צליפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צלף (ירי))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צלפים
צוות צלפים גרמניים, יורה ומאתר, בעמדה מוסווית באפגניסטן

צליפה היא קליעה מדויקת לטווח רב, לרוב מעל ל-300 מטר ולעיתים אף ליותר מ-2000 מטר, באמצעות כלי ירי המותאם במיוחד לכך (לרוב רובה צלפים), תוך התחשבות מיוחדת בתנאים סביבתיים המשפיעים על מעוף הקליע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד מימיו הראשונים של הרובה, חיילים שאפו להגיע לרמת מיומנות גבוהה שתאפשר להם לפגוע באויב ממרחק רב, אך מגבלות טכנולוגיות היו המכשול העיקרי שעמד בפניהם. ידוע כי בתחילת המאה ה-16, בעת המצור על פירנצה, לאונרדו דה וינצ'י פגע באמצעות רובה מתוצרת עצמית, בחיילי אויב ממרחק של 300 יארד. ב-1527, בנוונוטו‏ צ'ליני, אמן שהיה בין מגיני רומא של האפיפיור קלמנס השביעי, פגע ממרחק במפקד האויב הצר, שארל השלישי, דוכס בורבון.

במאה ה-18, הצליפה לא הייתה מפותחת מספיק משום דיוקם המועט של הרובים מאותה תקופה שהתבססו על קנה חלק קדח וכן היעדר שיטות עיבוד מתכת ועזרים לצלף שפותחו מאז. פיתוח משמעותי בתחום התרחש במאה ה-19 עם הופעת הרובה בעל הקנה המוסלל (rifle), אשר השתמש במנגנון פיקה ליריית כדור (cap) והיה בעל קנה מחורק בסלילים שהגבירו את דיוק הרובה.

רובה Whitworth, רובה צלפים לטווח רחוק מהמאה ה-19

במהלך המלחמות הנפוליאוניות, הבריטים הפעילו מחלקות רובאים (שהיו לבושים בירוק על מנת להקשות על איתורם) שנועדו לפגוע בקציני האויב - היה זה השימוש הראשון של רובאים בבגדי הסוואה, בתקופה שבה עוד היה נהוג להעמיד שורות רובאים בשדה הקרב. כמו כן, טקטיקה שהתפתחה בתקופה זו והופעלה כחלק מקרבות ימיים, הייתה הצבת קלעים על תרני ספינות שיפגעו בצוות הפיקוד של הספינה המותקפת - כך למשל קלע צרפתי הרג את הוריישו נלסון בעיצומו של קרב טרפלגר.

במלחמת האזרחים האמריקנית שני הצדדים הלוחמים עשו שימוש בצלפים לפגיעה בקצינים, מפקדי צבא בכירים ומפעילי תותחים.
בצבא הצפון התפרסם היירם ברדן - קלע וממציא (מהנדס בהכשרתו) שהקים שני גדודי קלעים, שכונו "קלעי ברדן" על שמו. במבצע גיוס ענק שברדן יזם, במסגרתו קציני גיוס סיירו בין ערים, כפרים וישובים קטנים ומרוחקים, וגייסו לגדודים את מיטב קלעי הצפון, לאחר שעברו בהצלחה מבחני ירי (מקבץ של עשרה אינצ'ים ממרחק של 200 יארד, ללא כוונת טלסקופית). לוחמי הגדודים צוידו במיטב הרובים ארוכי הטווח והכוונות הטלסקופיות (שבתקופה זו לא היו שכיחות) שעמדו לרשות הצבא.
גדודי הקלעים פעלו לעתים ככוח סיור שמנע מרחוק היתקלות בין הרובאים הפשוטים של הצפון בכוחות של צבא הדרום. פעילותם סייעה רבות ללחימה של צבא הצפון בקרבות שונים בהם לפעמים חיסול מפקדי האויב היה קריטי לניצחון הצפון.
מנגד, צלף של צבא הקונפדרציה פגע ממרחק של 730 מטר (באותו זמן, טווח בלתי ייאמן) בגנרל ג'ון סדג'וויק, שזלזל בכדורים שחלפו לידו והתעלם מחייליו שהזהירו אותו כי עליו לתפוס מחסה. היה זה המפקד הבכיר ביותר שנהרג בצבא הצפון.

במלחמת הבורים, הבורים, שהיו קלעים מעולים, חיפשו את הקצינים הבריטים, השתמשו בסלעים כמכוון ופגעו היטב בקצינים. בנוסף לכך, הבורים השתמשו בבגדים הדומים לצבע סביבתם, בעוד שהבריטים לבשו בגדים שהסגירו את מיקומם.

המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה, גרמניה, בה ענפי הקליעה היו מפותחים, הפעילה צלפים באופן נרחב. היסטוריונים בריטים העריכו כי בסוף שנת 1914, לאחר שגרמניה גייסה לצבאה קלעים והכניסה לשימוש רובים ספורטיביים, היו לרשותה 20 אלף רובים מצוידים בכוונות טלסקופיות. מאות קצינים בריטים נהרגו בטרם בריטניה החלה לגייס ולאמן צלפים מרחבי האימפריה הבריטית. בסופו של דבר, הצלפים של הצבא הבריטי, חלקם ציידים קנדים ואוסטרלים, הצליחו להרוג צלפים גרמנים רבים. שני המפורסמים שבהם, היו צלף אוג'יבווי מקנדה, שלזכותו 378 הריגות ודאיות וצלף אוסטרלי שלזכותו נזקפו 201 הריגות.

