הומו פלורסיינסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןהומו פלורסיינסיס
Homo floresiensis IMG 2937.JPG
העתק גבס של גולגולת LB1
תקופה
כ-50‏–‏190 אלף שנה לפני זמננו
Arrow for fossil range 17x9.png
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
על־משפחה: הומינואידים
משפחה: הומינידים
תת־משפחה: הומיננאים
שבט: הומיניניים
תת־שבט: הומינינים
סוג: אדם
מין: הומו פלורסיינסיס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Homo floresiensis
תחום תפוצה
ID - Flores.PNG

הומו פלורסיינסיס (שם מדעי: Homo floresiensis; "הומו" מלטינית אדם, "פלורסיינסיס": מהאי פלורס) הוא מין נכחד מן הסוג אדם המיוחד בקומתו הנמוכה, כמטר אחד, שבגללה התפרסם בתקשורת בכינוי "הוביט".

עצמות של מספר פרטים ממין זה התגלו החל משנת 2003 באי פלורס שבאינדונזיה, ובכללם גולגולת ושלד מפורטים של נקבה אחת, וכן כלי אבן שבהם השתמשו ועצמות חיות נכחדות שאותן כנראה צדו. ממצאים אלו תוארכו בתחילה לתקופות מאוחרות להפתיע של 74 אלף עד 13 אלף שנים בלבד לפני זמננו, אך בשנת 2016 תוקן תיארוך זה לתקופות מעט קדומות יותר – 190 אלף עד 50 אלף שנים לפני זמננו, לפי מספר שיטות שונות של תיארוך רדיומטרי. לפי תיארוך זה פלורסיינסיס היה בן תקופתם של האדם הניאנדרטלי, האדם הדניסובי והאדם המודרני הומו ספיינס, אך קדום מבני המין ספיינס הקדומים ביותר הידועים בדרום מזרח אסיה ובאיי סונדה.

מחלוקות מדעיות קיימות סביב פלורסיינסיס, וישנם חוקרים הסבורים כי אין מדובר במין נפרד באבולוציה של האדם, אלא באוכלוסיית ספיינס שהייתה חולה בפגם גנטי או התפתחותי כלשהו, אולי צורה של מיקרוצפליה.

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים במערת ליאנג בואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי פלורסיינסיס התגלו לראשונה בשנת 2003 על ידי צוות משותף של חוקרים אוסטרלים ואינדונזים, בראשות הארכאולוגים מייקל מורווד מאוניברסיטת ניו אינגלנד בניו סאות' ויילס ותומס סוטיקנה מן המרכז האינדונזי לארכאולוגיה. לאחר הגילוי הראשוני הם צירפו לצוות את הפלאואנתרופולוג פיטר בראון, אף הוא מאוניברסיטת ניו אינגלנד[1]. הצוות היה חלק ממיזם שמומן על ידי המועצה האוסטרלית למחקר, במטרה להתחקות ולתארך את התיישבותם של בני-אדם קדומים בארכיפלג האינדונזי, ואת הגירתו של הומו ספיינס מאסיה לאוסטרליה לפני כמה עשרות אלפי שנים. המיזם התמקד באי פלורס משום שהוא נמצא על מסלול אפשרי של הגירה זו, וכן משום שנמצאו בו כלי אבן מסותתים עתיקים יותר מן התקופה הפלאוליתית התחתונה, שרמזו על התיישבות אפשרית של הומו ארקטוס (ראו להלן). בשנת 2001 החל הצוות לחפור במערת אבן גיר בשם ליאנג בואה (בניב מקומי: "המערה הקרירה") במערבו של האי, בגובה של כ-500 מטר מעל פני הים. המערה נראתה כאתר מתאים להתיישבות בני אדם קדומים - היא גדולה ומאווררת היטב תודות לפתחה הרחב ותקרתה הגבוהה, ומרוחקת רק 200 מטרים מנהר המשמש מקור מים. במערה התגלו עוד קודם לכן כלי-אבן וקברים רדודים מן התקופה הנאוליתית, ועומקה הרב - לפחות 17 מטרים - העיד על הצטברות שכבות קדומות הרבה יותר[2].

בתחילה מצא צוות החופרים רק שלדי בעלי-חיים, חלקם מינים נכחדים מן הפלייסטוקן העליון. אך בעונת החפירה של 2003, ב-2 בספטמבר, בעומק של כשישה מטרים מתחת לרצפת המערה, פגעה כף בנאים של אחד החופרים בגולגולת הומינינית קטנה להפתיע. בהמשך נחשפו גם חלקים משאר השלד, שגובהו הכולל הוערך בכמטר אחד בלבד. השלד תוארך בתחילה במספר שיטות שונות לתקופה של כ-17 אלף שנה לפני זמננו. הוא ידוע בספרות המדעית בסימון הקטלוגי LB1 (ראשי תיבות של "ליאנג בואה, ממצא מספר 1") אבל מורווד כינה אותו בהיתול "הוביט", ולמרות התנגדותו של בראון אומץ כינוי זה במהרה על ידי אמצעי התקשורת שדיווחו על התגלית[3]. כינויים נוספים בתקשורת היו "פלו" ו"הגברת הקטנה מפלורס".

מ-LB1 שרדה גולגולת הכוללת את הלסת התחתונה, במצב שימור טוב (למרות נזק קל מכף הבנאים שפגעה בה), וכן מרבית עצמות הרגליים, עצם זרוע, עצם החישור ועצם בריח, עצם הגומד בצד הגוף הנגדי, חלקים מן האגן, וכמה שברי חוליות וצלעות. המגלים העריכו כי LB1 הייתה נקבה, אף כי אין וודאות בדבר, וגילה בעת המוות היה כ-30 שנה על פי מצב עצמותיה ושיניה - שיני הבינה שלה כבר חרגו אל חלל הפה והספיקו להישחק מעט. נראה ש-LB1 לא נקברה באופן מכוון, וגופתה התכסתה בהדרגה בשכבות נוספות[1].

הממצא פורסם לראשונה באוקטובר 2004 בשני מאמרים מדעיים בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר[1][4]. החוקרים הציעו בתחילה את השם המדעי Sundanthropus floresianus (מילולית: אדם מאזור סונדה מן האי פלורס), אך שופטי כתב היד של המאמר מטעם נייצ'ר התנגדו בטענה שהממצא שייך ללא ספק לסוג האדם (Homo), וששם המין "פלורסיאנוס" ניתן לתרגום גם כ"פי טבעת פרחוני". מורווד הציע ספק ברצינות "הומו הוביטוס" אך לבסוף נקבע השם "הומו פלורסיינסיס"[3].

בתחילה התקבל הממצא בתדהמה ובספקנות בקהיליה המדעית, אך בשנת 2005 דיווחו החופרים על עצמות ושיניים נוספות שהתגלו במערה. הם שייכים ל-12 (לכל הפחות) שלדים נוספים, חלקיים הרבה יותר מ-LB1 אבל כולם קטני מידות, שתוארכו בתחילה לגילאים של 74 אלף עד 13 אלף שנים במספר שיטות תיארוך (ראו להלן בסעיף תיארוך). שרידים אלו כוללים בין השאר לסת תחתונה בגודל דומה ללסת LB1 המסומנת LB6, ועצם שוקה בגודל דומה לשוקה של LB1 המסומנת LB8. השלדים הם כה חדשים שעדיין לא הספיקו להתאבן, והתגלו במצב צבירה שתואר כ"נייר סופג רך". לאחר חשיפה ראשונית זהירה היה צורך לתת להם להתייבש ולהתקשות במשך מספר ימים לפני שניתן היה לחפור אותם מתוך האדמה. מצב זה מעלה תקווה כי ניתן יהיה למצות מתוכם DNA, כפי שנעשה בשלדי נאנדרטלים בגיל דומה, ואולם הניסיונות לכך כשלו. עם השלדים התגלו גם כלי אבן מסותתים רבים, שהעתיקים שבהם תוארכו בתחילה לגיל של כ-95 אלף שנה, ועצמות רבות של בעלי-חיים, חלקן מסומנות בחתכים מכלי אבן חדים וחלקן חרוכות באש, שכל הנראה הובאו למערה כמזון. עצמות אלו השתייכו למינים שונים של דגים, צפרדעים, נחשים, צבים, עטלפים, מכרסמים, וכן ל-17 פרטים צעירים מתת מין ננסי של סטגודון Stegodon florensis insularis, פיל נכחד שחי באיי סונדה באותה תקופה[5].

