גדי שפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדי שפי
GadiShefiSaal.jpg
סא"ל גדי שפי בעת קבלת פיקוד על שייטת 13.
תאריך לידה 17 בספטמבר 1940
תאריך לידה עברי י"ד אלול ה'ת"ש
מקום לידה תל יוסף
תאריך פטירה 12 באפריל 2017 (בגיל 76)
מקום פטירה פאטאיה, תאילנד
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1958 - 1981
דרגה אלוף משנה (ים)
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מבצע ברדס 54-55
מבצע אביב נעורים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
תפקידים אזרחיים
מסעדן

גדי שפי (17 בספטמבר 1940 - 12 באפריל 2017) היה אלוף-משנה בחיל הים הישראלי שעשה את מרבית שרותו בשייטת 13 והיה מפקדה במשך כשנתיים. עוטר בעיטור המופת על פיקודו במבצע מגבית 16 - פגיעה בספינת טילים מצרית בנמל ע'רדקה במלחמת יום הכיפורים.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גד שפי נולד בקיבוץ תל יוסף. הוריו, אריה שצו'פק מביאליסטוק בפולין וגוטה לבית דיאמנט מפלוטישקי שבליטא עלו לארץ בנפרד וב־1927 נפגשו בקיבוץ תל יוסף. שם נולדו להם שתי בנות: בתיה ורותי. בספטמבר 1940 נולד בן הזקונים, גדי.

בכיתה ח' נשר מהלימודים והצטרף לאביו, ששימש כחונך של קיבוצים צעירים מטעם הסוכנות היהודית. בראשית שנות ה־50 נדדו השניים והתגוררו תקופות ארוכות בעין גדי, בשדה בוקר ובקיבוצים צעירים נוספים. לשפי ניתנה ההזדמנות לעבוד בשדה הפתוח, לרכוב על סוסים ולהכיר את פינותיה הנידחות ביותר של ישראל.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנדב לשייטת 13, סיים את מסלול ההכשרה ב-1960 ושימש לוחם וקצין ביחידה. באוגוסט 1966, במסגרת פעולות חילוץ ספינת המשמר בכנרת, השתתף שפי בניסיון לחלץ את מטוס המיג 17 שצלל למי הכנרת בקרבת החוף הקרוב לסוריה. בחיפוש תת-מימי חשאי בלילה שבין 17 ל-18 באוגוסט נמצא המטוס על הקרקעית. כ-150 מטרים מצפון לספינת המשמר ובמרחק של כ-150 מטרים מהחוף. הצוללים הצליחו להביא עמם חלקים מהכנף ואת גלגלי המטוס. הטייס לא נמצא. בלילה למחרת חזרו למקום אך הסורים הפעילו זרקורים חזקים, הבחינו בסירת הגומי ופתחו באש מסכנת. שפי ועמי אילון צללו. מפקד הסירה מיהר להתרחק לאחר שאסף את עמי אילון וגדי שפי נשאר לבד במים. כשהובררה הטעות חזרה הסירה על אף האש ואספה גם את שפי.

במלחמת ששת הימים פיקד שפי על כוח סירות הנפץ של השייטת. במסגרת מבצע הנחיתה שתוכנן בחופי סיני הוגדרה לו משימה לשתק את תותחי החוף בפורט סעיד. הנחיתה התבטלה ויחידת הסירות נשארה ללא משימה בלילה הראשון.

לאחר מלחמת ששת הימים ביצע עם חולית צוללים את מבצע ברזלית, שכלל צלילה בתעלת סואץ ומיקוש מסילת ברזל בגדה המערבית של התעלה. הייתה זו הפעולה הראשונה של שייטת 13 לאחר מלחמת ששת הימים והביצוע המוצלח היה משמעותי מאוד לחיל הים.

בהמשך השתתף בפעולה להפגנת נוכחות ימית ישראלית בתעלת סואץ.[1] כחלק מפעילות זו קיבל משימה להעביר סירות ברטרם לפורט תאופיק, להוריד למים ולהשיטן בתעלת סואץ. המצרים גילו את המתרחש והפגיזו בתותחים את הסירות בעודן על גבי המובילים. הסירות נפגעו ונשרפו אך שפי לא נפגע.

מסדר קבלת פיקוד של גדי שפי על אח"י אילת, 1971. משמאל לימין: שפי, מפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם שבתאי לוי, מפקד הפלגה סא"ל מיכאל ברקאי וסגן מפקד הספינה סרן עמי שראל.

קורס חובלים ויחידות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפי יצא לקורס חובלים ולאחריו הוסמך לפיקוד על טרפדת ט-203 בבסיס אשדוד. במסגרת בסיס אשדוד פיקד על מוצבי חיל הים באזור תעלת סואץ. הטרפדות יצאו מהשירות בשנת 1970. לאחר תקופה קצרה כסגן מפקד שייטת 13, עבר בשנת 1971 לשייטת ספינות הטילים וקיבל פיקוד על אח"י אילת.

