ארז צוקרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארז צוקרמן
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1964 (בן 53 בערך)
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1982 – יוני 2007
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

מבצע דין וחשבון

מבצע ענבי זעם
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
עיטורים
צל"ש אלוף  צל"ש אלוף

ארז צוקרמן (נולד ב-1964) היה מפקדה הראשון של יחידת אגוז, ממפקדי שייטת 13 ("הקומנדו הימי") וחטיבת גולני. בתפקידו האחרון בצה"ל, בדרגת תת-אלוף, שימש כמפקד עוצבת נתיב האש, אוגדת מילואים משוריינת בפיקוד הצפון. הוא פיקד על האוגדה שהשתתפה בימיה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה (אוגוסט 2006), והתפטר מספר חודשים לאחר סיומה בשל החלטתו "לקחת אחריות אישית על הכישלון בתפקידו כמפקד האוגדה".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוקרמן נולד בקיבוץ דן, הבכור מבין ארבעה אחים לאם שעלתה מצ'ילה ואב יליד ישראל. למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. מספר חודשים לפני גיוסו נהרג אביו בתאונת דרכים.

מסלול שירותו בשייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוקרמן התגייס לצה"ל בשנת 1982, והחל מסלול לוחם בשייטת 13 של חיל הים. את הטירונות עשה, ככל לוחמי השייטת באותם ימים, בחטיבת הצנחנים, אבל את קורס המ"כים עם לוחמי חטיבת גולני וסיים אותו בהצטיינות[1]. משם המשיך במסלול בשייטת במגמת פשיטה וצלילה. רק 12 מתוך 80 הלוחמים שהתחילו את המסלול, סיימו אותו. בהמשך עבר קורס קציני חי"ר[2]. במהלך השנים ביצע את כל התפקידים הפיקודיים בשייטת, ממפקד צוות לוחמים ועד מפקד היחידה. המבצע הראשון עליו פיקד כמפקד צוות היה מבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון. לאחר שכיהן כמפקד פלגת הפשיטה של השייטת יצא לחופשה של למעלה משנה מהצבא וכשחזר יצא לקורס חובלים, והתקדם במסלול זה עד לפיקוד על ספינת טילים. ב-1993 חזר לשייטת ומונה למפקד פלגת הלוחמים (מפל"ג), בדרגת סגן אלוף. באותה שנה במהלך יומו הראשון של מבצע דין וחשבון הוביל צוקרמן כוח מן השייטת אשר פשט על בסיס מחבלים בטריפולי והרג שישה מחבלים[3]. במהלך שירותו באותן שנים לקח צוקרמן חלק, לצד הפעולות הייעודיות של היחידה בלחימה ימית, בפעולות מיוחדות רבות ברצועת הביטחון, ובהן פעולות רבות במתווה לחימת החי"ר אותן ביצעו הסיירות של חטיבות החי"ר ויחידות מובחרות אחרות[4].

מפקד יחידת "אגוז"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הקמתה של יחידה חדשה במסגרת חטיבת גולני, שיועדה להתמקצע בלוחמת גרילה נגד ארגון חזבאללה ברצועת הביטחון ובדרום לבנון, היה צוקרמן אחד ממגבשי דמותה העתידית. לאור הצלחותיה הרבות של השייטת במשימותיה במהלך הלחימה בלבנון, וחלקו של צוקרמן בכך, מונה על ידי הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק בשנת 1995 למפקדה הראשון של היחידה החדשה שבהקמתה השתתף, היא "יחידת אגוז"[5]. מינויו של איש חיל-הים למפקד יחידה יבשתית לא היה אירוע שכיח, והדבר עומד כעדות לכבוד ולהערכה שרחשו בכירי פיקוד הצפון וצה"ל לאישיותו ופועלו של צוקרמן, שאף הוביל את לוחמי היחידה ברבות מן הפעולות הראשונות שביצעה[6]. על תקופת שירותו ביחידת אגוז עוטר צוקרמן בצל"ש אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין[7]. כן פיקד צוקרמן על היחידה בעת מבצע ענבי זעם, ואף הוביל ארבע פעולות של היחידה בעומק לבנון במהלכו[8].

מפקד שייטת 13 וחטיבת גולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1997 סיים צוקרמן את תפקידו ב"אגוז", וחזר לחיל הים, שם התמנה לסגן מפקד שייטת 13. בשנת 1999 הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד מינוי צוקרמן למפקד השייטת בשל העובדה כי הורה להרוג מחבל כפות בפעולה בעומק שטח לבנון[9]. שופטי בג"ץ פסקו לטובת צוקרמן[10]. באותה שנה מונה למפקד שייטת 13, בדרגת אלוף משנה[11]. בתקופת פיקודו על השייטת שיקם אותה לאחר "אסון השייטת" (ספטמבר 1997), שבו נהרגו 12 לוחמים ובהם חברו מימי תחילת שירותו, סא"ל יוסי קורקין, מפקד פלגת הלוחמים. צוקרמן דחף לשיתופה של השייטת בפעולות בשטחים בשנה הראשונה של הלחימה במסגרת האינתיפאדה השנייה, שינה את מסלול הכשרת הלוחם בשייטת תוך השמת דגש על המסגרת הצוותית ולא על צמד הלוחמים ויזם מבצעים התקפיים בכל גזרות הלחימה היבשתיות של צה"ל[12].

