguetesque. למרות זאת, בגלל שני המגדלים וריבוי הצריחים היא מזכירה במקצת חזיתות גותיות. החזית המערבית נבנתה בשנים 1738-1750.
החזית המערבת היא בעלת שני מגדלים מימי הביניים, בגובה 76 מטר כל אחד. על המגדל השמאלי, שנקרא Torre de la Carraca ישנו פסל של זבדי, אבי השליח יעקב הגדול. על המגדל הימני, שנקרא Torre de las Campanas ישנו פסל של מריה סאלומה, אמו. הגמלון הגדול במרכז מכיל פסלים של השליח יעקב הגדול ומתחתיו שניים מתלמידיו אתאנסיוס ותאודומיר, הלבושים כצליינים. הם מאגפים ייצוג של קברו של יעקב, שמעליו הכוכב שהוביל לגילויו.
כדי להיכנס לקתדרלה יש לעלות על גרם מדרגות מהודר, שמאוגף בפסלים של דוד ושלמה. כדי להיכנס לגרם המדרגות יש לעבור דרך שערים מברזל. בגובה הכיכר נמצאת כניסה לקפלה רומנסקית, הנקראת Igrexa Baixa ("הכנסייה הנמוכה"), שנבנתה מתחת לשער בזמן בניית הקתדרלה.
חזית הקתדרלה מרוויחה ממיקומה והקומפוזיציה האדריכלית של הכיכר Praza do Obradoiro ("כיכר הסדנא"), כיכר עירונית גדולה המוקפת במבני ציבור. מצפון ומדרום, בקו אחד עם החזית המערבית, שני בניינים מהמאה ה-18, שמתקבצים היטב עם הקתדרלה. המבנים משמאל לחזית מכילים ארקדה אלגנטית לחלונות העליונים שמשרתת כמסך לקלויסטרים הגותיים שנבנו ב-1533 בידי פונסקה, לימים הארכיבישוף של טולדו. נאמר עליהם שהם הגדולים בספרד. בצד הצפוני של הקתרלה ישנם בניינים (ארמון גלמירז מהמאה ה-12) וגנים בסגנון הבארוק הספרדי העשיר, שנקרא Churrigueresque.
החזית המערבית מוטבעת על מטבעות האירו הספרדיים של 1c., 2c. ו-5c.
[עריכה] החזית הצפונית
החזית הצפונית מובילה לכיכר Praza da Immaculada. כאן מסתיימת דרך סנטיאגו, המתחילה בצרפת ומסתיימת ב"שער גן עדן" (Francigena), שער רומנסקי שנבנה ב-1122 בידי ברנרד, האוצר של הכנסייה. השער נהרס במאה ה-17.
על גג החזית ניצב פסל של יעקב הקדוש מהמאה ה-18, עם שני מלכים לרגליו בתנוחת תפילה. המלכים הם אלפונסו ה02 הגדול (866-910 ואורדוניו ה-2, מלך לאון (873-924). במרכז נמצא פסל האמונה.
[עריכה] החזית המזרחית
החזית המזרחית נפתחת אל כיכר Praza da Quintana ומציעה מבט אחר לגמרי. יש בה שני שערים ראשיים: "הדלת הקדושה" ו"הדלת המלכותית." הדלת הקדושה נפתחת רק בזמן שנה מקודשת, שנה בה ה-25 ביולי, יום יעקב הקדוש, יוצא ביום ראשון. בשנים אלה ניתן להיכנס דרכה דרך מעבר קודם בשער קטן יותר, המוקדש לפלאיו הקדוש (מגלה הקבר של יעקב). הפריבילגיה של עריכת שנה מקודשת מוצאה במאה ה-12 וניתנה על ידי האפיפיור קליקסטוס השני ב-1119 ואושרה בבולה האפיפיורית "Regis Aeterni" על ידי האפיפיור אלכסנדר ה-3 ב-1179. פריבילגיה זאת העלתה את סנטיאגו דה קומפוסטלה לאותה רמת קדושה של רומא וירושלים.
החזית בסגנון הבארוק נבנתה בידי פרננדז לצ'וגה ב-1611, והשתמשה מחדש בפסלי הנביאים והאבות שפיסל מאסטר מאטאו. מעל הדלתות שוב מונחים פסלים של יעקב הקדוש ושני תלמידיו.
הדלת המלכותית קיבלה את שמה מהמגן (escutcheon) המלכותי מעל הדלת.
[עריכה] החזית הדרומית
החזית הדרומית נפתחת לכיכר Praza das Praterias , בה בעבר תכשיטי כסף נמכרו. כיכר זו תחומה בשני צדדיה בין הקתדרלה למנזר. צמוד נמצא בית העיריה בארמון ראג'וי. בצד הימני ישנו מגדל שעון בארוקי הנקרא Torre del Reloj שנבנה בידי דומינדו דה אנדרייד (Domindo de Andrade) מהמאה ה-17. משמאל נמצא מגדל האוצר.
