גרמניה במשחקים האולימפיים

גרמניה במשחקים האולימפיים
אתלטים גרמנים באולימפיאדת פריז (1900)
קוד הוועד האולימפי הלאומי	GER
שם הוועד האולימפי הלאומי	התאחדות ענפי הספורט האולימפיים הגרמנית
מדליות קיץ דירוג: 3	זהב 258 כסף 303 ארד 334 סך הכול 895
מדליות חורף דירוג: 4	זהב 70 כסף 72 ארד 48 סך הכול 190
השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה)
1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012
השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה)
1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010

שלושה מתעמלים גרמנים שהתחרו באולימפיאדת אתונה. אלפרד פלאטו (במרכז) זכה ב-3 מדליות זהב ובמדליית כסף אחת. ב-1942 נרצח בטרזיינשטט

גרמניה השתתפה במשחקים האולימפיים שנערכו מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896) ועד מלחמת העולם השנייה, למעט שתי היעדרויות: האולימפיאדות שנערכו לאחר מלחמת העולם הראשונה נערכו בבלגיה ובצרפת, שהיו חלק ממדינות ההסכמה, וגרמניה לא הוזמנה אליהן. בזמן אולימפיאדת לונדון (1948) הייתה גרמניה שטח כבוש בידי בעלות הברית, ואף בה לא השתתפה.

לאחר חלוקת גרמניה והקמתן של גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית ב-1949 סירב הוועד האולימפי הבינלאומי להכיר בוועד האולימפי של גרמניה המזרחית ודרש כי שתי המדינות ייוצגו במשלחת משותפת. גרמניה המזרחית סירבה לכך, ובאולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפה רק גרמניה המערבית, תחת השם "גרמניה". לאחר מכן התרצתה גרמניה המזרחית, ובין 1956 ל-1964 התחרו ספורטאים משתי המדינות במשלחת משותפת, המשלחת הכלל-גרמנית. ב-1965 הוכר הוועד האולימפי של גרמניה המזרחית, ומאולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) התחרו שתי המדינות בנפרד.

ב-1990 אוחדה גרמניה, והחל מאולימפיאדת ברצלונה (1992) מיוצגת גרמניה במשלחת אחת.

גרמניה אירחה את המשחקים האולימפיים פעמיים: אולימפיאדת ברלין (1936), הזכורה לשמצה בשל התעמולה הנאצית שליוותה אותה, ואולימפיאדת מינכן (1972), שנערכה בגרמניה המערבית. ברלין הייתה אמורה לארח את המשחקים האולימפיים כבר ב-1916, אך אלה בוטלו בשל מלחמת העולם הראשונה. העיר הגישה את מועמדותה לאירוח האולימפיאדה בשנת 2000, אך הגיעה רק למקום הרביעי, אחרי סידני (שאירחה את המשחקים), בייג'ינג ומנצ'סטר.

בכל האולימפיאדות בהן השתתפה, הגיעה גרמניה להישגים גבוהים ודורגה בין עשר המדינות הראשונות בטבלת המדליות, למעט אולימפיאדת הלסינקי (1952). באולימפיאדת ברלין, אותה אירחה, אף דורגה במקום הראשון. בסך הכל, זכו הספורטאים הגרמנים ב-895 מדליות (מהן 258 מדליות זהב, 303 מדליות כסף ו-334 מדליות ארד), וגרמניה מדורגת במקום השלישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית וברית המועצות..

באולימפיאדות החורף השתתפה גרמניה בין 1928 ל-1936 ומאז 1992. היא אירחה את המשחקים פעם אחת (אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936)). ברכטסגדן הגישה מועמדות לאירוח אולימפיאדת החורף ב-1992, אך דורגה רק במקום השביעי. מינכן הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים בשנת 2018, אך הפסידה לפיונגצ'אנג. גם באולימפיאדות החורף מצטיינת גרמניה, ושלוש פעמים דורגה בראש טבלת המדליות: באולימפיאדת אלברוויל (1992), באולימפיאדת נאגנו (1998) ובאולימפיאדת טורינו (2006). חרף העובדה שהשתתפה רק ב-8 אולימפיאדות חורף, היא מדורגת במקום הרביעי בטבלת המדליות של כל הזמנים (אחרי נורבגיה, ברית המועצות וארצות הברית). ספורטאיה זכו ב-190 מדליות (מהן 70 מדליות זהב, 72 מדליות כסף ו-48 מדליות ארד).

