קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 42°52′50.17″N 8°32′39.76″W / 42.8806028°N 8.5443778°W / 42.8806028; -8.5443778

סנטיאגו דה קומפוסטלה (העיר העתיקה)
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Basílica de Santiago 02.JPG
קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה
מדינה Flag of Spain.svg ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 2, 6
תוכנית הקתדרלה

קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה היא קתדרלה בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה אשר בגליסיה שבספרד. לפי המסורת הקתולית קבור בקתדרלה השליח יעקב בן זבדי והיא אתר צליינות נוצרית חשוב מאז ימי הביניים. הקתדרלה היא היעד הסופי של דרך סנטיאגו, והיא הוכרזה יחד עם העיר כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו בשנת 1985.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתוס הקשור למקור קדושת האתר גורס כי השליח יעקב בן זבדי הביא את בשורת הנצרות לקלטים בחצי האי האיברי. ב-44 לספירה, ראשו נערף בירושלים. שרידיו הובאו בחזרה לגליסיה, ובעקבות רדיפות הספרדים הנוצרים בידי הרומאים, ננטש קברו במאה ה-3. קברו נתגלה מחדש ב-814 בידי פלאיו (Pelayo), נזיר נוצרי, שראה אורות מוזרים בשמי הלילה. הבישוף תאודמיר מאיבריה הכיר בכך כנס והודיע על כך למלך ממלכת אסטוריאס אלפונסו השני (791 - 842) אשר הורה על בניית קפלה באתר. על פי האמונה היה המלך לצליין הראשון שעלה לרגל אל הכנסייה. בעקבות זאת, הוקמה כנסייה ראשונה באתר ב-829. כנסייה שנייה בסגנון פרה-רומנסקי, הוקמה במקום ב-889 בהוראת המלך אלפונסו השלישי, מלך לאון, דבר שהוביל לפיתוח האתר כאתר צליינות מקובל וחשוב. המיתוס נוצל בידי מלכי ספרד הנוצרית כדי לבססה כממלכה נוצרית ולגרש את המורים מחצי האי האיברי. ב-997 נשרפה הכנסייה בידי מוחמד איבן-אבי אמיר (938-1002), מפקד צבא החליפות קורדובה. הדלתות והפעמונים, נישאו בידי השבויים הנוצריים לקורדובה, ושם הותקנו במסגד אלג'אמה. כאשר קורדובה נכבשה בידי המלך פרדיננד השלישי, מלך קסטיליה ב-1236, אותם דלתות ופעמונים נישאו בידי שבויים מוסלמים לטולדו, שם הותקנו בקתדרלת טולדו.

בניית הקתדרלה הנוכחית, בסגנון רומנסקי, החלה ב-1075 תחת שלטונו של אלפונסו השישי, מלך קסטיליה (1040-1109) ובחסותו של הבישוף דייגו פלאס (Peláez). היא בנויה בעיקר מגרניט. הבנייה הופסקה מספר פעמים, והאבן האחרונה הונחה ב-1122‏‏‏[1], אך גם אז בניית הקתדרלה טרם הסתיימה. הקתדרלה נחנכה ב-1128 בנוכחות המלך אלפונוסו התשיעי, מלך לאון. בשל חשיבותה כאתר צליינות, הייתה הכנסייה למקום מושבו של בישוף ב-1075, וכעבור זמן לא רב, בשנת 1100, היא הועלתה לדרגת מושבו של ארכיבישוף בידי האפיפיור אורבנוס השני. אוניברסיטה קתדרלית נוספה ב-1495. הקתדרלה שופצה והורחבה בין המאה ה-16 למאה ה-18 בסגנון אדריכלות הבארוק.

לפי ה- Codex Calixtinus , הארכיטקטים האמונים על הבניה היו "ברנרד הזקן", העוזר שלו "רוברטוס גלפרינוס", וייתכן שלאחר מכן גם "אסטבן, המסטר של עבודות הקתדרה". בשלב האחרון, "ברנרד הצעיר (הבן)" סיים את בניית הקתדרלה, כאשר גלפרינוס היה אחראי על התיאום. הוא גם בנה מזרקה מונומנטלית בקדמת השער הצפוני ב-1122.

חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמלון בראש החזית המערבית

החזית המערבית, הנקראת "פשאדה דה לה פלאסה דל אוברדוירו" (Fachada de la Plaza del Obradoiro - "חזית כיכר הסדנא"), בנויה בסגנון הבארוק המאוחר של ספרד. למרות זאת, בגלל שני המגדלים וריבוי הצריחים היא מזכירה במקצת חזיתות גותיות. החזית המערבית נבנתה בשנים 1738-1750, ובה שני מגדלים מימי הביניים, בגובה של 76 מטר כל אחד. על המגדל השמאלי, שנקרא "מגדל קראקה" (Torre de la Carraca) ניצב פסלו של זבדי, אבי השליח יעקב הגדול. על המגדל הימני, שנקרא "טורה דה לאס קמפאנס" (Torre de las Campanas - "מגדל הפעמונים") ישנו פסל של מריה סאלומה, אמו. בגמלון הגדול במרכז, פסלים של השליח יעקב בן-זבדי ומתחתיו שניים מתלמידיו אתאנסיוס ותאודומיר, הלבושים כצליינים. הם ניצבים מצדדיו של קבר סמלי של השליח, שמעליו נראה הכוכב שהוביל לגילויו. צדף מזהב, סמלו של יעקב בן זבדי, קבוע בחזית, וזרם מתמיד של צליינים עומד בתור כדי לנשק את הצדף. הכניסה לקתדרלה היא דרך גרם מדרגות, שמאוגף בפסלים של דוד ושלמה, ואשר אליו מובילים שערים מברזל. בגובה הכיכר נמצאת הכניסה לקפלה רומנסקית, הנקראת "הכנסייה התחתונה" (Igrexa Baixa), שנבנתה מתחת לשער בזמן בניית הקתדרלה. החזית המערבית של קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה מוטבעת על חלק ממטבעות האירו הספרדיים.

כיכר אוברדוירו בה נצבת הקתדרלה מוקפת במבני ציבור. מצפון ומדרום, בקו אחד עם החזית המערבית, שני בניינים מהמאה ה-18. בדרומי ארקדה שמאחוריה הקלויסטר הגותי של הקתדרלה שנבנה ב-1533. מצפון לקתדרלה ניצבים ארמון גלמירז מהמאה ה-12 וגנים בסגנון הבארוק הספרדי.

החזית הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית הצפונית

החזית הצפונית מובילה לכיכר "פלאסה דה אימקולאדה" (Praza da Immaculada - "כיכר הטהרה"). בעבר ניצב בחזית זו "שער גן עדן", שער רומנסקי שנבנה ב-1122 ואשר סימן את סופה של דרך סנטיאגו, אך הוא נהרס במאה ה-17. על גג החזית ניצב פסל של יעקב הקדוש מהמאה ה-18, עם שני מלכים לרגליו בתנוחת תפילה. המלכים הם אלפונסו השני הגדול (866-910 ואורדוניו השני, מלך לאון (873-924). במרכז נמצא פסל המייצג את האמונה.

החזית המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המזרחית נפתחת אל כיכר "פלאסה דה קווינטאנה" (Praza da Quintana), ובה שני שערים ראשיים - "הדלת הקדושה" ו"הדלת המלכותית", אשר קיבלה את שמה מהמגן שמעליה. הדלת הקדושה נפתחת רק בשנות יובל, בהן חל ה-25 ביולי הוא יום יעקב הקדוש, ביום ראשון. החזית בסגנון הבארוק נבנתה בידי פרננדז לצ'וגה ב-1611, וגם מעל דלתותיה ניצבים פסלים של יעקב הקדוש ושל שני תלמידיו.

