ג'ינגיס חאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ינגיס ח'אן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל בדמותו של ג'ינגיס חאן, בארמון הנשיאותי באולן בטור, בירת מונגוליה.

ג'ינגיס חאן (1162 - 18 באוגוסט 1227) (מונגולית: Чингис Хаан, ; סינית: 成吉思汗), מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית ו"אבי האומה" המונגולית. נחשב לאחד מגדולי הכובשים והמצביאים בכל הדורות.

ילדותו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינגיס חאן נולד בשנת 1162 בצפון מונגוליה. שם ילדותו היה טמוצ'ין בורג'יגין, והוא היה לבנו של יסוקי בורג'יגין, ראש שבט מונגולי קטן. שבט נוודים זה נדד על פני שפלות אסיה התיכונה בחיפוש אחר מרעה לעֶדרי הצאן והבקר שלהם. שבט זה, כשאר שבטי המונגולים, היה שבט פרשים ולוחמים מצוינים. לפי המסורת, את אמו של טמוצ'ין – הואלון – חטף יסוקי זמן קצר לפני הולדתו של טמוצ'ין, זאת מאחר שליסוקי לא הייתה אפשרות לשלם נדוניה עבור כלה, אשר לפי מנהגי הערבות הייתה תנאי לנישואין.

ילדותו של טמוצ'ין התאפיינה בחשיפה לאכזריות שהייתה נהוגה בסביבת המחיה שלו. אביו מת בשל הרעלה של בני שבט טטארי יריב, כנקמה על הריגתו של בן שבט בעבר על ידי יסוקי.

רצח אחיו בגטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הבאות חיו טמוצ'ין ומשפחתו כנוודים חסרי כול והתקיימו בעיקר מפירות ומחיות קטנות שצדו. בתקופה הזו, על פי המסורת, תפס טמוצ'ין את אחיו בגטר צד חיות ואוכל את בשרן מבלי לחלוק אותו עם שאר בני המשפחה. בעזרת אחיו הצעיר קאסאר איתרוֹ וַהֲרגוֹ באמצעות חץ. אין אמיתות הסיפור מוכחת, וייתכן שמדובר בסיפור בדוי שנועד להוסיף לדימוי האימתָני של ג'ינגיס חאן. על פי מסורות אחרות רצח טמוצ'ין את אחיו הגדול למחצה בגטר לאחר מות אביו, כדי למנוע ממנו לבעול את אמו. זאת, מאחר שבגטר, שהיה הבכור לאביו מאשתו הראשונה, היה זכאי על פי המנהג המונגולי לרשת את אביו, וכן לבעול את כל נשותיו שאינן אימו הביולוגית.

כך או כך, רצח אחיו לא נותר ללא תגובה – מעשה זה, שנחשב עבירה חמורה על המנהג המונגולי, אילץ את טמוצ'ין ומשפחתו להימלט מיד מהאזור. בשנת 1182 נלכד טמוצ'ין בידי בני השבט השליט באזור, שבט הטאיצ'יוד, הוחזק כאסיר וסבל עינויים. בניגוד למסורות המונגוליות, המתייחסות לתקופת שעבוד זו כתקופת ביניים קצרה, קיימות מסורות אחרות הגורסות שמשך התקופה היה כעשר שנים. עם זאת, לבסוף הצליח טמוצ'ין לברוח בעזרת אביו של חילאון (Chilaun), לימים קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורצ'ו, גם הם, לימים, גנרלים בצבאו.

אירוסיו עם בורטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בימיו האחרונים של אביו, התארס טמוצ'ין עם בּוֹרטֶה, ולאחר בריחתו מהשבי התחתן עמה והוא כבן 16. בשלב זה הפך טמוצ'ין למנהיג התא המשפחתי הקטן שלו, והגיע למצב קיום יציב יחסית. עם זאת, בשלב זה נחטפה בורטה בידי שבט המרקיט, שבט אריסטוקרטי ובעל עוצמה. בתמיכתם של אנשיו, וכן של ג'אמוקה, ידיד ילדות של טמוצ'ין (שבעתיד יהפך ליריבו הגדול ולטוען החלופי להנהגת השבטים המונגוליים המאוחדים) שוחררה בורטה על ידי טמוצ'ין. תשעה חודשים לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשון, ג'וצ'י; דבר זה העלה שאלות על אודות זהות האב. תעלומה זו עתידה לרדוף את טמוצ'ין שנים ארוכות ולהוביל לסכסוך בין בניו.