רובה צלפים M24 SWS בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו. קליבר זה, הנפוץ ביותר לצלפים בצבאות העולם המערבי וברית נאט"ו, יעיל לטווחים של עד 800 מטר.
רובה צלפים אקורסי אינטרנשיונל ארקטיק וורפר. משפחה זו של רובים בקליברים שונים זכתה להצלחה רבה ברחבי עולם.

במלחמת העולם השנייה הופקו לקחי המלחמה הקודמת וכל הצבאות שילבו צלפים ביחידות הלוחמות, כבעלי תפקיד חיוני לכוח, כשל החובש והמקלען. במלחמה זו, בה הצליפה התקדמה מאוד, נעשה שימוש לראשונה בכוונת אופטית לראיית לילה המבוססת על תחום התת אדום.

אחרי מלחמת העולם השנייה חל שיפור ניכר בציוד הצליפה. רובים אמינים ומדויקים יותר ואופטיקה איכותית, בשילוב כוונות טלסקופיות ואמצעי ראיית לילה אפשרו פגיעה במטרות בטווחים שעד אז נראו דמיוניים. כבר ב-1967 הצליח קרלוס הת'קוק לפגוע במטרה ממרחק של למעלה מ-2 קילומטר. שיא זה נשבר פעמיים בעשור הראשון של המאה ה-21.

צלפים הפכו לחלק חשוב גם ביחידות המיוחדות (קומנדו) והסיירות, שכן בנוסף לירי מדויק מרחוק הצלפים גם סיפקו מודיעין קרבי איכותי על זירת הפעולה, שכן בנוסף לרובה היו מצוידים גם בכוונת טלסקופית ומשקפת בעלת הגדלה גבוהה.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום חברות רבות, בעיקר בארצות הברית ואירופה, מייצרות ומוכרות רובי צלפים. בארצות הברית רובי צלפים רבים הם נגזרות או הסבות של רובי צליפה לציד, שכן הציד בארצות הברית נחשב לספורט מפותח מאוד. מנגנון הפעולה של רובה הרמינגטון מודל 700 נחשב לאמין ומדויק ביותר, עד כדי כך שהוא משמש בסיס לרובי צלפים רבים בהם ה-M24 SWS (רובה צלפים צבאי) והטנגו 51 (רובה ליחידות מיוחדות בעל דיוק של רבע דקת קשת, הרובה המדויק ביותר בעולם). עוד בולטים הרובים של האחים מקמילן (בהם המקמילן TAC-338 והמקמילן TAC-50 הידועים בביצועים שלהם: טווח ירי גדול ודיוק של 0.5 דקת קשת) והרובים הכבדים של חברת בארט (הדגם הידוע והנפוץ ביותר שלה הוא ה-M82A1 בארט בקליבר 0.5 אינץ'). באירופה בולטת במיוחד משפחת רובי ארקטיק וורפר של אקורסי אינטרנשיונל (Accuracy International Arctic Warfare) הבריטית שרוביה הם בין הטובים בעולם מבחינת ביצועים (פועלים גם בקור גדול, מגיעים לטווחים ארוכים (תלוי בקליבר ובתחמושת) ובעלי דיוק של 0.5 דקת קשת). עוד בולטים משפחת PGM Précision מצרפת (שכוללת את ה-PGM Ultima Ratio, אחד הרובים המדויקים ביותר בעולם עם דיוק של 0.5 - 0.25 דקת קשת) והרובים של מאוזר, שטייר והקלר וקוך.

צלפים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הצלפים הידועים של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה היה וסילי זייצב, אך הצלף הקטלני ביותר של המלחמה, ובעל מספר ההריגות הגבוה ביותר אי פעם, היה סימו הייהה הפיני, שלזכותו 505 הריגות מאושרות של חיילים סובייטים בשלב מלחמת החורף (מלבד 200 הריגות נוספות עם תת-מקלע) שבוצעו בפרק זמן של 100 ימים בלבד, עד לפציעתו מפגיעת כדור בלסת. הישג זה מדהים בפני עצמו גם משום שבממוצע היו לו 5 הרוגים ליום, עם מגבלת האור שקיימת באזור הקוטב הצפוני (בסביבות 5 שעות אור ביום חורפי), בטמפרטורות נמוכות מאוד (בין מינוס 20 למינוס 40 מעלות צלזיוס) וכן העובדה שהייהה בחר לעבוד ללא טלסקופ אלא עם כוונות מתכת. בחירתו זו נומקה בהחזר האור מהטלסקופ והצורך בהרמת הראש גבוה יותר, שני גורמים שמגדילים את הסיכוי שהיורה ייחשף.
עם זאת, ההישג אינו מפתיע, משום שהרוסים לחמו במדים כהים שהבליטו אותם בשלג, לעומת הפינים שלבשו בגדי הסוואה לבנים. הפינים נהגו לנצל את הקור הרב שהקשה על הצבא האדום להפעיל את הטנקים, וירו בחיילים סובייטים שהתאספו סביב מדורות או במטבחי שדה. הצלפים הרוסים שנשלחו לפינלנד כדי לחסל את הצלפים הפינים נפלו בעצמם למלכודת - הפינים נהגו להציב בובות דמה כדי לפתות את הצלפים הרוסים וברגע שזוהתה ירייה, פתחו באש מרובה נגד טנקים לעבר מקור הירי. קיימות שמועות כי היה צלף בשם מיכאיל סורקוב שהרג 702 חיילים גרמנים, אך המספר מעולם לא אומת ומעט מאוד ידוע על צלף זה.