עימות לגבי החזקה על הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירה במערת ליאנג בואה

בדצמבר 2004 הוחזקו ממצאי ליאנג בואה במרכז המחקר הלאומי לארכאולוגיה בג'קרטה, כאשר הפלאואנתרופולוג האינדונזי טאוקו יקוב (Teuku Jacob) העביר אותם למעבדתו באוניברסיטת גאדג'ה מאדה ביוגיקרטה, בלי רשותם ונגד רצונם של המגלים. לפי תיאורו של מורווד, יקוב הוזמן לראות את העצמות, הניח אותן בתוך מזוודתו ועזב את המקום[3]. יקוב השתמש בממצאים למחקר החולק על דעת המגלים, וגורס שמדובר בשרידי אוכלוסייה מקומית של הומו ספיינס אשר סבלה ממחלה תורשתית המתבטאת במיקרוצפליה (ראו להלן). העברת הממצאים, אף שעלתה בקנה אחד עם החוק האינדונזי, נחשבה להפרה של האתיקה המקובלת בתחום הפלאואנתרופולוגיה, לפיה יש למגלים זכות ראשונים לחקור את הממצאים ביסודיות לפני שהם מעבירים אותם למחקר על ידי מדענים נוספים. יקוב החזיר את הממצאים בפברואר 2005, חלקם עם נזקים, ולהוציא שתי עצמות רגל שעדיין חסרות. בשל כך ספג ביקורת חריפה ממורווד, אך טען להגנתו שהנזק אינו באשמתו ונגרם בעת ההובלה בחזרה לג'קרטה. בראון שיער שהנזק נגרם לשרידים כאשר צוותו של יקוב ניסה להכין מהם העתקי גבס, מעשה שצוות החופרים נמנע ממנו משום שהעצמות היו רכות מכדי לעמוד בו[3].

ב-2005 גם אסרו שלטונות אינדונזיה על הגישה למערה, מה שגרם להפסקת המחקר במקום. אמצעי תקשורת כמו ה-BBC טענו שהסיבה הייתה רצונם של השלטונות להגן על מסקנותיו של יקוב, אשר נהנה מיוקרה אקדמית ומנהלית רבה באינדונזיה. בסופו של דבר הורשו המגלים לחזור לחפירות במערה ב-2007. באותה שנה מת יקוב בגיל 77[3][6].

תיארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זמנים פרהיסטורי
תקופה אירועים (אלפי שנים לפני זמננו)
פלאוליתית
תחתונה
  • 1500-4200: מאובני
    אוסטרלופיתקים באפריקה.
  • 1500: מאובני הומו ארקטוס
    באי ג'אווה.
  • 1020: כלי אבן באתר
    וולו סגה בפלורס.
  • 800-880: כלי אבן באתר
    מאטה מנגה בפלורס.
  • 700: מאובנים קטני מידות
    באתר מאטה מנגה.
פלאוליתית
תיכונה
  • 195: מאובני ספיינס
    מודרני באפריקה.
  • 190: כלי האבן הקדומים
    ביותר בליאנג בואה.
  • 100: העצמות הקדומות
    ביותר בליאנג בואה.
  • 60: העצמות המאוחרות
    ביותר בליאנג בואה.
  • 50: כלי האבן המאוחרים
    ביותר בליאנג בואה.
    מאובני ספיינס מודרני
    באיי דרום-מזרח אסיה.
פלאוליתית
עליונה
  • 45: מאובני ספיינס מודרני
    ראשונים באירופה.
  • 28: מאובני ניאנדרטלים
    נעלמים באירופה.
  • 12: התפרצות געשית
    והכחדה בפלורס.
  • 10: קברי ספיינס מודרני
    בליאנג בואה.

השכבות הגאולוגיות בהן נמצאו שרידי פלורסיינסיס תוארכו בעת הגילוי לתקופות של 13 אלף שנה לפני זמננו (העצמות המאוחרות ביותר) ועד 74 אלף שנים (העצמות הקדומות ביותר) ו-95 אלף שנה (כלי האבן הקדומים ביותר) לפני זמננו, באמצעות מספר שיטות תיארוך: פחמן-14, אורניום-תוריום, תהודת ספין האלקטרון (ESR) ותרמולומינסנציה[1]. תיארוך זה היה מאוחר להפתיע, והשתמע ממנו שפלורסיינסיס היה האדם הקדמון האחרון ששרד לצד בני אדם מודרניים מן המין ספיינס, מאוחר אף משרידי האדם הניאנדרטלי המאוחרים ביותר (כ-28 אלף שנים לפני זמננו). תיארוך מאוחר זה היה אחד המניעים העיקריים להשערה שהעלו חוקרים אחרים, לפיה LB1 לא השתייכה למין נפרד בסוג האדם, אלא הייתה למעשה ספיינס חולה במחלה גנטית או התפתחותית (ראו להלן).

ברם, במאי 2016 פרסם צוות החוקרים במערת ליאנג בואה תיקון לתיארוך המקורי אותו פרסמו ב-2004. בעת הרחבת החפירות במערה גילה הצוות שהשכבות הגאולוגיות באתר לא שקעו באופן שווה: המקום בו נמצאו העצמות והכלים היה מוגבה מעט מעל לאזורים האחרים שבהם תוארכו השכבות, ולכן שוייך בטעות לשכבות חדשות יותר. התיארוך המתוקן משייך את אותם עצמות וכלי אבן לשכבות מלפני לפחות 50 אלף שנה (כלי האבן המאוחרים ביותר), 60 אלף שנה (העצמות המאוחרות ביותר) ועד 100 אלף שנה (העצמות הקדומות ביותר) ו-190 אלף שנה (כלי האבן הקדומים ביותר). על-מנת להסיר כל ספק בתיארוך המתוקן, הצוות תיארך הפעם לא רק את השכבות, אלא גם שלוש מן העצמות עצמן באמצעות תיארוך אורניום-תוריום, לתקופות של 66 אלף עד 87 אלף שנה לפני זמננו[7]. לפי התיארוך המעודכן חי פלורסיינסיס באותן תקופות שבהן חי האדם הניאנדרטלי, וזמן רב לפני העדויות המוקדמות ביותר להגעתו של האדם המודרני ספיינס לאיי דרום מזרח אסיה (כ-50 אלף שנה לפני זמננו).

ממצאים באתרים נוספים בפלורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכזו של האי פלורס, באגן סואה (Soa Basin) כ-60 ק"מ מזרחה ממערת ליאנג בואה, ישנם מספר אתרים ארכאולוגים סמוכים בהם התגלו ממצאים עתיקים בהרבה מממצאי ליאנג בואה, ועשויה להיות להם חשיבות רבה במחקר של פלורסיינסיס.

כבר בשנות ה-50 וה-60 ערך הכומר ההולנדי תאודור ורהובן, מיסיונר בפלורס שלמד ארכאולוגיה באוניברסיטת אוטרכט, מחקרים חלוציים רבים בארכאולוגיה ובפלאונטולוגיה של האי, שרובם לא דווחו באופן מסודר בפרסומים שעברו ביקורת עמיתים. במספר אתרים באגן סואה הוא גילה כלי אבן מסותתים בסמיכות למאובנים של פילי סטגודון ננסיים, תופעה מוכרת מן האי ג'אווה, והסיק מכך שהומו ארקטוס הגיע מג'אווה לפלורס בתקופה הפלאוליתית התחתונה[2]. בשנת 1994, כמעט עשר שנים לפני הגילוי במערת ליאנג בואה, אישר צוות בראשות מייקל מורווד את ממצאיו של ורהובן כאשר דיווח על כלי-אבן מסותתים באתר מאטה מנגה (Mata Menge), ותיארך אותם לתקופה שבין 800 אלף ל-880 אלף שנה לפני זמננו באמצעות תארוך רדיומטרי ביקוע זירקון[8]. כלים אלו קטנים ופשוטים, ובכך דומים לכלים המאוחרים בהרבה שהתגלו במערת ליאנג בואה[9]. גם באתר וולו סגה (Wolo Sege) הסמוך למאטה מנגה התגלו כלי אבן מסותתים על ידי צוות בהשתתפות מייקל מורווד, גריט ואן דן ברג וחוקרים אחרים. בשנת 2010 הם תוארכו לתקופה של כ-1.02 מיליון שנה לפני זמננו באמצעות תארוך רדיומטרי ארגון-ארגון, העדות הקדומה ביותר לקיום הומינינים בפלורס[10].

כמו במרבית האתרים הפרהיסטוריים ברחבי העולם, כלי-אבן באתרי פלורס נפוצים וקלים לגילוי הרבה יותר מעצמות בני-אדם קדמונים. אך בשנת 2016 דיווח צוות החופרים כי בשנת 2014 מצאו באתר מאטה מנגה 6 שיניים וחלק מלסת עליונה, אשר שייכים לשלושה פרטים הומינינים לפחות. במידותיהם הקטנות הם דומים למאובני פלורסיינסיס ממערת ליאנג בואה, אך בתכונתיהם האנטומיות הם דומים לשיניים ולסתות של הומו ארקטוס. פרטים אלו תוארכו בשיטת ארגון-ארגון לתקופה של כ-700 אלף שנה לפני זמננו[11].