בשנת 2001 סיים את תפקידו כמפקד השייטת, ויצא לתקופת לימודים במכללת הצי האמריקאי (Naval War College) שבניופורט, רוד איילנד. בנוסף ללימודים אלה יש לו תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה. ב-2003 חזר לישראל וקיבל את הפיקוד על חטיבת גולני[13]. בכך היה לאיש חיל הים הראשון שפיקד על חטיבת חי"ר בצה"ל. תחת פיקודו השתתפה החטיבה במבצע קשת בענן[14] ובמבצע ימי תשובה ברצועת עזה[15]. כן לקחה החטיבה בהובלתו חלק בתוכנית ההתנתקות בקיץ 2005[16].

מפקד עוצבת "נתיב האש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005, עם סיום תפקידו כמפקד החטיבה, הועלה צוקרמן לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד עוצבת נתיב האש, אוגדת שריון במילואים הכפופה לפיקוד צפון. צוקרמן, ששירת ופיקד על יחידות חיל הים, חיל רגלים ויחידות מיוחדות בלבד, מונה לתפקיד ללא כל רקע, הכשרה או הסבה לפיקוד על יחידה משוריינת (כדוגמת קורס "הסבה לשריון" או קורס מפקדי אוגדות)[17].

עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 ובמהלכה, לא התכוון המטכ"ל לשתף את העוצבה שבפיקוד צוקרמן בלחימה. בימי הלחימה הראשונים השתתף צוקרמן בדיונים ובתכנונים של כמה ממהלכי הקרבות, והשתתף בהגיית מספר מבצעים מיוחדים, בהם "מבצע חד וחלק", שבמסגרתו פשטו לוחמי סיירת מטכ"ל ושלדג על העיירה בעלבק, בליל 2 באוגוסט. צוקרמן היה מיועד בתחילה לפקד על המבצע המורכב, אולם הוחלט לבסוף להטיל את הפיקוד על קצין אחר, למקרה שאוגדתו של צוקרמן תגויס.

צוקרמן זיהה שהגזרה המזרחית של זירת הפיקוד נותרה ללא פעילות צבאית, והפציר בפיקוד לשלב את אוגדתו במאמץ התקפי בגזרה זו. האוגדה גויסה לבסוף לקראת מבצע "שינוי כיוון 11", שנועד להיות המהלך המכריע של המלחמה (10-12 באוגוסט). האוגדה הועסקה בגזרה המזרחית, במרחב העיירות אל-חיאם ומרג' עיון, במשימה בלתי תלויה במשימותיהן של שלוש האוגדות האחרות שהפעיל הפיקוד במלחמה.

אוגדת המילואים, בפיקודו של צוקרמן, הוטלה לקרבות כאשר כשירות יחידותיה נמוכה עקב מחסור באימונים, כשתרגיל האוגדה האחרון שביצעה נערך בשנת 2001, כאשר היא מיועדת להילחם בגזרת רמת הגולן, וכאשר מפקדה לא הוסמך לפקד על יחידה מסוגה. על לחימתה של האוגדה במלחמה נשמעה ביקורת רבה[18], ואף נכתב תחקיר צה"לי על ידי תא"ל במיל' מאיר גחטן, בעיקר בנוגע להפעלת כוחות באופן שאינו תואם את תורת הלחימה ולשינוי תכוף של התוכניות, לעתים אף לאחר אישורן על ידי הפיקוד. בין השאר, הודח מפקד אחד מגדודי השריון לאחר שסירב לשוב ולהיכנס ללבנון, והוחלף בקודמו בתפקיד.

מנגד הייתה האוגדה הראשונה לפעול במרחב מארג' עיון ואל חיאם, פגעה בכמה עשרות מחבלים והשמידה אמל"ח ותשתיות חזבאללה בגזרתה. בפעולתה הפחיתה האוגדה את היקף הירי על קריית שמונה. שלושה מלוחמי האוגדה נהרגו בקרבות[19]. בסוף המלחמה האוגדה הייתה רצוצה על אף שלא נתקלה באויב משמעותי, והישגיה לא השפיעו על לחימת חזבאללה או על היקף ירי הרקטות על כלל יישובי הצפון במהלך ימי-לחימתה[20]. במאי 2007, כמעט שנה לאחר סוף המלחמה, התפטר צוקרמן מתפקידו כמפקד האוגדה ופרש משירות צבאי[21]. הוא עשה כן לאחר שעבר הסבה לשריון[22] והוביל את תהליך הפקת הלקחים והאימון באוגדה הוא טען כי התכוון להתפטר עם סיום הקרבות לאחר שחש כי נכשל במילוי תפקידו, אולם החליט להמשיך בתפקיד עד שיסתיים תהליך הפקת הלקחים ושיקום האוגדה[23].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חן קוטס-בר,חיבוק של מח"ט, nrg מעריב, 19.08.2005
  2. ^ אמיר אורן, "בארץ הארזים", הארץ, ‏ 12.06.1998.
  3. ^ חן קוטס-בר,חיבוק של מח"ט, nrg מעריב, 19/8/2005
  4. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 142-143.
  5. ^ איתן רבין, צה"ל חשף יחידה שכל יעודה ללחום בחזבאללה, הארץ, 05.12.1996, כפי שהועלה באתר פרש.
  6. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 145, "המבצע נערך ב-19 בספטמבר 1996. כבר בתחילת ההסתננות – כאשר עלו המפקדים לנקוד תצפית על אחד מגושי הסלע העצומים האופייניים לג'בל סוג'וד נתקל הכוח בפיקודו של ארז, במחבלים. במכת האש הראשונה נפגעו כמה מפקדים. הכוח נתפס במצב לא נוח – המפקדים נמצאו לפנים כשהם מנותקים מיתר הלוחמים. ארז התעשת במהירות, הציב חיפוי קטן ויצא מיד למרדף אחר המחבלים שהחלו לברוח באחת מהמחילות החצובות בסבך. בתום המרדף, שעל-פי התיאורים דמה יותר לטיהור תעלת לחימה ביעד מבוצר, חיסל הכוח שני מחבלים".
  7. ^ סא"ל ארז צוקרמן, באתר הגבורה, מתוך אתר הגבורה, "סא"ל ארז צוקרמן שימש כמפקד יחידת אגוז. ב-9 ביולי נערכה פעולת צה"ל בסוג'וד בדרום לבנון. זה היה מבצע לטיהור קני מחבלים, ‬ארז פיקד אישית על הכוח בתצפית המפקדים בשטח שהקים יחד עם סגן צור פרנס ז"ל. נפתחה אש מטווח קצר. צור, שעמד ליד ארז, נהרג. בכל זאת הוא התעשת והוביל את הצוות למרדף באזור מאוד סבוך. הוא, אישית, הרג שם שלושה מחבלים, כיוון שלקצין האחר היה מעצור בנשק. בהיתקלות נהרג גם אחד הלוחמים, זוהר מינץ, ונפצעו עוד כמה לוחמים מהיחידה, ביניהם הרופא."‬ על הפעולות הנועזות באגוז שעליהן פיקד אישית, עם דגש על האירוע בסוג'וד, קיבל ארז צל"ש מאלוף פיקוד הצפון דאז, עמירם לוין".
  8. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמודים 357-358.
  9. ^ עתירה לבג"ץ נגד מינוי מפקד חדש לקומנדו הימי, באתר גלובס, 13 ביוני 1999.
  10. ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2005.
  11. ^ עמוס הראל, לוחם מלידה הארץ, ‏ 11.06.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  12. ^ עמוס הראלמחיר הבחירה של מפקדי השייטת, באתר הארץ, 7 ביולי 2004.
  13. ^ יואב לימור, מה עובר על סיירת מטכ"ל, באתר ynet, 13 ביולי 2007.
  14. ^ פליקס פריש, ‏צה"ל משתלט על רפיח; 17 פלשתינים חמושים נהרגו; מופז: אין הגבלת זמן, באתר גלובס, 18 במאי 2004.
  15. ^ אמיר בוחבוט, הצד האפל של הצלחת צה"ל, אל"מ ארז צוקרמן מספר על מבצע ימי תשובה, nrg מעריב, ‏ 17 באוקטובר 2005.
  16. ^ עמוס הראלקוראים לו "בוגד", אך מ"פ מהגוש מתעקש להשתתף בפינוי, באתר הארץ, 18 ביולי 2005.
  17. ^ עמוס הראלתא"ל ארז צוקרמן פורש מצה"ל: "לוקח אחריות אישית על כישלוני כמפקד במלחמה", באתר הארץ, 31 במאי 2007.
  18. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 198, אורי שגיא: "אם ארז צוקרמן יכול לפקד על אוגדה משוריינת כנראה שהתפקיד הזה איבד כל משמעות".
  19. ^ אמיר בוחבוט, אובדן המוסר של אולמרט, באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2006.
  20. ^ עמוס הראלהכישלון מחלחל, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2006.
  21. ^ מינוי תת-אלוף יעקב ברק למפקד עוצבת "עמוד האש", באתר צה"ל.
  22. ^ עמוס הראלרק עכשיו: מפקד האוגדה במלחמה עובר הסבה לשריון, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007.
  23. ^ מוריה בן-יוסף, הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד, "ישראל דיפנס", 11.07.2011.