קרלוס הת'קוק

ב-1967, במהלך מלחמת וייטנאם, קרלוס הת'קוק (אנ') האמריקאי, (שזכה במספר תחרויות קליעה לטווחים ארוכים, עוד לפני שירותו במלחמה) קבע שיא לצליפה לטווח מרבי של 2,286 מטרים, כאשר השתמש במקלע M2 בראונינג עם כוונת טלסקופית (אחד מהבודדים שעשה זאת). הישג זה הוביל להבנה כי ניתן להשתמש בתחמושת ‏0.5 אינץ' לצליפה. להת'קוק יש 93 הריגות מאושרות (מספרן קטן משום הנוהל שיש לוודא את ההריגה באמצעות גורם שלישי, תהליך שקשה לקיים בתנאי קרב), אך יש המאמינים כי לזכותו נשקפות למעלה מ-400 הריגות. צפון וייטנאם הוציאה עליו חוזה של 50 אלף דולר, ומחלקת צלפים שלמה הוקדשה לחיסולו. פרסומו הרב וסימן ההיכר שלו, הנוצה הלבנה ששיבץ בכובעו, הובילו לכך שחיילי מארינס התנדבו לשים על ראשם כובע עם נוצה לבנה כדי לבלבל את הצלפים הוייטנאמים.
תקרית מפורסמת מאוד ששמו נקשר בה, התרחשה כאשר צלף וייטנאמי הרג מספר חיילי מארינס במחנה לסיוע ארטילרי. הת'קוק, שיצא לסיור ביחד עם הצופה שלו בג'ונגלים בסביבת המחנה, האמין כי הצלף נשלח לחסל אותו. ברגע מסוים, הת'קוק זיהה החזר אור וירה לכיוונו. הקליע פגע בכוונת הטלסקופית של הצלף הוייטנאמי, חדר אותה, המשיך לעינו של הצלף והרג אותו. הת'קוק, שבחן את הכוונת והפגיעה בצלף, הבין כי מה שהתרחש יכל להתקיים רק בעת ששני הרובים מכוונים בו זמנית בדיוק אחד לכיוונו של האחר, וכך הת'קוק הקדים את הצלף הוייטנאמי ברגעים בודדים. התקרית היוותה מקור השראה עבור מספר יוצרי סרטים, בהם הצלפים מוצאים את מותם בדרך דומה.

רובה צלפים מק'מילן TAC-50 בקליבר 0.5 אינץ' המיועד לצליפה טווחים ארוכים, החזיק בשיא הצליפה הארוכה ביותר עד 2010
רובה צלפים כבד בארט M82A1, המחזיק הנוכחי בשיא הצליפה הארוכה

רק בשנת 2002 נשבר באפגניסטן שיאו של הת'קוק, על ידי צלף קנדי בשם רוב פרלונג, שהשתמש ברובה Tac-50 של מק'מילן, ופגע בלוחם טאליבן ממרחק של 2,430 מטרים. הישג זה חורג מיכולות הרובה, אלא שבמקום שבו התרחש הירי, האוויר היה מאוד דליל מה שהגדיל את הטווח היעיל של הרובה במאות מטרים ספורים.

ב-2010 צלף בריטי בשם קרייג הריסון שבר את שיא הצליפה מטווח רחוק של פרלונג כאשר הרג שני מקלענים של הטאליבאן מטווח 2475 מטר (8,120 רגל) ברובה "אקורסי אינטרנשיונל" AWM L115A3 בקליבר 0.338 לפואה מגנום.‏[1]

בסוף 2012 נשבר שיא זה שוב, כאשר שני צלפים מרגימנט הקומנדו השני של צבא אוסטרליה הרגו מפקד בטאליבאן כאשר פגעו בו מטווח 2,815 מטר. הירי בוצע על ידי רובה צלפים כבד בארט M82A1 בקליבר 0.5 אינץ'.‏[2]

בזמן מלחמת עיראק (2003-2012) התבלט הצלף האמריקאי כריס קייל (אנ'), שכונה "השטן מרמאדי". קייל שירת ביחידת העלית אריות הים (Navy SEALs). לזכות קייל נזקפות 160 הריגות מאושרות של חמושים עיראקים (מתוך מספר של כ-255 חמושים שנטען שהרג) ומספר מדליות ועיטורים, דבר ההופך אותו לאחד הצלפים המעוטרים ביותר של ארצות הברית. במלחמה בעיראק השתמש קייל ברובי הצלפים מקמילן TAC-338, רובה צלפים וינצ'סטר 0.300 מגנום, Mk 12 Special Purpose Rifle, וכן ברובה סער M4 קרבין. קייל נורה למוות ב-2 בפברואר 2013 על ידי חייל אמריקאי משוחרר במטווח שאותו לקח במטרה לסייע לו להתמודד עם הפרעה פוסט-טראומתית מהמלחמה. הוא כתב שני ספרים: "American Sniper", אוטוביוגרפיה על חייו ושירותו הצבאי, ו-"American Gun" הסוקר עשרה כלי נשק חמים קלים שהשפיעו על ההיסטוריה של ארצות הברית. סטיבן ספילברג יביים סרט על חייו של קייל שייקרא "צלף אמריקאי" ויצא ב-2014.‏[3]

צליפה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימים מטווחי צליפה ספורים, בהם עושים שימוש צלפי צה"ל, משטרת ישראל והמשמר האזרחי. בניגוד למדינות כמו קנדה וארצות הברית בהן קיימת פעילות צליפה אזרחית, לאחר סגירת יחידת הצלפים של המשא"ז בשנת 2007, פעילות הצליפה בישראל נותרה, לזמן מה, נחלתם של כוחות הביטחון בלבד.