שוב בשייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972 מונה שאול זיו למפקד שייטת 13 ושפי חזר ומונה פעם נוספת לסגן-מפקד השייטת. בפברואר 1973 פיקד על כוח מהשייטת שהשתתף במבצע ברדס 54–55, במהלכו פשטו כוחות צנחנים והשייטת על יעדי מחבלים כ-180 ק"מ בעומק לבנון. תחת פיקודו השמיד כוח השייטת מבנה של ארגון החזית העממית.

באפריל 1973 פיקד שפי על כוח שייטת 13 במסגרת מבצע אביב נעורים. הכוח נחת בסירות גומי בביירות ופוצץ בית מלאכה ששימש את ארגון הפת"ח.[2]

במלחמת יום הכיפורים השתתף בפשיטות של שייטת 13 על בסיסי חיל הים המצרי. על פעולתו במבצע מגבית 16, בו פיקד על כוח שחדר לאזור מעגן ע'רדקה בים סוף, עוטר בעיטור המופת.[3] לאחר המלחמה פיקד על מבצעי פשיטה בלבנון.

פיקוד על שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס קבלת פיקוד של גדי שפי על שייטת 13. משמאל לימין: סגן המש"ט רס"ן חנינא עמישב, מפקד יחידת לוחמה זעירה אל"ם צבי גבעתי, הרמטכ"ל מרדכי גור, מפקד חיל הים בנימין תלם ומימין גדי שפי, 1975.

ביוני 1976 הועלה לדרגת סא"ל והחליף את שאול זיו כמפקד שייטת 13. בתקופה זו הוקמה יחידת הלוחמה הזעירה בפיקודו של אל"ם צבי גבעתי, שכללה את השייטת ויחידה 707. באותה עת נערכה חקירה בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת אימונים.[4] החקירה לא הועלתה אשמה כנגד שפי. בשנת 1977 עלה לדרגת אל"ם.

בתקופת פיקודו ביצעה השייטת מבצעי פשיטה וחבלה בלבנון והשתתפה במבצע ליטני. ביוני 1978 הוטל על השייטת לבצע פשיטה על יעדי מחבלים בדרום לבנון עם חטיבת הצנחניםאו בנפרד ממנה. ביוני 1978, במסגרת ההכנות למבצע שלכת, שינה הרמטכ"ל, רפאל איתן, את הכוחות וחלק ממשימות השייטת הועברו לצנחנים כאשר אנשי השייטת משיטים אותם. הדבר היה לאחר אימונים רבים והכנות ממדויקות מהשייטת וללא אימון מוקדם של הצנחנים. והשינוי נראה לשפי קשה לעיכול והוא פרש למשרדו בהפגנתיות. המבצע נעשה בליל 8/7 ביוני 1978 וכח השייטת בפיקודו של רס"ן אלי מרק נחל הצלחה רבה. שפי סיים את תפקידו באוגוסט 1978 ומסר אותו לחנינא עמישב.[5]

בתחילת פיקודו של עמישב ארעה תקלה קטלנית באימון בנשק באזור האי טיראן, וחייל משייטת 13 נהרג. הרמטכ"ל איתן החליט להציג עמדה ברורה נגד תקלות קטלניות והשעה את עמישב. שפי פנה אל הרמטכ"ל וניסה לשכנע אותו שאם יש אשמה היא צריכה להיות עליו כי כל התדריכים וההוראות היו עדיין בשמו. הרמטכ"ל איתן לא קיבל זאת. פקודיו ומפקדיו של שפי ראו בו אדם אמין מנהיג קרבי מהמעלה הראשונה שניתן לסמוך עליו, כזה שאף פעם לא העמיד את עצמו יותר ממה שהיה מגיע לו.[6]

סיום שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפי יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי. בסיום הלימודים נערכו חילופי פיקוד בחיל הים ושפי החליט להשתחרר משירות הקבע. בשירות המילואים ביקש לעבור טירונות בחיל השריון כדי לשרת במלחמה בצוות של טנק.[7] בקשתו מולאה אך במלחמות ומבצעים הבאים לא נקרא לשירות כזה.

גדי שפי מארח במסעדה 'שצ'ופק'

חיים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מצה"ל שחרורו היה מסעדן-שותף במספר מסעדות: 'מסעדת הריף' ביפו, מסעדות 'הבקתה' ו'זיידה' בתל אביב, מסעדת 'התק"ם' ברחוב מונטיפיורי בתל אביב ובמקביל 'מסעדת החוף המערבי' בעיר. המסעדה זכתה להצלחה "שפי הביא את הרעיון של הערב הברזילאי, שכלל שירים פורטוגליים והרבה מאוד בירה, והיה הצלחה יוצאת מהכלל".[8] מחוף הים עבר שפי לרחוב בן יהודה ופתח מסעדה בשם 'שצ'ופק'. שפי הסביר שהמונח לקוח משם של דג שהפולנים אוהבים. כך הצליח להסתיר שלמעשה זה שם משפחתו המקורי.[9] בשנת 2013 מכר את חלקו במסעדה ופרש לביתו. התגורר בגבעת אולגה, בדירת גג המשקיפה אל הים.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת שצ'ופק-שפי, 1976. מימין לשמאל בשורה העליונה האם גוטה, האחות בתיה, האחות רותי, האב אריה, גדי ואשתו אהובה. בשורה הקדמית בן האחות, הבן יגאל בן האחות, הבת כרמל והבת יפעת.