חברותו ויריבותו עם ג'אמוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים, הודות לגאונותו הטקטית ולכושר הנהגתו, הלך כוחו הצבאי של טמוצ'ין וגדל. בתקופה זו הפך ג'אמוקה, חבר ילדותו של טמוצ'ין ליריבו, עקב שאיפתם הסותרת של שניהם להנהיג את השבטים המונגולים. בניגוד לג'אמוקה, צאצא של שבטי הערבות המיוחסים והאריסטוקרטים, אשר זכו זה שנים רבות במעמד נכבד בערבות, מוצאו של טמוצ'ין היה צנוע ביותר. עובדה זו נוצלה על ידי טמוצ'ין כדי ליצור מוקד כוח חדש, אשר בניגוד לקשרי הדם וקשרי המשפחה שאפיינו את האליטות המונגוליות עד אז, התבסס על כישורים אישיים בקרב, וכן על נאמנות לטמוצ'ין עצמו.

במשך השנים משך טמוצ'ין רבים מיושבי הערבות ללכת אחריו, עד שבשנת 1204 נערך הקרב הגדול בערבה בין טמוצ'ין וג'אמוקה, אשר נועד לקבוע את זהותו של מנהיג השבטים המונגוליים. אף כי ג'אמוקה הצליח לנוס טרם נפל בשבי, ניצחונו של טמוג'ין בקרב הוביל לראשונה לאיחודם של מרבית שבטי המונגולים תחת שלטונו. בשנת 1205 הוסגר ג'אמוקה לידי טמוצ'ין על ידי כמה מאנשיו, ואלה בתגובה נהרגו על ידי טמוצ'ין באשמת בגידה במנהיגם.

איחוד השבטים המונגוליים וכיבושי האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אמוקה, חברו-אויבו הוותיק של טמוצ'ין, חוסל על ידי טמוצ'ין בשבירת גבו – מוות מכובד במסורת המונגולית. לאחר מכן ליכד טמוצ'ין את כל שבטי המונגולים ובאסיפה כללית בשנת 1206, בסמוך להר המקודש בורקאן ח'לדון, הכריז על ניצחונו ועל איחוד כל השבטים המונגוליים תחת שלטונו. בעקבות ניצחונו זה, ושליטתו על מונגוליה כולה, החלו אנשיו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים; השליט העולמי).

דמותו של ג'ינגיס חאן על מטבע מודרני בקזחסטן, אחת האומות שהתגבשו תחת האימפריה המונגולית.

הקמתו את האימפריה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים את האימפריה המונגולית, שהייתה האימפריה ששלטה בשטח בעל הרצף היבשתי הגדול מאז ומעולם (האימפריה הבריטית בשיאה חלשה על שטח גדול יותר אך ללא רצף יבשתי), מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, מהודו, מקוריאה, מאפגניסטן, מאיראן, מעיראק ומרוסיה. בירת האימפריה הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.

חאן ליכד סביבו את שבטי המונגולים בחוקה שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור על מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו למענה בחוקה – על נואפים הוטל עונש מוות.

חשיבותו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריונות לוחמי צבא ג'ינגיס חאן, מוזיאון הטכנולוגיה בסאן חוזה.

ג'ינגיס חאן נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית עקב פיתוחו את חשיבות האסטרטגיה הצבאית במהלך מלחמותיו. חאן הקים יחידות עילית בצבאו והיה גם הראשון שהקים בצבאו חיל רפואה נפרד שליווה את הלוחמים. הוא היה הראשון שקידם קצינים על בסיס יכולתם וכישוריהם ושלא על בסיס ירושתם וייחוסם המשפחתי, כפי שהיה מקובל באותה עת.

ג'ינגיס חאן ולוחמיו ידועים כסמל לאכזריות עד היום; הם היו לוחמים פראיים שנדדו במהירות רבה מעיר לעיר וזרעו הרס ואימה בכל מקום שעברו בו, והם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תיכּנע לו העיר – יותיר את אנשיה בחיים, ואם תילחם בו – יהרוג את כל אנשיה. והנה לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (כיום בייג'ינג), בירת שושלת ג'ין, ולאחר שראש צבאה התאבד, נכנס חאן עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום לאחר מכן סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות שהיה עליהם. חאן שב וחזר על ההכרזה הזו בכל עיר שצר עליה. כך למשל הזהיר, לפי טקסטים פרסיים, את הערים העתיקות בוכארה וסמרקנד: "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת – יושמד".