1896 עד 1912

גרמניה הייתה אחת מ-14 המדינות שהשתתפו באולימפיאדה הראשונה, אולימפיאדת אתונה (1896). היא שלחה 19 ספורטאים שהתחרו בששה ענפים, וזכתה ב-13 מדליות, 6 מהן מזהב. בסיום המשחקים דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית והמארחת יוון. 10 מבין 13 המדליות היו בהתעמלות מכשירים.

לאולימפיאדת פריז (1900) שלחה גרמניה 78 ספורטאים. היא זכתה בשמונה מדליות (מהן ארבע מזהב), ודורגה במקום השביעי בטבלת המדליות. בענף ההתעמלות, בו קצרה הצלחה באתונה, סיימה ללא הישגים, והגרמני הראשון דורג רק במקום ה-29. ככל הנראה, יש לכך קשר לכך שהשופטים היו צרפתים, וב-18 המקומות הראשונים זכו מתעמלים צרפתים. המדליות בהן זכו ספורטאיה היו בשלושה ענפים: שחייה, חתירה ושייט.

הטניסאי הגרמני אוטו פרויצהיים, שזכה במדליית הכסף באולימפיאדת לונדון

גרמניה הייתה בין 12 המדינות שהשתתפו באולימפיאדת סנט לואיס (1904), ובדומה ליתר המדינות האירופיות, שלחה משלחת מצומצמת ביותר, שכללה 17 ספורטאים. למעשה, הייתה זו המשלחת האירופית הגדולה ביותר. בשל מיעוט המשתתפים, נהנתה ארצות הברית מדומיננטיות רבה וזכתה במרבית המדליות. גרמניה זכתה ב-13 מדליות, מהן 4 מזהב, שהקנו לה את המקום השני בטבלת המדליות. המדליות הושגו בשחייה, התעמלות קפיצה למים ואתלטיקה קלה, הספורטאי הגרמני הבולט ביותר היה השחיין אמיל ראוש, שזכה במדליות זהב בשחייה למרחק מייל ולמרחק 880 יארד, ובמדליית ארד בשחייה למרחק 220 יארד.

לאולימפיאדת לונדון (1908) שלחה גרמניה 81 ספורטאים. צברה 13 מדליות, 3 מהן מזהב, ודורגה במקום החמישי. מדליות הזהב הושגו בשחייה, קפיצה למים והחלקה על הקרח.

המשלחת ששלחה גרמניה לאולימפיאדת סטוקהולם (1912) הייתה הגדולה בתולדותיה עד אז, כללה 187 ספורטאים, מהם 5 נשים. זכתה ב-25 מדליות בשמונה ענפים שונים, 5 מהן מזהב. בניגוד לשלוש האולימפיאדות שקדמו לה, המארחת, שבדיה, לא הייתה דומיננטית בהשגיה והמדליות באולימפיאדת סטוקהולם חולקו בין יותר מדינות. לכן, אף ששיפרה את הישגיה, הם הספיקו לה רק למקום השישי בטבלת המדליות.

1920 עד 1932

גרמניה, כמו יתר מעצמות המרכז - אוסטריה, הונגריה, טורקיה ובולגריה, לא הוזמנה להשתתף באולימפיאדת אנטוורפן (1920), הראשונה שנערכה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעוד האחרות כבר נטלו חלק באולימפיאדת פריז (1924), גרמניה עדיין הוחרמה, והיא הצטרפה מחדש למשחקים רק ב-1928.

