ערך מומלץ

שייטת הטרפדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייטת הטרפדות
Isnavtarpd.jpg

Tsqd914.jpg
טרפדות במסדר חזיתי, 1967
אנשי הברזל על ספינות העץ
פרטים
כינוי "השייטת הקטנה", "שייטת 5"
מדינה ישראל
שיוך חיל הים הישראלי
סוג יחידת לחימה ימית
בסיס האם בסיס חיפה
בסיס אילת
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה נובמבר 1949
פירוק היחידה 1969
מלחמות מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה
נתוני היחידה
כוח אדם כ-200 לוחמים וקצינים
ציוד עיקרי ספינות משמר וטרפדות
חימוש – טורפדו, תותחי 40 מ"מ, תותחי 20 מ"מ ומקלעים
פיקוד
דרגת המפקד בחיפה – קצין ים בדרגת סא"ל
באילת – קצין ים בדרגת רס"ן
מפקדים מפקדי הטרפדות – קציני ים בדרגת סרן

שייטת הטרפדות הוא שם כולל למספר יחידות של חיל הים הישראלי שהפעילו ספינות טורפדו. ספינות אלו כונו בחיל הים הישראלי טרפדות או סט"רים. הן היו כלי שיט קטנים ומהירים שקיבלו את שמם מנשק הטורפדו שאותו נשאו. ספינות אלו הופעלו במשך קרוב ל-20 שנה, בשנים 19501969. הטרפדות החליפו את ספינות המשמר שהוצאו מהשירות. הן אורגנו תחילה במסגרת של שייטת: השייטת הקטנה, ואחר כך שייטת 5 ושייטת 15. בהמשך אורגנו הטרפדות בפלגות: פלגה 912, פלגה 914 ופלגה 915. הספינות הוצבו בבסיסי חיל הים בחיפה ובאילת ובהמשך גם בבסיס חיל הים באשדוד.

מומחים ימיים, יוצאי הצי המלכותי הבריטי וצי ארצות הברית, יעצו לראש הממשלה דוד בן-גוריון לרכוש כלי שיט קטנים ומהירים. הטרפדות נרכשו בארצות הברית, בבריטניה ובצרפת והגיעו לישראל החל משנת 1950. בהמשך נרכשו טרפדות גם באיטליה והיוו מרכיב חשוב בסדר הכוחות של חיל הים. הטרפדות פעלו לצד הקורבטות והפריגטות שהיו בשייטת הגדולה, ובהמשך לצד שייטת המשחתות במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, במשימות ביטחון שוטף ובמבצעים חשאיים.

צוותה של טרפדת מנה 12 – 15 איש, ומהירותה המרבית הגיעה לכ-40 קשר (כ-74 קמ"ש).

תוכן עניינים

מסגרת ארגונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאות

השירות הימי, שהפך לימים לחיל הים הישראלי, הוקם במרץ 1948 כחלק מהקמת צה"ל. במהלך התמסדות החיל נדרשו קברניטי המדינה לקבוע את הרכב החיל ואת אופן חימושו. לצורך זה ניסו מפקדי חיל הים ללמוד מניסיונם של ציים גדולים והתייעצו עם מומחים, קצינים יהודיים ששירתו בהצי המלכותי הבריטי ובצי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. אחד מהם, קפטן (דרגה המקבילה לדרגת אלוף משנה) אש לינקולן,[1] יהודי שהיה קצין בצי המלכותי הבריטי במהלך המלחמה, הציע לבנות חיל ים מאוזן שיכלול משחתות, קורבטות, ספינות תותחים, ספינות משמר וספינות טורפדו. קצין יהודי נוסף שסייע בבניית סדר הכוחות היה פול שולמן, ששירת בצי ארצות הברית, ובין אוקטובר 1948 למרץ 1949 כיהן כמפקד חיל הים הישראלי. תוכנית אחרת הוכנה על ידי סא"ל מילר, שהיה מפקד משחתת בצי הבריטי ומנהל בית הספר הימי שליד הטכניון. תוכנית זו הוגשה בינואר 1948 וביססה את הכוח הימי על טרפדות.[2]

האמצעים המועטים שהוקצבו לחיל הים ומגבלות האמברגו שהטיל האו"ם על מכירות ציוד צבאי למזרח התיכון, הכתיבו הקמת כוח ימי שיהיה מבוסס על ספינות קטנות ומהירות. תוכנית זו נראתה כפתרון ראוי וישים, ואפיינה ספינות מהירות חמושות בטורפדו ובתותחים קלים: טורפדו נגד כלי שיט גדולים ותותחים קלים נגד מטוסים וכלי שיט קטנים של האויב, שתופעלנה ככוח עצמאי, או במשולב עם יחידות לחימה גדולות יותר (כמו הפריגטות אח"י מבטח ק-28, אח"י משגב ק-30 ואח"י מזנק ק-32, שהגיעו לארץ בשנים 1949–1952). הכוונה הייתה לכוח תקיפה משולב, שיוכל לתת מענה סביר מול האיומים מצד חיל הים המצרי בדרום וחיל הים הסורי בצפון.

ב-1949 נרכשה הטרפדת הראשונה, שהגיעה לישראל ללא חימוש. הספינה צורפה לשייטת הקטנה,[א] שכללה נחתות ושש ספינות משמר שנרכשו מהבריטים כאשר עזבו את נמל חיפה. בשנים הבאות הופרדו הנחתות מהשייטת הקטנה והופעלו בשייטת נפרדת, היא שייטת הנחתות. ב-1950 נרכשו 12 טרפדות: שמונה ספינות שנבנו במלחמת העולם השנייה נרכשו בבריטניה, וארבע טרפדות חדישות נרכשו בצרפת. ב-1952 הוחלפו שמות השייטות בחיל הים והומרו במספרים. השייטת הקטנה נקראה שייטת 5, וכללה את הטרפדות ואת נחתות המכוניות (נמ"כ), נחתות אלו הוסבו לספינות משמר והופעלו בכנרת.[3]

בסיס השייטת הקטנה היה ליד ממגורות דגון במרכז נמל חיפה. לאחר הגעת הטרפדות התברר שהמקום אינו מתאים לשמש מעגן לכל כלי השיט של השייטת הקטנה, והטרפדות עברו למזרח הנמל, שם היה מאוחר יותר בסיסה של שייטת 5, ליד שובר הגלים הקטן. בשנים שלאחר מכן הוצאו בהדרגה משירות הטרפדת האמריקאית וספינות המשמר, שחלקן הועבר למשטרת החופים. מחצית מהטרפדות הבריטיות הוצאו תוך זמן קצר משירות גם הן, עקב המצב הירוד של גוף הספינות שהיה עשוי מעץ.

ב-1956 נבנו באיטליה שלוש טרפדות חדשות עבור זירת ים סוף.[4] ספינות אלה נבנו באורך 16 מטר בהתאם ליכולת הנשיאה של כלי רכב באותה עת בארץ, כדי לאפשר את העברתן ביבשה מהים התיכון לים סוף. ב-1957 הגיעו הספינות החדשות לאילת והיוו את שייטת 15.[3] ב-1957 הגיעו שלוש טרפדות צרפתיות והוצבו בחיפה. אחת מהן הייתה טרפדת שעברה שיפוץ, שכלל את החלפת מנועי הבנזין במנועי דיזל, ושתיים נוספות שהיו ספינות חדשות, שבבנייתן יושמו לקחים מהפעלת הטרפדות הראשונות. מאותה תקופה מנה סדר הכוחות שש טרפדות צרפתיות, שלוש מהן מצוידות במנועי בנזין ושלוש במנועי דיזל.

ב-1958 הוחלט על סגירת שייטת 5. במקומה הוקמו שלוש פלגות: פלגה 914 ופלגה 915 שהפעילו טרפדות, ופלגה 788 שהפעילה שלושה נמ"כים שהוסבו לספינות משמר (פלגת כנרת). שייטת 15 באילת בוטלה, ובמקומה הוקמה פלגה 912 שבה הוצבו שלוש הטרפדות של הזירה הדרומית.[3] הטרפדות שהיו מוצבות בחיפה העתיקו את מעגנן למערב הנמל, לבסיס נמל חיפה (בנ"ח), לימים בסיס חיפה (ב"ח). פלגה 914, שכללה שלוש טרפדות דיזל, ופלגה 915, שהייתה פלגת מילואים עם טרפדות בנזין, היו יחידה אחת, בפיקוד מפקד פלגה אחד.[5]

לאחר מלחמת ששת הימים התארך גבולה הימי של ישראל והגיע עד מבואות פורט סעיד. בשל כך הוחלט ב-1968 על העברת פלגה 914 לנמל אשדוד. פלגה 915 נותרה בבסיס נמל חיפה. באותה שנה נסגרה פלגה 912 והטרפדות ששירתו בזירת ים סוף הוצאו משירות. שנה לאחר מכן, ב-1969, הוצאו משירות הטרפדות בים התיכון ופלגות 914 ו-915 נסגרו. במקום הטרפדות הוכנסו לשירות סירות סיור מתוצרת "ברטראם" שכונו בחיל הים צרעה, עד הגעת ספינות הדבור בשלהי 1970.[3]

ספינות המשמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות המשמר מדגם HDML
ChanaSeneshcoffintransferredM35.jpg
העברת ארונה של חנה סנש בדרך לקבורה מחדש בהר הרצל, מאח"י מבטח (ק-28) לספינת המשמר אח"י תרצה (מ-35), מרץ 1950
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת משמר
ציוני דרך עיקריים
נתונים כלליים
הדחק 54 טון
אורך 21.95 מטרים
רוחב 4.88 מטרים
שוקע 1.68 מטרים
מהירות 12 קשר (כ-22 קמ"ש)
גודל הצוות 12 איש (2 קצינים ועשרה ימאים)
טווח שיוט 2,000 מייל (כ-3,200 ק"מ) במהירות 10 קשר (18.5 קמ"ש)
צורת הנעה 2 מנועי דיזל
חימוש 2 תותחים 20 מ"מ
2 מקלעים בינוניים

כאמור, שורשי שייטת הטרפדות בחיל הים בשייטת ספינות המשמר (סמ"ר) שהוקמה באוקטובר 1948. אח"י דרור מ-21, אח"י סער מ-23, ואח"י תרצה מ-35, היו ספינות משמר מתוצרת בריטניה מדגם שנקרא HDML (ראשי תיבות של Harbor Defense Motor Launch, סירת מנוע להגנת נמלים). יותר מ-480 ספינות מדגם זה נבנו בימים שלפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. הן נבנו מעץ על ידי מספר רב של מספנות שהתמחו לפני המלחמה בבניית יאכטות. שתי ספינות מדגם זה פעלו בשירות הצי המלכותי בארץ ישראל ועסקו בין השאר באיתור ולכידה של אניות מעפילים.
בעת פינוי הבריטים ב-29 ביוני 1948 נשארו ספינות המשמר בנמל חיפה ואויישו בצוותים של חיל הים. ספינות המשמר קיבלו שמות חדשים "אח"י דרור (מ-21)" ו"אח"י סער (מ-23)" והוכנסו מייד לשירות. ספינת משמר נוספת "אח"י תרצה (מ-35)", נרכשה בקפריסין והוכנסה לשירות באוגוסט 1948.

אח"י פלמ"ח (מ-19) הייתה ספינה גדולה יותר מספינות הHDML, בעלת הדחק של כ-80 טון. מפקדה הראשון היה שלמה אנגל, לימים האלוף שלמה אראל, מפקד חיל הים. ספינה זו הייתה מצוידת באמצעי ניווט פשוטים בלבד: מצפן מגנטי, מפה ומד מהירות ("לוג") שהיה מורכב ממדחף שהשתלשל במים מאחורי הספינה. מהירותה המרבית הייתה כ-13 קשר (כ-24 קמ"ש). במהלך מלחמת העצמאות שימשו סמ"רים להובלת לוחמים למבצעי חבלה בחופי האויב תוך ניצול יתרונם ככלי שיט קטן שקשה לגילוי.[6] במהלך המלחמה הובילו ספינות המשמר לוחמי קומנדו ימי ל"מבצע דוד", טיבוע האנייה איגריס שנרכשה עבור הצי המצרי ועגנה באותה עת בנמל ביירות, ולניתוק מסילת הברזל בין רפיח לאל עריש בצפון סיני. המבצעים בוצעו באבטחת קורבטות של חיל הים.