קשרי החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאן, ששאף לפתח את ערוצי המסחר של מונגוליה, קשר בתחילה קשרי ידידות עם ממלכת פרס ושאף לכונן עמה קשרי מסחר ענפים. לשם כך אף הקים בדרך הארוכה שבין מונגוליה לפרס תחנות ביניים, ובהן יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח, להתרענן וליהָנות מאבטחה נגד שודדי דרכים. ניתנה להם האפשרות להחליף את סוסיהם. אולם בעקבות מעשי התגרות מצד הפרסים, שחשו מאוימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח חאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הפרסית. בעיר הפרסית נישפור ציווה לבנות פירמידה ענקית מראשי תושבי העיר, כדי להרתיע ערים אחרות.

החברה המונגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פרסום "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" בשנות השמונים, חיבור מהמאה ה-13 על חיי ג'ינגיס חאן, ההיסטוריונים מעריכים מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה שלו נתנה לאזרחים חופש דת, אסרה על סחר עבדים, הרחיבה את הכלכלה הגלובלית והנהיגה כמה מושגים בינלאומיים חדשים, ובהם חסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב, ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו, קובלאי חאן. חוקרים, ובהם ג'ק ודרפורד, מתארים את ההשפעה המונגולית על אירופה כאחד מהגורמים העיקריים לתקופת הרנסאנס באירופה.

חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן בטור אומרים שלקראת סוף חייו ניסה חאן להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית, על בסיס ספר החוקים "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, ובפרט לנשים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה מת ג'ינג'יס חאן מוות טבעי ב-18 באוגוסט 1227. לאחר מותו התחלקה הקיסרות האדירה שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר דנייפר במערב, בין ארבעה מבניו. בתחילה הם הרחיבו אותה, אולם הקיסרות תחת שלטונם לא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין שמרקו פולו ביקר אצלו, ושושלת מצאצאיו שלטה בהודו במאות ה-16 וה-17.

האימפריה המונגולית בשיא גדולתה הייתה גדולה בשטחה הן מהאימפריה המוקדונית והן מהאימפריה הרומית. בשנת 1260 פלשו המונגולים לארץ ישראל, שהייתה אז בשליטת האימפריה הממלוכית, אך הממלוכים ומצביאם קוטוז הביסום בקרב עין ג'אלות.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאן זימן לארמונו נזיר סיני מוערך, ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות באלמוות, אך יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מקיום יחסי מין. כפי הנראה חאן לא שעה לעצה; בפברואר 2003 הוערך במחקר "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים כיום, כלומר, אחד מכל 420 אנשים בקירוב הוא צאצאו.

חשיפת דמותו במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינגיס חאן - ציור סיני מהמאה ה-13, כנראה אינו נאמן למראהו האמיתי.

המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב, והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" (חיבור על חיי ג'ינגיס חאן מהמאה ה-13) נחשבה אבודה זה מאות שנים. אפילו כאשר נתגלתה מחדש על ידי דיפלומט רוסי בסין, בתחילת המאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מהעמים שכבש.

מאז 1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה הסמכותית המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה החשאית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, מאירים אותו באור אנושי יותר.

על פי האומדנים המקובלים, ג'ינגיס חאן הרג 40 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הִפריז במתכוון בהיקף מעשי הטבח שלו, וזאת כדי להגדיל את אפקט ההרתעה של מעשיו.

חאן בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של חאן שימשה סופרים רבים. היא הופיעה בסרטי קולנוע, בסדרות טלוויזיה, ברומנים ובמשחקי מחשב.

רשימה חלקית:

  • הומריק, הזאב המונגולי; מצרפתית: שולמית הנדלסמן; ייעוץ מדעי והערות: ראובן עמיתי, הוצאת כנרת, 2002
  • מונגול: סיפורו של ג'ינגס חאן. סרטו של סרגיי בודרוב, 2008
  • בקומיקס של מארוול אחד מאויביו של איירון מן ששמו המנדרין הוא צאצא של ג'ינגיס חאן.
  • להקת הפופ הגרמנית ג'ינג'יס חאן קרויה על שמו. היא שרה שיר בשם זה באירוויזיון 1979, שנערך בירושלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ק ודרפורד, ג'ינגיס חאן, הוצאת דביר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2010.
  • דן גולדנברג, מונגוליה: מג'ינגיס חאן עד מרקו פולו, הוצאת מפה, תשס"ה, 2005
  • מיכאל פראבדין, 'הכיבוש הגדול - קיסרות המונגולים' (מאנגלית - שרגא גפני; הוצאת מערכות, 1966)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אין
החאן הגדול של האימפריה המונגולית הבא:
אוגדיי חאן