16 שנים לאחר השתתפותה האחרונה במשחקים האולימפיים, שבה גרמניה להשתתף באולימפיאדת אמסטרדם (1928), והגיעה לשיאים חדשים. היא שלחה משלחת גדולה של 214 ספורטאים, שזכו ב-31 מדליות ב-12 ענפים שונים, 10 מהן מזהב. בהישגיה הייתה שנייה רק לארצות הברית. באולימפיאדה זו זכתה לראשונה במדליית זהב בענף ספורט קבוצתי - כדורמים.

בשל המשבר הכלכלי העולמי של 1929, מדינות רבות, ובהן גרמניה, שלחו משלחות קטנות יחסית לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932). הישגיה של גרמניה פחתו בהתאם. ספורטאיה זכו באותם משחקים ב-20 מדליות, מהן רק 3 מדליות זהב, והיא דורגה במקום התשיעי, הנמוך בתולדותיה בכל הזמנים.

אולימפיאדת ברלין (1936)

האצטדיון האולימפי של ברלין

ערך מורחב – אולימפיאדת ברלין (1936)

ברלין נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים בשנת 1931 (לאחר שגברה על ברצלונה), עוד בטרם עליית הנאצים לשלטון, אך הנאצים זיהו את הפוטנציאל התעמולתי שהם יכולים להפיק ממנו. שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס, ראה בה הזדמנות להעלאת המוראל בקרב העם הגרמני, ולהוכחת עליונות הגזע הארי. במהלך המשחקים גם צולם הסרט "אולימפיה", בבימויה של לני ריפנשטאהל.

המשחקים היוו גם חלון ראווה למשטר הנאצי, וזה היה מעוניין להציג מראית עין של תקינות פוליטית. לרגל המשחקים, הוסרו שלטים ברחבי העיר האוסרים על כניסת יהודים, והמשטרה קיבלה הוראה שלא לאכוף חוקים נגד יהודים והומוסקסואלים ממדינות זרות. עם זאת, יהודים לא נכללו במשלחת הגרמנית, ובהם שיאנית גרמניה בקפיצה לגובה, גרטל ברגמן.

מבחינה ספורטיבית, היו המשחקים הצלחה גדולה מבחינת המשלחת הגרמנית. היא דורגה במקום הראשון בטבלת המדליות, הישג אותו לא הצליחה לשחזר מאז. ספורטאיה זכו ב-89 מדליות, מהן 33 מדליות זהב, 26 מדליות כסף ו-30 מדליות ארד, ב-18 ענפים שונים. הענפים בהם התבלטה גרמניה במיוחד היו אתלטיקה קלה (16 מדליות, מהן 5 מזהב), התעמלות (13 מדליות, מהן 6 מזהב), רכיבה (7 מדליות, מהן 6 מזהב) וחתירה (7 מדליות, מהן 5 מזהב). בספורט הקבוצתי, זכתה גרמניה במדליית הזהב בכדוריד ובמדליות הכסף בהוקי שדה ובכדורמים.

1948 עד 1988

בזמן אולימפיאדת לונדון (1948) הייתה גרמניה שטח כבוש בידי בעלות הברית, והיא לא נטלה בה חלק. ב-1949 הוקמו גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית, אך בתחילה הכיר הוועד האולימפי הבינלאומי רק בוועד האולימפי של גרמניה המערבית. באולימפיאדת הלסינקי (1952) הוזמנו שתי המדינות להשתתף במשלחת אחת, אך גרמניה המזרחית סירבה ורק גרמניה המערבית השתתפה בה, תחת השם "גרמניה". בנוסף, שלח גם חבל הסאר, שהיה אז חבל אוטונומי בצרפת, משלחת מטעמו. עבור גרמניה המערבית הייתה זו האולימפיאדה היחידה בתולדותיה בה לא השיגה מדליית זהב. חבל הסאר זכה להישגים חלשים, ולהישג הטוב ביותר הגיע חותרת הקיאק תרז צנץ, שסיימה במקום התשיעי.