השייטת - בנובמבר 1949 קובצו ספינות המשמר עם הנחתות, בשמן אז 'פולשות', למסגרת שנקראה "השייטת הקטנה". תוך זמן קצר, עם רכש הטרפדות והגידול בכמות כלי השיט הועברו ה'פולשות לשייטת הנחתות. בנוסף לארבע ספינות המשמר הבריטיות היו בשייטת הקטנה עוד שתי ספינות משמר, ספינת משמר איטלקית שנקראה אח"י הפורצים (מ-17) וספינה נוספת בשם אח"י גליה (מ-31), וגם שתי יאכטות. חלקן הוצאו משירות כעבור זמן קצר. שנת 1951 הייתה שנת שיא במספר כלי השיט ב'שייטת הקטנה' במהלכה הופעלו 13 ספינות משמר וטרפדות.

כעבור מספר שנים, כתוצאה מהצורך לקצץ בתקציב צה"ל וחיל הים וכניסת הטרפדות לשירות, נמסרו ספינות המשמר למשמר החופים של משטרת ישראל. הספינה "מ.ח. פלמ"ח" נטרפה בסערה על סלעי נמל יפו.

ספינות המשמר
תקופת שירות מס' צי ושם הספינה פעילות תמונה
1949 מ-17 אח"י הפורצים ספינת תותחים מדגם Fairmile B. נרכשה באיטליה. נחשבה לספינה המהירה ביותר (20–21 קשר, 37–39 קמ"ש) עד להגעת הטרפדות.
ספינת משמר אח"י הפורצים
30 ביוני 1948 - ראשית שנות ה-50 מ-19 אח"י פלמ"ח יאכטה בת 80 טון, לשעבר אה"מ מורטה (Moretta). הושארה על ידי הבריטים בנמל חיפה. בפיקודו של שלמה אראל הובילה את אליהו ריקה לפעולת החבלה באנייה איגריס בנמל ביירות, מבצע "דוד", וכן את הפושטים לחבלה בפסי הרכבת באזור אל עריש, פעולת "התחלה".[7]
היכטה מורטה שהפכה לספינת המשמר אח"י פלמ"ח מ-19
30 ביוני 1948 - ראשית שנות ה-50 מ-21 אח"י דרור ספינת משמר מדגם HDML. הושארה על ידי הבריטים בנמל חיפה.
ספינת משמר אח"י דרור
30 ביוני 1948 - ראשית שנות ה-50 מ-23 אח"י סער ספינת משמר מדגם HDML. הושארה על ידי הבריטים בנמל חיפה. השתתפה בהובלת הפושטים לחבלה בפסי הרכבת באזור אל עריש, פעולת "התחלה".
ספינות המשמר, ראשונה אח"י סער מ-23 שנייה כנראה אח"י דרור
מ-31 אח"י גליה
ספינת משמר אח"י גליה
אוגוסט 1948 - ראשית שנות ה-50 מ-35 אח"י תרצה ספינת משמר מדגם HDML. נמסרה על ידי הצי הבריטי לחברה אזרחית (חברת האחים סטיל), והופעלה בקו קפריסין-חיפה. תוך זמן קצר נרכשה על ידי ממשלת ישראל וצורפה לסד"כ חיל הים הישראלי. במרץ 1950 העבירה את ארונה של הצנחנית חנה סנש מהפריגטה שהביאה אותו מחו"ל לנמל חיפה.
ספינת משמר אח"י תרצה
אוגוסט 1948 השחף היאכטה "אלבטרוס", מתנת ראש ממשלת איטליה דה גספרי לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון. הובאה על ידי צוות איטלקי בליווי יוחאי בן נון. שימשה כמפקדת שייטת 13 ומאוחר יותר כספינה לאמודאים
היאכטה אלבטרוס
אוגוסט 1949 - 1953 קרוסטלה יאכטה אמריקאית שניתנה במתנה לנשיא חיים ויצמן ונמסרה לחיל הים.[8]
הספינה קרוסטלה בעת הגעתה לחיפה.

הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל שנות הפעלת הטרפדות בחיל הים הישראלי (1950–1969), שירתו בזמנים שונים 18 ספינות טורפדו לפי הפירוט הבא:

  • טרפדת אחת מתוצרת חברת "היגינס תעשיות"(אנ') מארצות הברית.[9]
  • שמונה טרפדות בריטיות מעודפי מלחמת העולם השנייה: ארבע מתוצרת ווספר (Vosper) וארבע מתוצרת בריטיש פאואר בואט (Power Boat)
  • ארבע טרפדות צרפתיות בייצור מיוחד עבור חיל הים הישראלי במספנת מולה (Meulan) בצרפת, כל אחת מונעת בארבעה מנועי בנזין. ספינות אלה כונו "הבנזיניות".
  • שתי טרפדות צרפתיות נוספות מתוצרת מולה, מונעות בשני מנועי דיזל.
  • שלוש טרפדות איטלקיות בייצור מיוחד עבור חיל הים הישראלי במספנת בגלייאטו (Baglietto), מונעות באמצעות שני מנועי בנזין. טרפדות אלה יועדו לזירת ים סוף ולכן הוגבל אורכן ל-16 מטר.
  • טרפדת ט-206 נבנתה עם הנעת בנזין אך הוסבה במולה להנעת דיזל, לאחר שריפה שאירעה בחדר המכונות שלה.

רוב הטרפדות (13 מתוך 18), נרכשו בשנים 19491950 בצרפת ובבריטניה, בעת כהונת מפקד חיל הים אלוף שלמה שמיר. לדבריו, רכש הטרפדות, שהתבסס בעיקרו על עודפי מלחמת העולם השנייה, בוצע בין השאר מטעמים של חולשה שנבעה ממשאבים כלכליים דלים ומאי זמינות רכש חדש. צוותים של חיל הים יצאו ב-1950 לצרפת להתאמן ולהיערך לקראת קליטתן. לטרפדות בים התיכון ניתנו שמות של עופות דורסים, והן החליפו בהדרגה את ספינות המשמר והוסיפו לחיל הים מהירות ועוצמת אש. הטרפדות היו כלי השיט המתקדמים ביותר של חיל הים בתקופת הפריגטות, במחצית הראשונה של שנות ה-50 של המאה ה-20.[3]

הטרפדות לפי דגמים
יצרן טרפדות סוג תחילת בנייה הדחק (טון) אורך (מטר) רוחב (מטר) שוקע (מטר) מהירות צוות טווח שיוט הנעה חימוש ואמצעי גילוי
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
היגינס תעשיות
אח"י נץ ט-15 (ט-200) בנזין 43 21.3 5.79 1.52 40 קשר 16 600 מייל
במהירות של 15 קשר
3 מנועים של פקארד
  • שני צינורות טורפדו
  • שני תותחי אורליקון 20 מ"מ
בריטניהבריטניה  בריטניה
ווספר
  • נשר (ט-201)
  • אח"י עיט (ט-202)
  • אח"י דיה (ט-204)
  • אח"י תנשמת (ט-212)
בנזין 1943 43 22.10 5.79 1.52 40 קשר
(74 קמ"ש)
15 500 מייל (800 ק"מ)
במהירות 15 קשר (28 קמ"ש)
  • 3 מנועים של פאקרד
  • 1,350 כוח סוס
  • 3 מדחפים
  • 2 טורפדות 18 אינץ'
  • 3 תותחים 20 מ"מ
  • ללא מכ"ם
בריטניהבריטניה  בריטניה
פאואר בואוט
  • אח"י איה (ט-203)[ב]
  • אח"י שלדג (ט-209)[ג]
  • אח"י לילית (ט-210)
  • אח"י ינשוף (ט-211) [ד]
בנזין 1943 43 22.10 5.79 1.52 40 קשר
(74 קמ"ש)
15 500 מייל (800 ק"מ)
במהירות 15 קשר (28 קמ"ש)
3 מנועים של פאקרד, 1,350 כוח סוס
3 מדחפים
  • 2 טורפדות 18 אינץ'
  • 3 תותחים 20 מ"מ או תותח 57 מ"מ ושני תותחים 20 מ"מ
  • ללא מכ"ם
צרפתצרפת  צרפת
מולה
  • אחי" בז (ט-205)
  • אח"י תחמס (ט-206)[ה]
  • אח"י פרס (ט-207)
  • אח"י יסעור (ט-208)
בנזין 1950 44 (ריק)
62 (מעמס מלא)
26.5 6.31 1.52 40 קשר
(78 קמ"ש)
15 965 ק"מ
במהירות 29 קשר (53 קמ"ש)
4 מנועי יונקרס יומו
  • 2 צינורות טורפדו
  • 3 תותחים 20 מ"מ
  • מכ"ם דקא 2
צרפתצרפת  צרפת
מולה
  • אח"י איה (ט-203)[ו]
  • אח"י דיה (ט-204)[ז]
דיזל 1956 44 (ריק)
62 (מעמס מלא)
26.5 6.31 1.52 38 קשר
(70 קמ"ש)
15 965 ק"מ
במהירות 29 קשר (53 קמ"ש)
2 מנועי נפייר דלטיק
2 מדחפים
  • 2 צינורות טורפדו
  • תותח 40 מ"מ
  • תותח 20 מ"מ
  • 2 מקלעים 0.5 אינץ'
  • מכ"ם קלווין יוז
איטליהאיטליה  איטליה
בגלייטו
  • אח"י אופיר (ט-150)
  • אח"י שבא (ט-151)
  • אח"י תרשיש (ט-152)
בנזין 1955  ? 16 5 1.20 40 קשר
(74 קמ"ש)
12 800 ק"מ 2 מנועים פקארד 71
2 מדחפים
  • 2 טורפדו
  • תותח 40 מ"מ
  • תותח 20 מ"מ או 2 תותחי 20 מ"מ
  • 2 מקלעי 0.5 אינץ'
  • מכ"ם דקא

טרפדות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון על סיפון הטרפדת הראשונה אח"י נץ.

הטרפדת ראשונה, אח"י נץ ט-15, שסימונה הוסב לט-200, נרכשה בארצות הברית ב-1949 והגיעה לארץ עם שלטים ברוסית שהעידו כי במקור הייתה מתוכננת להימסר לברית המועצות במסגרת הסכם השאל-החכר, שבמסגרתו בין השאר נבנו – בעיקר בארצות הברית – עשרות ספינות טורפדו עבור הרוסים (לקראת סיום המלחמה והפסקת השיירות למורמנסק, חלק מספינות אלה נשארו בבריטניה ונקלטו בחיל הים הבריטי).[10]

הטרפדת נבנתה על ידי חברת היגינס על פי תוכניות בסיסיות של חברת ווספר הבריטית. טרפדת זו התאפיינה במבנה גשר, שקעים ומגרעות בסיפון החרטום שאפשרו ירי טורפדו קדימה, שהיה אופייני לספינות טורפדו בריטיות (בספינות הבריטיות, השקעים היו מעוגלים, בספינות היגנס – כנראה לצורך פשטות היצור – השקעים התאפיינו בקווים ישרים). מאידך, השינויים שביצעו האמריקאים, כגון הזזת מבנה גשר לעמדה קדמית יחסית לשאר ספינות הטורפדו (מדגמי ווספר, אלקו, פאואר בואוט), אפשרו התקנת שני צריחי מקלעים עגולים משני צדי הגשר ומעט מאחוריו, דבר שאפיין את התכנון הבסיסי המקורי של ספינות מתוצרת היגינס.