השער הרומנסקי Puerta de las Platerias הוא אחד השעורים שנשמרו הכי טוב משערי הקתדרלה. הוא מוליך לבית הרוחב הדרומי. שער זה, בעל 2 הקשתות, מראה שורה של סצינות בתגליפים, המוצגות זו נגד זו, שפוסלו בשנים 1112-1117. הפסלים באו באו מקונקה (Conques) בפירנאים הצרפתים, טולוז, מואסק, עמק הלואר וז'אקה - דבר שהביא לסינתזה של מסורות אמנותיות שונות. חלקים מהחזית המערבית ותגליפים מהשער הצפוני כנראה שולבו מאוחר יותר בשער זה.
שני טימפני נותנים רשמים שונים. הטימפנון השמאלי מראה את "פיתוי ישו" במדבר. זה מתואר בחלקים שונים, דבר הנותן רושם מעורבב ורב גוני. בצד הימני של טימפנון זה ניתן לראות אשה חצי לבושה העוסקת בניאוף עם גולגולתו של המאהב שלה בחיקה (משויך למאסטר של פלייטריאס). תגליף זה מתייחס כנראה לאגדה ממסדר אבירי ההיכל או לאגדה ממוצא קתרי. הטימפנון הימני מראה במרכזו את הלקאתו של ישו; בצד שמאל את הכתרתו של ישו בנזר הקוצים ואת ריפוי העיוור; בחלק העליון את האפיפניה (חלק זה ניזוק).
האפריז מראה דמויות מטרנספורגציה: ישו, אברהם (די לא רגיל), סצינות מהתנ"ך ו-4 מלאכים עם חצוצרות. העמוד התומך השמאלי מראה (מלמטה למעלה) את דוד מנגן בנבל (מיוחס למאסטר של Platerias), בריאת אדם וישו מברך את דוד המלך. הפסלים הם בעלי איכות אמנותית גבוהה, בייחוד אדם עם יד ימינו על ליבו. הם כנראה נלקחו משער רומנסקי עתיק ומתוארכים לעשור האחרון של המאה ה-11.
בצד השמאלי של המבואה (|vestibule) מוצג גירוש אדם וחווה מגן עדן (לקוח מהשער הצפוני).
[עריכה] פנים
הקתדרלה היא בעורך 97 מטר ובגובה 22 מטר. תוכנית הקתדרלה היא בצורת צלב רומנסקי והיא מקורה בקמרונות חבית. היא בעלת ספינה ראשית ושתי ספינות משניות, בית רוחב רחב ובית מקהלה עם קפלות הקורנות ממנו. בהשוואה לכנסיות אחרות חשובות, הפנים של הקתדרלה נותן רושם ראשוני של פשטות, עד שרואים את העוגב המפואר והשפע של בית המקהלה. קתדרלה זו היא הכנסייה הרומנסקית הגדולה ביותר בספרד וכנראה אפילו באירופה. למרות זאת, היא קטנה מקתדרלות גותיות רבות.
[עריכה] אכסדרת התהילה
אכסדרת התהילה, Portico da Gloria, והשער המרכזי בה, מהמאה ה-12, נמצאים מאחורי החזית המערבית, בנרתקס. השער והנרתקס הם שרידים מהתקופה הרומנסקית. זוהי יצירת מופת של האדריכלות הרומנסקית ופיסול רומנסקי שנוצרה בשנים 1168-1188 בידי מאסטר מאטאו לבקשתות של פרדיננד ה-2, מלך לאון. הנטורליזם הנמרץ של הדמויות בשער משולש זה הוא ביטוי לצורת אמנות, המגוונת בפרטיה, אומנות ורב-צבעיות (כפי שמעידים שרידים מעטים של צבע שנותרו). העמודים, הטימפני והארכיוולטים של שלושת הדלתות שנפתחות לתוך הספינה הראשית ושתי הספינות המשניות הם מאסות של פסלים חזקים ועצבנים המתארים את יום הדין האחרון.
הטימפנון המרכזי מתאר את ישו במלכותו כשופט וגואל, מראה אצ פצעיו על רגליו וידיו, מלווה בידי 4 האוונגליסטים (Tetramorph). בשני הצדדים הוא מוקף בפמליה של מלאכים הנושאים סמלים של הפסיון. בארכיוולטים מתוארים 24 הזקנים של האפוקליפסה, שמכוונים את כלי הנגינה שלהם.
פסלי העמוד מייצגים את השליחים עם האטריביוטים שלהם, נביאים ודמויות מהתנ"ך עם שמם מוטבע על גבי ספר או קלף. כולם היו צבועים בעבר. ראוי לציון הוא החיוך הקל והדהוי של הנביא דניאל, המביט במלאך של ריימס.
העמוד התומך המרכזי מייצג את יעקב הקדוש, כאשר פניו מביעים שלווה נלהבת. על המגילה בידיו כתוב Misit me Dominus ("האל שלח אותי"). מתחתיו מתואר חוטר ישי (השושלת של ישו המתחילה בישי, אבי דוד), ומעליו נמצא ייצוג של השילוש הקדוש. צליינים נוהגים לגעת בכף הרגל השמאלית של הפסל, ובכך מסמנים שהגיעו ליעדם. כל כך הרבה צליינים הניחו את ידיהם על העמוד כדי לנוח, עד שנוצר חריץ באבן.