דגל המשלחת הכלל-גרמנית

ערך מורחב – המשלחת הכלל-גרמנית

באולימפיאדת מלבורן (1956) הסכימה גרמניה המזרחית לשלוח ספורטאים במשלחת משותפת עם גרמניה המערבית - המשלחת הכלל-גרמנית (Gesamtdeutsche Mannschaft). משלחת זו, שלוותה בדגל ובהמנון מיוחדים, זכתה להישגים רבים, ובאולימפיאדות רומא (1960) וטוקיו (1964) דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות.

ערך מורחב – גרמניה המזרחית במשחקים האולימפיים

ערך מורחב – גרמניה המערבית במשחקים האולימפיים

ב-1965 הוכר הוועד האולימפי של גרמניה המזרחית, ומאז ועד אולימפיאדת סיאול (1988), התחרו שתי הנבחרות בנפרד. בכל האולימפיאדות בהן התחרו זו בזו, הגיעה גרמניה המזרחית להישגים טובים יותר, ובכלל זה באולימפיאדת מינכן (1972), שנערכה על אדמת גרמניה המערבית. עם זאת, רבים מהישגיה של גרמניה המזרחית הגיעו כתוצאה משימוש מאורגן בסמים בקרב ספורטאיה.

1992 ואילך

הייקה דרקסלר

בוריס בקר

ב-1990 אוחדה גרמניה, והחל מאולימפיאדת ברצלונה (1992), שבה גרמניה להופיע במשלחת אחת. נושא הדגל היה החותר מנפרד קליין, שייצג את גרמניה המערבית ב-3 אולימפיאדות מאז אולימפיאדת מינכן, ואף זכה במדליית הזהב בסיאול. המשלחת הגדולה בתולדות גרמניה מנתה 486 ספורטאים, שהשיגו 82 מדליות ב-17 ענפים שונים, מהן 33 מזהב. הישגים אלה היו פחותים מהישגיה של גרמניה המזרחית לבדה באולימפיאדה סיאול, אך בשלב זה כבר הופסק השימוש המאורגן בסמים בקרב הספורטאים מהמזרח. עם זאת, הייתה זו האולימפיאדה הטובה ביותר של גרמניה מאז אוחדה, והיא דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי המשלחת המאוחדת של חבר העמים וארצות הברית.

גרמניה התבלטה בתחרויות הקיאקים, בהן זכתה ב-11 מדליות (מהן 7 מזהב), החתירה (10 מדליות מהן 4 מזהב), האתלטיקה (10 מדליות מהן 4 מזהב) והשחייה (11 מדליות מהן 1 מזהב). בין הספורטאים הבולטים נמנים הייקה דרקסלר, שזכתה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק, בוריס בקר ומיכאל שטיך שזכו במדליית הזהב בטורניר הזוגות בטניס ושטפי גראף, שזכתה במדליית הכסף בטורניר היחידות. בספורט הקבוצתי, זכתה נבחרת הגברים בהוקי שדה במדליית הזהב, ונבחרת הנשים במדליית הכסף.

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכתה גרמניה ב-65 מדליות, מהן 20 מזהב, ודורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית ורוסיה. את המדליות צברה ב-18 ענפים. הבולטים שבהם: קאנו/קיאק (9 מדליות, מהן 5 מזהב), רכיבה (4 מדליות זהב) ושחייה (11 מדליות, אף אחת מהן לא מזהב).

באולימפיאדת סידני (2000) זכו ספורטאי גרמניה ב-56 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום החמישי בטבלת המדליות. המדליות הושגו ב-18 ענפים, אך רק בחמישה מהם (אתלטיקה קלה, קיאק/קאנו, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים וחתירה) הושגו מדליות זהב. גם הפעם התבלטה גרמניה בשיט הקיאקים, כשזכתה ב-8 מדליות, מהן 4 מזהב, הענף הבולט ביותר היה הרכיבה על אופניים, בו זכתה ב-10 מדליות, מהן 3 מזהב.