אנטומיה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת מרבית החוקרים, שלדי ליאנג בואה שייכים מבחינת מאפייניהם לסוג האדם, אשר כולל את המין האנושי בן-ימינו הומו ספיינס וגם מספר מינים נכחדים. אך שלדי ליאנג בואה מתייחדים בגוף קטן ובנפח מוח קטן יותר משל כל נציג ידוע אחר של הסוג.

כל העצמות שנמצאו מתוך השלד של LB1 (העתקי גבס)

גוף קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהה של LB1 הוערך על ידי המגלים ב-106 ס"מ, ומתוך הגודל של עצם שוקה נוספת שנמצאה במערה ומסומנת LB8 מוערך שבעליה היה בגובה דומה מאוד של 109 ס"מ. מידות אלו קטנות בהרבה אפילו מן הטווח התחתון של האוכלוסיות הנמוכות ביותר של בני-אדם בני-זמננו, כמו פיגמים אפריקאים (פחות מ-150 לנשים בוגרות) ופיגמים מאיי אנדמן (137 ס"מ לנשים בוגרות). ההבדל ניכר עוד יותר בהערכת המשקל על פי השלד: משקלה של LB1 הוערך ב-16 עד 29 ק"ג (לפי הגובה) או ב-36 ק"ג (לפי עובי עצם הירך), קטן משל כל אוכלוסייה מהסוג אדם שנתגלה, ודומה לשל מאוסטרלופיתקים כמו לוסי המפורסמת, שקדמה ל-LB1 בכמעט שלושה מיליון שנה[1].

טאוקו יקוב ועמיתיו, אשר מתנגדים לסיווג שרידי ליאנג בואה כמין נפרד מהומו ספיינס, חלקו על הערכת הגובה של המגלים ופרסמו הערכת גובה משל עצמם: 122 ס"מ (על פי אורך הזרועות) עד 126 ס"מ (על פי אורך הרגליים) בשביל LB1, ו-125.6 ס"מ בשביל LB8[12]. יקוב ועמיתיו השוו גובה זה לגובה ממוצע של 146 ס"מ שאותו מדדו אצל נשים בנות-ימינו באוכלוסייה ילידית נמוכת-קומה בכפר רמפאסאסה (Rampasasa) שבאי פלורס. לפי הערכותיהם LB1 ו-LB8 היו נמוכות ביותר משלוש סטיות תקן מן הממוצע של נשות רמפאסאסה - הבדל שלדעתם ניתן להסבירו כתוצאה של פגם התפתחותי כלשהו[13].

מוח קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפח הפנימי של קופסת המוח בגולגולת LB1 נמדד בתחילה על ידי מגליה כ-380 סמ"ק[1], ועודכן ל-417 סמ"ק במדידה מדויקת יותר באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת[14]. יקוב ועמיתיו מדדו ערך של 430 סמ"ק.

ערכים אלו הם כשליש מנפח המוח הממוצע של בני-אדם בני-זמננו, כ-1350 סמ"ק. הם קטנים משמעותית אפילו מנפח המוח של המינים הקדומים ביותר מהסוג אדם, למשל 580 סמ"ק בגולגלות קטנות המוח ביותר של מאובני דמאניסי, 530 סמ"ק בגולגולת הומו הביליס הקטנה ביותר ממזרח אפריקה, ו-465 סמ"ק המוערך בנקבות הקטנות ביותר של הומו נאלדי בדרום אפריקה[15]. הם דומים לגדלי המוח של אוסטרלופיתקים שקדמו ל-LB1 במיליון וחצי שנים, וכן לאלו של קופי-אדם בני-ימינו. מוח LB1 אף קטן מכפי שניתן היה לצפות כתוצאה מהקטנה פרופורציונית של גוף אדם מודרני, ומבחינת גודל מוח יחסי למשקל גוף תופסת LB1 עמדת ביניים: מעט יותר מקופי-אדם ואוסטרלופיתקים אבל פחות מארקטוס[16]. מצד שני, צורת המוח של LB1, כפי שניתן ללמוד מן המתווה הפנימי של הגולגולת, הייתה מודרנית יחסית. בפרט האונה הקדם-מצחית (prefrontal cortex), המקושרת עם יכולות חשיבה מתקדמות ומודעות עצמית, דומה בגודלה ובצורתה לשל אדם מודרני למרות קוטנו של המוח כולו[17].

בניגוד לשרידי עצמות גוף, אשר נמצאו גם מנציגים אחרים של שרידי ליאנג בואה, קופסת הגולגולת נמצאה רק אצל LB1, ולכן רק אצלה ניתן למדוד את גודל המוח. מחסור זה בממצאים מעלה את החשד ש-LB1 הייתה יוצאת דופן גם בקרב אוכלוסייתה שלה, אולי כתוצאה ממחלה כלשהי, ולא ניתן להשתמש במידותיה כמייצגות.

גרף של הגידול בנפח המוח של הומינידים במשך ארבעת מיליוני השנים האחרונות, ממחיש עד כמה גולגולת LB1 (כוכב סגול מימין למטה) יוצאת דופן באבולוציה של האדם. הנפח שלה הוא כנפח מוח של שימפנזה, אף שהיא מסווגת לסוג האדם (הומו). כל סמל בגרף מייצג גולגולת מאובנת אחת של הומיניד. ההומינידים המאוחרים ביותר בעלי מוח דומה בגודלו למוחה של LB1 חיו כמעט מיליון וחצי שנים לפניה.

מאפייני שלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לקוטן גופו ומוחו, להומו פלורסיינסיס מספר מאפייני שלד המבדילים אותו מן האדם המודרני, ומרמזים על מוצא קדום יותר. הלסתות התחתונות של שני פרטים שונים ממערת ליאנג בואה, LB1 ו-LB6, שונות במקצת זו מזו אך שתיהן חסרות בליטת סנטר. בליטת הסנטר היא תכונה המופיעה רק אצל הומו ספיינס מודרני אנטומית, וחסרה אצל ארקטוס ואצל שאר מיני האדם והומינינים נכחדים. שיני פלורסיינסיס דומות לשיני הומו ארקטוס, בעיקר הקדם-טוחנת השלישית בלסת התחתונה[1][5].

עצם הזרוע של LB1 מתאפיינת בפיתול מועט יחסית סביב ציר האורך שלה, ובכך היא דומה לזו של קופים מטפסים דוגמת הגיבון והמקוק, ושונה מעצם הזרוע באדם המודרני[5]. הפיתול החזק של עצם הזרוע במין ספיינס נחשב כהתאמה לשימוש בכלים, שכן הוא מטה את המרפק הצידה ומציב את כפות הידיים לפני הגוף והפנים, בתנוחה הנוחה יותר לטיפול בעצמים מאשר לטיפוס.

עצמות השוק של LB1 קצרות במיוחד, יחסית לכפות הרגליים הארוכות, וכן יחסית לאורך עצמות הזרוע שלה. יחס האורך בין עצם הזרוע לעצם הירך גדול משל כל הומינין מאוחר אחר, ודומה לזה של לוסי המפורסמת, נקבת אוסטרלופיתקוס אפרנסיס העתיקה ביותר משלושה מיליון שנה מ-LB1[5].

בית גידול ואורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של מדף סונדה מראה את אזורי היבשה בתקופתו של פלורסיינסיס (באפור), את איי סונדה כיום (בצבע בהיר יותר), ואת קווי וואלאס וליידקר. האי פלורס נמצא בין איי לומבוק וטימור.

גאוגרפיה ועולם החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי פלורס הוא אי געשי טרופי השייך לאיי סונדה בארכיפלג המלאי. האי נמצא ממזרח למדף סונדה, שעומקו רק כ-100 מטרים מתחת לפני הים, ובשיאה של תקופת הקרח של הפליסטוקן, כאשר מפלס פני הים היה נמוך יותר, איחד את מרבית איי סונדה הגדולים כמו ג'אווה, סומטרה, בורנאו וחלק מאיי הפיליפינים עם יבשת אסיה. האי פלורס ממוקם כמה מאות ק"מ מזרחה לקו וולאס, המפריד בין הפאונה האסייתית לפאונה האוסטרלית. הקו קרוי על שמו של חוקר הטבע הבריטי אלפרד ראסל וולאס, שחקר את עולם החי של איי אינדונזיה במחצית השנייה של המאה ה-19, והסיק את עקרון הברירה הטבעית במקביל ובאופן בלתי-תלוי מצ'ארלס דרווין. וולאס זיהה באיים את העדויות להגירתם של מיני בעלי-חיים וצמחים מאסיה ומאוסטרליה, באותו אופן שבו זיהה דרווין את העדויות להגירתם של מינים מיבשת אמריקה הדרומית לאיי גלאפגוס. בין המינים שהיגרו ממדף סונדה לפלורס בתקופת הפליסטוקן היו הפילים הננסיים מן הסוג סטגודון, ועל פי ההשערה גם בני-האדם הקדומים שהיו אבותיו של פלורסיינסיס. שרידיהם התגלו בסמיכות גם באתרי אגן סואה במרכז האי וגם במערת ליאנג בואה.