בשערים הצדדיים מוקדשים ליריבי הכנסייה: משמאל - היהודים ומימין - הכופרים.
הטימפנון הימני מחולק ל-3 חלקים ומוקדש לישועת הנשמה. במרכז מוצגים ישו ומיכאל הקדוש, מאוגפים בידי הגהנום (מיוצג על ידי שדים וגן עדן (מיוצג על ידי ילדים. בצד מוצג כור המצרף (הפורגטוריום).
הטימפנון השמאלי מראה סצינות מהתנ"ך.
שדים מוצגים בתחתית האכסדרה, דבר המסמל שתהילת האל מוחצת את החטא.
מאחורי האכסדרה עומד הפסל Saint with the Bumps. נאמר שמי שחובט ראשו כנגד הפסל שלוש פעמים יחונן באינטלגינציה וזיכרון מצוין. בדרך כלל יש תור ארוך של מבקרים המחכים להטיח את ראשם בפסל.
הפסלים באכסדרה היוו מצע להתייחסות בפיסול הגליציאני בספרד עד המאה ה-15.
[עריכה] הספינה הראשית
הספינה הראשית המקורה בקמרונות חבית והספינות המשניות המקורות בקמרונות מפושקים מורכבים מ-11 מפרצים ואילו בית הרוחב מורכב מ-6 מפרצים. כל עמוד תומך מוקף בעמודונים, שלושה מהם תומכים בקמרונות הצלב של הספינות המשניות והתמיכות של הקשתות, בעוד שהרביעי מגיע לנביעת הקמרון. גלריות מוארות נמצאות מעל הספינות המשניות ומסביב לכנסייה.
בית המקהלה מכוסה על ידי 3 מפרצים ומוקף באמבולטוריום ו-5 קפלות הקורנות ממנו. הקמרונות של האפסיס מנוקבים על ידי חלונות עגולים (אוקולוס) המהווים קומת תאורה. בית המקהלה מציג שפע רב בקישוטיו. חופת מזבח (בלדצ'ינו) עם פסל מפואר של יערב הקדוש מהמאה ה-13, נישאת מעל המזבח הראשי. צליינים מורשים לנשק את הגלימה של הקדוש דרך מעבר צר מאחורי המזבח.
בספינות המשניות של בית המקהלה ניתן לראות סריגים יפהפיים בקמרון של קפלת מונדרגון (1521). הקפלות הקורנות מהוות מוזיאון של ציורים, טבלות מזבח, רליקוואריות ופסלים, שנצברו במהלך המאות. ב-Capela do Relicario נמצא צלב מזהב המתוארך ל-874, ומכיל לכאורה פיסה מהצלב האמיתי.
[עריכה] קריפטה
הקריפטה, מתחת למזבח הראשי, מציגה תת-מבנה של כנסייה מהמאה ה-9. הקריפטה הייתה היעד הסופי של הצליינים. היא מכיל את שרידיו של יעקב הקדוש ושניים מתלמידיו: תאודורוס הקדוש ואתנסיוס הקדוש. תיבה אחסון השרידים הכסופה, מאת חוזה לוסאדה, 1886) הוצבה בקריפטה בסוף המאה ה-19, אחרי שהאפיפיור לאו ה-13 הכריז על האותנטיות של השרידים ב-1884.
במהלך השנים, מקום קבורתו של יעקב הקדוש כמעט נשכח. עקב פלישות סדירות של האנגלים וההולנדים, שרידי הקודש הועברו ב-1589 ממוקמם מתחת למזבח למקום בטוח יותר. הם נתגלו מחדש בינואר 1879.
[עריכה] ה-Botafumeiro
כיפה מעל מקום המצלב מכילה מנגנון גלגלת לנדנד את ה-Botafumeiro, שהוא מחתה מתנדנדת (thurible) מפורסמת הקשורה בשרשראות לתקרת הכנסייה. המחתה המתנדנדת נוצרה בידי הצורף חוזה לוסאדה ב-1851. המחתה של קתדרלת סטניאגו דה קומפוסטלה היא המחתה הגדולה ביותר בעולם, במשקל 80 ק"ג וגובה של 1.69 מטר. בדרך כלל היא נמצאת בתצוגה בספריה של הקתדרלה, אך במהלך ימים דתיים חשובים היא מחוברת למגנגנון הנדנוד, וממולאת ב-40 ק"ג של גחלים וקטורת. חוץ מזה, בשנה מקודשת, מתי שיום ג'יימס הקדוש (יעקב הקדוש) יוצא ביום ראשון, ה-Botafumeiro מותקן בכל המיסות של הצליינים. שמונה tiraboleiros הלבושים בגלימות אדומות מושכים את החבל שמנדנד את המחתה ומעלים אותה לגג בית הרוחב. בנדנדוד מגיעה המחתה למהירות מקסימלית של 60 קמ"ש ומפזרת עננים סמיכים של קטורת. מנהג זה מקורו לפני 700 שנה, כדי למסך את הסרחון הנובע ממאות צליינים לא רחוצים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה |
