לדלג לתוכן

מנחם בן-ששון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם בן-ששון
בן-ששון, 2007
בן-ששון, 2007
לידה 7 ביולי 1951 (בן 74)
ג' בתמוז ה'תשי"א
ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
ענף מדעי היסטוריה
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
תפקיד חבר הכנסת (17 באפריל 200624 בפברואר 2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק האוניברסיטה העברית בירושלים
תארים דוקטור לפילוסופיה
מפלגה קדימה
פרסים והוקרה
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • מלגת רוטשילד (1983)
תרומות עיקריות
תולדות עם ישראל בארצות האסלאם בימי הביניים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מנחם בן-ששון
תארים דוקטור לפילוסופיה
מפלגה קדימה
פרסים והוקרה
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • מלגת רוטשילד (1983)
חבר הכנסת
17 באפריל 200624 בפברואר 2009
(שנתיים ו־10 חודשים)
כנסות 17
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ה־17
30 ביוני 200624 בפברואר 2009
(שנתיים ו־7 חודשים)
נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים ה־13
20102017
(כ־7 שנים)
תפקידים נוספים

מנחם בן-ששון (נולד בירושלים ב-7 ביולי 1951) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של עם ישראל, נגיד האוניברסיטה העברית בירושלים,[1] ובעבר הנשיא והרקטור שלה. כיהן כחבר הכנסת ויושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-17, מטעם סיעת קדימה. במהלך כהונתו בכנסת עמד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת סוגיית האזנות הסתר בישראל, שהוקמה בעקבות האזנות הסתר בתיק רמון.

נולד בירושלים לשרה ולפרופ' יונה בן ששון (דרצ'ינסקי), שעלה מוולוז'ין והיה מרצה לפילוסופיה יהודית, ומנהל המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך. אמו של אביו יונה, פריידל (שעל שמה המעוברת[2] קבעו יונה ואחיו חיים הלל את שם משפחתם בישראל), הייתה בתו של רבי חיים הלל פריד, משנה ראש ישיבת וולוז'ין ומצאצאי ראשיה, ואביו של יונה היה הרב שמואל אביגדור הלוי דרצ'ינסקי, ר"מ בישיבת וולוז'ין בליטא. התגורר בשכונת קריית משה, בדירה שאותה חלקה משפחתו עם נחמה ליבוביץ. למד בילדותו בבית הספר דוגמה, ובישיבת בני עקיבא נתיב מאיר. שירת בצה"ל בגרעין נח"ל לקיבוץ עין צורים, ובחיל התותחנים כשליש בגדוד איכון. שימש כמדריך, מורה ומחנך בחברת הנוער בקיבוץ עין צורים, בפנימיות האגודה לקידום החינוך העל יסודי בירושלים, בתיכון הימלפרב, ובמכללת ליפשיץ. למד באוניברסיטה העברית והתמנה לפרופסור חבר. בשנת 1983 זכה במלגת רוטשילד לחוקרים צעירים מצטיינים.

עיקר מחקריו מוקדשים לתולדות עם ישראל בארצות האסלאם בימי הביניים.

בשנים 19972001 כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 2004–2006 עמד בראש מכון בן-צבי. נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות, ראש הוועדה הפדגוגית ביד ושם וחבר המועצה המנהלת שם.

בשנת 2006 נבחר לכנסת ה-17 מטעם מפלגת קדימה, והיה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט וחבר בוועדת הכספים, ועדת הכנסת ובוועדת המדע והטכנולוגיה. לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה שובץ במקום בלתי ריאלי ברשימת המפלגה ופרש מהרשימה.

כיהן כנשיא האוניברסיטה העברית בירושלים בין השנים 2009–2017.[1]

ב-25 בנובמבר 2012 נבחר ליו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה).

מונה לנגיד האוניברסיטה העברית בשנת 2017.[3]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לד"ר עדה בן-ששון, (בתו של יוסף בורג), ומתגורר בירושלים. ואב לשלושה.

בתו שירה נשואה לפרופ' יאיר פורסטנברג, משמשת כמנכ"לית הקרן החדשה לישראל[4].

בן-ששון הוא אחיו של פרופ' מולי בן ששון ואחיינו של פרופסור חיים הלל בן-ששון. גיסו הוא יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג.

  • הקשרים בין בני המגרב לארץ-ישראל במאות ט–יא: מקורות לתרגיל, ירושלים: האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה של עם ישראל, תשמ"א 1981
  • אמצעי קיום ופעילות כלכלית של יהודי המגרב במאות ט–יא: מקורות לתרגיל, ירושלים: האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה של עם ישראל, תשמ"ג 1983
  • חברה והנהגה בקהילות-ישראל באפריקה-הצפונית בימי הביניים: קירואן 800–1057, ירושלים, תשמ"ג 1983
  • Yaron Tzur, Jews in an era of transition, Israel: Everyman's University, 1984 (written in collaboration with Menahem Ben-Sasson)
  • הקהילה היהודית בימי הביניים: ספר-לימוד בהתאם לתוכנית הלימודים בחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשמ"ח 1987 (עם אברהם גרוסמן)
  • יהודי סיציליה 825–1068: תעודות ומקורות, ירושלים: הוצאת בן-צבי, תשנ"א 1991
  • צמיחת הקהילה היהודית בארצות האסלאם – קירואן: 800–1057, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשנ"ו 1996 (מהדורה שנייה תשנ"ז 1997)
  • Juifs de Fès, recueil de textes de Ménahem Ben-Sasson [et al.]; textes choisis par Joseph Cohen, Côte-St-Luc Québec: Éditions Élysée, 2004 (יהודי פאס: טקסטים נבחרים של מנחם בן-ששון; הטקסטים נבחרו על ידי יוסף כהן)
  • שלמה דב גויטיין, התימנים: היסטוריה • סדרי חברה • חיי רוח: מבחר מחקרים, ירושלים: מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשמ"ג 1983
  • תרבות וחברה בתולדות ישראל בימי-הביניים: קובץ מאמרים לזכרו של חיים הלל בן-ששון, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשמ"ט 1989 (עם ראובן בונפיל ויוסף הקר)
  • דת וכלכלה – יחסי גומלין: קובץ מאמרים, שי ליעקב כ"ץ במלאת לו תשעים שנה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ה 1995
  • מחקרים במשפחת הרבנים די בוטון, ירושלים: משגב ירושלים, תשנ"ח 1998 (עם זאב הרוי, ירון בן נאה, צבי זוהר)
  • האחר: בין אדם לעצמו ולזולתו, תל אביב: משכל, תשס"א 2001 (עם חיים דויטש)
  • הקנון הסמוי מן העין: חקרי קנון וגניזה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י. ל. מאגנס, תשע"א 2010 (עם ירחמיאל ברודי, עמיה ליבליך, דנה שלו) (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנחם בן-ששון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בחר היום בפרופ' מנחם בן-ששון לנשיא האוניברסיטה, אתר האוניברסיטה העברית
  2. ^ השם היידי "פריידל" פירושו "שמחה".
  3. ^ סטלה קורין ליבר, ‏כך המציאה האוניברסיטה העברית ג'וב לנשיא הפורש, באתר גלובס, 19 ביוני 2017
  4. ^ אריה יואלי, ‏הקרן החדשה לישראל מינתה מנכ"לית סרוגה, באתר "סרוגים", 11 בינואר 2026