עצמות הפילים שהתגלו במערה סווגו על ידי החופרים כסטגודון פלורנסיס אינסולריס (Stegodon florensis insularis). מוצאו של תת-מין ננסי זה הוא ככל הנראה מתת-מין ננסי קדום יותר, סטגודון פלורנסיס פלורנסיס (Stegodon florensis florensis) שעצמותיו התגלו באי פלורס באתרים ארכאולוגים עתיקים יותר, ביניהם אתרי אגן סואה המתוארכים לתקופות הפליסטוקן המוקדם והפליסטוקן התיכון. פילים אלו עברו אבולוציה להקטנת גודל גופם באי (גמדיות איים, ראו להלן). משקל גופו של תת-המין פלורנסיס מוערך ב-850 ק"ג בבוגר, כמשקלה של פרה גדולת מידות, ותת-המין אינסולריס היה ככל הנראה אף קטן יותר[18].

מינים נוספים של בעלי-חיים שחיו באי פלורס בתקופתו של הומו פלורסיינסיס היו דרקון קומודו (לטאה טורפת גדולה החיה עד היום), מין של חולדה (Papagomys armandvillei) שאורך גופה כפול בערך מאורך הגוף של חולדת החוף הנפוצה בעולם בימינו, וסוג נכחד (.Leptoptilos sp) של חסידת מרבו גדולה שגובהה 1.80 מטר ומשקלה 16 ק"ג. יש להניח שתושבי ליאנג בואה היו צריכים להתמודד גם איתם[19].

שימוש בכלים ובאש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערת ליאנג בואה נמצאו כלי אבן מסותתים רבים, הדומים לאלה המקושרים בדרך כלל למאובני ארקטוס. הם כוללים בעיקר להבים ונתזים קטנים ופשוטים. כלים אלו מרוכזים באותן שכבות במערה שבהן נמצאו עצמות פלורסיינסיס וסטגודון, ונעדרים מן השכבות החדשות יותר. בשכבות עתיקות מעט מאלו המכילות את העצמות נמצאו כלי אבן כבדים יותר, ובכללם מקצץ גדול אחד. כמה מן הכלים ומן האבנים חוממו באש, וכן נמצאו במערה מרבצי אפר הרומזים על כירות או מדורות[4]. עצמות הפילים במערה מחורצות בחלקן בחתכים מכלי-אבן, המעידים שהם נשחטו ושימשו כמזון לתושבי המערה, אם כי לא ניתן לדעת בוודאות אם הם ניצודו או נאספו כפגרים. ציד של חיה הגדולה בגופה מן הפלרוסיינסים עצמם עשוי להעיד על שיתוף פעולה ושימוש בכלים.

יש חוקרים המתקשים להאמין שהומינין בעל מוח כה קטן היה מסוגל לסתת כלי-אבן ולשלוט באש, והם מעריכים שהכלים יוצרו על ידי אוכלוסיית ספיינס בריאה שחיה במערה, לצד אוכלוסיית פלורסיינסיס או בתקופה מאוחרת יותר[20], ואולם על כלי האבן לא התגלו חריטות או שרידי פיגמנטים האופייניים לכלים של בני-אדם מודרניים מן התקופה הפלאוליתית העליונה. יתר על כן, הכלים במערה תוארו כדומים לכלים שנמצאו באתרי וולו סגה ומאטה מנגה בפלורס, שם הם מתוארכים לתקופות עתיקות בהרבה. הכלים באתרים אלו תוארו כדומים לכלים אולדובאים, האופייניים לתקופה הפלאוליתית התחתונה במזרח אפריקה[9].

הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התיארוך הראשוני שדווח בשנת 2004, התקופה המאוחרת ביותר של ממצאים ממערת ליאנג בואה היא כ-12 עד 13 אלף שנה לפני זמננו. משמעו של תיארוך זה הייתה שפלורסיינסיס הוא האדם הקדמון האחרון שנכחד בעולם, מאוחר אף מן האדם הנאנדרטלי (תיארוך אחרון ידוע לפני כ- 28 אלף שנה), וייתכן שהוא חי זמן רב לצידם של בני אדם מודרניים שהיגרו לאיי דרום מזרח אסיה לפני כ-50 אלף שנה. מחקר הגאולוגיה של פלורס העלה שהתפרצות געשית לפני 12 אלף שנה הכחידה חלק מעולם החי באי, ובכלל זה הפילים הגמדיים מן הסוג סטגודון. צוות חוקרי המערה העלה את האפשרות שהתפרצות זו הייתה אחראית גם להכחדתו של פלורסיינסיס.

ואולם לפי התיארוך המתוקן שדווח בשנת 2016, הממצאים המאוחרים ביותר במערה הם בני כ-50 אלף שנה. תיארוך זה מעלה את האפשרות שהגירת האדם המודרני לאי היא שאחראית, ישירות או בעקיפין, להכחדתו של פלורסיינסיס. על פי השערה דומה, הגירת האדם המודרני לאירופה בערך באותה תקופה אחראית להכחדתו של האדם הניאנדרטלי. אך צוות חוקרי המערה ציין שהתיארוך המתוקן אינו שולל את האפשרות שחלק מאוכלוסיית פלורסיינסיס המשיכה להתקיים גם מאוחר יותר, אולי במקום אחר באי.

התיארוך המאוחר העלה את האפשרות שמפגשים עם בני המין פלורסיינסיס הם המקור למסורת עממית הרווחת באי פלורס לגבי ננסים אגדיים בשם "אבו גוגו" (שפירושו המילולי בניב מקומי: "סבתא זללנית"). על פי מסורת זו אבו גוגו הם שוכני מערות קטני-קומה, בעלי כרס ואוזניים בולטות, הממלמלים בשפה לא ברורה ואוהבים לחזור כתוכים על דברים הנאמרים להם. על פי הסיפורים הם התקיימו עדיין כאשר הגיעו הפורטוגזים לאי במאה ה-16, וטענות לגבי מפגשים איתם קיימות עד המאה ה-19. הפלאונטולוג גרד ון-דן-ברג, אחד מאנשי הצוות שגילה את שלדי פלורסיינסיס, דיווח כי שמע על מסורת האבו גוגו כעשר שנים לפני הגילוי עצמו. על האי הסמוך סומטרה ישנה מסורת לגבי "אורנג פנדק", דמוי אדם אגדי שלפי הטענות גובהו כמטר עד מטר וחצי, וגם במקרה זה הועלתה האפשרות שסיפורים אלו מקורם במפגשים עם פלורסיינסים.

מוצא פלורסיינסיס: השערות ומחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצירוף המוזר של גיל מודרני מאוד, מוח זעיר וגוף ננסי גרמו לחשד מיידי בקרב מדענים שמדובר באוכלוסיית אדם מודרני (הומו ספיינס) שסבלה מפתולוגיה כלשהי. ההשערה המנוגדת לפיה פלורסיינסיס הוא מין בפני עצמו נדרשת להדגים מתי ומאיזה מין אחר הוא היה עשוי להתפתח. המועמדים העיקריים הם הומו ספיינס והומו ארקטוס. השערה מרחיקת לכת אפילו יותר מקשרת את פלורסיינסיס עם האוסטרלופיתקים, שגודל גופם ומוחם היה דומה לשלו, אבל מעולם לא נמצאו פרטים מסוג זה מחוץ לאפריקה, והם עתיקים ממנו ביותר ממיליון שנה.

יציקת גבס של גולגולת LB1 (משמאל) מול גולגולת של אדם מודרני חולה במיקרוצפליה (ימין). נראה בבירור חסרון הסנטר על לסת LB1

השערת הפתולוגיה: פירוש המיקרוצפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של טאוקו יקוב בשלדי ליאנג בואה הציע שהם סבלו מפגם תורשתי הגורם להקטנה פתולוגית של המוח (מיקרוצפליה) ושל הגוף[12]. סריקות טומוגרפיה ממוחשבת של גולגולת LB1 נערכו לפני שיקוב העביר את השלדים לחזקתו, ועל פיהן נבנה מודל מחשב תלת ממדי של הגולגולת. המודל הושווה לגולגלות של עשרה חולי מיקרוצפליה על ידי דין פאלק, אנתרופולוגית המתמחה באנטומיה ובאבולוציה של מוח האדם, ועמיתים מאוניברסיטת המדינה של פלורידה. המחקר שלהם, שפורסם בכתב העת המדעי סיינס בשנת 2005, סיפק מדידה מעודכנת לנפח המוח, 417 סמ"ק במקום 380 שנמדדו קודם, וקבע שהגולגולת אינה פתולוגית וכנראה מפגינה מאפיינים תקינים של מין נפרד[14]. מאמר זה פתח שרשרת של מאמרי תגובה ותגובת נגד מעל דפי סיינס, שבו חוקרים גרמנים מבית החולים לאופולדינה ואוניברסיטת טובינגן[21] וצוות בראשות רוברט מרטין ממוזאון פילד בשיקגו[20] חלקו מספר פעמים על מסקנותיה של פאלק וטענו שהגולגולת עשויה להיות מיקרוצפלית, בעוד פאלק דוחה את טענותיהם[22][16].

ב-2007 פרסמה פאלק מחקר חדש ומפורט, שבו השוותה את מודל המחשב התלת ממדי של הגולגולת למוחות של תשעה חולים מיקרוצפלים ושל עשרה בני אדם בריאים[23]. היא מצאה שפרט למידותיו הקטנות, מוחו של פלורסיינסיס דמה במבנהו יותר למוחות הבריאים, בהבדלים המתאימים לפירוש של מין נפרד. בדיקה מפורטת של האונות הקדמיות והצדדיות של מוח LB1, כמו גם האונה העורפית, גילו שהוא היה מפותח במבנהו מן המוחות של חולי מיקרוצפליה, ואף בעל אזורים מסוימים המפותחים יותר מאשר במוחות אדם מודרני בריאים. ממצא זה מעלה תשובה אפשרית לביקורת של חוקרים רבים לפיה לא ייתכן שמין בעל מוח כה קטן הכין את כלי האבן המתקדמים יחסית שנמצאו בליאנג בואה. פאלק סיכמה את מאמרה במסקנה כי נטל ההוכחה הוא כעת על אלו התומכים בפירוש המיקרוצפליה, הנדרשים למצוא מוח של חולה מיקרוצפלי המפגין תכונות ייחודיות כאלו, ואולם טרם הוצג מוח כזה. ב-2008, מחקר מעודכן יותר של ליראס מאוניברסיטת אתונה ועמיתים הולנדים השווה את הגולגולת לחולים מיקרוצפליים ולגולגלות עתיקות של ספיינס, ארקטוס, הביליס ואוסטרלופיתקוס אפריקנוס. מסקנתם הייתה שהגולגולת דומה ביותר לגולגלות המין ארקטוס, ומחוץ לטווח של גולגלות ספיינס בריאות ומיקרוצפליות.

השערת הפתולוגיה: פירוש תסמונת לרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הציע האנטומאי האמריקני גארי ריצ'רדס ששלדי ליאנג בואה סבלו מתסמונת תורשתית נדירה הנקראת תסמונת לרון, ובשנת 2007 חזר על טענה זו בפירוט מאמרם של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: ישראל הרשקוביץ, ליאורה קורנרייך וצבי לרון, שעל שמו קרויה התסמונת[24]. מוטציה זו מופיעה כתוצאה מנישואי קרובים במזרח התיכון ומזרח אסיה, פוגעת בבלוטת יותרת המוח וגורמת למוח ולסת בלתי-מפותחים. החוקרים השוו תצלומי רנטגן של ישראלים חולים בתסמונת עם נתונים מגולגולת LB1 ומצאו קווי דמיון רבים. הם גם הציעו דרך לבחון את השערתם: חולי תסמונת לרון מראים בין השאר התעבות של אזור החלק הפטמתי (mastoidea) בעצם הרקה של הגולגולת. החוקרים הישראלים לא יכלו לבדוק השערה זו משום שלא היו בידם תצלומי רנטגן מתאימים של LB1. ואולם במאמרה משנת 2007 בדקה פאלק סריקות טומוגרפיה ממוחשבת של החלק הפטמתי בגולגולת ומצאה כי היא אינה מפגינה סימנים כאלו[23].

השערת הפתולוגיה: פירוש תסמונת קרטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008 הציעו חוקרים אוסטרלים ששלדי ליאנג בואה סבלו מתסמונת הנקראת "קרטיניות מיקסואמטואוס אנדמית". מחלה זו אינה תורשתית, אלא תוצאה של מספר גורמים סביבתיים כולל מחסור ביוד אשר פוגעים בבלוטת התריס. המחלה אופיינית לכמה אוכלוסיות אינדונזיות וגורמת לגמדות ומוח מוקטן. החוקרים טענו שהמחלה גם גורמת למספר תכונות שפאלק מצאה בגולגולת LB1[25][26]. פאלק פטרה השערה זו בטענה שהחוקרים לא פירשו נכון את תכונות הגולגולת מתוך מחקרה, ופיטר בראון, אחד המגלים, הצהיר שסימנים אלה ממילא אינם ניתנים לבחינה אמינה בגולגולת. גם מדידות אחרות של החוקרים האוסטרלים נדחו משום שלא הסתמכו על תצלומי רנטגן של הגולגולת[27].

השערת הפתולוגיה: פירוש תסמונת דאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 התפרסם בPNAS מאמר[13] מאת צוות בינלאומי של מדענים מארצות הברית, סין ומלזיה, שרובם היו שותפים גם למאמר משנת 2006 של טאוקו יקוב (יקוב עצמו מת בשנת 2007). המאמר חוזר על רבים מנימוקי ביקורותו של יקוב נגד הגדרת שרידי ליאנג-בואה כמין נפרד, ובנוסף מאבחן את הפתולוגיה ממנה סבלה LB1 כתסמונת דאון - מחלה נפוצה יחסית (כ-1 מתוך כל 1000 לידות) הנגרמת כתוצאה מחלוקה לא נכונה של הכרומוזומים בתאי העובר. מחברי המאמר מתבססים על כך שמספר תכונות שלד של LB1 הן תסמינים האופייניים לתסמונת דאון - קומה נמוכה מן הממוצע, גולגולת קטנה, אסימטריה של הגולגולת ושלד הגוף, עצמות ירך קצרות יחסית וכפות רגליים שטוחות.

רבות מתכונות אלו, ובפרט גודל הגולגולת והמוח, אינן ניתנות לבדיקה בשרידי הפרטים האחרים מליאנג בואה שהם חלקיים מאוד, אך מעידים אף הם על גוף קטן באופן יוצא-דופן. מחברי המאמר משערים שהם היו בני-אדם קדומים מן המין האנושי הומו ספיינס, אולי נמוכי-קומה יותר מכל אוכלוסייה של פיגמים הידועה בימינו, אך פרט ל-LB1 בריאים ברובם.

ביוני 2016 התפרסם מאמר תשובה של מספר חוקרי פלורסיינסיס, ביניהם פיטר בראון ודין פאלק. החוקרים השוו את גולגולת ושלד LB1 לגולגלות ולשלדים של חולי תסמונת דאון, תוך שימוש בתצלומי טומוגרפיה ממוחשבת ודימות תהודה מגנטית. הם ציינו כי התסמונת ניתנת לאבחון מובהק רק על סמך בדיקה של הכרומוזמים, משום שכל התסמינים האנטומים שלה מופיעים רק בחלק מן החולים, וכן הם מופיעים גם במחלות אחרות. המוח של LB1 קטן בהרבה מן המוחות של חולי תסמונת דאון (שבדרך כלל אינם קטנים משמעותית משל אנשים בריאים) וצורת הגולגולת שלה שונה מאוד. כמו כן נמצאו הבדלים נוספים בין LB1 לבין חולים בתסמונת. החוקרים הסיקו כי הדמיון בין שלד LB1 לשלדי חולים בתסמונת שטחי וקלוש[28].

המצדדים בהשערת תסמונת דאון במאמרים ב-PNAS גם פטרו את חוסר בליטת הסנטר על הלסתות התחתונות של LB1 ושל LB6 כסימן בלתי-מכריע, משום שלטענתם חוסר בליטת סנטר היא תכונה אשר קיימת אצל חלק מילידי אוסטרליה ומלנזיה, ובעיקר נפוצה בכפר ראמפסאסה שבאי פלורס. על נושא זה התנהל ויכוח נוסף מעל דפי PNAS בינם לבין תומכים בפלורסיינסיס כמין נפרד[29],[30].

השערת הפתולוגיה: סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המניעים העיקריים להצגת השערות הפתולוגיה השונות היה התיארוך המאוחר יחסית של שרידי מערת ליאנג בואה, החופף ברובו לתקופה הפלאוליתית העליונה שבה ידוע על קיומם של בני-אדם מודרניים אנטומית מן המין ספיינס בדרום מזרח אסיה ובאוסטרליה. ואולם על-פי התיארוך המעודכן שפורסם על ידי חוקרי המערה בשנת 2016, השרידים הם מן התקופה הפלאוליתית התיכונה, ולפיכך קדומים מתקופת ההגירה הידועה של ספיינס לדרום מזרח אסיה. לכן התפתחות זו מחלישה את השערות הפתולוגיה, ומחזקת את מעמדו של פלורסיינסיס כמין בפני עצמו ממוצא עתיק[7]. גם גילוים של מאובנים הומינינים קטני-גוף אך עתיקים בהרבה באתר אחר בפלורס תומכת במוצאו העתיק של פלורסיינסיס[11].

