איילת מנחמי
לידה |
16 בדצמבר 1963 (בת 60) תל אביב-יפו, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | בית צבי |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
איילת מנחמי (נולדה ב-16 בדצמבר 1963) היא במאית קולנוע, תסריטאית ועורכת סרטים ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנחמי נולדה וגדלה בתל אביב, לנילי, מורה לתנועה ופסלת ורן, יזם בתחום הבניה[1].
ב-1985 סיימה מנחמי בהצטיינות את לימודיה במגמה לקולנוע בבית הספר בית צבי[2]. סרטה הקצר הראשון "מיסטר קאירו" (7 דקות, בוים בשיתוף עם גיל לבנברג ויורם הררי) זכה בפרס תחרות הסרט הקצר 1984, פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים והוקרן לפני סרטים עלילתיים במוזיאון תל אביב, קולנוע גורדון וקולנוע תמוז ברמת אביב. הסרט, מחווה לקולנוע של שנות ה-40 המבוסס על שירם של ג'ון אנדרסון וּואנגליס, "The Friends of Mr. Cairo", היה וידאו-קליפ בפילם המתרחש בבית קולנוע נטוש, בו קמים לתחייה גיבוריו הקולנועיים של ילד וסוחפים אותו אל תוך התרחשויות קולנועיות קלאסיות.
סרט הגמר של מנחמי, "הבית השקוף", שנכתב בהשראת סיפורו של קורט וונגוט "שכנות", עסק בנער מחונן, חובב מדע, הנשאר לבדו בבית. קיר משותף החוצץ בינו לבין דירת השכנים הופך אותו בעל כורחו לעד שמיעה, ולבסוף למסייע ברצח. הסרט קיבל ציון לשבח על בימוי, ומנחמי זכתה בתואר הבוגרת המצטיינת של המחזור.
לאחר גמר לימודיה, בתמיכת בית צבי, ביימה סרט באורך של 47 דקות - "עורבים", 1987, בהשתתפות גילי בן אוזיליו ובועז תורג'מן, בעלה הראשון של מנחמי[3]. הסרט, למרות שאינו "פיצ'ר", נחשב נקודת ציון משמעותית בקולנוע הישראלי, הן ברמה הסגנונית והן ברמה הנושאית[דרוש מקור]. הסרט עוסק בנערת כפר המגיעה לחיות עם קומונה שחבריה בעלי נטיות מיניות מגוונות, והתאפיין בסגנון בימוי ייחודי וחריף לזמנו, ובבחירה לא שגרתית של שחקני משנה, אתרי צילום, תפאורות ואביזרים. הסרט הוקרן בהקרנות מסחריות במוזיאון תל אביב יחד עם סרטה של נירית ירון "ילדה גדולה"[4], וזכה להצלחה קופתית מפתיעה, כסרט הראשון, לאחר סרטיו של עמוס גוטמן, הנוגע בסוגיות של זהות מינית בקרב נוער שוליים בתל אביב[5]. "עורבים", שזכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ב-1988, נחשב לסרט ה"תל אביבי" שהקדים את שנות ה-90, בהן עמדה העיר במרכז[דרוש מקור].
לאחר הצלחתה עם "עורבים" פנתה מנחמי לעשייה מסחרית יותר וביימה את הסרט "אבא גנוב 3"[6]. מאוחר יותר, נענתה עם נירית ירון לבימוי משותף לבקשת המפיקים אהוד בלייברג ויצחק גינסברג לכתוב ולביים שלושה סרטים תל אביביים קצרים תחת הכותרת "סיפורי תל אביב"[7]. הסרט כלל שני פרקים בבימויה של מנחמי - "שרונה מותק" (עם יעל אבקסיס בתפקידה הראשון) ו"גט" (עם ענת וקסמן)[8].
ב-1993 נסעה וטיילה במשך חודשים אחדים בסין, בטיבט ובנפאל, ולבסוף הגיעה להודו, שם התוודעה לוויפאסנה על פי שיטתו של ס.נ. גואנקה[1]. בעקבות התנסות זו החלה, עם שובה ארצה, לצמצם את עשייתה בתחום הפרסומות ולהתמקד בפרויקטים משמעותיים יותר עבורה[9]. יחד עם אֵילונה אריאל מהעמותה לוויפאסנה בישראל יצאה לתעד מרכזי ויפאסנה בעולם. סִרטן התיעודי "אגף הוויפאסנה" (1999), המתאר את השימוש בשיטת מדיטציה זו בשיקום אסירים בהודו, הוצג בפסטיבלים רבים וזכה במספר פרסים חשובים, ביניהם פרס "Golden Spire" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו[10], NCCD Pass Award מטעם המועצה האמריקנית למניעת פשע ועבריינות, ועוד[11]. הסרט שודר בתחנות טלוויזיה רבות ברחבי העולם, ופתח את הדלת לקורסי ויפאסנה בבתי כלא ברחבי העולם המערבי. בהמשך תיעדו מנחמי ואריאל ניסיון דומה בבית סוהר בישראל.