ההנעה הייתה באמצעות שלושה מנועי בנזין אמריקאים מתוצרת פקארד, שהניעו שלושה מדחפים. מאפיין נוסף לספינה שייחד טרפדות אמריקאיות היו ששת המפלטים בדף הירכתיים (כמו בטרפדת-109[11] של סגן ג'ון פיצג'רלד קנדי, לימים נשיא ארצות הברית), שאפשרו הפניית גזי הפליטה אל מתחת לקו המים לצורך הפלגה שקטה.

בדומה לספינות שהגיעו לארץ כעודפי מלחמה, גם ט-200 הגיעה ללא חימוש, ובשלב מאוחר יותר חומשה בשני צינורות טורפדו ושני תותחי אורליקון 20 מ"מ.

טרפדת נוספת שנרכשה בארצות הברית יצאה תחילה לקובה ומשם הפליגה ב-12 באוגוסט 1948 כשהיא נגררת אחרי אניית משא. ב-5 בינואר 1949 היא נקלעה לסערה ליד חוף סיציליה וטבעה.[12]

היו דיווחים לפיהם טרפדת גרמנית נרכשה עבור חיל הים על ידי רב החובל זאב הים, אך היא טבעה בדרכה לארץ.

הטרפדות הבריטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמונה טרפדות מעודפי מלחמת העולם השנייה נרכשו בבריטניה. אורכן היה כ-22 מטר (דומה לאורכה של ספינת הבט"ש דבורה סימן 1). הספינות נבנו על ידי שני יצרנים: ווספר ובריטיש פאואר בואט.[13] שמותיהן היו: אח"י נשר (ט-201), אח"י עיט (ט-202), אח"י איה (ט-203), אח"י דיה (ט-204), אח"י שלדג (ט-209), אח"י לילית (ט-210), אח"י ינשוף (ט-211) ואח"י תנשמת (ט-212).

גופי הספינות נשמרו בבריכות בוץ מיום הוצאת הספינות הבריטיות משירות בצי הבריטי ועד מכירתן לישראל, שיטה שהייתה מקובלת להאטת תהליך התיישנות וריקבון העץ.[14] עם הוצאתן משימור, הותקנו בהן מנועי בנזין אמריקאיים חדשים מתוצרת פקארד. [15] מערכת הנעה זו, שהייתה בטרפדות בריטיות מסוג זה בתקופת מלחמת העולם השנייה, צברה ניסיון תפעולי רב[ח] והייתה אמינה, לעומת הכשירות הטכנית הנמוכה של הספינות הצרפתיות בשנת פעילותן הראשונה. בסוף שנת 1951 הספינות היחידות שניתן היה לצאת עימן לים היו הטרפדות וספינות המשמר הבריטיות.[16]

עם זאת, אף על פי שמנועי הטרפדות הבריטיות היו טובים ומערכת ההנעה שלהן, שהייתה בת שלושה מדחפים, הייתה איכותית, גוף העץ של הספינות היה בתהליך ריקבון.[ט] ט-209 טבעה במהלך הפלגה והאחרות הוצאו משירות מוקדם מהצפוי. עד מערכת סיני באוקטובר 1956 מרביתן הוצאו מהשירות. לקראת המערכה ביצעה שייטת 5 מטווחים על טרפדת בריטית שיצאה משימוש.

טרפדות מתוצרת "ווספר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנון המקורי של הטרפדות מתוצרת ווספר התבסס על סירות שירות מהירות למטוסי ים וסירות מרוץ מהירות שחברת ווספר התמחתה בבנייתן בתקופה שבין מלחמות העולם. החברה ייצרה סירות מרוץ שוברות שיאים כמו הבלו בירד K4, שהגיעה למהירות 228 קמ"ש באוגוסט 1939.[17]

התכנון של ווספר התבסס על גוף גלישה עם מדרגה בגחון (Stepped Hall), לצורך הקטנת ההתנגדות והעלאת המהירות המרבית. ערב המלחמה העדיפה האדמירליות הבריטית את תכנון ספינות הטורפדו של חברת בריטיש פאואר בואוט, אך מנהלי חברת ווספר לחצו על האדמירליות לרכוש טרפדות מתוצרתה ואפילו לקבלן ללא תמורה. חברת ווספר הצליחה לקבל הזמנה לסדרה ראשונה של ספינות טורפדו, שהיו באורך 68 רגל (כ-21 מטר), ועם הזמן הוארכו הספינות לאורך של 72 רגל (כ-22 מטר). משיקולים של חוזק מבנה ופשטות הייצור ויתרו מהנדסי ווספר על המדרגה בגחון והעדיפו גוף קונבנציונלי. ערב המלחמה היו הטרפדות מתוצרת ווספר מצוידות במנועי בנזין מתוצרת איטליה מדגם איסוטה פרשיני (Isotta Fraschini), שהפיקו כ-1,500 כוח סוס והיו בעלי יחס כוח/משקל מהטובים ביותר. כאשר נכנסה איטליה למלחמה לצד גרמניה פסקה אספקת המנועים האיטלקיים. ווספר נאלצה לצייד את סדרות ההמשך במנועים בריטים, חלשים יותר, תוך ירידה משמעותית בביצועים. רק עם הגעת מנועי פקארד האמריקאיים (1,350 כ"ס), נבנו סדרות נוספות של טרפדות מהירות יותר. טרפדות ווספר ששירתו בחיל הים היו באורך 72.5 רגל והונעו כאמור על ידי שלושה מנועי בנזין מתוצרת פקארד. כל מנוע הניע מדחף אחד. הפיקוד על המנועים התבצע באמצעות מצערות שנשלטו ישירות מגשר הפיקוד.

טרפדות מתוצרת "בריטיש פאואר בואוט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד חברת פאואר בואוט, יוברט סקוט-פיין (Hubert Scott-Paine), החל את דרכו בבניית סירות מרוץ בעלות גוף גלישה עם מִנְשָׁק זָוִיתִי,[18] Hard Chine[י] וספינות מהירות להצלת טייסים. מכיוון שלא היו כאמור בבריטניה מנועי בנזין חזקים מספיק, הוא העביר את דגם PT-9 שייצר, בהשקעה פרטית, לארצות הברית במטרה לצייד אותו במנועי "פאקרד". שנים מאוחר יותר, שימש דגם זה כבסיס לסדרת ספינות הטורפדו מתוצרת אלקו האמריקאית.

האדמירליות הבריטית העדיפה בתחילה את הספינות מתוצרת פאואר בואט. לקראת סוף המלחמה חברת פאואר בואט יצרה ספינות תותחים/טורפדו מהירות שהתאפיינו חיצונית במבנה גשר בצורת "גב לוויתן" שנמשך לאורך הסיפון האחורי. לחלק מאותן ספינות קוצר המבנה האחורי על מנת לאפשר התקנת תותחים בירכתיים. הספינות שהגיעו לחיל הים הישראלי היו מדגם זה.

טרפדות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדות המוקדמות
תקופת שרות מס צי ושם הספינה פעילות תמונה
טרפדת אמריקאית תוצרת היגינס
מבט מלמעלה על הטרפדת הראשונה אח"י נץ ט-15 לפני הרכבת חימוש.
יולי 1950 ט-15/
ט-200 אח"י נץ
הטרפדת הראשונה אח"י נץ (ט-200) תוצרת חברת היגינס ארצות הברית על רקע שובר הגלים בנמל חיפה, 1953.
טרפדות בריטיות תוצרת ווספר-תורניקרופט
ט-201 אח"י נשר
טרפדת בריטית תוצרת חברת ווספר-תורניקרופט.
ט-202 אח"י עייט
ט-204 אח"י דיה טרפדת זאת הובאה מאנגליה למספנות מולאן על מנת שתיבדק על ידי מהנדסי מולאן, למציאת פתרון לבעיית התחפרות החרטום בטרפדות הצרפתיות במהירות מעל 15 קשר
טרפדת חיל הים ט-204 תוצרת חברת ווספר-תורניקרופט.
ט-212 אח"י תנשמת
טרפדות בריטיות תוצרת פאואר בואוט
ט-203 אח"י איה
ט-209 אח"י שלדג , הגיעה לארץ בגרירה מאנגליה, כשהיא מצוידת בתותח 6 פאונד (57 מ"מ)
טרפדת ט-209 נושאית תותח 57 מ"מ
ט-210 אח"י לילית
טרפדת חיל הים ט-210 תוצרת פאואר בואוט.
ט-211 אח"י ינשוף הגיעה לארץ עם תותח 6 פאונד (57 מ"מ) בחרטום
טרפדת תוצרת בריטית, אח"י ינשוף (ט-211)

הטרפדות הצרפתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדת ט-207 בעת ההפלגה הראשונה ליציאה לתעלת למאנש.

בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 לא הייתה מדינה שהסכימה למכור לישראל נשק חדש. ההתקשרות בצרפת הייתה עם מספנה בכפר מולה על נהר הסן, 40 ק"מ צפונית לפריז. המספנה הייתה למעשה נגריה גדולה שהתמחתה בבניית יאכטות, שקודם לכן לא תכננה ובנתה ספינות טורפדו ועל כן הייתה פטורה ממגבלות.[19] ממספנה זו הוזמנו ארבע טרפדות מונעות בבנזין: אח"י בז (ט-205), אח"י תחמס (ט-206), אח"י פרס (ט-207), ואח"י יסעור (ט-208). טרפדות אלו היו הזמנה ראשונה של חיל הים של כלים חדשים ובכך הקדים החיל את כלל צה"ל שהסתפק באותה עת בהצטיידות מעודפי מלחמת העולם השנייה.[3]

הטרפדות הצרפתיות היו גדולות יותר מהבריטיות. אורכן היה 26.52 מטרים, ב-4.32 מטרים יותר מאשר הטרפדות הבריטיות. משקלן הריק היה כ-44 טונה ועם חימוש ודלק הגיע ל-62 טונות.[20] תכנון הטרפדות התבסס על קווי הגוף של סירת מנוע מהירה מדגם HSL (אנגלית- High Speed Launch), מתוצרת חברת בריטיש פאואר בואוט, שנועדה להצלת טייסים שנטשו את מטוסם לים. לחיל הים הישראלי לא היה ניסיון בתכנון כלי שיט והצרפתים ביצעו את התכנון המפורט של הספינות, אם כי גם במספנת מולה היה חוסר ניסיון בתחום זה. תכנון הטרפדות התבסס גם על קווי גוף של הטרפדת הבריטית מתוצרת פאואר בואוט שהייתה קצרה יותר.[21]

הספינה שנבנתה במספנה הצרפתית הייתה עם מערכת הנעה מורכבת ומסובכת שכללה ארבעה מנועי בנזין מדגם יונקרס יומו 210 (Junkers Jumo 210). מנועים אלה היו מנועים אוויריים מתוצרת גרמניה שהוסבו להנעה ימית, הסבה שכללה את הפיכת המנוע ב-180 מעלות. בדגם האווירי המקורי גל המדחף נמצא בחלק העליון של המנוע, אך לצורך השימוש הימי צריך היה להפוך את המנוע כך שציר המדחף יצא מתחת למנוע. שינויים משמעותיים אחרים היו שינוי והסבת מערכת השמן והתקנת מערכת קירור כפולה עם מי ים שציננו את מי הקירור של המנוע (שבמקור היה עם קירור נוזלי).[22] זוג מנועים שולבו לציר מדחף אחד באמצעות תיבת תשלובת.[י"א] הפיקוד על המנועים היה בלתי ישיר באמצעות טלגרף לחדר המכונות לעומת הספינות הבריטיות הישנות יותר שבהן הייתה שליטה ישירה על המנועים מהגשר. מספנת מולה ניצלה הזדמנות לבחון מקרוב את "ט-209" מתוצרת פאואר בואוט שהובאה למספנה הצרפתית ערב הפלגתה לארץ בגרירה ולבצע מספר שיפורים בתכנון הטרפדות שבנתה.