יאן אולריך

עם הספורטאים הגרמנים הבולטים בסידני נמנים רוכב האופניים יאן אולריך, שזכה במדליית זהב ובמדליית כסף בשני מירוצי כביש, הייקה דרקסלר שהשיבה לעצמה את התואר האולימפי בקפיצה לרוחק וטומי האס שזכה במדליית הכסף בטניס. בספורט הקבוצתי, זכתה נבחרת הנשים בכדורגל במדליית הארד.

באולימפיאדת אתונה (2004) זכו ספורטאי גרמניה ב-49 מדליות ב-16 ענפים שונים, מהן 13 מזהב, שהקנו לה את המקום השישי בטבלת המדליות. ענף הקאנו/קיאקים שב להיות הענף המוביל, וגרמניה זכתה בו ב-9 מדליות, מהן 4 מזהב. גרמניה זכתה במספר הצלחות בענפי הספורט הקבוצתי: נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה במדליית זהב ונבחרת הגברים במדליית הארד, נבחרת הגברים בכדוריד זכתה במדליית הכסף, ונבחרת הנשים בכדורגל שחזרה את הישגה מסידני וזכתה במדליית הארד.

כדורסלן נבחרת גרמניה דירק נוביצקי

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) המשיך מספר המדליות הכולל של גרמניה לרדת, והגיע ל-41, מחצית ממספרן בברצלונה, אך מספר מדליות הזהב גדל ועמד על 16. המדליות הושגו ב-19 ענפים שונים, וההישגים הבולטים ביותר היו בענפי הקאנו/קיאקים (8 מדליות מהן 3 מזהב) והרכיבה (5 מדליות מהן 3 מזהב). נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית הזהב ואילו נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית הארד בפעם השלישית ברציפות.

נבחרת האתלטיקה הגרמנית רשמה את ההישג החלש בתולדותיה, כאשר רק מטילת הכידון כריסטינה אוברגפל זכתה במדליית ארד. המתעמל פביאן המבוכן, אלוף העולם במקבילים, סגן אלוף העולם בקרב רב וספורטאי השנה בגרמניה בשנת 2007 הסתפק במדליית הארד במקבילים. נבחרת הכדורסל סיימה את משחקיה בשלב המוקדמות, עם ניצחון בודד על נבחרת אנגולה.

אולימפיאדת לונדון (2012)

חותר הקאנו סבסטיאן ברנדל, זוכה מדליית הזהב במקצה ל-1000 מטר בלונדון

רוכבות האופניים קריסטינה פוגל ומרים ולטה, שזכו במדליית זהב בלונדון

הרוכב מיכאל יונג, שזכה בשתי מדליות זהב בלונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) זכו הגרמנים ב-44 מדליות, מהן 11 מדליות זהב - המספר הנמוך ביותר מאז איחוד גרמניה. המשלחת, שכללה 392 ספורטאים, דורגה במקום השישי בטבלת המדליות.

הענף המצליח ביותר היה גם הפעם קאנו/קיאק, עם 8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. חותר הקאנו סבסטיאן ברנדל זכה במדליית זהב במקצה ל-1000 מטר, ופטר קרצ'מר וקורט קושלה עשו זאת במקצה הזוגות. זידריס צייאידיס זכה במדליית כסף במקצה הסלאלום. חותרות הקיאק טינה דיצה ופרנציסקה ובר זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-500 מטר, ויחד עם קרולין לאונהארדט וקטרין וגנר-אאוגוסטין זכו גם במדליית כסף במקצה הרביעיות. רביעיית הגברים סיימה במקום הרביעי במקצה ל-1000 מטר. בתחרות הסלאלום, זכה האנס אייגנר במדליית ארד, ויסמין שורנברג סיימה במקום החמישי.

נבחרת הרכיבה הגרמנית זכתה במדליית הזהב, ושניים מחבריה זכו במדליות גם בתחרות היחידים: מיכאל יונג זכה במדליית זהב וסנדרה אאופארת זכתה במדליית ארד. נבחרת הרכיבה האומנותית זכתה במדליית כסף, והלן לאנגהאננברג, שהייתה חברה בה, סיימה במקום הרביעי בתחרות היחידים. בחתירה זכו הגרמנים בשתי מדליות זהב, במקצי הרביעיות והשמיניות לגברים. רביעיית הנשים זכתה במדליית כסף.