בשנת 2013 כתבו ארכאולוגים בריטים במאמר סקירה שבדק את ההבטים הביוגאוגרפים והאקולוגים של קיום בני-אדם קדומים בפלורס כי "מרבית החוקרים כעת מסכימים שההומינינים בליאנג בואה לא היו אוכלוסייה פתולוגית או גמדית של המין ספיינס"[31]. בראשית 2016 כתב הפלאואנתרופולוג האמריקאי ברנרד ווד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, במאמר כללי שסקר את טיב הראיות להבדלים האנטומים בין מיני הומינינים נכחדים, כי הקונצנזוס בתחום רואה את הפירוש הטוב ביותר לממצאי ליאנג-בואה במין קדום קטן-גוף מסוג האדם, וכי "פחות מקומץ של חוקרים עדיין נאחז בפירוש" של אוכלוסיית ספיינס פתולוגית. במאמר זה העריך ווד את מידת הביטחון בהבדלים שבין כל שני מיני הומינינים המתוארכים לאותה תקופה על פי שלוש רמות: "ביטחון גבוה", "ביטחון בינוני" ו"ביטחון נמוך". את ההבדל בין פלורסיינסיס לספיינס, וכן את ההבדלים בין פלורסיינסיס לארקטוס ולהיידלברגנסיס, הוא העריך כ"ביטחון גבוה"[32].

גם השלדים הראשונים של האדם הניאנדרטלי נחשדו מיד לאחר גילויים במאה ה-19 כבני אדם מודרניים שסבלו מפתולוגיות, אף שכיום אין ספק בייחודם כאוכלוסייה קדומה או אף מין נפרד.

השערת המוצא מהומו ספיינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין אם פלורסיינסיס זכאי להיחשב כמין בפני עצמו ובין אם לאו, אפשרות אחת היא מוצאו ממין האדם המודרני (ספיינס). השערה זו נראתה סבירה על פי התיארוך הישן של שרידי ליאנג בואה, שכן מקובל כיום כי שבטי ספיינס שיצאו מאפריקה עשו את דרכם לאוסטרליה לפני כ-50 אלף שנה. לכן השערה הייתה מקובלת על החוקרים שהעדיפו את פירוש הממצאים כאוכלוסייה פתולוגית.

מיוקן פליוקן פלייסטוקן שימפנזה שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי גורילה גורילה פראנתרופוס סהלאנתרופוס צ'אדנסיס אורורין טוגננסיס ארדיפיתקוס רמידוס אוסטרלופיתקוס אדם (סוג) אדם ניאנדרטלי אדם ניאנדרטלי אדם מודרני אדם מודרני הומו ארקטוס הומו הביליס ארדיפיתקוס קדבה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס אוסטרלופיתקוס אנמנסיס אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אוסטרלופיתקוס גרהי הומו פלורסיינסיס הומו היידלברגנסיס הומו אנטקסטור קניאנתרופוס פלטיאופוס הומו גאורגיקוס הומו ארגסטר הומו רודולפנסיס אוסטרלופיתקוס בהרלגזלי פרנתרופוס אתיופיקוס פרנתרופוס בויזאי פרנתרופוס רובוסטוס
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם ניאנדרטלי (מיצוי DNA מעצמות מאובנות). מוצאו של פלורסיינסיס (ימין למעלה) עשוי להיות מהאדם המודרני, מארקטוס, או ממיני אדם קדומים אף יותר כמו גאורגיקוס והביליס.

יתרון אחד של השערה זו הוא שאין צורך להתחבט בסוגיה כיצד הגיעו ההומינידים לאי פלורס. מקובל כיום שלבני אדם מן המין ספיינס הייתה טכנולוגיה בסיסית של רפסודות או סירות פרימיטיביות לפני עשרות אלפי שנים, שבה השתמשו על מנת ליישב את איי דרום מזרח אסיה ואוסטרליה. בין ג'אווה לאי פלורס נמתחים כמה מאיי סונדה הקטנים, מופרדים במצרי ים צרים שהגדול ביניהם הוא מצר לומבוק ברוחב מזערי של 18 ק"מ. בשל עומקו הרב נראה כי מצר זה, בניגוד למצרים בין יבשת אסיה, סומטרה וג'אווה, מעולם לא התייבש לחלוטין אפילו בתקופות של ירידת מפלס מי האוקיינוס כתוצאה מתקופות קרח. ואולם אבותיהם של ילידי אוסטרליה עברו מרחקים אף יותר גדולים בים על מנת להגיע לשם.

השערת המוצא מהומו ארקטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולגולת D2700 מדמניסי, מסווגת כהומו ארקטוס או הומו גאורגיקוס
גולוגלת LB1 מן האי פלורס (העתק גבס)

זוהי ההשערה שהעדיף בתחילה מייקל מורווד, אחד ממגלי פלורסיינסיס, בעיקר בגלל תכונות פרימיטיביות של LB1 כמו חוסר סנטר, האופייניות לארקטוס ושאר המינים שקדמו לספיינס[33].

ידוע כי ארקטוס יישב את דרום מזרח אסיה לפני יותר ממיליון שנה וחי שם עד לתקופה של כ-50 אלף שנה לפני זמננו. פרק זמן זה יתאים יפה לתארוך העתיק ביותר של פלורסיינסיס אפילו אם מוסיפים כמה מאות אלפי שנים לאבולוציה שלו. למעשה ממצא ארקטוס הראשון שהתגלה אי פעם הוא "אדם ג'אווה" המפורסם, רק 500 ק"מ מערבה לפלורס. עוד לפני גילוי פלורסיינסיס מצא הצוות של מייקל מורווד כלי אבן מסותתים באתר מאטה מנגה באי פלורס, שתוארכו לגיל של לפחות 800 אלף שנים, ויוחסו אז להומו ארקטוס. כלי האבן העתיקים ביותר בפלורס, בני למעלה ממיליון שנה, נמצאו בשנת 2010 באתר המרוחק רק כחצי קילומטר ממאטה מנגה. ביוני 2016 פורסם כי באתר מאטה מנגה במרכז האי פלורס נמצאו בשנת 2014 מאובני מספר שיניים וחלק מלסת עליונה השייכים לשלושה פרטים הומינינים לפחות, ודומים במידותיהם הקטנות לשרידי פלורסיינסיס מליאנג בואה. פרטים אלו תוארכו לגיל של כ-700 אלף שנה לפני זמננו. למרות קוטנם, במורפולוגיה שלהם דומים מאובנים אלו לשיניים ולסתות של ארקטוס, ובכך תומכים במוצא עתיק של פלורסיינסיס מהומו ארקטוס[11].

מחקר משנת 2013 השווה את מורפולוגית הגולגולת של LB1 לזו של 13 מאובני הומו ארקטוס, מאובן אחד של הומו הביליס, 4 מאובני הומו היידלברגנסיס, 2 מאובני ניאנדרטלים, 4 מאובני הומו ספיינס מן התקופה הפלאוליתית העליונה, 192 בני אדם מודרניים בריאים, 17 בני-אדם מודרניים שסבלו ממיקרוצפליה קלה, 15 בני-אדם מודרניים שסבלו ממיקרוצפליה חמורה, 10 בני-אדם מודרניים שסבלו מתסמונת קרטינית ואדם מודרני אחד שסבל מתסמונת לרון. ההשוואה נערכה באופן כמותי, על ידי מדידת מרחקים בין נקודות ציון על הגולגולת בעזרת תוכנת מחשב לתלת-מימד, וכימותם בשיטת ניתוח גורמים ראשיים. המחקר מצא ש-LB1 דומה ביותר לגולגלות ארקטוס, ואחריהן לגולגלות היידלברגנסיס והביליס. דמיון גולגולת LB1 לגולגלות מיקרוצפליות היה נמוך יותר, אך גבוה מדמיונה לגולגלות בני אדם מודרניים בריאים. הגולגלות השונות ביותר מ-LB1 השתייכו לחולים בתסמונת קרטינית ותסמונת לרון. מבין גולגלות ארקטוס, הדומה ביותר ל-LB1 הייתה גולגולת D2700 מדמניסי[34].