כל מערכת ההנעה שכללה את המנוע, התשלובת וציר המדף (ה-Drive Train) הייתה חייבת להיות באותו קו – In Line. יציאה של אחד הרכיבים מהקו עקב גמישות גוף הספינה או סיבות אחרות היוותה בעיה רצינית. שקיעת המנועים בספינה יצרה בעיה חמורה ביותר בספינות הבנזין גם בגלל השילוב.[י"ב] מערכת הנעה זאת גרמה לבעיות תפעול ותחזוקה קשות עד כי בתקופה הראשונה לשירות הטרפדות הצרפתיות הן לא היו כשירות כלל למבצעים ורוב פעילות הבט"ש התבצעה באמצעות הטרפדות הבריטיות וספינות המשמר הבריטיות הישנות – ה"אם אלים" – שהושארו בארץ על ידי הבריטים.[23] ההנעה באמצעות דלק בנזין במספר אוקטן גבוה הגבירה את הסיכון לטרפדת בקרב בגלל פוטנציאל השריפה הגבוה. יציאה עם ספינת טורפדו מונעת בנזין לים הייתה מסוכנת. למשימות מבצעיות ארוכות טווח נשאו הספינות "בידונים" – מיכלי גומי מתנפחים בנפח כשני 2 מ"ק כל אחד, שהיו שואבים לתוכם בנזין "כחול-היי אוקטן" (בנזין באוקטן גבוה שהתאים למנועי מטוסים). כל יציאה לים הייתה במוכנות מלאה לקרב.[24]

בעת שצוות מספנת חיל הים ניסה לרתך על הסיפון הטרפדת ט-206 תושבות למכלי דלק חיצוניים אירע פיצוץ של אדי הבנזין שבהם היו רוויים מכלי הדלק הריקים של הספינה. בפיצוץ שאירע נפגע אחד הפועלים והספינה ניזוקה קשה. היא הוחזרה למספנת מולה בצרפת לשיפוץ, במהלכו הוחלט על החלפת מערכת ההנעה לדיזל: במקום ארבעת מנועי הבנזין הותקנו בה שני מנועי דיזל נפייר דלטיק חדשניים שהפיקו כ-2,500 כ"ס כ"א. לאור הצלחת ההחלפה הוזמנו שתי טרפדות נוספות עם מנועי דיזל. ט-206 שבה ארצה ב-1957.[25] בשלושת טרפדות המונעות בבנזין הנותרות החליפה מספנת חיל הים את מנועי היומו הגרמניים במנועי פאקרד אמריקאיים, שגם הם הונעו בבנזין אוקטן גבוה.

הסדרה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפדת ט-204 בהפלגת הצדעה ליד ראש הכרמל

על בסיס הניסיון שהצטבר בשדרוג שנעשה לט-206 ולאור העובדה שהטרפדות הבריטיות החלו לצאת משימוש עקב התיישנות הגוף, הוחלט במפקדת חיל הים לצאת לרכש נוסף של טרפדות. ב-1956, לאחר מבצע קדש ובשל השחיקה בסד"כ הטרפדות הוזמנה סדרה שנייה שכללה שתי ספינות טורפדו במספנת מולה בצרפת. הספינות החדשות קיבלו את השמות ומספרי הדופן של טרפדות בריטיות שיצאו מהשירות: אח"י איה (ט-203) ואח"י דיה (ט-204).[י"ג] כעת, עם ניסיון שנצבר במשך יותר מחמש שנים בתפעול טרפדות דרש חיל הים שיפורים בספינות החדשות לעומת הסדרה הראשונה.

הספינות צוידו בשני במנועי דיזל מדגם נפייר דלטיק, במקום ארבעת מנועי הבנזין, שהניעו את הספינות למהירות של כ-38 קשר (כ-70 קמ"ש). העוצמה הרבה של המנועים וזוג המדחפים הגדולים יחסית לממדי הספינה העניקו לה יכולת תמרון מעולה ומהירות מבצעית קבועה של 27 קשר (כ-50 קמ"ש). למפקד הספינה לא הייתה שליטה ישירה במנועים והפקודות מן הגשר הועברו אל המכונאים בחדר המכונות באמצעות טלגרף. רעש המנועים היה מחריש אוזניים, רמקולים בקושי נשמעו, והתקשורת בין המפקד לצוות על הסיפון נעשתה בסימנים מוסכמים של תנועות ידיים וצפצופי צופר. כך גם נקבעו סימני ידיים ודגלים לתקשורת בין הספינות.

ספינות הבנזין הגיעו למהירות של 40 קשר ויותר. בתלות בתצורות החימוש בעת נשיאת הטורפדו המשקל גרם להורדת מהירות, המהירות המרבית השתנתה בין הספינות, כאשר המונעות בבנזין היו בדרך כלל יותר מהירות. לדוגמה, ט-205 בפיקודו של מיכה רם, מדדה פעם 42 קשר (קרוב ל-78 קמ"ש).[26] 27 קשר הייתה המהירות הגבוהה הקבועה בפלגה מעורבת בנזין ודיזל.

מתחת לסיפון הותקן מרכז ידיעות קרב (מי"ק), דבר שאפשר להקטין את הגשר הסגור. במי"ק הותקנו צג מכ"ם ושולחן מי"ק. כאב טיפוס לשינויים שנדרשו השתמשו המספנה הצרפתית וחיל הים בט-206 שהוחזרה לתיקון לאחר תאונת התחזוקה שתוארה לעיל.

האמינות הטכנית של כלי השיט ומערכות ההנעה הייתה נמוכה ביחס לנדרש לפי העומס התפעולי. האמינות הטכנית שגדלה במשך הזמן אפשרה ביצוע הפלגות ארוכות טווח עד להרקליון שבכרתים ובחזרה.[27] על כך כתב אלי רהב, סגן מפקד פלגת סט"רים בשנת 1967 (לימים תת אלוף וראש מספן הים): "...עם כל הקשיים ...אני זוכר את התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים בה יצאנו לסיורים לילה אחר לילה והטרפדות היו כמעט ללא תקלות. ... אנו המפקדים קיבלנו כמובן מאליו את המאמצים של צוותי התחזוקה, ואם לא דפקנו את הספינה ברציף, הספינות עבדו. אף פעם לא מאוחר להגיד תודה לאנשי התחזוקה."[28]

רשימת הטרפדות הצרפתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדות המתקדמות
תקופת שרות מס צי ושם הספינה פעילות תמונה
טרפדות בנזין צרפתיות תוצרת מאולן
ט-205 אח"י בז
טרפדת חיל הים ט-205 תוצרת מאולן צרפת מברכת את המשחתות בטקס הגעתן לנמל חיפה, 20 יוני 1956.
ט-206 אח"י תחמס נשרפה בנמל ונשלחה לצרפת להסבה למנועי דיזל. פעולת פורט סעיד במלחמת ששת הימים
טרפדת חיל הים ט-206 תוצרת מאולן בצרפת, לאחר שיפוץ והתקנת מנועי דיזל, נושאת תותח בופורס 40 מ"מ בחרטום.
ט-207 אח"י פרס פעולת פורט סעיד במלחמת ששת הימים
טרפדת ט-207 נושאית סירות קאיק של שייטת 13.
ט-208 אח"י יסעור
אח"י יסעור בטקס קבלת פני הצוללת אח"י תנין 16 ינואר 1958.
טרפדות דיזל צרפתיות תוצרת מאולן
ט-203 אח"י איה פעולת פורט סעיד במלחמת ששת הימים, תקרית ליברטי, קרב רומני
טרפדת ט-203 עם תותח 40 מ"מ בחרטום, 1958.
ט-204 אח"י דיה תקרית ליברטי, קרב רומני
טרפדת ט-204 בהפלגת הצדעה ליד ראש הכרמל.
ט-206 אח"י תחמס לאחר הסבה למנועי דיזל. עם טורפדו בנמל חיפה
טרפדת ט-206 בעגינה ליד שובר הגלים בנמל חיפה חמושה בטורפדות.

טרפדות בים סוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1955, לאחר רכש המשחתות ואישור בניית שלוש טרפדות בצרפת, במסגרת דיון על הפרעות המצרים לשיט במצרי טירן, אמר הרמטכ"ל משה דיין "פתרנו את בעיית הים התיכון אך אין לנו שום אחיזה בים סוף, מה אפשר לעשות בנושא זה?". במפקדת חיל הים נערכו להקמת כוח לחימה במפרץ אילת. באותו הזמן התבסס קשר טוב עם האיטלקים בעזרת הנספחים הימיים אל"ם שלמה אראל וקודמו בתפקיד צבי קינן. הוקם צוות לאפיון שכלל גם את ראש מחלקת תכנון במטכ"ל, אל"ם עודד מסר. בחיל הים ביקשו לרכוש ארבע אניות. אילוצים כלכליים הגבילו את תוכנית הרכש לטרפדות. מצרי טירן היו חסומים באותה עת לשיט לאילת. לפיכך, אילוצים לוגיסטיים, כמו הצורך להוביל את הספינות ביבשה לאילת, הגבילו את אורך הספינה ל-16 מטר. לאחר אישור שר הביטחון הוזמנו שלוש טרפדות ממספנת בגלייטו באיטליה, על בסיס גוף הטרפדות האיטלקיות המהירות עם שני מנועי פקארד 71 בהספק 1,300 כ"ס כל אחד. שר הביטחון, דוד בן-גוריון, אישר בניית מזח לספינות חיל הים בנמל אילת.[29]

היחידה באילת הוגדרה כשייטת 15 ואוישה בלוחמי שייטת 5. מפקדה הראשון היה סא"ל יעקב עציון, שסיים תפקיד מפקד שייטת 13, לסגנו נתמנה עזרא קדם ("כריש"). למפקד הקולט את הבנייה באיטליה נתמנה זאב אלמוג (אברוצקי). מפקד טרפדת נוסף, משה טבק, היה אחראי לנושא העברת הטרפדות ביבשה.

ההתארגנות לקליטת הטרפדות באילת החלה ב-20 ביוני 1956, בדיוק ביום שבו הגיעו המשחתות לנמל חיפה. כלי השיט הגיעו לישראל על גבי אניית סוחר בתחילת 1957, מיד לאחר מבצע קדש. שמותיהם: אח"י אופיר ט-150, אח"י שבא ט-151 ואח"י תרשיש ט-152. על מנת להביא טרפדות למפרץ אילת תוכננה העברה ברכבת עד באר שבע ומשם על נושאי טנקים מיוחדים נגררים במשאיות, תוך התמודדות עם העיקולים של מעלה עקרבים בדרך לאילת. אשר על כן, נבדקו הדרכים ואמצעי השינוע הזמינים.

אורכן הקצר של הספינות יצר קשיים בשיט במזג אוויר סוער ובמצבי ים קשים בים סוף. הן לא הצליחו לרכב על שני גלים שבאו מול החרטום אלא היו נופלות מגל אחד ומתחפרות בגל הבא.[30] בעיה נוספת התעוררה כשהספינות לא הצליחו לעלות למצב גלישה, אף על פי שהיו קלות וצוידו במנועי פקארד חזקים. בדיקה מדוקדקת של הספינות העלתה כי בספינות הורכבי כבלי נחושת כבדים שיעודם להקטין את החתימה המגנטית כנגד מוקשים מגנטיים. לאחר הורדת כבלי הנחושת הצליחו הספינות להגיע למהירות מעל 40 קשר, ללא טורפדו. חימוש הספינות בטורפדו הוריד את מהירות הטרפדות. הספינות הפליגו רוב הזמן כשהן חמושות בתותחים בלבד. לקראת מלחמת ששת הימים חומשו בטורפדו והתכוננו לקבל את פני המשחתות המצריות.

בטרפדות הותקנו שני מנועי פקארד מהירים. בשונה מהמקובל בכלי השיט בעלי שני מדחפים, שבהם בתנועה קדימה מסתובב המדחף הימני ימינה והשמאלי שמאלה, שני המדחפים הסתובבו ימינה. לדבר היה השפעה מועטה בתמרון הספינה בנמל. כדי לאפשר טווח פעולה גדול, הורכב מדחף מרכזי שהונע במנוע קטן מתוצרת גריי מרין, שהיה חסכוני בדלק. המנוע איפשר טווח של 500 מייל ימי (כ-926 ק"מ), במהירות שבעה קשרים. בניסיון שנרכש בשנה הראשונה הסתבר שהסידור אינו שימושי מכיוון שהמדחף יצר חיכוך שפגם במהירות הגבוהה והמערכת להנעה איטית הוסרה מהספינות.