האתלטים הגרמנים זכו ב-8 מדליות, אך רק אחד מהם זכה במדליית זהב, זורק הדיסקוס רוברט הרטינג. באותה תחרות סיים אוטו ויריג במקום השישי. בקפיצה במוט זכה ביירן אוטו במדליית הכסף ורפאל הולצדפה במדליית הארד. קופץ נוסף, מאלטה מוהר, סיים במקום התשיעי. אתלט נוסף שזכה במדליית כסף היה דוד שטורל, בהדיפת כדור ברזל. כמו כן, סבסטיאן באייר סיים במקום החמישי בקפיצה לרוחק, טינו הבר סיים במקום השמיני בהטלת כידון, ובקרב עשר סיים ריקו פריימות במקום השישי ופסקל בהרנברוך במקום העשירי. לעומתם מתיאס דה צורדו, שהגיע למשחקים כאלוף העולם בהטלת כידון, כלל לא עבר את שלב המוקדמות. מטילות הכידון כריסטינה אוברגפל ולינדה שטאהל זכו במדליות הכסף והארד, ולילי שוורצקופף זכתה במדליית כסף בקרב שבע. זכייתה של בטי היידלר במדליית ארד ביידוי פטיש לוותה בשערורייה, כאשר עקב תקלה, תוצאת היידוי הטוב ביותר שלה לא נרשמה במחשב, והיא דורגה עקב כך רק במקום השמיני. ערעור שהגישה המשלחת הגרמנית התקבל, ועקב כך הוענקה להיידלר מדליית הארד, על חשבונה של הסינית ז'אנג ונסיו. גרמנייה נוספת שהשתתפה בתחרות זו, קתרין קלאס, סיימה במקום החמישי. בקפיצה במוט סיימו זילקה שפיגלבורג, מרטינה שטרוץ וליסה ריז'יך במקומות הרביעי, החמישי והשישי. אתלטיות גרמניות נוספות שבלטו בלונדון כללו את נבחרת השליחות ל-100X4 מטר (מקום חמישי), נאדין מילר (מקום חמישי בזריקת דיסקוס), קתרינה מוליטור (מקום שישי בהטלת כידון) ואנטיה מלדנר-שמידט וגטה פליציטאס קראוזה (מקומות שביעי ושמיני בריצת 3000 מטר מכשולים).

במרוצי האופניים לסוגיהם זכו הגרמנים ב-6 מדליות. במדליית הזהב היחידה זכו קריסטינה פוגל ומרים ולטה, במרוץ אופני מסלול. פוגל גם סיימה במקום הרביעי במקצה היחידות. נבחרת הגברים במרוץ אופני מסלול זכתה במדליית הארד. אחד מחבריה, מקסימיליאן לוי, זכה במדליית כסף בקיירין, וחבר נוסף, רוברט פרשטמן, סיים במקום השביעי במירוץ הספרינט ליחידים. רוגר קלוגה, שהתחרה אף הוא באופני מסלול, סיים במקום הרביעי בקיירין. במרוץ אופני כביש זכו טוני מרטין ויודית ארדנט במדליות כסף בתחרויות נגד השעון. אינה-יוקו טויטנברג סיימה במקום הרביעי.