לאחר סגירת יחידות צלפי המשא"ז הוקמה אגודת רובאי ישראל הפועלת על פי מתכונת ה-BDMP מגרמניה ומקיימת אימונים ותחרויות בתורות הירי השונות לטווחים רחוקים ומהווה המסגרת האזרחית היחידה בישראל העוסקת בשימור ופיתוח אומנות הירי לטווחים רחוקים בישראל.

הצליפה בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל הפעיל צלפים עוד ממלחמת העצמאות אך תחום הצליפה סבל מהזנחה שנים רבות, עד שבוצעו בו שתי מהפכות ורפורמות גדולות: אחת בשנות ה-90 של המאה ה-20 ואחת בבעשור הראשון של המאה ה-21. במהפכות אלה מוסד בית הספר לקליעה וצליפה צבאית כמרכז ידע לאומי בנושא הצליפה, הכשרת הצלפים שופרה באופן ניכר, נרכשו רובי צלפים ייעודיים אחידים ומדויקים וכן נרכש ציוד צליפה הכולל כוונות טלסקופיות, עזרים טקטיים וחליפות הסוואה. כיום מפעיל צה"ל צלפי חי"ר (בחיל הרגלים וחיל ההנדסה הקרבית) וצלפי לוט"ר (ביחידות המיוחדות).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת מלחמת העצמאות, זימנה מחלקת ההדרכה של המטכ"ל את חיילי ומפקדי כיתות הצלפים של הבריגדה היהודית לאור הידע והניסיון שרכשו בחזית האיטלקית. יוצאי הבריגדה קיבלו על עצמם להקים את בית הספר הראשון למדריכי צלפים בכפר שמריהו. קבוצה של בוגרי בית הספר, ובראשם נתנאל לירם, הקימה בירושלים יחידת צלפים שפעלה במלחמת העצמאות והמשיכה לפעול עד מלחמת יום הכיפורים.

בקרב על גבעת התחמושת, במלחמת ששת הימים, הייתה פלוגה של צלפים שנפרשה על גגות שכונת שמואל הנביא. אולם, תרומתם לקרב הייתה זניחה ביותר. אחת הסיבות לכישלון הייתה שהפלוגה לא הספיקה לאפס את כלי הנשק שלה, מבעוד מועד. בעקבות המקרה, מפקד הפלוגה, אלכס אלירז, המציא מכשיר הקרוי על שמו, שבעזרתו אפסנאי יכול לתאם כוונות של כלי נשק רבים בפרק זמן קצר, תוך היעזרות בצלף אחד בלבד. המכשיר מוכר בצה"ל, אך השימוש בו נדיר.

במלחמת ההתשה התעורר צורך ניכר בצלפים, עקב הופעתם של "הקופים" - צלפים מצרים שנתלו מעצים וגרמו לאבידות במעוזים על קו בר לב. בשל הזנחת הצליפה, צה"ל נאלץ לגייס קלעים ספורטיביים על מנת להשלים את מכסת הצלפים הדרושה.

רובה קלעים/צלפים SR-25 בשירות צה"ל
רובי צלפים של צה"ל: HTR 2000 (למעלה) ורמינגטון M-24 (באמצע).

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוחלט בצה"ל לבצע שידוד מערכות בכל הנוגע לצליפה, על מנת לשפר תחום זה שסבל מהזנחה רבה. תורת הלחימה (שיטת הפעלת הצלפים) ומערך ההדרכה נכתבו מחדש. בנוסף, נוצר בצה"ל מקצוע חדש בשם קלע סער, שנועד לפעול בפער שבין רובאי רגיל לבין צלף מקצועי ובכך להשלים את יכולת הקליעה של יחידת החי"ר. רובי הצלפים השונים שהיו בשירות, ביניהם רובי ה-M-14 וגליל צלפים, הוחלפו ברובה בריחי רמינגטון M-24 (רובה הצלפים הסטנדרטי של צבא ארצות הברית עד 2010) הידוע בדיוקו ואמינותו. לצד רובי ה-M24 נכנסו לשירות גם רובי בארט M82A1 בקליבר 0.5 אינץ' לירי נגד מטרות קשות ורובי SR-25 לירי מהיר בטווחים בינוניים.

בשנת 2008, בעקבות תהליך הפקת לקחים, התקבלה בזרוע היבשה החלטה לבצע שורה של שינויים במערך הצליפה של צה"ל‏[4]:

  • בחינת פעילות צה"ל במלחמת לבנון השנייה והפעילות המבצעית הממושכת ברצועת עזה (לפני ואחרי המלחמה) הביאה למסקנה שיכולות הצלפים לא מוצו באופן מיטבי בשל חוסר מודעות של מפקדי הכוחות הלוחמים. לפיכך הוחלט ליזום פעילות הסברתית להגברת מודעות המפקדים בצה"ל ליכולות הצלפים. כמו כן, הוחלט לקיים הכשרה למפקדי צוותי צליפה שתתמקד בדרכי הפעלת הצלפים.
  • שיטת העבודה בפעילות מבצעית הוחלפה לשיטה המקובלת-עבודה בצמדים של יורה ומאתר (כאשר המאתר הוא צלף ותיק שבנוסף לתפקודו כמאתר, הוא חונך את הצלף המתלמד). ההוראות שונו כך שלצלפים בתנועה יותר לשאת נשק נוסף מלבד רובה הצליפה.
  • מדור הצלפים הוכרז כמוקד ידע לאומי בתחום הצליפה - מלבד האימונים וההכשרות לצלפים בסדיר, במילואים וביחידות המיוחדות, המדור החל לקיים הכשרות ליחידות משטרת ישראל, גופי מודיעין ומשלחות מצבאות זרים.
  • מעבר לרובה הצליפה אוהד (H-S Precision Pro Series 2000 HTR, בהמשך שונה שמו ל"ברק") לצד הרמינגטון M-24 וה-SR-25, והוצאת הבארט ממערך הצליפה.
  • הכשרת הצלפים הוארכה ל-5 שבועות במטרה לאפשר הכללתם של תכנים ערכיים בהכשרה וכן לאפשר התנסות בפעילות מבצעית. כמו כן, הוחלט לפשט את המבדקים המתמטיים בשלב האיתור.
  • הקמת מחלקות מחזוריות בגדודי החי"ר גרמה לגידול במספר הצלפים בצה"ל. בעקבות גידול זה, הוחלט לקיים קורס פיקוד חדש וכן לשלב באופן שגרתי מש"קי צליפה בפעילות מבצעית (עד להחלטה זו שולבו מש"קים ומדריכים באופן ספונטני). הצעד האחרון תורם לשיפור בקיאות הסגל בתכני ההדרכה וחיבור התכנים לתנאי המציאות.

מערך הצליפה בצה"ל כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, כיום עיקר ההדרכה בנושאי צליפה נעשית בבית הספר לקליעה וצליפה צבאית שבמתקן אדם. צלפי החי"ר בצה"ל נחשבים למקצועיים יותר יחסית לעבר, אך סובלים מחוסר ניסיון מבצעי (שכן הם משרתים רק 3 שנים שירות סדיר, בניגוד לצלפים אחרים בעולם שמשרתים בתפקיד בקבע שנים רבות). עם זאת, נמתחה ביקורת על חוסר ידע בהפעלת צלפים יעילה על ידי המג"דים של גדודי חיל הרגלים וכן על מחסור באימוני צליפה סדירים בתדירות גבוהה.

יחידות מובחרות ומיוחדות בצה"ל משתמשים גם ברובי צלפים אחרים בהם SVD דרגונוב, PSG-1, ‏SR-25, מקמילן TAC-338 ומקמילן TAC-50. רובים אלה נחשבים לרובים איכותיים ומדויקים ביותר ובעל ניסיון מבצעי מוכח. כמעט כל יחידה מיוחדת בצה"ל כוללת גם צלפים, לרבות סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ויהל"ם. צלפי היחידות המיוחדות נחשבים לצלפים מקצועיים וטובים מאוד, אך עדיין לא התברגו בצמרת העולמית.

רובי הצלפים של צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן טבלה המתארת את רובי הצלפים ששירתו בצה"ל. הדיוק של הרובים נמדד במעלות קשת (MOA = Minute of Angle). מספר זה מייצג את הפיזור הזוויתי האופייני של הרובה וככל שמספר זה נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. רובים ששמם כתוב על רקע תכלת הם רובים שעדיין נמצאים בשירות פעיל.

רובי צלפים
שם הרובה תמונה שנת תכנון שירות בצה"ל ארץ יצור קליבר משקל (עם מחסנית) טווח יעיל דיוק ב-MOA עימותים עיקריים
גליל צלפים Galil sniper.jpg  ? 1974-1997 ישראל 7.62 מ"מ 8 ק"ג 800 מטר 2-1 מבצע שלום הגליל
רובה M-14 M14 afmil.jpg 1954 1973-1997, עדיין במילואים ארצות הברית 7.62 מ"מ 5.1 ק"ג 460 מטר 1 מבצע שלום הגליל, האינתיפאדה הראשונה
TCI M89SR שנות ה-1980 רובים בודדים ביחידות מובחרות בצה"ל, בעיקר דובדבן ישראל 7.62 מ"מ 4.5 ק"ג כ-1000 מטר 1-0.74 ביטחון שוטף
מאוזר SR66SP - 1966 שנות ה-80 עד 1996 גרמניה 7.62 מ"מ נאט"ו כ-6 ק"ג טעון  ?  ? האינתיפאדה הראשונה
מאוזר SR86 Mauser-sr86-sirpad001.jpg 1986 שנות ה-90 המוקדמות עד 2002 גרמניה 7.62 מ"מ נאט"ו כ-6 ק"ג  ? 0.5 האינתיפאדה הראשונה, האינתיפדה השנייה
רובה צלפים דרגונוב Svd 1 russian.jpg 1972 יחידות מובחרות ברית המועצות 7.62 מ"מ מזרחי 4.3 ק"ג 800-1300 מטר 2-1 האינתיפאדה השנייה
הקלר וקוך PSG1 H&K PSG-1 Sniper Rifle.jpg 1972 יחידות מיוחדות במספרים קטנים גרמניה 7.62 מ"מ נאט"ו 7.2 ק"ג 800 מטר 1 מבצעים מיוחדים
בארט M82A1 Barrett-M82-latrun-exhibition-1.jpg 1980 חי"ר: 1997-2010,
חה"ן: שנות ה-90 עד ימינו
ארצות הברית 12.7 מ"מ נאט"ו (0.5) 12.9 ק"ג (ללא מחסנית) 1,800 מטר 2-1 האינתיפדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע צוק איתן
M24 רמינגטון IDF-M24-SWS-pic001.jpg 1988 1997 עד ימינו ארצות הברית 7.62 מ"מ נאט"ו 5.5 ק"ג (ללא מחסנית וטלסקופ) 800 מטר 1-0.5 האינתיפדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן
SR-25 SR-25 pic02.jpg  ? במספרים קטנים בשנות ה-90, אומץ רשמית ב-2001, עד ימינו ארצות הברית 7.62 מ"מ נאט"ו 4.88 ק"ג (ללא מחסנית וטלסקופ) כ-500 מטר 0.75-0.5 האינתיפדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן
ברק (HTR 2000)‏ IDF-HTR-2000-rifle-ZE001.jpg  ? 2008-ימינו [1] ארצות הברית 0.338 לפואה מגנום 6.75 ק"ג (ללא מחסנית וטלסקופ), כ-10 ק"ג (טעון ובדיגום מלא) 1200 מטר 0.8-0.4 מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן
מקמילן TAC-338 Tac-338-pic06.jpg  ? יחידות מיוחדות ארצות הברית 0.338 לפואה מגנום כ-5 ק"ג כ-1600 מטר 0.5 מבצעים מיוחדים
מקמילן TAC-50 Tac50white1.jpg  ? יחידות מיוחדות ארצות הברית 12.7 מ"מ נאט"ו (0.5) 11.8 ק"ג 1800-2000 מטר 0.5 מבצעים מיוחדים