הספינות בים האדום
תקופת שרות מס צי ושם הספינה פעילות תמונה
1957 - 1970 ט-150 אח"י אופיר כיבוש שארם א-שייח במלחמת ששת הימים
הטרפדת בפיקודו של טבק ט 150 כבר באילת עדיין לא הורכבו בה תותח החרטום, 1957.
1957 - 1970 ט-151 אח"י שבא כיבוש שארם א-שייח במלחמת ששת הימים
טרפדת ט-151 עוקבת אחרי הספינה המובילה במימי מפרץ אילת 1963.
1957 - 1970 ט-152 אח"י תרשיש כיבוש שארם א-שייח במלחמת ששת הימים
טרפדת אח"י תרשיש (ט-152) על רקע חוף סיני.

מערכות לחימה וציוד ייעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורפדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טורפדו
נתיב הטורפדו, הנשק הקלסי של הטרפדות, בדרכו אל המטרה בירי אימונים

הטורפדו הוא טיל תת-מימי המונע במדחף, אשר נורה מצינור משגר באמצעות לחץ אוויר ועושה דרכו אל המטרה כשהוא שקוע לחלוטין במים. הטורפדות היו מצוידים במערכת גירוסקופית ששמרה על כיוון הירי ומערכת הידרוסטטית ששמרה על העומק. הטורפדו באותה תקופה, בניגוד לטורפדו המודרני, לא היה מצויד במערכת הנחייה כלשהי. על מנת להעלות את סיכויי פגיעה במטרה היו הטרפדות היו מסתערות לעבר כלי השיט של האויב, לעתים מכיוונים שונים בו זמנית, ומתפרסות במעין מניפה על מנת להבטיח פגיעה באניית המטרה. במהלך תקרית ליברטי שיגרו טרפדות ישראליות חמישה טורפדות מטווח קצר, אך רק אחד, ששוגר מהטרפדת ט-203, פגע.

נשקן של הטרפדות מול כלי שיט גדולים היה טורפדו אווירי גרמני בקוטר 18 אינץ' (458 מ"מ), מעודפי מלחמת העולם השנייה, שהוסב לירי ימי ונרכשו בצרפת ביחד עם הטרפדות הצרפתיות. הטורפדות נורו מצינורות שיגור שהיו בשני צדי הסיפון. בשלב מאוחר יותר הותקנו מטילי צד, קלים יותר, במקום צינורות השיגור. בה בעת שודרג הטורפדו ל-21 אינץ' דגם 8, כמו אלה של הצוללות. הטרפדות יכלו לשאת שניים עד ארבעה טורפדות כל אחת. כך הן חומשו במלחמת ששת הימים על מנת לקדם משחתות מצריות תוקפות. בדרך כלל הפליגו הטרפדות כספינות תותחים, ללא טורפדו.

תותח אורליקון 20 מ"מ בחרטום מופעל על ידי שני אנשים בירי לילה
התותח הכבד של הטרפדות, בופורס 40 מ"מ

תותחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה הספינות היו חמושות בשניים-שלושה תותחי אורליקון 20 מ"מ, ומקלעי M2 בראונינג 0.5 אינץ', ללא בקרת אש מרכזית וללא מערכת קשר בין מוצבי הנשק והגשר. מיקום התותחים ומספרם השתנו בהתאם להתפתחות תורת הלחימה והצרכים המבצעיים. כבר בתחילת שירותן של הטרפדות בחיל ברור היה כי לתותח 20 מ"מ אין כוח השמדה מספיק להטבעת כלי שיט בגודל דומה. במטווח בראשית 1956 הוכח כי "...בקליעים מתותחי ה-20 מ"מ ניקבו את ספינת המטרה אולם פגז אחד של תותח 6 ליטראות (57 מ"מ) השמיד את המטרה..."[32]

שתיים מהספינות, מתוצרת פאואר בואט הבריטית, הגיעו לארץ מצוידות בתותחי 6 פאונד (57 מ"מ). ב-1954 הוחלט על פעולת תגמול נגד הסורים. שני תותחי ה-57 מ"מ הורדו מהטרפדות והותקנו על ספינות המשמר של יחידת כנרת, פלגה 788. התותחים ירו במהלך הפעולה כ-100 פגזים ופגעו קשה במוצבים הסוריים. בגמר הפעולה הוחזרו התותחים לטרפדות.[33] תותחים אלה הוכיחו עצמם בפעילות מבצעית ובמטווחים בהשמדת מטרות ושימשו תמריץ להתקנת תותחי 40 מ"מ בטרפדות בסדרה השנייה.

טרפדות הבנזין הצרפתיות (ט-205, ט-207, ט-208), הפליגו בתצורת חימוש אשר כללה שלושה תותחי אורליקון 20 מ"מ, אחד בחרטום ושניים בירכתיים, וזוג צינורות להטלת טורפדו במרכז הספינה, מאחורי הגשר.[34]

שינוי ההנעה למנועי דיזל כלל גם התקנת שני גנרטורים טובים. בספינות הצרפתיות מהסדרה השנייה, ט-203, ט-204 וט-206 ששופצה, הותקן תותח בופורס 40 מ"מ חשמלי בחרטום ותותח אורליקון 20 מ"מ במרכז הספינה, מאחורי הגשר. התברר כי משקל התותח בחרטום הקשה על כניסת הספינות למצב של גלישה ועקב כך ירדה מהירותן המרבית באופן משמעותי. לשיפור המצב הועבר תותח ה-40 מ"מ אל מאחורי הגשר ובחרטום הספינה הותקן תותח אורליקון. גם מיקום נשיאת הטורפדות שונה מהירכתיים למרכז הספינה. הצינורות ששימשו להחזקת הטורפדו, ששקלו למעלה מטון כל אחד, הוחלפו במטילי צד קלים יותר. זו הייתה תצורת החימוש של ספינות הדיזל במלחמת ששת הימים.

תצורת החימוש המשופרת בוצעה גם בטרפדות של פלגה 912 באילת, שם תותח בופורס 40 מ"מ הוכיח עצמו בתקרית שאירעה עם מוצבי חוף סעודיים בתחילת 1957. מאוחר יותר הוברר כי מאחר שהטרפדות שהוצבו בים סוף קטנות מדי, כאשר הן חמושות בתותח 40 מ"מ הן אינן מגיעות למהירות הנדרשת ולמגינת לב התותחנים הוחלף תותח ה-40 מ"מ בתותח אורליקון 20 מ"מ.

חימוש נגד צוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדות הוכשרו לשאת פצצות עומק דגם 5, שהיו קטנות יותר מהרגילות. לספינות לא היה סונאר ולכן הפעלתן במשימת גילוי צוללות הייתה אמורה להיעשות בהכוונה מכלי שיט אחר אל המטרה. פצצות העומק אפשרו תקיפה מיידית בגילוי פריסקופ הצוללת בעין או במכ"ם.

הובלת לוחמים ואמצעי קומנדו ימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפדות חיל הים השתתפו במגוון משימות פשיטה מהים. לשם כך הוכשרו לשאת ולהשיק סירות גומי. בטרפדת אחת ניתן היה לשאת כוח לחימה יבשתי, בסדר גודל של מחלקה. כמו כן בוצעו התקנות לתובלת ציוד הלחימה הייעודי של כוחות קומנדו ימי. לצורך כך הוסרו מוצבי תותחים וטורפדו, על מנת לפנות מקום למנוף כנפיים. מנוף הכנפיים, שהונע על ידי מנועים חשמליים, תוכנן על ידי אמנון סלעי מענף הנדסה ימית והותקן בדרך כלל על ט-206 שהייתה בעלת מבנה חזק יותר מאשר של טרפדות הדיזל מסדרת היצור השנייה (ט-203 וט-204). הנפת כלי השיט המיוחדים של שייטת 13 דרשה מיומנות רבה ועבודת ימאות זריזה מכל המשתתפים. תגובה נכונה למצב הרוח והגלים הייתה קריטית להצלחה.

גנ"ק – גילוי ניווט וקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדות הראשונות הפליגו ללא מכ"ם ועשו שימוש באמצעי ניווט פשוטים – מצפן מגנטי ומפה ימית. רק ט-209 הגיעה עם מכ"ם. מאוחר יותר הותקנו מכשירי מכ"ם בשאר הטרפדות. המכ"ם של טרפדות הבנזין היה מתוצרת חברת דקה. תמונת הצג הייתה צמודה לחרטום והמטרות עליו זזו עם שינוי בקורס הספינה. צג המכ"ם היה מלא בהפרעות מרכז.

טרפדות הדיזל, שהייתה להן יכולת חשמלית משופרת, צוידו במצפן גירוסקופ, מד מהירות חשמלי בתחתית ומכ"ם מתוצרת קלווין יוז, מיוצב גירוסקופ. תמונת המכ"ם ממכ"ם הקלווין יוז הייתה עדיפה משמעותית על פני זו שנתקבלה ממכ"ם הדקה הבלתי מיוצב של ספינות הבנזין. כמו כן הותקן בטרפדות הדיזל חדר מי"ק עם שולחן תנועה העוקב אחרי התמונה המקומית. המערכת החשמלית הטובה שלהן אפשרה גם מערכת קשר אמינה יותר.

הפעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדות היוו מרכיב חשוב בכוח הימי של חיל הים הישראלי. בתקופת הפריגטות בחיל הים (1956-1950), הטרפדות תרגלו לחימה עצמאית והופעלו בנפרד, תוך ניצול יתרונן ככלי קטן ומהיר. לאחר שספינות הפיקוד צוידו במכ"ם הצליחו הטרפדות להגיע לרמה טובה של שליטה בכוח. עם העמקת המקצועיות בחיל הים לאחר הגעת המשחתות ב-1956, פותחה טקטיקת קרב שבה פועל כוח משימה משולב של משחתות וטרפדות, לצד שיפור בלחימה עצמאית. הטרפדות הפליגו עד אזור יוון והשתלבו באימונים כלל חיליים. על מנת להתגבר על מגבלות הטווח בשהייה ממושכת בים, הטרפדות נגררו על ידי המשחתות. טרפדות עם מנועי דיזל אף יכלו לבצע תדלוק ממשחתות או מאניות. כמו כן עסקו באימוני נחיתה של צנחנים וקומנדו ימי באמצעות סירות גומי. בתכונותיהן הייחודיות השלימו הטרפדות את יכולת המשחתות.[3]

תקיפות בטורפדו נעשו בניהול טרפדת מפקד הפלגה. הטרפדות היו מסתערות לעבר כלי השיט של האויב ומתפרסות במעין מניפה, כדי לפגוע בטורפדו גם אם תשנה המטרה את הקורס באופן פתאומי.

הצטיידות המצרים במשחתות חמושות במערכות תותחים מוכוונת מכ"ם העמידה את הטרפדות בנחיתות. בניגוד לים סוף, בים התיכון אין איים או מפרצונים שבהם הטרפדות יכלו להיערך למארבים. הן תורגלו והופעלו גם כספינות תותחים ללא טורפדו, אך המשיכו להיקרא טרפדות.