החל משנת 1996 הייתה מנחמי במאית הבית של חברת ההפקות והפרסום "פרדיסו"[12], וביימה סרטי פרסומת רבים לבתי קולנוע ולטלוויזיה. בין השאר עובר החברות: בזק[13], שטראוס גרופ וקמפיין ההשקה של פרטנר תקשורת[14].
סרט תיעודי נוסף שעשו יחד, "זמני" (2001), על מושג ותפיסת הזמן הישראלי, זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים בשנת 2001, וב"פרס יפן" (NHK Japan Prize) בשנת 2002[15].
ביולי 2007 יצא סרטה העלילתי הראשון לאחר 14 שנה, "נודל", שצולם בסין ובישראל על פי תסריט שכתבה עם שמי זרחין, בהפקת אסף אמיר ויואב רועה[16]. הסרט זכה להצלחה קופתית בישראל ובפרס חבר השופטים בפסטיבל הסרטים במונטריאול[17].
בשנת 2017 ביימה את הסדרה הבלשית "נופלות על הרגליים" בכיכובן של מילי אביטל ושני כהן, ששודרה בערוץ 2[18].
בשנת 2023 ביימה את הסרט "שבע ברכות", על מערכות יחסים משפחתית מורכבות של בת עם אמה הביולוגית שהעבירה אותה לאחותה העקרה[19]. בטקס פרס אופיר זכה הסרט בעשרה פרסים מתוך 12 קטגוריות בהן היה מועמד[20]. בין הפרסים: הסרט הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר, השחקנית הראשית הטובה ביותר שהוענק לריימונד אמסלם ופרס שחקנית המשנה הטובה ביותר שהוענק לראשונה לתיקי דיין[21][22]. בסוף שנה זו, נודע כי מנחמי תביים סרט אודות לוחמות השריון מפלוגת "פרא", אשר לחמו במחבלי החמאס בהתקפת הטרור של השבעה באוקטובר 2023[23].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איילת מנחמי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- איילת מנחמי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- איילת מנחמי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- איילת מנחמי, באתר AllMovie (באנגלית)
- איילת מנחמי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- איילת מנחמי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- "עורבים" - הסרט המלא לצפייה באתר ארכיון ישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים
- ראיון של איילת מנחמי על "קולו של אחמד", The Times of Israel, 27 באוקטובר 2019
- רותי זוארץ, הבמאית של "נופלות על הרגליים" חושפת את כל הסודות, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מיכל ויניק, עכבר העיר ת"א, האובססיה שלי לטרזן, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007
- ^ איילת מנחמי – תורג'מן, גרושתו של בועז, בת 21, זכתה בתואר "הבוגר המצטיין" של בית צבי, חדשות, 1 במרץ 1985
- ^ יואב גינאי, בקרובן- "עורבים", במאית: איילת מנחמי, שחקנים: בועז תורג'מן, איציק ניני, גילי בן־אוזיליו; סינמטק, כל העיר, 6 בנובמבר 1987
מאיר שניצר, איפה שתורג'מן לא נגע, חדשות, 17 בדצמבר 1987 - ^ מאיר שניצר, פרס - 3,000 דולר לילדה גדולה, חדשות, 7 במרץ 1988
ירון פריד, חצי יפיוף, חצי הומו, כותרת ראשית, 16 בדצמבר 1987 - ^ רחל נאמן, קולנוע - בעקבטות הכרך - 'עורבים' הקרנות מזרמנות בסינמטק, סרטה הארוך (יחסית) הראשון של איילת מנחמי (46 דקות), כותרת ראשית, 11 בנובמבר 1987
- ^ אירית רותם ציפרוני, איילת מנחמי, 27, ביימה את "אבא גנוב 3". בניגוד לציפיות, היא אהבה מאוד את העבודה עם יהודה ברקן, מעריב, 28 ביוני 1991
- ^ שרית ישי לוי, הפרידה מאיילת, חדשות, 27 במרץ 1992
- ^ עמית שהם, איילת מותק, חדשות, 27 במרץ 1992
- ^ גואל פינטו, סינית אני מדברת אלייך, באתר הארץ, 25 בינואר 2006
- ^ הזוכים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן פרנסיסקו לשנת 1998 באתר IMDb
- ^ דף הסרט "אגף הוויפאסנה" באתר חברת ההפקות Karuna Films