הצליפה במשטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטרת ישראל והימ"מ מפעילות גם הן צלפים. צלפי המשטרה חמושים ברובי רמינגטון 700P ורובי M-16 שהותאמו לצליפה. במשך עשרות שנים הפעיל המשמר האזרחי יחידה של צלפים מתנדבים. הללו השתמשו ברובים שונים, החל מ-M1 קרבין עם כוונת טלסקופית עבור במאוזר K98 משופצר וכלה ברמינגטון 700P ורמינגטון 700 BDL. ב-20 באוגוסט 2007 נסגרה יחידת צלפי המשא"ז האחרונה בחיפה.

באוקטובר 2000 הפעילה המשטרה צלפים, שירו גם אש חייה לעבר מתפרעים ערביים במהלך אירועי אוקטובר 2000. ירי זה היה שנוי במחלוקת.

הימ"מ (היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל ומשמר הגבול) מפעילה יחידת צלפים הנחשבת, בעיני רבים מאנשי המקצוע, לאחת היחידות הטובות בעולם. הם חמושים ברובים מדויקים ביותר, בהם הרמינגטון M-24 (רובה בריחי אמין שנמצא בשירות צה"ל), ה-SR-25 (רובה צלפים חצי-אוטומטי שיכול לקבץ בדיוק של 0.5 דקת קשת) וה-PGM Ultima Ratio (רובה צלפים בריחי שיכול לקבץ בדיוק של 0.25 דקת קשת) בקליברים שונים. צלפי הימ"מ פעלו במספר מקרים בשנות ה-90 של המאה ה-20 והרגו בירי מדויק חמושים מסוכנים. בתקופת האינתיפאדה השנייה הפעילו הימ"מ צלפים גם כנגד מחבלים שהתבצרו בבתים והרגו מספר מחבלים. ב-2005 הרג צלף ימ"מ את סעיד ציאם, בכיר בחמאס, בירי מרחוק שלטענת הפלסטינים בוצע ממגדל שמירה בנווה דקלים. גם אחרי דעיכת האינתיפאדה פעלו צלפי הימ"מ נגד מחבלים פלסטינים וניטרלו מחבלים שתקפו את לוחמי יחידת הפריצה בעת ניסיונות מעצר. אחד מצלפי הימ"מ המפורסמים ביותר הוא רב-נגד פסקל אברהמי, בעל עיטור האומץ ועיטור המופת, שנהרג במתקפת הטרור בדרום ישראל (2011).

מקצועות הצליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי צלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מקובל להבחין בצבא בין:

  • קלע - אדם במיומנות הירי הדרושה מלוחם פשוט בחיל הרגלים. מקלע מצופה לפגוע במטרת ראש ממרחק 100 מטר, מטרת גוף מ-300 מטר ומטרה מקובצת (מספר אנשים צמודים) מ-500 מטר.
  • קלע לילה - ישנם אחד או יותר במחלקת חי"ר (במחלקה צה"לית סטנדרטית - בין ארבעה לשישה). זהו קלע מצטיין המצויד בנשק מדויק יותר. הוא מתמקד במטרות איכותיות ומזדמנות. תפקיד זה ניתן לחייל שהצטיין בלימודי הירי הרגילים, אך לא עבר קורס צלפים.
  • צלף חי"ר - אחד או יותר בפלוגה היורה למטרות קבועות מראש. חייל זה עבר קורס צלפים בנוסף למסלול ההכשרה הרגיל לחיל הרגלים. הוא מצויד גם בנשק צלפים ייחודי. מצופה ממנו לפגוע במטרת ראש ממרחק 300 מטר ובמטרת גוף ממרחק 500 מטר.
  • צלף כוחות מיוחדים ויחידות משטרתיות - זוכה להכשרה ולאימון נרחבים יותר מאלו של צלף חיל הרגלים. הוא מאומן גם בירי סלקטיבי (ירי במטרה המייצגת אויב בין מטרות רבות המייצגות ידידים או עוברי אורח). בדרך כלל, צלפים של המשטרה משתמשים ברובים שונים מאלה של הצבא ומתאמנים באופן שונה, מאחר שהתפקידים שלהם שונים מאוד. צלף משטרה חייב להיות מאוד מדויק ובדרך כלל לא צריך להסוות את עצמו כמה ימים בשטח או לאכן לעצמו מטרות.