בכדורעף חופים זכה הצמד יוליוס ברינק ויונאס רקרמן במדליית הזהב, לאחר שגבר על צמד ברזילאי. צמד הנשים סיים במקום החמישי. בג'ודו זכו הגרמנים בארבע מדליות. אולה בישוף איבד את תוארו מבייג'ינג וזכה במדליית כסף, וגם קרסטין תילה זכתה במדליית כסף. דמיטרי פטרס ואנדראס טלצר זכו במדליות ארד. המתעמל מרסל נגוין זכה בשתי מדליות כסף, בקרב-רב ובתרגיל המקבילים, וכן סיים במקום השמיני בתרגיל הקרקע. פביאן המבוכן זכה במדליית כסף בתרגיל המתח, ושניהם סיימו במקום השביעי עם נבחרת ההתעמלות הגרמנית. יאנינה ברגר ואוקסנה צ'וסוביטינה סיימו במקום הרביעי והחמישי בתחרות הקפיצות. צ'וסוביטינה בת ה-37 התחרתה עוד באולימפיאדת ברצלונה, עם המשלחת המאוחדת. מתעמלת נוספת, אליזבת זייץ, סיימה במקום השישי במקבילים המדורגים ובמקום העשירי בקרב-רב.

בסיף, זכתה בריטה היידמן במדליית כסף בדקר ונבחרת הגברים ברומח זכתה במדליית ארד. ניצחונה של היידמן בחצי הגמר על הדרום קוריאנית שין א-לאם הוכרע באופן שנוי במחלוקת, לאחר שחל בלבול בחישוב הזמן שנותר לקרב בעת שנותרה שנייה לסיום, במהלכה צברה הגרמנייה נקודה מכריעה. המשלחת הקוריאנית ערערה על התוצאה, ושין נותרה בזירה כשהיא ממררת בבכי במשך שעה ארוכה, אך הערעור נידחה.

רק שחיין גרמני אחד זכה במדליה אולימפית בלונדון, תומאס לורץ, שזכה במדליית כסף במשחה המרתון ל-10 ק"מ במים פתוחים. אנגלה מאורר סיימה במקום החמישי במשחה המקביל לנשים. בתוך בריכת השחייה איש מהשחיינים הגרמנים לא זכה במדליה, אך כמה מהם העפילו למשחי הגמר. עם שחיינים אלה נמנים בריטה שטפן (מקום רביעי ב-50 מטר חופשי), שטפן דייבלר (מקום רביעי ב-100 מטר פרפר), פאול בידרמן (מקום חמישי ב-200 מטר חופשי), הלגה מאו (מקום שישי ב-100 מטר גב), השליחים ב-100X4 מטר חופשי וב-100X4 מטר מעורב (מקום שישי), מרקוס דייבלר (מקום שמיני ב-200 מטר מעורב אישי) והשליחים ב-200X4 מטר חופשי (מקום שמיני).

בענפי הכדור הקבוצתיים, בלטה נבחרת הגברים בהוקי שדה, שזכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על הולנד. נבחרת הנשים סיימה במקום השביעי. נבחרת הגברים בכדורעף הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת בולגריה.

בטניס שולחן זכה דמיטרי אובצ'רוב בשתי מדליות ארד, בטורניר היחידים, ויחד עם הנבחרת בטורניר הנבחרות. לוחמת הטאקוונדו הלנה פרום זכתה אף היא במדליית ארד. ספורטאים נוספים רשמו הישגים גבוהים בענפים נוספים, אף שלא זכו במדליות. עם אלה נמנים הקופץ למים פטריק האוסדינג (מקום רביעי בקפיצה מ-3 מטרים, ומקום שביעי בקפיצה הסינכרונית מ-10 מטרים, יחד עם סאשה קליין), הגולש טוני וילהלם (מקום רביעי בדגם ניל פרייד RS:X), הטניסאים סבינה ליזיקי וכריסטופר קאס (מקום רביעי בטורניר הזוגות המעורבים), הגולשת מואנה דלה (מקום חמישי בדגם ניל פרייד RS:X), שטפן גבהארדט (מקום חמישי בקרב חמש מודרני), המתאבק פרנק שטבלר (מקום חמישי), הקלע דניאל ברודמאייר (מקום חמישי בירי מ-50 מטר בשכיבה), הקלע כריסטיאן רייץ (מקום שישי בירי באקדח מ-25 מטר ומקום שביעי בירי באקדח מ-50 מטר), הקופצת למים כריסטין שטויר (מקום שביעי בקפיצה מ-10 מטרים ומקום שישי בקפיצה סינכרונית, יחד עם נורה סובשינסקי), הטריאתלט יאן פרודנו (מקום שישי), הגולש סימון גרוטלושן (מקום שישי בדגם לייזר), צוות שייטי הסטאר (מקום שישי), הקלעית ברברה אנגלדר (מקום שישי בירי בשלושה מצבים), הקלעית כריסטין ונצל (מקום שישי), הקופץ למים מרטין וולפראם (מקום שביעי בקפיצה מ-10 מטרים), צוות שייטות ה-470 (מקום שמיני), מרים המשקולות אלמיר ולאגיץ' (מקום שמיני), הטניסאית אנגליקה קרבר (הודחה ברבע הגמר בידי ויקטוריה אזרנקה), המתאגרף שטפן הרטל (רבע גמר) ושחקני הבדמינטון מיכאל פוכס ובירגיט מיכלס (רבע גמר טורניר הזוגות).