השערת המוצא מארקטוס (כמו גם ממינים קדומים אף יותר, ראו להלן) נדרשת להסביר כיצד הגיע ארקטוס לאי פלורס, מכיוון שלא ידוע אצלו על טכנולוגית שיט בים. ואולם מציאותם של מאובני אדם באי מן התקופה הפלאוליתית התחתונה, כמו גם המאובנים של פילי הסטגודון ומינים יבשתיים אחרים שמוצאם מיבשת אסיה, מצביעה על כך שפעם בכמה אלפי שנים הם היו עשויים לעבור את מצרי הים לפלורס באקראי בציפה על "רפסודות טבעיות", למשל גזעי עצים שנסחפו לים בגלי צונמי או סופות הוריקן. מקרים כאלה מתועדים בחיות יותר קטנות, למשל ביישובו מחדש של האי קרקטואה לאחר שעולם החי שבו הושמד בהתפרצות געשית בשנת 1883, ונחשבים למנגנון זואוגאוגרפי מבוסס של אכלוס איים. מורווד איזכר מקרה שדווח בעתונות מן הצונמי של 2004 באינדונזיה, כאשר אשה הרה נסחפה לאוקיינוס ונמצאה חמישה ימים לאחר מכן במרחק 150 ק"מ משם כשהיא צפה על עץ דקל. ההריון שלה נמשך באופן תקין[35]. המסלול הקצר ביותר בים מג'אווה לפלורס עובר ממערב למזרח דרך המצרים שבין איי סונדה הקטנים, אך הזרם השליט במצרים אלו הוא מצפון לדרום ומקשה על המעבר. לפיכך יש חוקרים המשערים שאבות פלורסיינסיס ומרבית שאר המינים היבשתיים בפלורס נסחפו לשם מבורנאו, מאיי הפיליפינים או מאיים אחרים מצפון, אשר בתקופת הקרח של הפלייסטוקן היו מחוברים לג'אווה ולשאר איי מדף סונדה. אף שהמרחק מאיים אלו הוא כמה מאות קילומטרים בים, הזרם יסחף את מרבית הרפסודות הטבעיות לפלורס או לאחד האיים הסמוכים אליו[35][31]. הפלאואנתרופולוג כריס סטרינגר הציע לחפש שרידי התיישבות עתיקים גם באיי סולאווסי וטימור[36].

גמדות איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש פלורסיינסיס כמין בפני עצמו ולא כפתולוגיה דורש להסביר כיצד ומדוע התרחשה אצלו אבולוציה של הקטנה דרסטית בגודל הגוף וגודל המוח. ההסבר שהציגו המגלים במאמר שהגדיר את המין[1] הוא תופעה אבולוציונית נפוצה הידועה כגמדות איים (insular dwarfism). ידועים מקרים רבים, חלקם מתועדים היטב ברשומות המאובנים, של מינים שבודדו באיים קטנים ושם עברו הקטנה מואצת של מידות גופם. למעשה, אחת הדוגמאות הטיפוסיות לתופעה זו היא המאובנים של פילי הסטגודון הננסיים שנמצאו במערת ליאנג בואה, הקטנים בהרבה מפילי יבשת אסיה שהיו אבותיהם. ההסברים לתופעה מתייחסים בדרך כלל ללחץ ברירה להקטין את גודל הגוף על מנת לחסוך בהוצאת אנרגיה באיים עניים במקורות מזון, ולאפשרות של אבולוציה מהירה באוכלוסיות מבודדות וקטנות מאוד, שבהן מוטציה יכולה להשתלט על כל האוכלוסייה תוך מספר קטן של דורות. גמדות איים אצל מינים שמידותיהם המקוריות גדולות לעתים קרובות מושלמת על ידי התופעה ההפוכה של ענקיות איים (insular gigantism) אצל מינים שמידותיהם המקוריות קטנות. תופעה זו אף היא נפוצה בעולם החי של פלורס, למשל אצל דרקון קומודו, חולדות הענק וחסידות הענק שחיו על האי ביחד עם פלורסיינסיס.

פלאונטולוגים ממוזאון פילד בשיקגו בראשות רוברט מרטין מתחו ביקורת על היישום של גמדות איים למקרה של פלורסיינסיס. הם הצביעו על כך שבמיני יונקים אשר עברו תהליך אבולוציוני מתועד של גמדות איים, נמצא שהמוח אינו קטן יותר מהשיעור המתחייב על ידי הקטנת הגוף כולו, אבל מוחה של LB1 קטן ממוח ארקטוס אפילו באופן יחסי לגודל הגוף[20]. ואולם בשנת 2009 דווח על מקרה נוסף של הקטנה יחסית של נפח המוח, במאובני היפופוטמים גמדיים שהתפתחו על האי מדגסקר לאחר שהיגרו לשם מיבשת אפריקה הסמוכה. מקרה זה מעיד כי אין מניעה עקרונית להקטנה יחסית של המוח בגמדות איים[37].

השערת מוצא קדום אף יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעתו של כריס סטרינגר לעץ האבולוציוני של מיני האדם בפלייסטוקן התיכון והעליון מראה את פלורסיינסיס (משמאל) כענף נפרד שהתפתח מהומינין בלתי-ידוע לפני למעלה משני מיליון שנים. השערות חלופיות הן שמוצא פלורסיינסיס מאוחר יותר, מאוכלוסייה אסייתית של ארקטוס או של ספיינס

כבר בשנת 2003, כאשר הוזעק הפלאואנתרופולוג פיטר בראון לפלורס על ידי הארכאולוגים מייקל מורווד ותומס סוטיקנה על-מנת לבדוק את גולגולת ושלד LB1 שחשפו, הוא התרשם כל-כך מייחודה שביקש לסווג אותה לסוג חדש למדע ונפרד מסוג האדם Homo (שאותו רצה לכנות בשם הסוג Sundanthropus, כלומר "אדם מאיי סונדה")[3]. אף שבראון שוכנע באותו זמן לכלול את פלורסיינסיס בסוג האדם בפרסום שהגדיר את המין, מספר מחקרים מאוחרים יותר באנטומיה של פלורסיינסיס אכן הצביעו על דמיונו להומינינים קדומים אף מארקטוס - מאובני דמניסי, הומו הביליס, ואולי אף אוסטרלופיתקים[38].

השערה זו מתבססת בעיקר על מחקריהם של ויליאם יונגרס מאוניברסיטת סטוני ברוק ומתיו טוצ'רי ממוזיאון הסמית'סוניאן, שמצאו כי תצורות שלד כף הרגל[39] ופרק היד[40] של LB1 הן "פרימיטיביות" מאוד, דומות לאלו של אוסטרלופיתקים שעדיין טיפסו על עצים ולא השלימו את הסתגלותם להליכה על שתיים. מחקרים אלו מחזקים את תפיסת הומו פלורסיינסיס כמין בפני עצמו, שכן בלתי סביר שפתולוגיה גרמה לשחזור תצורת השלד הקדומה. בעקבות זאת מספר פלאואנתרופולוגים ידועי-שם, כמו כריס סטרינגר[36], יואל רק וברנרד ווד[32], צידדו בהשערת המוצא הקדום. אפילו מייקל מורווד עצמו, כמה שנים לפני מותו ממחלת הסרטן בשנת 2013, השתכנע בסבירותה של השערה זו[35].

מחסור במאובני מעבר כלשהם במשך חצי מיליון שנה לפחות ולכל רוחב יבשת אסיה, אשר מפרידים בין הומינינים קדומים אלו לממצאי פלורס הקדומים ביותר, מקשה על קבלת השערת המוצא הקדום. מאובני דמניסי נמצאו בגאורגיה וגילם כ-1.8 מיליון שנה; מאובני הביליס ואוסטרלופיתקים מעולם לא נמצאו מחוץ ליבשת אפריקה, והם ידועים עד תקופה של כ-1.5 מיליון שנה לפני זמננו. לכן קבלת השערת המוצא הקדום עשויה להצריך מהפכה בהבנת האבולוציה של האדם בפלייסטוקן המוקדם והתפשטותו הקדומה מאפריקה.