מעגנים ותחזוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס נמל חיפה דצמבר 1967, פלגת הטרפדות 914 צוללת ונחתת עוגנים ליד שובר הגלים. ספינת סער ראשונה אח"י מבטח, עוברת מחוץ למעגן, דצמבר 1967

בתחילת הדרך הייתה כוונה להציב את שייטת ספינות המשמר בנמל יפו. מיקומו אפשר כניסה טובה יותר לכלי שיט מאשר בנמל תל אביב. בדרום הנמל נבנה מבדוק יבש להספנת כלי שיט קטנים. עם קבלת השליטה על נמל חיפה, ב-30 ביוני 1948, הוברר כי המקום עדיף לאין ערוך על נמל יפו. עוד בטרם סיום הבנייה נזנח נמל יפו, שייטת ספינות המשמר נשארה בנמל חיפה וההשקעה ירדה לטמיון. בסיסן של ספינות המשמר היה במערב הנמל, ליד ממגורות דגון שנבנו מאוחר יותר. ספינות המשמר עגנו לעתים בנמל יפו בהתאם לצרכים המבצעיים. עם הגעת הטרפדות היה צורך במקום עגינה גדול יותר. בספטמבר 1951 הועברו הטרפדות לשובר הגלים הקטן במזרח הנמל. העגינה התבצעה עם קשירת החרטום למצופי היקשרות וקשירת הירכתיים לשובר הגלים המזרחי. האזור נקרא בסיס שייטת 5. המבנים שעל שובר הגלים והאנייה אח"י אילת (א-16) שימשו את לוחמי שייטת 5 כמחסנים, משרדים וחדר אוכל. לינת הצוותים נעשתה בספינות.

במאי 1958 הפכה שייטת 5 לבסיס נמל חיפה (בנ"ח). יחידת הטרפדות אורגנה בשתי פלגות בפיקוד מפקד אחד, מפל"ג 915/914: הפלגה הסדירה נקראה פלגה 914 ופלגת המילואים – 915. עם הקמת בסיס חיל הים במערב הנמל, הטרפדות העתיקו את מעגנן לשובר הגלים הגדול בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20.[35] בשובר הגלים הגדול נקשרו הטרפדות באותה שיטה שהייתה נהוגה במעגן במזרח הנמל, דהיינו עם חרטום אל מצופים וירכתיים למזחים קטנים. להספנת הכלים חיל הים הפעיל במערב הנמל ממשה בעגלות שירדו למים ומשכו את הספינות אל החוף. הממשה פעל במקום שנים רבות ושימש גם להספנת ספינות הדיג, עד שלקראת קליטת ספינות סער הוחלף בממשה חשמלי מודרני (סינקרוליפט).

בנוסף בנמל האזרחי של אילת הוכן לטרפדות מעגן בצד הצפוני המוגן מסערות. לקראת הגעת הטרפדות כבר היו במקום שלושה מצופי עגינה לקשירת החרטום ושלושה גשרונים לקשירת הירכתיים. כחלק מההיערכות בנמל אילת, נבנה בקצהו הצפוני של הנמל ממשה להספנת הטרפדות, אשר שימש גם כלי שיט אחרים.

במלחמת סיני ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיני

בתקופת מבצע סיני מנתה השייטת שש טרפדות – שלוש צרפתיות ושלוש בריטיות. ערב המערכה, בעת העברת מטוסי קרב מצרפת לחיל האוויר הישראלי, התפרסו הטרפדות עד כרתים בכוננות חילוץ טייסים וצוותי אוויר.

ב-31 באוקטובר 1956, לפנות בוקר, הופגז בסיס שייטת 5 על ידי המשחתת המצרית איברהים אל-אוול, כאשר הטרפדות נמצאו בתוך הבסיס במזרח נמל חיפה. לא נגרם נזק. הטרפדות שהוזנקו לא הצליחו להגיע לקרב עם המשחתת המצרית כתוצאה מעיכוב רב בפתיחת שרשרת המצופים שהגנה על הנמל. עקב כך הן לא השתתפו בקרב הימי שבו נלכדה המשחתת המצרית.

בים סוף עדיין לא היו טרפדות בעת מבצע סיני. נמ"כים משייטת הנחתות העבירו דלק ואספקה לחטיבה 9 בעת שנעה דרומה במזרח סיני, והנחיתו כוחות שסייעו בכיבוש שארם א-שייח' והאי טיראן.

חילוץ יהודי פורט סעיד - מיד לאחר סיום מלחמת סיני, בימים 14–18 בנובמבר 1956, נערך מבצע תושיה לחילוץ יהודים מפורט סעיד מחשש לנקמה. במבצע נטלו חלק שתי סירות דיג מגויסות באבטחת טרפדת של חיל הים. שני הסד"גים חדרו לנמל שהיה נתון לכיבוש אנגלו-צרפתי לאחר מבצע מוסקטר וחילצו למעלה ממאה יהודים. סא"ל נפתלי רוזן, מפקד שייטת 5, פיקד על הכוח הימי. אריה (לובה) אליאב ושלמה הלל נמנו עם הכוח היבשתי שחדר לעיר והכין את היהודים לפינוי.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1957, לאחר מבצע סיני, הגיעו שלוש הטרפדות האיטלקיות לאילת. לקראת פינוי צה"ל מחצי האי סיני במרץ 1957, חיל הים חיפש נתיב שיט בין האי סנפיר והחוף הסעודי במטרה למצוא מעבר חלופי למצרי טיראן שהיו עתידים לחזור לשליטה מצרית. הפריגטה מזנק ק-32 וטרפדת נשלחו לביצוע המשימה. הפריגטה עגנה במזרח האי סנפיר והטרפדת בפיקודו של משה טבק ביצעה במהירות איטית בדיקת נתיב שיט, סמוך לחוף הסעודי שבו הייתה סוללת תותחים 25 ליטראות. בתום הסיור באזור השוניות, כשהותנעו המנועים הראשיים בטרפדת להגברת המהירות, נשמעו פיצוצים מהמנועים ("בק פיירים"). הסעודים, שככל הנראה סברו שיורים עליהם, החלו לירות אש תותחים לעבר הטרפדת. נפילות הפגזים היו קרובות. הטרפדת השיבה אש מתותח 40 מ"מ שפגע באחת העמדות. מספר סעודים נהרגו. לא היו נפגעים לצה"ל.[36] זו הייתה תקרית האש הראשונה שבה השתתפו טרפדות, ותותח ה-40 מ"מ הוכיח את יעילותו.

פלגות הטרפדות ביצעו סיורים לאורך חופי הארץ להגנת גבולה הימי של המדינה. כמו כן הן ביצעו הפלגות לקיום נוכחות בנתיבי השיט עד הים האגאי. יתרונן ככלי שיט קטן ומהיר בא לידי ביטוי בסיורים לאיסוף מידע בקרבת חופי האויב.[3]

קליטת סטי"לים בצי המצרי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 ואחר כך בצי הסורי, הפכה את המשחתות לכלים מסורבלים ופגיעים. בהתאם לתורת הלחימה שפותחה בחיל הים, בעת היתקלות בסטי"לים, שטילי ה-SS-N-2 סטיקס שלהם היו מיועדים לפגוע בכלי שיט גדולים, היה על הטרפדות להסתער לעבר הסטי"לים ולכפות עליהם קרב תותחים מטווח קצר, והמשחתות היו צריכות להתרחק מטווח הטילים. טקטיקת קרב זו יושמה בפעולת פורט סעיד במלחמת ששת הימים ובקרב רומני.[3]

במלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים
טרפדת ט-206 בפריסה ליד הרציף הצבאי בנמל חיפה בעת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים, יוני 1967.

במלחמת ששת הימים לחיל הים הישראלי היו תשע טרפדות: שש בפלגה 914–915 בים בתיכון – שלוש טרפדות דיזל ושלוש טרפדות בנזין מתוצרת צרפת, ובים סוף שלוש טרפדות איטלקיות בפלגה 912.

מבין הטרפדות בים התיכון, ט-205 בהנעת בנזין הייתה בשיפוץ כללי ולא השתתפה בפעילות. משימתה העיקרית של הפלגה הייתה לתקוף בטורפדו את המשחתות המצריות שעלולות היו להפגיז את החוף הישראלי. מצב הנחיתות הקרבית של חיל הים הישראלי מול הצי המצרי היה אמור להתאזן בהפעלת מטוסי קרב של חיל האוויר. במשך תקופת ההמתנה עברו הטרפדות סדרת אימונים מואצת, שכללה שיט במבנים צמודים בלילה וביום וירי תותחים. כאשר פרצה המלחמה היה הכוח מוכן ומאומן.

זירת הים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון חילוץ טייס מהים, 5 ביוני 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ הקרבות, בבוקר יום 5 ביוני, הוטלה על הטרפדות משימה ראשונה: לחלץ טייס שנטש את מטוסו מעל לים מול חוף עזה. כוח בפיקודו של סרן אלי רהב, שכלל את הטרפדות ט-204 בפיקוד קרן גיל וט-207 בפיקוד אריה רונה, סרק את הים והתקרב לחוף, אך הטייס מרדכי לבון נאסף על ידי סירה לשבי המצרי. הטרפדות נראו היטב מהחוף בים השקט וספגו ירי תותחים משם, אבל הנפילות לא סיכנו אותן. הן התרחקו ומאוחר יותר הוחזרו צפונה.

לחימה בפורט סעיד, ליל 5–6 ביוני 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פעולת פורט סעיד (1967)

ב-5 ביוני אחר הצהריים הצטרפו חמש טרפדות לכוח בפיקודו של אל"מ בנימין תלם שכלל את המשחתת אח"י יפו (ק-42) בפיקוד סא"ל יצחק קט ועליה לוחמי שייטת 13 בפיקודו של רס"ן זאב אלמוג, בדרכו לפעולת פורט סעיד. תוך כדי התארגנות הכוח ליד אשדוד הוחזרו שתי ספינות לחיפה. שלוש הנותרות בפיקוד המפל"ג סא"ל משה אורן נשארו עם המשחתת.

במהלך התנועה לכיוון פורט סעיד, לאור מידע מודיעיני על צוללת מצרית בדרכה לפורט סעיד, החליט אל"מ תלם על פיצול כוח הטרפדות. את ט-206 בפיקוד רפי אפל הורה להצמיד לירכתי המשחתת אח"י יפו (ק-42) ומפקד הפלגה אורן נשאר עם שתי טרפדות. ספינת הפיקוד הייתה ט-203 בפיקוד רמי רפאלי וט-207 בפיקוד אריה רונה. בכוח הטרפדות היה תותח בופורס 40 מ"מ אחד וארבעה תותחי אורליקון 20 מ"מ.

לוחמי הקומנדו הימי חדרו לנמל פורט סעיד במטרה לחבל בכלי שיט מלחמתיים, אולם אלה לא היו שם. בעת המתנת הכוח הימי ללוחמי הקומנדו הימי, תקפו שתי הטרפדות שני סטי"לים מצריים מדגם אוסה שנעו בקרבת הנמל. מפקד הכוח בנימין תלם, שידע כי ספינות האוסה קיבלו הוראה להיכנס לנמל וגם קיבל דיווח מטרפדת ט-207 שהיא "קצרה בדלק",[37] הורה לטרפדות שלא לרדוף אחריהן ולמעשה הקרב הופסק לאחר הפתיחה באש. הספינות המצריות נכנסו לפורט סעיד מבלי להשיב אש לטרפדות.

אבטחה בגזרה הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג הטרפדות בפיקוד סגן המפל"ג אלי רהב, שהוחזרו מאשדוד לחיפה – ט-204 בפיקוד גיל קרן וט-208 בפיקוד חיים גבע - קיבלו בחצות הלילה משימה חדשה. לצאת צפונה כדי לשמש אבטחה לכוחות שייטת 13 שפעלו נגד הנמלים בחוף הסורי. הטרפדות יצאו צפונה והגיעו למפגש עם אח"י נגה (ק-22) בשעה 07:55 הבוקר. הספינות נשארו בקרבת אח"י נגה עד שהתקבלה הוראה לכל הכוחות בגזרה הסורית לחזור לנמל.

תקיפת האנייה ליברטי, 8 ביוני 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקרית ליברטי
השחקן דני קיי מתקבל לביקור על הטרפדת ט-203, מצדיע מפקדה סרן רפי רז בחוף סא"ל משה אורן מפקד הפלגה, 4 ביולי 1967.