מדליות

לפי אולימפיאדה

אולימפיאדה	זהב	כסף	ארד	סה"כ	הערות
אולימפיאדת אתונה (1896)	6	5	2	13
אולימפיאדת פריז (1900)	4	2	2	8
אולימפיאדת סנט לואיס (1904)	4	4	5	13
אולימפיאדת לונדון (1908)	3	5	5	13
אולימפיאדת סטוקהולם (1912)	5	13	7	25
אולימפיאדת אמסטרדם (1928)	10	7	14	31
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)	3	12	5	20
אולימפיאדת ברלין (1936)	33	26	30	89
אולימפיאדת הלסינקי (1952)	0	7	17	24	ספורטאים מגרמניה המערבית בלבד
אולימפיאדת מלבורן (1956)	6	13	7	26	נתוני המשלחת הכלל-גרמנית (EUA)
אולימפיאדת רומא (1960)	12	19	11	42	נתוני המשלחת הכלל-גרמנית (EUA)
אולימפיאדת טוקיו (1964)	10	22	18	50	נתוני המשלחת הכלל-גרמנית (EUA)
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)	5	11	10	26	נתוני המשלחת המערב גרמנית (FRG)
אולימפיאדת מינכן (1972)	13	11	16	40	נתוני המשלחת המערב גרמנית (FRG)
אולימפיאדת מונטריאול (1976)	10	12	17	39	נתוני המשלחת המערב גרמנית (FRG)
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)	17	19	23	59	נתוני המשלחת המערב גרמנית (FRG)
אולימפיאדת סיאול (1988)	11	14	15	40	נתוני המשלחת המערב גרמנית (FRG)
אולימפיאדת ברצלונה (1992)	33	21	28	82
אולימפיאדת אטלנטה (1996)	20	18	27	65
אולימפיאדת סידני (2000)	13	17	26	56
אולימפיאדת אתונה (2004)	13	16	20	49
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)	16	10	15	41
אולימפיאדת לונדון (2012)	11	19	14	44
סה"כ	258	303	334	895

לפי ענף

	ענף	זהב	כסף	ארד	סה"כ
	רכיבה	39	21	25	85
	קאנו/קיאק	34	27	24	85
	אתלטיקה קלה	32	56	62	150
	חתירה	29	21	21	71
	אופניים	18	23	22	63
	שחייה	17	29	49	95
	התעמלות	14	12	16	42
	סיף	13	16	12	41
	קליעה	12	12	9	33
	הרמת משקולות	8	9	10	27
	היאבקות	6	21	15	42
	איגרוף	6	12	16	34
	שיט	6	7	8	21
	קפיצה למים	5	9	10	24
	הוקי שדה	5	5	3	13
	ג'ודו	4	7	16	27
	טניס	3	5	3	11
	קרב חמש מודרני	2	0	1	3
	כדורמים	1	2	1	4
	כדוריד	1	2	0	3
	טריאתלון	1	1	0	2
	כדורעף	1	0	1	2
	טניס שולחן	0	2	3	5
	טאקוונדו	0	1	1	2
	קשתות	0	1	1	2
	רוגבי	0	1	0	1
	כדורגל	0	0	5	4