לעומת זאת, יתרונה של השערת המוצא הקדום שאיננה מצריכה הקטנה קיצונית של המוח והגוף. נפח הגולגולת ושלד הגוף אצל הומינינים קדומים אלו לא היו גדולים בהרבה מאלו של LB1. כריס סטרינגר ציין שכלי האבן המעידים על קיומם של הומינינים בפלורס במשך לפחות כמיליון שנה אינם פוסלים את האפשרות שהומינינים אלו כבר היו קטני מוח וגוף כאשר הגיעו לאי[36]. המאובנים ההומינינים העתיקים ביותר שנמצאו בפלורס, בני כ-700 אלף שנה, הם כבר קטני מידות, ולפיכך אינם מוכיחים שההקטנה התרחשה באי עצמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Brown, P. et al (2004) A new small-bodied hominin from the Late Pleistocene of Flores, Indonesia. Nature. Vol. 431, pp. 1055-1061; doi:10.1038/nature02999
  2. ^ 2.0 2.1 Morwood, M. J. et al (2009) "Preface: research at Liang Bua, Flores, Indonesia" Journal of Human Evolution. Vol 57(5), pp. 437–449, DOI:10.1016/j.jhevol.2009.07.003
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Ewen Callaway, The discovery of Homo floresiensis: Tales of the hobbit, Nature News, 2014
  4. ^ 4.0 4.1 Morwood, M. J. et al (2004) Archaeology and age of a new hominin from Flores in eastern Indonesia. Nature. Vol. 431, pp. 1087-1091; doi:10.1038/nature02956
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Morwood, M. J. et al (2005) Further evidence for small-bodied hominins from the Late Pleistocene of Flores, Indonesia. Nature. Vol. 437, pp. 1012-1017; doi:10.1038/nature04022
  6. ^ Hobbit cave digs set to restart, BBC 25 January 2007
  7. ^ 7.0 7.1 Sutikna, T., Tocheri, M. W. et al (2016) Revised stratigraphy and chronology for Homo floresiensis at Liang Bua in Indonesia. Nature. Vol. 532, pp. 366–369; doi:10.1038/nature17179
  8. ^ Morwood, M. J. et al (1998) Fission-track ages of stone tools and fossils on the east Indonesian island of Flores. Nature. Vol. 392, pp. 173-176; doi:10.1038/32401
  9. ^ 9.0 9.1 Brumm, A. et al (2006) Early stone technology on Flores and its implications for Homo floresiensis. Nature. Vol. 441, pp. 624-628; doi:10.1038/nature04618
  10. ^ Brumm, A. et al (2010) Hominins on Flores, Indonesia, by one million years ago. Nature. Vol. 464(7289), pp. 748-752; doi:10.1038/nature08844
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Gerrit D. van den Bergh et al (2016) Homo floresiensis-like fossils from the early Middle Pleistocene of Flores. Nature. Vol. 534, pp. 245–248; doi:10.1038/nature17999
  12. ^ 12.0 12.1 Jacob, T.; Indriati, E.; Soejono, R. P.; Hsu, K.; Frayer, D. W.; Eckhardt, R. B.; Kuperavage, A. J.; Thorne, A.; Henneberg, M. (5 בספטמבר 2006). "Pygmoid Australomelanesian Homo sapiens skeletal remains from Liang Bua, Flores: Population affinities and pathological abnormalities". Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 103: 13421–13426. doi:10.1073/pnas.0605563103. PMID 16938848. 
  13. ^ 13.0 13.1 Henneberg, M. et al. (2014) "Evolved developmental homeostasis disturbed in LB1 from Flores, Indonesia, denotes Down syndrome and not diagnostic traits of the invalid species Homo floresiensis" Proceedings of the National Academy of Sciences. DOI: 10.1073/pnas.1407382111
  14. ^ 14.0 14.1 Falk, D. et al (2005) The Brain of LB1, Homo floresiensis. Science. Vol. 308(5719), pp. 242-245; doi:10.1126/science.1109727
  15. ^ Berger, L. R. et al (2015) Homo naledi, a new species of the genus Homo from the Dinaledi Chamber, South Africa. eLife. 4:e09560; doi:http://dx.doi.org/10.7554/eLife.09560
  16. ^ 16.0 16.1 Falk, D. et al (2005) Response to Comment on "The Brain of LB1, Homo floresiensis". Science. Vol. 312(5776), p. 999; doi:10.1126/science.1124972
  17. ^ Falk, D. et al (2009) "LB1’s virtual endocast, microcephaly, and hominin brain evolution" Journal of Human Evolution. Vol 57(5), pp. 597–607, DOI:10.1016/j.jhevol.2008.10.008
  18. ^ Van Den Bergh, G. D. et al (2008) The youngest stegodon remains in Southeast Asia from the Late Pleistocene archaeological site Liang Bua, Flores, Indonesia. Quaternary International. Vol. 182(1), pp. 16–48; doi:10.1016/j.quaint.2007.02.001
  19. ^ Meijer, H. J. et al (2010) The fellowship of the hobbit: the fauna surrounding Homo floresiensis. Journal of Biogeography. Vol. 37(6), pp. 995-1006; doi:10.1111/j.1365-2699.2010.02308.x
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 Martin, R. D. et al (2005) Comment on "The Brain of LB1, Homo floresiensis". Science. Vol. 312(5776), p. 999; doi:10.1126/science.1121144
  21. ^ Weber, J. et al (2005) Comment on "The Brain of LB1, Homo floresiensis". Science. Vol. 310(5746), p. 236; doi:10.1126/science.1114789
  22. ^ Falk, D. et al (2005) Response to Comment on "The Brain of LB1, Homo floresiensis". Science. Vol. 310(5746), p. 236; doi:10.1126/science.1117062
  23. ^ 23.0 23.1 Falk, D.; Hildebolt, C.; Smith, K.; Morwood, M.J.; Sutikna, T.; et al. (2007). "Brain shape in human microcephalics and Homo floresiensis". Proceedings of the National Academy of Sciences 104 (7): 2513. doi:10.1073/pnas.0609185104. PMID 17277082. בדיקה אחרונה ב-5 במרץ 2008. ; "lay summary". 29 בינואר 2007. בדיקה אחרונה ב-5 במרץ 2008. 
  24. ^ Hershkovitz, I. et al (2007) Comparative skeletal features between Homo floresiensis and patients with primary growth hormone insensitivity (Laron Syndrome). American Journal of Physical Anthropology. Vol. 134(2), p. 198-208; doi:10.1002/ajpa.20655
  25. ^ Obendorf, P. J. et al (2011) "Are the small human-like fossils found on Flores human endemic cretins?" Proceedings of the Royal Society B. Vol 275(1640), DOI:10.1098/rspb.2007.1488
  26. ^ Oxnard, C. (2010) "Post-Cranial Skeletons of Hypothyroid Cretins Show a Similar Anatomical Mosaic as Homo floresiensis" PLoS One. DOI:10.1371/journal.pone.0013018
  27. ^ Brown, P. (2011) "LB1 and LB6 Homo floresiensis are not modern human (Homo sapiens) cretins" Journal of Human Evolution. Vol 62(2), pp. 201–224, DOI:10.1016/j.jhevol.2011.10.011
  28. ^ Baab, K. L. et al (2016) A Critical Evaluation of the Down Syndrome Diagnosis for LB1, Type Specimen of Homo floresiensis. PLoS ONE. DOI:10.1371/journal.pone.0155731
  29. ^ Westaway, M. C. et al (2015) "Mandibular evidence supports Homo floresiensis as a distinct species" Proceedings of the Nationa Academy of Sciences USA, 112(7), pp. E604–E605. DOI:10.1073/pnas.1418997112
  30. ^ Eckhardt, R. B. et al (2015) "Reply to Westaway et al.: Mandibular misrepresentations fail to support the invalid species Homo floresiensis" Proceedings of the Nationa Academy of Sciences USA, 112(7), p. E606. DOI:10.1073/pnas.1418997112
  31. ^ 31.0 31.1 Dennell, R. W. et al (2013) "The origins and persistence of Homo floresiensis on Flores: biogeographical and ecological perspectives" Quaternary Science Reviews, 96, pp. 98-107. DOI:10.1016/j.quascirev.2013.06.031
  32. ^ 32.0 32.1 Wood, B. and K Boyle, E. (2016) "Hominin taxic diversity: Fact or fantasy?" American journal of physical anthropology, 159(S61), S37-S78. DOI: 10.1002/ajpa.22902
  33. ^ Kaifu, Y. et al. (2011) "Craniofacial morphology of Homo floresiensis: Description, taxonomic affinities, and evolutionary implication" Journal of Human Evolution. Vol 61(6), pp. 644–682, DOI: 10.1016/j.jhevol.2011.08.008
  34. ^ Baab, K. L. et al. (2013) "Homo floresiensis Contextualized: A Geometric Morphometric Comparative Analysis of Fossil and Pathological Human Samples" PLoS One. DOI: 10.1371/journal.pone.0069119
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 Morwood, M. J. and Jungers, W. L. (2009) "Conclusions: implications of the Liang Bua excavations for hominin evolution and biogeography" Journal of Human Evolution. Vol 57(5), pp. 640–648, DOI:10.1016/j.jhevol.2009.08.003
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 Stringer, C. (2014) Human evolution: Small remains still pose big problems. Nature. Vol. 514, pp. 427–429; doi:10.1038/514427a
  37. ^ Weston, E. M. and Lister, A. M. (2009) Insular dwarfism in hippos and a model for brain size reduction in Homo floresiensis. Nature. Vol. 459, pp. 85-88; doi:10.1038/nature07922
  38. ^ Argue, D. et al. (2009) "Homo floresiensis: a cladistic analysis" Journal of Human Evolution. Vol. 57(5), pp. 623–639; doi:10.1016/j.jhevol.2009.05.002
  39. ^ Jungers W. L. et al. (2009) "The foot of Homo floresiensis" Nature. Vol. 459, pp. 81-84; doi:10.1038/nature07989
  40. ^ Tocheri, M. W. et al. (2007) "The Primitive Wrist of Homo floresiensis and Its Implications for Hominin Evolution" Science. Vol. 317(5845), pp. 1743-1745; doi:10.1126/science.1147143