משפחה - בתל אביב פגש את אהובה מדני, שהייתה אז שוטרת במשטרת ישראל ובשנת 1966 נישאו. המשפחה גרה במכמורת, ולזוג נולדו 4 ילדים. הבכור יגאל נעשה איש עסקים ומתגורר בקפריסין. הבת כרמל שפי בן נעשתה מטפלת במוזיקה, הבת השנייה, יפעת שפי מרקוביץ, היא בעלת בית הקפה 'גוטל'ה' באבן יהודה והבן ארי שפי בעל מכבסה בקיסריה. גדי ואהובה שפי נפרדו בשנת 1986 אך לא התגרשו. אהובה שפי נפטרה ב-24 ביוני 2015 ממחלת ריאות.

תחביבים - שפי אהב מאוד לשיר. הוא ניגן בקרן יער בתזמורת של קיבוץ תל יוסף והמשיך בכך גם כשהמשפחה גרה במכמורת.
התחביב העיקרי של שפי היו חברים. לאחר שמכר את שצ'ופק הוא טייל בארץ והיו לו חוגים קבועים שעמם נפגש אחת לשבוע: עין הוד בימי שלישי בצהרים, חברים שעמם טייל בימי רביעי וחבר אחר שעמו נפגש בימי שישי.

שפי היה ממייסדי חבורת הגנרלים בדימוס "איינדה", שנפגשת במשך 45 שנה ביום שישי האחרון של כל חודש.[10] שפי מאוד אהב לבשל ונהג לארח חברים אצלו על הגג. נסיעות לחו"ל למפגשים עם חברים ומשפחה. גם נהג לנפוש תקופות ארוכות בתאילנד.

מורשת – אף כי פועליו של שפי ידועים וכתב הצל"ש שקיבל עם עיטור המופת מדגיש את פיקודו על מבצע מגבית 16 נעשה שפי מוטרד מכך שאחרים מתארים את הקרב אחרת מהידוע לו.[11] שפי טרח למצוא ודרש לפרסם את סיכומי מפקד שייטת 13 שאול זיו שנעשו אחרי המלחמה ולדעתו של שפי לא קיבלו ביטוי מספיק במורשת הקרב של השייטת. השתדלותו נשאה פרי ובהוראת מפקד החיל פורסמו הסיכומים מחדש והופצו למפקדי היחידות הרלוונטיות.[12]

פטירה - גדי שפי נפטר ב-12 באפריל 2017, בעת ששהה בחופשה בפאטאיה שבתאילנד. נתיחה לאחר המוות שבוצעה בתאילנד קבעה כי מדובר במוות טבעי, ככל הנראה מדום לב.[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שאול זיו, מבצעי שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים מבצע "מגבית 16" בזוקות, מפקדת שייטת 13, 1973, ע' 88 -102.
  • מייק אלדר, שייטת 13 סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993 עמ' 21, 26, 36-43, 265, 273, 278, 291-292, 335-336, 340, 358, 448, 462, 465, 468-467, 478, 508,512-510, 517, צ521-519, 523, 525, 527, 536-530, 542-541, 544, 551, 555-554, 557, 564, 593-592 ,676.
  • מייק אלדר, שייטת 11 הקרב על הצל"ש, ספרית מעריב, 1996, ע' 87, 344.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדי שפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי חיימוביץ, אחרי ששת הימים: נשלחו להניף דגל בסואץ, ונשבו, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2013
  2. ^ מיכאל בר-זהר וניסים משעל, "יפות יפות, עם רימונים בחזייה". אביב נעורים, באתר ynet, 25 במרץ 2013
  3. ^ עיטור המופת שהוענק לגדי שפי, באתר הגבורה
  4. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמ' 533
  5. ^ מייק אלדר שייטת 13 ע' 555.
  6. ^ דברי אהוד ברק במאמר גדי האגדי' בידיעות אחרונות.
  7. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמ' 558
  8. ^ דברי שותפו עזרא מרמלשטיין במאמר "גדי האגדי"
  9. ^ ריטה גולדשטיין‏, המוסד: שצ'ופק, באתר וואלה! NEWS‏, 09 בספטמבר 2013
  10. ^ אורי שמחוני במאמר "גדי האגדי" ידיעות אחרונות.
  11. ^ גדי האגדי המוסף לשבת ידיעות אחרונות.
  12. ^ שאול זיו, תחקירי פעולות שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים.
  13. ^ גדי האגדי המוסף לשבת ידיעות אחרונות.