צלף ומאתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה של צלף והצופה שלו, הצלף חמוש ברובה רמינגטון 700 צבאי (M24), עם כוונת ליאופולד, ומשקפת מותאמת לצופה (יש עליה את אותו לו"ש שיש לצלף בכוונת) של ליאופולד.

צלפים כמעט תמיד עובדים בזוגות, ויש חלוקה של תפקידים: צלף וצופה/מאתר. תפקיד הצופה הוא חשוב מאוד וכולל מספר תפקידים:

  • חיפוי על הצלף והגנה עליו באמצעות ירי בטווח קצר ובינוני.
  • סריקת השטח ואיכון מטרות לצלף.
  • הצופה מחשב לצלף את המטרה, המרחק, היסטים ועוד. זאת על מנת שהצלף יהיה עסוק רק במה שקשור לירייה עצמה, כדי לבצע ירי בדיוק מקסימלי.

צופה הוא גם צלף, לשניהם אותה הכשרה, שכן צופה חייב להכיר את עבודת הצלף כדי לתת לו את הנתונים המתאימים בזמן הנכון. הצופה מצויד בדרך כלל במשקפת תואמת לכוונת של הצלף, וכן ברובה סער ואקדח להגנה עצמית. לעתים הצופה חמוש ברובה קלעים (כגון SR-25,M4 או רוס"ר בתצורת קליעה) המאפשר לו להשלים את יכולותיו של הצלף, שבדרך כלל חמוש ברובה בריחי ארוך טווח (בצה"ל מדובר ברובי רמינגטון M-24, ‏ HTR 2000 או בבארט M82A1).

בנוסף לקליעה מדויקת, הן הצופה והן הצלף משמשים גם כתצפיתנים שמעבירים מודיעין חזותי ומודיעין טקטי על תנועת האויב והמטרות.

אימוני הצלף[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי המרינס מתאמנים בירי בנשק שלל - רובה צלפים רומני מסוג PSL, המבוסס על רובה הצלפים הסובייטי "דרגונוב".

אימון טוב הוא בעל חשיבות רבה עבור צלפים. אימונים טובים יכולים לפצות על ציוד לא טוב. המטרה הראשונית היא להכשיר את הצלף כך שיוכל לקלוע למעגל בגודל 30 ס"מ ממרחק של 300 מטר, ללא תלות בתנאי מזג אוויר או זווית ירי.

את הצלפים מכשירים במשך מספר חודשים בירי יומיומי, בטווחים שונים, בזוויות שונות, במזג אוויר שונה, ובמיוחד ברוחות. בנוסף לזאת, צלף חייב להיות מסוגל להרוג אדם שהוא רואה דרך הכוונת, ובמקביל לראות את אותו האדם "מחוץ לכוונת".

המרחק מהמטרה מדוד או מוערך בצורה מדויקת, במקרה של טווחים ארוכים סטיית הכדור מחושבת והכוונת מותאמת לכך.

צלפים מחוץ למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צליפה היא גם דרך לרצח, הדבר נפוץ מאוד בארצות הברית. פושעים יורים מבניינים גבוהים וממגדלים. בארצות הברית היו כמה אירועים מפורסמים של צליפות ביניהם ההתנקשות בנשיא קנדי ב-1963 וצלף סידרתי שפעל באזור וושינגטון ב-2002.

גם טרוריסטים משתמשים בצליפה, כפי שקרה בצפון אירלנד פעמים רבות.

כמו כן, היחידות המיוחדות של כוחות המשטרה בכל העולם (כדוגמת ה-SWAT או הימ"מ) מעסיקות צלפים, בייחוד בשביל לטפל במצב של בני ערובה או לנטרל חמושים מסוכנים מרחוק. אולם לעתים נדירות מופעלים צלפים גם במקרים של מהומות והפרות סדר חמורות במיוחד, כמו למשל באירועי אוקטובר 2000.

בנוסף, מקצוע הצליפה קיים גם כספורט של קליעה למטרה וציד של חיות, בעיקר בארצות הברית, בה קיימת תרבות נשק מפותחת.

ציוד צליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציוד של הצלף כולל רובה צלפים, כוונת טלסקופית, תחמושת, ציוד עזר לרובה (כגון חצובה), ערכה לטיפול ברובה, חליפת הסוואה ואמצעי הישרדות בשטח.

"ברק" - רובה צלפים לטווחים ארוכים, מצויד בכוונת טלסקופית.