אירוע משמעותי בזירה הימית היה תקרית ליברטי, שבה תקפה ישראל אניית ביון אמריקאית, עקב טעות בזיהוי. שלש טרפדות בפיקוד המפל"ג משה אורן לקחו חלק בתקרית, שהתרחשה ביום השלישי של המלחמה. בליל 7/8 ביוני הפגיזה משחתת מצרית כוח טנקים בפיקוד ישראל גרנית באזור רומאני. בלא קשר אירעו התפוצציות באזור חוף אל עריש. מסקנת הפיקוד הייתה שהמצרים מפגיזים מהים וחיל הים נדרש להגיב. הטרפדות ט-204 בפיקוד קרן גיל, ט-203 בפיקוד רמי רפאלי וט-206 בפיקוד רפי אפל נשלחו נגד המשחתת המצרית.

כתוצאה מסדרת טעויות של האנייה האמריקאית והכוחות הישראליים נוצרה טעות בזיהוי. אניית הביון האמריקאית הותקפה על ידי מטוסים וטרפדות שאף ירו לעברה טורפדות. מפקד האנייה מנע את טביעתה בכך שסגר את הדלתות האטומות בין המדורים, אך תוך כך גרם למותם של אנשי צוות נוספים. בתקרית נהרגו 34 מלחים וקצינים אמריקאים ונפצעו 172.

כשהובררה זהות האניה הציעו הטרפדות עזרה אך מפקד הליברטי מק-גונגל דחה אותה.

זירת ים סוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

היערכות למניעת התקפה מהים על אילת, ליל 5–6 ביוני 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המלחמה הגיע לחיל הים מידע ששתי משחתות ושש טרפדות מצריות מפליגות צפונה במטרה לתקוף את אילת. כוח ימי בפיקודו של אל"ם אברהם בוצר, שכלל שלוש טרפדות מפלגה 912 בפיקודו של חיים אברבנאל, סירת ברטראם חמושה במקלעים, שתי סירות נפץ וסירות מרוץ מגויסות, נערך למארב מדרום לאילת, באזור ג'זירת פרעון (אי האלמוגים). סירות המרוץ המגויסות נועדו לבצע התקפת דמה על הכוח המצרי לקראת תקיפתן על ידי הטרפדות וסירות הנפץ. ברם, הכוח המצרי נסוג לאחר שהגיע לאזור דהב בדרום מפרץ אילת, לפני שהתפתח קרב.

כיבוש שארם א-שייח', 7 ביוני 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביוני הוחלט על כיבוש שארם א-שייח'. התוכנית הייתה להצניח כוח צנחנים שישתלט על המקום. על חיל הים הוטל לסייע לכיבוש בהנחתת טנקים והובלת אספקה בנחתות בליווי הטרפדות. שלוש הטרפדות שהמתינו בצפון מפרץ אילת במארב למשחתות מצריות, החליפו חימוש: הטורפדות הוסרו והן נעשו ספינות תותחים.

לאחר שהתקבלו ידיעות על נסיגת הצבא המצרי בסיני הוקדם הביצוע ל-7 ביוני. בשעה 07:01 יצא מאילת כוח שכלל ארבעה נמ"כים שנשאו ארבעה טנקים מסוג AMX-13 וג'יפ, בליווי שלוש טרפדות, סירת ברטראם והגוררת המגויסת "צאלה" כספינת הפיקוד וכוננות לגרירה. כאשר הכוח הגיע למחצית הדרך הגיעה הודעה כי מתנהלת לחימה במצרי טיראן. מפקד הכוח אברהם בוצר עבר לטרפדת תרשיש ונע במהירות למצרי טיראן. בטרפדת "שבא", ארעה תקלה במנוע שהאטה את מהירותה והיא נותרה מאחור עם הנחתות.

בשעה 09:00 נתקבלה הודעה שהצניחה תתקיים בשעה 12:30. בוצר החליט להגיע למפרץ שארם א-שייח' עם שתי טרפדות במקביל לצניחה ולסייע בכיבוש המקום. באותה עת לא היה ברור האם עמדת התותחים המצרים בראס נצראני, שחלשה על מצרי טיראן, מאוישת. כאשר הגיעו לטווח התותחים מראס נצראני התברר כי היו עזובים. הטרפדות עברו במצרי טיראן, הגיעו בשעה 11:30 למפרץ שארם א-שייח' שננטש על ידי המצרים והשתלטו עליו.[38] בשעה 12:12 הניפו לוחמי הטרפדות את דגל ישראל על בניין בית החולים של כוחות האו"ם בשארם א-שייח'. כתוצאה מכך בוטלה הצניחה ובשעה 14:00 נחתו הצנחנים במסוקים והשלימו את כיבוש האזור.

אחר הצהריים התגלו על ידי הטרפדות מדרום לשארם א-שייח' שתי ספינות דיג שנעצרו רק לאחר ירי לפני החרטום. הסירות לא היו חמושות אך נשאו בתוכן 33 לוחמי קומנדו מצרים עם נשק וציוד מחלקתי, שהונחתו על האי טיראן ערב המלחמה. השבויים נמסרו לכוח היבשתי והספינות נקשרו לרציף. בשעה 17:00 הגיע כוח הנחיתה והנחית את הטנקים בחוף המפרץ. למחרת נכנסה הגוררת "צאלה", שהביאה כ-60 חביות דלק לטרפדות.[39]

עם כיבוש שארם א-שייח' הוסר הסגר הימי על אילת שהיווה עילה מרכזית לפרוץ מלחמת ששת הימים.

במלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות הטרפדת ט-204 לאחר קרב רומני, שהתרחש לאחר הפסקת האש, 12 ביולי 1967.
בציור טרפדת במארב למחבלים בקרבת ראש הנקרה. התרשמות האמן ג'קי כהן מט-203 ומפקדה דוד ניצן באירוע חסימת סירת מחבלים שאירע ב-3 בנובמבר 1969.

מלחמת ההתשה החלה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ב-11 ביוני 1967 והסתיימה ב-8 באוגוסט 1970.[40] הטרפדות נטלו חלק במלחמה זו במשך כשנתיים וחצי, עד שלהי 1969.

קרב רומני, 11 ביולי 1967

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב רומני (קרב ימי)

חודש לאחר מלחמת ששת הימים התחולל מול חופי צפון סיני קרב ימי – קרב רומני. שתי טרפדות מצריות מדגם P-183 חדרו מזרחה למימי צפון מערב סיני שהיו בשליטה ישראלית. באזור סיירו המשחתת אח"י אילת, בפיקוד סא"ל יצחק שושן, ושתי טרפדות בפיקוד סרן אלי רהב, סגן מפקד פלגה 914 - ט-203 בפיקוד רפי רז וט-204 בפיקוד גיל קרן. בקרב שהתפתח טובעו באש תותחים שתי הטרפדות המצריות. אחת על ידי המשחתת אילת, והשנייה על ידי הטרפדות הישראליות. לצוות המשחתת שמונה פצועים קל מפגיעת רסיסים.

סיורים במפרץ סואץ, יולי-נובמבר 1967 - כתוצאה ממלחמת ששת הימים התארך גבולה הימי של ישראל בזירת ים סוף וכלל את חופי מזרח ודרום חצי האי סיני ומפרץ סואץ. זירת העימות העיקרית בים הועתקה ממבואות אילת למפרץ סואץ ולאזור דרום סיני שחלש על הכניסות למפרץ אילת ולמפרץ סואץ.
טרפדות מפלגה 912 ונחתת בפיקוד יוסף הררי ("צוץ"), ביצעו סיורי הפגנת נוכחות לאור היום במפרץ סואץ. תותחי חוף מצריים ירו לעתים לעבר ספינות אלה, ללא נפגעים.

חילוץ נפגעי אח"י אילת, 30-21 באוקטובר 1967

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיבוע המשחתת אילת

ב-21 באוקטובר 1967 הוטבעה המשחתת אח"י אילת בקרבת פורט סעיד על ידי סטי"לים מצריים. הטרפדות הוזעקו מבסיס אשדוד לחלץ את הנפגעים. הספינה הראשונה שהגיעה למקום הייתה ט-206 בפיקודו של רפי אפל. נוכחותה הייתה חיונית לתיאום מסוקי הפינוי ואיסוף ההרוגים.[41] למחרת יצא לאזור הטיבוע זוג טרפדות אחר בפיקוד סרן אלי רהב. הטרפדות שהו בשטח לאיסוף גופות עד גמר הטיפול במשחתת הטבועה ופיצוצה על מנת למנוע ניסיונות מצריים לאיסוף ממצאים.

לכידת סירת מחבלים, 3 בנובמבר 1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 התברר כי מחבלים מלבנון מעבירים בדרך הים חומרי חבלה לשטח ישראל. ב-3 בנובמבר 1969 הייתה הטרפדת ט-203 בפיקודו של סגן דוד ניצן בסיור בט"ש מול חוף ראש הנקרה. במהלך הלילה התגלתה מטרה קטנה וחשוכה חודרת את הגבול מצפון לדרום. הטרפדת החלה במרדף ופתחה באש לעבר המטרה שניסתה להימלט. לבסוף המטרה נעצרה. הייתה זו סירה של ארגון הפתח ועליה ארבעה מחבלים וחומרי חבלה.[42] זו הייתה סירת המחבלים הראשונה שנתפסה על ידי חיל הים.

מעבר לבסיס אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה ממלחמת ששת הימים התארך גבולה הימי של מדינת ישראל פי חמישה וכלל גם את חצי האי סיני. הצורך במעגן דרומי בזירת הים התיכון לפעילות בגזרה המצרית עלה כבר במערכת סיני ב-1956, אולם הגיע למימוש רק ב-1967, לאחר שב-1965 נחנך נמל אשדוד.

ביוני 1967 פקדו הטרפדות את נמל אשדוד לתדלוק והמשיכו בכך גם לאחר מלחמת ששת הימים. הצורך בסיורים קבועים במימי רצועת עזה וצפון סיני האיץ הקמת בסיס ימי באשדוד. באוגוסט 1968 נחנך בסיס חיל הים באשדוד עם פלגה טכנית ובית מלאכה לתחזוקת טרפדות.[43] בסיס אשדוד שימש נמל יציאה לסיורי הטרפדות בצפון סיני. תחילת הברחות אמצעי לחימה ופעילי טרור מלבנון לחופי ישראל באותה תקופה, הביאה להחזרת חלק מהטרפדות לבסיס חיפה, לסיורים בגבול הצפוני.

סיום פעילות הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרפדות היו מוגבלות בשהייה בים, דבר שמנע את שילובן במשימות ממושכות עם המשחתות שהיו בחיל הים. ב-1960 חיל הים חיפש אחר טרפדות חדשות. הטרפדת הגרמנית מדגם יגואר נמצאה עדיפה מכל שאר החלופות במהירות, בכושר שהייה בים ובטווח הפלגה. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הצי המצרי היה בתהליך בהצטיידות מואץ של כלים מכל הסוגים, לרבות סטי"לים סובייטיים. המשחתות המיושנות של חיל הים הישראלי נחשפו לאיום טילי ים-ים ללא מענה. הצטיידות האויב נועדה, בין היתר, לפתח יכולת הסגר ימי על ישראל. בסוף 1962 עובדו התוכניות הראשונות לפיתוח מערכת אלקטרונית להנחייה ולביות עבור הגבריאל (טיל). באותה עת הגיע חיל הים למסקנה כי ספינת תותחים וטילים היא התחליף המיטבי למשחתת ולטרפדת גם יחד.[44] גוף ספינת היגואר שימש בהמשך כבסיס לבניית הסטי"לים (ספינות סער).

סיום תפקיד הטרפדות נראה באופק כבר בשנת 1963, כאשר מפקד חיל הים, האלוף יוחאי בן-נון, הציג למטה הכללי את סדר הכוחות העתידי של החיל, שהתקבל אחר כך כתוכנית ספינות סער, והודיע שהטרפדות והמשחתות מיועדות להשבתה.