החזית הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית הדרומית נפתחת לכיכר "פלאסה דס פרטריאס" (Praza das Praterias) הנתחמת מצדדיה האחרים במנזר ובארמון ראז'וי (Rajoy) המשמש כבניין העירייה. עוד ניצב בכיכר מגדל שעון בסגנון הבארוק (Torre del Reloj) שנבנה במאה ה-17. בשער הרומנסקי, "פוארטה דה לאס פרטריאס" (Puerta de las Platerias), שתי קשתות, והוא מהשמורים שבשערי הקתדרלה. הוא מוליך לבית הרוחב הדרומי ומוצגים בו תגליפים שפוסלו בשנים 1112-1117. הטימפנון השמאלי שבשער מראה את פיתוי ישו בהיותו במדבר. בצד הימני של טימפנון זה נראית אשה חצי לבושה העוסקת בניאוף עם גולגולתו של המאהב שלה בחיקה. הטימפנון הימני מראה במרכזו את הלקאתו של ישו; בשמאלו את הכתרתו בכתר הקוצים ואת ריפוי העיוור; ובחלקו העליון את ההתגלות. האפריז מתאר את ההשתנות, ומראה את ישו, אברהם, סצינות מהתנ"ך וארבעה מלאכים עם חצוצרות. העמוד התומך השמאלי מראה (מלמטה למעלה) את דוד מנגן בנבל, את בריאת אדם ואת ישו מברך את דוד המלך. בצד השמאלי של המבואה מוצג גירוש אדם וחווה מגן עדן.

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכסדרת התהילה
הזקנים המכוונים את כלי הנגינה שלהם, כפי שהם נראים על הארכיוולטים
יעקב הקדוש על העמוד התומך המרכזי

אורכו של המבנה הוא 97 מטר וגובהו 22 מטר. צורתו כשל צלב רומנסקי והוא מקורה בקמרונות חבית. חלל הפנים עשוי מספינה ראשית ומשתי ספינות משניות, מבית רוחב רחב ומבית מקהלה עם קפלות הקורנות ממנו. קתדרלה זו היא הכנסייה הרומנסקית הגדולה ביותר בספרד, אך היא קטנה מקתדרלות גותיות רבות.

אכסדרת התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכסדרת התהילה (Portico da Gloria), והשער המרכזי הקבוע בה, הוקמו במאה ה-12. הם נמצאים בנרתקס מאחורי החזית המערבית. השער והנרתקס הם שרידים מהתקופה הרומנסקית. זוהי יצירת מופת של האדריכלות רומנסקית ושל הפיסול רומנסקי שנוצרה בשנים 1168-1188. העמודים, הטימפני והארכיוולטים של שלוש הדלתות שנפתחות לתוך שלוש הספינות עשירים בפסלים המתארים את יום הדין. הטימפנון המרכזי מתאר את ישו המלך, כשהוא פצוע ומלווה בידי ארבעת האוונגליסטים. משני צדדיו נראית פמליה של מלאכים הנושאים סמלים של הפסיון. בארכיוולטים מתוארים 24 הזקנים של האפוקליפסה, שמכוונים את כלי הנגינה שלהם. פסלי העמוד מייצגים את השליחים על סמליהם המסורתיים, נביאים ודמויות מהתנ"ך ששמם מוטבע על גבי ספר או קלף, וכולם היו צבועים בעבר. העמוד התומך המרכזי מייצג את יעקב הקדוש, ועל המגילה שהוא אוחז בידיו כתוב "Misit me Dominus" ("האל שלחני"). מתחתיו מתואר בית דוד ומעליו ייצוג של השילוש הקדוש. צליינים נוהגים לגעת בכף הרגל השמאלית של הפסל, ובכך הם מסמנים שהגיעו ליעדם. השערים הצדדיים מוקדשים ליריבי הכנסייה: משמאל - היהודים, ומימין - הכופרים. הטימפנון הימני מחולק לשלושה חלקים ומוקדש לישועת הנשמה. במרכז מוצגים ישו ומיכאל, כשהם ניצבים בין הגהנום המוצג על ידי שדים, ובין גן עדן המוצג בדמויותיהם של ילדים. בצד מוצג כור המצרףפורגטוריום). הטימפנון השמאלי מציג סצינות מהתנ"ך.

הספינה הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינות מחולקות לאורכן ל-11 חלקים, ואילו בית הרוחב מחולק לשישה. כל עמוד תומך מוקף בעמודונים, ושלושה מהם תומכים בקמרונות הצלב של הספינות המשניות ובקשתות. גלריות מוארות נמצאות מעל הספינות המשניות וסביב חלל הכנסייה. בית המקהלה משתרע על פני שלושה אגפים ומוקף באמבולטוריום ובחמש קפלות הקורנות ממנו. בקמרונות האפסיס חלונות עגולים (אוקולוס). בחופת המזבח פסל של יעקב הקדוש מהמאה ה-13, וצליינים מורשים לנשק את גלימתו דרך מעבר צר מאחורי המזבח. הקפלות הקורנות מהאפסיס עשירות בציורים, בפסלים ובעיטורים אחרים וב"קפלת הרליקים" (Capela do Relicario) שמור צלב מזהב המתוארך לשנת 874, והמכיל פיסה מהצלב האמיתי.

הקריפטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריפטה שוכנת מתחת למזבח הראשי, ומתוארכת למאה ה-9. שרידיו של יעקב הקדוש ושל שניים מתלמידיו, תאודורוס הקדוש ואתנסיוס, שמורים בה. התיבה המכילה את השרידים כסופה והוצבה בקריפטה בסוף המאה ה-19, אחרי שהאפיפיור לאו ה-13 אישר את מקוריותם של השרידים ב-1884. במהלך השנים, נשכח מקום קבורתו של יעקב הקדוש לאחר שעקב פלישות של האנגלים וההולנדים, הועברו שרידיו ב-1589 ממקומם מתחת למזבח למקום בטוח יותר. השרידים נתגלו מחדש בינואר 1879, וכאמור מקוריותם אושרה על ידי הכס הקדוש.

הבוטאפומריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבוטאפומריו (Botafumeiro - "מפיץ העשן") תלוי בשרשראות מתקרת הכנסייה, וכפי שמעיד עליו שמו, הוא נועד להפצת קטורת. הבוטאפומריו נוצק ב-1851 ונחשב לאביזר הגדול בעולם מסוגו. משקלו 80 ק"ג וגובהו 1.60 מטר. בדרך כלל הוא מוצג בספריית הקתדרלה, אך בחגים חשובים הוא נתלה בחלל המבנה וממולא ב-40 ק"ג של גחלים וקטורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏לפי Liber Sancti Iacobi‏


Flag of Spain
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בספרד

המונומנטים של אוביידו וממלכת אסטוריאס: סנטה מריה דל נרנקו, סן מיגל דה ליו, סנטה כריסטינה דה לנההנוף התרבותי בארנחואסאיביזהאל אסקוריאלאלהמברה, חנרליפה ואלבאיסין בגרנדה • חורש הדקלים באלשהאוניברסיטה והרובע ההיסטורי באלקלה דה אנארסמצודת סביליה, קתדרלת סביליה וארכיון איי הודומערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד • האתר הארכאולוגי בהרי אטאפוורקההעיר העתיקה של אווילה והכנסיות מחוץ לחומות • מכלול הרנסאנס בבאסה ובאובדההמכלול הארכאולוגי במרידההעיר העתיקה ואמת המים בסגוביה (כולל האלקסר וקתדרלת סגוביה) • העיר העתיקה סלמנקהדרך סנטיאגופלאו דה לה מוזיקה קטלנה ואוספיטל דה סנט פאוהעיר ההיסטורית של קואנקההמרכז ההיסטורי של קורדובההעיר העתיקה קסרסקתדרלת בורגוסהמכלול הארכאולוגי בטאראקוהכנסיות הרומנסקיות בוואי דה בואיהעיר ההיסטורית של טולדובורסת המשי בולנסיהלאס מדולסאדריכלות מודחאר בארגוןמנזר פובלטאמנות הסלע באגן הים התיכון באיבריההחומות הרומיות בלוגוהמנזר המלכותי של סנטה מריה דה גואדלופהסן קריסטובאל דה לה לגונהמנזר סן מייאן יוסו ומנזר סוסוסנטיאגו דה קומפוסטלהגשר ביסקאיה • יצירותיו של אנטוני גאודי: פארק גואל, פלאו גואל, קאזה מילה, קאזה ויסנס, סגרדה פמיליה, קאזה באליו וכנסיית קולוניה גואלהפארק הלאומי דוניאנההפארק הלאומי גרחונאיהפארק הלאומי טיידההפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו (בשיתוף עם הפארק הלאומי פירנאים בצרפת) • מגדל הרקולסאתרי אמנות הסלע הפרהיסטוריים בסייגה ורדה ובעמק קואה (בשיתוף עם פורטוגל) • הנוף התרבותי של סרה דה טרמונטאנהמורשת הכספית באלמדן ובאידריה (עם סלובניה)