להלן פירוט קצר על כל אמצעי:

  • רובה צלפים - רובה שתוכנן במיוחד לשמש לקליעה מדויקת במטרות רחוקות. רובה זה כבד ויקר יותר מרובים אחרים על מנת להגביר את היציבות והדיוק של הרובה ובדרך כלל הוא בריחי או חצי-אוטומטי בעל קנה מאסיבי ו"צף" שמופרד פיזית מגוף הרובה. לרוב ירי ברובה צלפים מודרני לא יבוצע דרך כוונות "ברזל" אלה בעזרת ציוד אופטי או כוונות שונות המתאימות לירי ביום, ירי בלילה (כוונות עם אמצעי ראיית לילה כגון מכשיר הגברת אור כוכבים או מכשירים תרמיים לסוגיהם). רובים שונים יכולים לשמש לקליעה מדויקת, אך הרובים הייעודיים מתאימים הרבה יותר לצליפה, לעומת רובי סער או רובים מן השורה שהוסבו באופן פשטני.
  • כוונת טלסקופית - כוונת שבה טלסקופ קטן המגדילה את המטרה ובכך מאפשרת לצלף לראות את הפרטים הקטנים מטווח רחוק ולכוון באופן מדויק יותר. בתוך הכוונת הטלסקופית ישנו "צלב" המשורטט על עדשה והמכוון נעשה באמצעות הצבת מרכז הצלב על מרכז המטרה. לאורך קווי הצלב משורטטות שנתות קטנות המאפשרות לצלף למדוד סטייה ומרחקים (השנתות הן בגודל יחידה זוויתית של 0.1 - 1 דקת קשת).
  • תחמושת - קליעים המותאמים במיוחד לצליפה. כאשר הדרישה היא שסטיית הקליעים תהיה פחותה בטווחים גדולים ישנה העדפה לקליעים כבדים יותר (אינרציה גדולה יותר סביב ציר הסיבוב-יציבות משופרת לאורך קו מעוף הקליע).
  • אמצעי עזר לרובה:
    • חצובה "דורגל" - התקן המורכב מ-2 או 3 רגליים שעליו משעינים את החלק הקדמי של הרובה. החצובה מגבירה את היציבות ומקלה את העומס על הצלף מאחר שהיא נושאת חלק ממשקלו הרב של הרובה והכוונת הטלסקופית.
    • קת מתכוונת - על מנת להקנות מצב ירי (תנוחה) טוב, נוח ומתאים ליורה שמשתמש בו.
  • ערכה לטיפול ברובה - ערכה בה נארז הרובה על מנת להגן עליו ועל הכוונת הטלסקופית ממפגעים סביבתיים ופגיעה פיזית בזמן שהוא לא בשימוש וכן מכילה כלי ניקוי ואמצעים לתחזוקה שוטפת של הרובה.
  • אמצעי הסוואה - נועדו להסוות את הצלף בשטח.
    • חליפת הסוואה Ghillie suit - חליפה בצבעי יער ובה משובצים חלקי צמחים ועלים - נועדה להסוות את הצלף ביער.
    • רשתות הסוואה.
    • צבעי הסוואה.
  • עזרים לצלף
    • שבשבת - מד מהירות רוח קומפקטי,לאיתור הסט הפגיע (ימינה או שמאלה).
    • כרטיס טווחים או תצלום אווירי - לאפשר לצלף לדעת מה הטווח לעצמים שבסביבתו וכך לשער את המרחק למטרה.
    • נשק אישי להגנה עצמית - בדרך כלל רובה סער, תת מקלע או אקדח.
    • ערכת הישרדות - לאפשר לצלף לשהות זמן רב בשטח.
    • מד טווח לייזר (מט"ל) - למדידת המרחק מן היורה אל המטרה. בזמן מלחמת לבנון השנייה התברר שזה לא יעיל וחושף את הצלף.

רובי צלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רובה צלפים
רובה צלפים בריחי רמינגטון M24

רובה צלפים הוא רובה מחורק-קנה (rifle) שייעודו הוא קליעה מדויקת במטרות מרוחקות וקרובות כאחד. רובה הצלפים הוא נשקו הייעודי של הצלף - חייל או שוטר המאומן בקליעה מדויקת.

בגלל הדגש על דיוק רב בקליעה, רובי הצלפים מיוצרים באופן מיוחד ומורכבים בדרך כלל באופן ידני. כתוצאה מהדרישה לדיוק ויציבות רובה הצלפים בדרך כלל כבד ויקר יותר מרובים אחרים. רובה הצלפים בדרך כלל כולל קנה ארוך וכבד על מנת להגביר את היציבות והדיוק של הרובה, לעתים נעשה שימוש גם ב"קנה צף" - קנה שמחובר לרובה רק בנקודה אחת וזאת על מנת להמעיט ככל האפשר את תנודות הקנה בעת הירי כתוצאה מרעידות ידי הצלף או מהרתע המופעל על הרובה. מנגנון הפעולה ברובי צלפים הוא בדרך כלל בריחי או חצי-אוטומטי. רובים שונים יכולים לשמש לקליעה מדויקת לטווחים בינוניים, אך רובי הצליפה היעודיים הרבה יותר מדויקים מאשר רובי סער או רובים מן השורה שהוסבו באופן פשטני.

רובה הצלפים המדויק ביותר הוא טנגו 51 המשיג באופן עקבי מקבצים של 0.25 דקת קשת ומטה בטווחים של עד 800 מטר. הרובה המדויק ביותר לטווח הכי ארוך הוא כנראה CheyTac Intervention שמשיג מקבצים של למטה מדקת קשת אחת בטווחים של כ-2 קילומטר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איאן דרורי, The super sniper: Hero picks off two Taliban from a mile and a half away, דיילי מייל, 2.5.2010.
  2. ^ Masters, Chris (October 29, 2012). Taliban remain in fear of lethal strikes. dailytelegraph.com.au. Australian Daily Telegraph. אוחזר ב־1 November 2012.
  3. ^ "השטן מרמאדי": הצלף האמריקאי שהרג 160 עיראקים, פורום צבא וביטחון, פרש.
  4. ^ צלפים על הכוונת, באתר דובר צה"ל, 17 באפריל 2008 (לקוח מ"במחנה", 2008, גיליון 16)