אגי משעול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אגי משעול
Agi Mishol by Iris Nesher.jpg
לידה 20 באוקטובר 1946 (בת 76)
רומניהרומניה צ'כו סילבאניי, טרנסילבניה, רומניה
שם לידה אגנס (אגי) פריד
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירה
תקופת הפעילות 1964–הווה (כ־59 שנים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אגי משעול (נולדה ב-20 באוקטובר 1946) היא משוררת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגי משעול (2012)

משעול נולדה בעיר צ'כו סילבאניי (בהונגרית סילאג'-צ'ה) (אנ')[1] בטרנסילבניה שברומניה, בשם אגנס (אגי) להורים יהודים דוברי הונגרית, ניצולי שואה. עלתה ארצה בגיל 4 עם הוריה. המשפחה התיישבה בגדרה. כבר בהיותה תלמידת תיכון החלה לכתוב.

היא למדה ספרות, תחילה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואחר כך באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה קיבלה תואר שני בספרות עברית.

במהלך שנות ה-70 הוציאה שלושה קובצי שירה שלא זכו כמעט לתגובה ביקורתית ולהכרה. חדירתה למרכז השירה העברית החלה רק בשנת 1986, כאשר פרסם חוקר הספרות, המתרגם והעורך דוד ויינפלד, שהיה עורך סדרת השירה בהוצאת "כתר", את קובץ שיריה "יומן מטע". למחייתה, לימדה משעול ספרות בתיכון האזורי "באר טוביה".

בשנות ה-90 זכתה משעול לפופולריות הולכת וגוברת גם בקרב מבקרים וגם אצל קוראים מן השורה, ובשנת 1995 אף זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. כן זכתה בפרס הראשון על שם יהודה עמיחי, ובפרס עיריית חולון. בשנת 2002 שיתפה פעולה עם האמנית הפלסטית איריס איריסיה קובליו בספר "מחברת החלומות", ששילב שירים קצרים ועבודות פלסטיות הנוגעות בנושא החלום.

בשנת 2002 הצטרפה לצוות המרצים במכללת עלמא לתרבות עברית, והמשיכה ללמד במכללה שנת 2008. בשנת 2004 הועלה לראשונה, במסגרת פסטיבל ישראל, המופע "ינשופות" - תיאטרון תנועה מוזיקלי המבוסס על שיריה (בימוי: נועה לב, מוזיקה: מיקה דני). בשנת 2006 ראה אור בהוצאת Graywolf בארצות הברית הספר "Look There", המכיל מבחר משיריה בתרגומה של ליסה כץ. בשנה זו אף שימשה, יחד עם פרופ' אריאל הירשפלד, כמנהלת אומנותית לפסטיבל השירה הבינלאומי במשכנות שאננים בירושלים. בשנת 2007 עלה במסגרת פסטיבל ישראל מופע ובו ביצעו קורין אלאל, אפרת גוש ורונית רולנד לחנים חדשים מאת המוזיקאית אלונה טוראל לשיריה של משעול.

לימדה במסלול לכתיבה של אוניברסיטת תל אביב, וכן באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטה העברית. ניהלה בשנים 2011 עד 2014 את בית-הספר לשירה של "הליקון", ומנחה סדנאות כתיבה במסגרות שונות. השתתפה בפסטיבלים רבים לשירה בארץ ובעולם.

אחדים משיריה של משעול הולחנו, בעיקר על ידי קורין אלאל, שבאלבומה "פשוט כל כך" משנת 2008 כלולים חמישה שירים שכתבה משעול. אלאל גם הלחינה את שירה של משעול "נשימה" לזמרת רוני אלטר. שיר נוסף של משעול שזכה ללחן הוא "הצריף", שהלחינה ושרה יהודית רביץ.

ב-2018 הועבר ארכיונה האישי של משעול לספרייה הלאומית בירושלים, ובו כתבי היד שלה, טיוטות, תצלומים, יומנים אישיים, יומני חלום ומכתבים שקיבלה מאנשי רוח ומבקרים.[2][3]

מונתה לסופר אורח לשנת 2020–2021 במכון הישראלי ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית ירושלים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגוררת בכפר מרדכי עם בעלה גיורא העוסק בחקלאות. בתה היא הזמרת-יוצרת מאיה משעול, ובנה אורי משעול הוא יזם בתחום ההי-טק והחינוך ומוזיקאי.

הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבעונות וזכויות בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משעול היא טבעונית ותומכת בפעילות לזכויות בעלי חיים, וברבים משיריה היא עוסקת בנושא זה. בין השאר ניתן למצוא בשיריה מחאה נגד תעשיית הבשר על ניסויים בבעלי חיים ועל נטישת כלבים. השיר "אפרוח" מורכב כולו מטקסט מתוך התקנות שקבע משרד החקלאות לחוק צער בעלי חיים, המורות כיצד יש לגרוס אפרוחים כאשר אין להם ערך כלכלי לתעשיות הבשר או הביצים.[9]

ניתוח וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 הוציאה משעול אוסף משיריה עד כה, הכולל מסה מקיפה מאת חוקר הספרות דן מירון. במאמר, שכותרתו "הסיבילה הקומית", ניתח מירון את עולמה השירי של משעול החל מספריה הראשונים, וקבע בין השאר כי ”אגי משעול היא משוררת שעומדת עתה במלוא כוחה, בצהרי היום השירי הגדול שלה... אגי משעול שייכת, ללא ספק, לשושלת המשוררות העבריות הגדולות - רחל בלובשטיין, יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ ויונה וולך. עם זאת, במעמדה המרכזי של משעול בשירה העברית הטילו ספק מספר מבקרים, בהם יצחק לאור וגבריאל מוקד, המגדיר אותה כ"משוררת מן השורה השנייה".

ספרי השירה של אגי משעול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קודם תפסתי רגע, הוצאת י. גולן, 1968
  • נני ושנינו, עקד, 1972
  • סריטה של חתול, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
  • גַלוֹפּ, הקיבוץ המאוחד, 1980
  • יומן מטע, הוצאת כתר, 1986
  • יונת פקסימיליה, הקיבוץ המאוחד, 1991
  • השפלה הפנימית, הקיבוץ המאוחד, 1995
  • ראה שם, תג-הליקון, 1999
  • מחברת החלומות, אבן חושן, 2000
  • נרות נץ החלב, אבן חושן, 2002
  • מבחר וחדשים, הקיבוץ המאוחד, 2003
  • מומנט, הקיבוץ המאוחד, 2005
  • קורים דברים, הקיבוץ המאוחד, 2007
  • ביקור בית, הקיבוץ המאוחד, 2009
  • סידור עבודה, הקיבוץ המאוחד, 2012
  • ערה, הקיבוץ המאוחד, 2013
  • מלאך החדר, הקיבוץ המאוחד, 2015
  • מה לך נשמונת, הקיבוץ המאוחד, 2019
  • קפל, הקיבוץ המאוחד, 2020[10]
  • אהבות: מבחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2022[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובי נסים, "חיתוך דיבור כפול", על המשמר, 9 באוגוסט 1991, עמ' 21. על: אגי משעול, יונת פקסמיליה : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991).
  • נוית בראל, "מה מוביל את השיר כולו", על הספר "ביקור בית" מאת אגי משעול. עתון 77, גיליון 343 (דצמבר 2009), עמ' 8–9.
  • אגי משעול, "הרוח שבין החתלתול למלאך", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 49–62
  • רוז'ה פלנצבוים גבר, להתגעגע לקיוטו: פנטזיית הזהב בשירתם של יצחק לאור ואגי משעול, רסלינג, 2016
  • דן מירון, הקול האורפיאי: עיונים בשירתן של משוררות ישראליות, כרך 2: אגי משעול, יהודית מוסל־אליעזרוב, בת־מרים, הוצאת אפיק, 2017.
  • אגי משעול, לא היו נפגעים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 337–338, הוצאת כרמל, 2017.
  • ערן ויזל, '"בנאות דשא": תהלים כג ושה"ש ה בעולמה השירי של אגי משעול', in Haim Goldfuss et al (eds.), “Isaac went out. . . to the field” (Genesis 24:63): Studies in Archaeology and Ancient Cultures in Honor of Isaac Gilead, Oxford: Archaeopress, pp. 374–390

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]