- ^ מאת ורד שרון-ריבלין, שוק הפקת הפירסומות בישראל: חצי דקה =100 אלף דולר, באתר גלובס, 26 במרץ 1998
- ^ ורד שרון-ריבלין, בזק תשקיע מיליון דולר בקמפיין תדמית חדש, באתר גלובס, 23 ביוני 1998
- ^ ורד שרון-ריבלין, קמפיין פרטנר-אורנג', הכולל 7 סירטוני טלוויזיה, יחל מחר, באתר גלובס, 3 בינואר 1999
- ^ הודעה על הזוכה בפרס הראשון לשנת 2002 באתר פרס יפן
- ^ ביקורות:
אלון הדר, השיבה מהודו, באתר הארץ, 25 ביולי 2007
אורון שמיר, עכבר העיר, סרט לקחת הביתה, באתר הארץ, 31 ביולי 2007
אורי קליין, תבשיל חם אך לא מספק, באתר הארץ, 26 ביולי 2007
ירון פריד, כל עוד בלבב, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2007 - ^ נירית אנדרמן, הסרט "נודל" זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל מונטריאול, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2007
- ^ גילי איזיקוביץ, "נופלות על הרגליים": אחווה נשית מפתיעה, באתר הארץ, 25 באפריל 2017
אריאנה מלמד, "נופלות על הרגליים" - סדרה להתמכר אליה, באתר הארץ, 26 באפריל 2017 - ^ שני ליטמן, "שבע ברכות" הוא סרט חכם ומרתק על המפגש בין התרבויות האשכנזית והמזרחית, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2023
- ^ עידו דוד כהן, פרסי אופיר: "שבע ברכות" מוביל עם 12 מועמדויות, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2023
- ^ אלון פרוכטר, "שבע ברכות" הוא המנצח הגדול של טקס פרסי אופיר 2023, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בספטמבר 2023
- ^ אבנר שביט, "וואנאבי מרוקאית": במאית "שבע ברכות" חושפת את הסיבה שתחילה סירבה לפרויקט, באתר מעריב אונליין, 16 בספטמבר 2023
- ^ טל כרמון, יוצרות "שבע ברכות" יהפכו את קרב הטנקיסטיות בעוטף לסרט: "לתת קול להיסטוריה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 בדצמבר 2023
דורית אסרף מזרחי, הפרויקט הבא של יוצרות "שבע ברכות": סרט על הטנקיסטיות שלחמו ב-7 באוקטובר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בדצמבר 2023
פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר | ||
---|---|---|
1990–1999 | שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999) | |
2000–2009 | בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009) | |
2010–2019 | ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019) | |
2020 ואילך | ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023) • תום נשר (2024) |
פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר | ||
---|---|---|
1990–2000 | טלי הלטר-שנקר (1990) • ענת לוברסקי (1991) • איילת מנחמי (1992) • טלי הלטר-שנקר (1993) • ערה לפיד (1994) • טלי הלטר-שנקר (1995) • דב שטויר (1996) • דב שטויר (1997) • עינת גלזר-זרחין (1998) • טלי הלטר-שנקר ועינת גלזר-זרחין (1999) | |
2000–2010 | טובה אשר (2000) • יעל פרלוב (2001) • עינת גלזר-זרחין (2002) • טלי הלטר-שנקר (2003) • עינת גלזר-זרחין (2004) • עינת גלזר-זרחין (2005) • עינת גלזר-זרחין (2006) • זוהר סלע (2007) • נילי פלר (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009) | |
2010–2020 | עמי טיר, מאור קשת (2010) • עינת גלזר-זרחין (2011) • יצחק צחייק (2012) • רון עומר (2013) • אריק להב ליבוביץ (2014) • אריק להב ליבוביץ (2015) • שירה ארד (2016) • גיא נמש, אריק להב ליבוביץ (2017) • מיכל אופנהיים (2018) • אריק להב ליבוביץ (2019) | |
2020 ואילך | נטע דבורקיס (2020) • יוסף גרינפלד, אורי בן דב (2021) • נילי פלר, שאולי מלמד (2022) • איילת מנחמי (2023) • שאולי מלמד (2024) |