ב-1968 הוצאו משירות הטרפדות האיטלקיות בזירת ים סוף, שהתקשו לתפקד בתנאי הים במפרץ סואץ, שהיה לאחר מלחמת ששת הימים גזרת הסיור העיקרית בזירה הדרומית. לקראת סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 החליפו ספינות הטילים את הטרפדות ואת המשחתות בים התיכון ככלי לחימה עיקרי. בתפקידי הביטחון השוטף הוחלפו הטרפדות על ידי ספינות הדבור. בסוף 1969 הוצאו הטרפדות בים התיכון משירות. השמות פלגה 914 ופלגה 915 הועברו בשנות ה-70 של המאה ה-20 לפלגות הדבורים: פלגה 914 בבסיס חיפה ופלגה 915 בזירת ים סוף.[3]

טרפדות שהוצאו משירות שימשו בדרך כלל כמטרות במטווחי ים. ט-204 שימשה כמודל לאימוני שייטת 13 בתרגול הצמדת והפעלת מוקשים, לדימוי ספינות הטילים מסדרת קומאר, לקראת מבצע אסקורט בספטמבר 1969.[45] טרפדת אחרת, ט-203, הושטה בניהוג מרחוק ושימשה כמטרה לירי טילי גבריאל לקראת הכרזתם כמבצעיים. כתוצאה מהירי האמור, התפרקה טרפדת העץ לגורמים ולא נשאר ממנה דבר.[46]

תפקיד נוסף ואחרון לפלגת הטרפדות היה הכנסה לפעילות מבצעית של הספינות מדגם "דבור" החדשות, שהחלו להגיע בספטמבר 1970. לקראת הגעת הדבורים הראשונים מפקד בסיס אשדוד, סא"ל מיכאל ברקאי, הטיל על רס"ן רפי רז להקים את קורס מפקדי דבורים הראשון. חלקו המעשי של הקורס נערך על ה"יתושים" (ספינות משמר אמריקאיות קטנות), בים המלח ועל הטרפדות שעדיין היו בכושר שיט באשדוד.

הטרפדות שירתו בחיל הים הישראלי במשך 20 שנה, בין השנים 1950 עד 1969. תרומתן למילוי משימות החיל ולהתפתחותו הייתה רבה. לטרפדות היה תפקיד חשוב בעיצוב חיל הים לאורך הדורות, הרבה מעבר לתקופת שירותן בפועל: בפיתוח ואפיון כלי שיט קטנים, בבניית תורת הלחימה ובפעילות מבצעית.[47] הטרפדות תרמו רבות לפיתוח תורת ההפעלה והלחימה, הן של הסטי"לים והן של הדבורים.

מפקדים ואנשי צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונים לשבח

  • סרן יעקב ניצן, וסגן יהודה סמברג - עיטור המופת הוענק לסרן יעקב ניצן ולסגן יהודה סמברג על אומץ לב בטיפול בחדירת מים לחדר המכונות של טרפדת ט-203 בים סוער ועל הצלחתם למנוע טביעת הטרפדת ב-24 נובמבר 1960.[48]
  • רב"ט אלי רגב - על פעולתו הכפולה ככוון וטען בתותח אורליקון בטרפדת ט-203 בקרב רומני הועלה רב"ט אליהו הוניגספלד לדרגת סמל וקיבל ציון לשבח ממפקד חיל הים.[49]
  • סמ"ר יגאל כפרי.- על אומץ לב בטיפול בחדירת מים לחדר המכונות של טרפדת ט-203 בים סוער ועל הצלחתו למנוע טביעת הטרפדת ב-24 נובמבר 1960,ציון לשבח ממפקד חיל הים האלוף יוחאי בן-נון.
אנשי הברזל בספינות העץ, רשימה חלקית
שם תפקידים תקופה הערות
חיים אברבנאל מפקד ט-203, מפל"ג 912. 1966/7 במלחמת ששת הימים.
משה אורון מפקד ט-204. 1967
יגאל אורן קצין תיקונים בפלגות 912 ו-914 1967-1963 במלחמת ששת הימים
משה אורן מפל"ג 914. 1966/7 במלחמת ששת הימים.
זאב אלמוג (אברוצקי) מפקד ט-207 וטרפדת בפלגה 912. 1956-1955 קליטת הטרפדות באיטליה.
זאב אלמוג מפקד ט-208, ט-204. 1967 לימים אלוף, מפקד חיל הים בשנים 1979–1985.
רפי אפל מפקד ט-206 1967 באיסוף צוות המשחתת אח"י אילת.
אברהם ארז ("זיס") מפקד טרפדת, מפקד פלגה 912. 1955, 1963/4
אברהם אשור מפקד טרפדת בפלגה 912. 1965-1964
שלמה אראל מפקד אח"י פלמ"ח, מפקד השייטת הקטנה. 1950-1949 לימים אלוף, מפקד חיל הים בשנים 1966–1968.
אברהם בכר מפקד ט-206 1965 1966
גדי בן זאב מפקד ט-206. 1964-6
ברוך ברושי ט-200 1956-1954 מערכת סיני.
חיים גבע מפקד ט-207, ט-208 1966/7 במלחמת ששת הימים.
מיכאל גל מפקד טרפדת בשייטת 5. 1954
גדעון גלובוס מפקד טרפדת בשייטת 5, ק. אג"ם באילת, סגן מפל"ג 914. 1966-1954
אלכס דרורי מפקד ט-203. 1965
זאב הללסון מפקד השייטת הקטנה. 1950
דוד הרפזי סגן מ' ט-203. 1967 קרב רומני (קרב ימי).
יוסף הררי ("צוץ") מפקד ט-203, סמפל"ג 914. 1966-1962
אולי ווצלר מפקד שייטת 5 הראשון. 1950-1954
משה טבק מפקד ט-210, מפקד טרפדת בפל' 912. 1957-1954 העברת הטרפדות ביבשה לאילת.
מנחם ים שחור מפקד טרפדת בשייטת 5. 1952
יוסף יריב מפקד טרפדת בשייטת 5. 1954-1950
מושי כץ מפקד ט-207, מפל"ג 914. 1954-1950 קבלה הטרפדת מהמספנה והפלגה לארץ.
חיים להב מפקד ט-206. 1968/9
אלי לוי מפקד ט-206. 1963
שבתאי לוי מפל"ג 914. 1965- 1996
מיכה לימור מפקד ט-206. 1962-1958
מנשה ליפשיץ מפקד ט-206, מפקד פלגת הטרפדות הצרפתיות. 1957-1952
מיכה לצרוס מפל"ג 914. 1968/9 המפקד האחרון של פלגת הטרפדות.
דוד מגורי כהן ט-205 1956 מערכת סיני.
יהודה מנור מפקד ט-203, מפל"ג 912. 1963-1960
עמינדב נדיר מפקד בפלגה 912. 1967/8
דוד ניצן ("דריו") מפקד טרפדת ט-203. 1969-1966 תפישת סירת מחבלים בראש הנקרה.
יעקב ניצן מפקד ט-204, ט-203. 1960 עיטור המופת על הצלת הספינה מטביעה.
יהודה סמברג סגן מפקד ט-203. 1960 עיטור המופת על הצלת הספינה מטביעה.
אורי סלע סגן מפקד בפלגה 912. 1967/8 העברת ספינה מראס סודר לאילת.
אדיר ספיבקובסקי מפקד ט-212. 1953
שמשון עדן מפקד ט-207, מפקד ט-206 המשופצת, מפקד פלגה בשייטת 5. 1957-1950 מחבר הספר "אנשי הברזל בספינות העץ".
יעקב עציון מפקד שייטת 15. 1956/7
ראובן פעמוני מפקד טרפדת בפלגה 914. 1969
עקיבא פסטרנק מפקד השייטת הקטנה. 1951 העביר את הטרפדות לשובר הגלים הקטן במזרח נמל חיפה.
זלמן פרח מפקד השייטת הקטנה. 1949
עמי פרידמן מפקד טרפדת בפלגה 912. 1958 תקרית עם הירדנים.
עזרא קדם ("כריש") מפקד טרפדת, סגן מפקד שייטת 15, מפל"ג 914. 1957-1952, 1964-1962.
איתמר קוטאי מפקד אח"י סער (מ-23). 1953
יצחק קט מפל"ג 914. 1962-1961
אלכס קנה קצין תיקונים פלגה 914. 1966-1963
גיל קרן מפקד ט-204. 1966/7 קרב רומני (קרב ימי)
אלי רגב כוון תותח אורליקון בט-203. 1968-1966 צל"ש בקרב רומני (קרב ימי).
אלי רהב מפקד טרפדת בפלגה 912, מפקד ט-204, סמפל"ג 914. 1968-1961 קרב רומני (קרב ימי).
נפתלי רוזן מפקד שייטת 5. 1957-1955 מערכת סיני.
נסים רומנו סגן מ' ט-204 1967 קרב רומני (קרב ימי).
אריה רונה מפקד ט-207. 1966-8 מלחמת ששת הימים, פעולת פורט סעיד (1967).
גדעון רז סגן מפקד טרפדת בפלגה 914. 1959
רפי רז מפקד ט-203. 1966/7 קרב רומני (קרב ימי).
מיכה רם סגן מפקד בפלגה 912, מפקד ט-205. 1966-1963 מפקד חיל הים בשנים 1989–1992
רמי רפאלי מפקד ט-205, ט-203. 1966/7 מלחמת ששת הימים.
ראובן שדמי (שמדרה) מפקד ט-208, מפל"ג 912. 1964-1955 מערכת סיני.
יצחק שושן מפקד פלגה 914. 1960-1959
איתן שפושניק מפקד טרפדת בפלגה 915 וב-912. 1966-1951 השתתף בקליטת הטרפדות בצרפת.
גדי שפי מפקד טרפדת בפלגה 914. 1968
דב שפיר מתמחה לפיקוד ועוזר מפל"ג 914. 1961
עמי שראל סגן מפקד ט-203, מפקד ט-208. 1968-1966 קרב רומני (קרב ימי).
בנימין תלם מפקד ט-209, סגן מפקד שייטת 5. 1954-1950 לימים אלוף, מפקד חיל הים בשנים 1972–1976.

פיקוד על טרפדת לא היווה תנאי לפיקוד על הפלגה. צוותי הספינות נבנו בתחילה מבוגרי הפלי"ם מתקופת ההעפלה ובוגרי בתי הספר הימיים. אליהם הצטרפו בוגרי תיכון וחיילי צבא החובה. המשרתים בטרפדות השתדלו לקיים את המוטו "אנשי הברזל על ספינות העץ" שהושאל מספינות המפרש. בהמשך היו מקור לא אכזב לאיוש הצוללות וספינות סער של חיל הים המתפתח.

לוח אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים עיקריים במהלך קיום שייטת הטרפדות בחיל הים

אירוע תאריך כלי שיט, צוותים ופיקוד ימי תיאור תוצאה
הקמה ופעולות ראשונות 1956-1950
הגעת הטרפדות 1950–1951 13 טרפדות טרפדות שנרכשו בארצות הברית, בריטניה וצרפת הגיעו ארצה וצורפו לשייטת הקטנה החל עידן ספינות הטורפדו בחיל הים הישראלי.
הקמת שייטת 5 1952 ספינות משמר וטרפדות כלי השיט הועברו ממעגן במרכז הנמל למעגן ליד שובר הגלים המזרחי הוקם בסיס שייטת 5.
איתור גופות שוטרים בכנרת 1954 נמ"כ וסירות דיג, צוות טרפדת בפיקוד דוד מגורי צוות הטרפדת הועבר לנמ"כ לאיתור גופות חמישה לוחמי משמר הגבול שנהרגו בתקרית עם הסורים בצפון מזרח הכנרת נמצאו 1–2 גופות. השלישית נמצאה על ידי משקיפי האו"ם על החוף. הגופות האחרות לא נמצאו.[50]
הפגזת מוצבים סורים בכנרת 1954 שני נמ"כים, צוותים ומפקדים משייטת 5 שני תותחי 57 מ"מ הועברו מהטרפדות לכנרת והותקנו על הנמ"כים. בפעולת תגמול על התנכלויות הסורים לדיג הישראלי בכנרת הפגיזו הנמ"כים את מוצבי הסורים בכורסי. לסורים נגרמו אבדות. בסיור נוסף למחרת שהתפתח לתקרית אש היה לכוחותנו פצוע ונגרם נזק לנמ"כים. הנמ"כים תוקנו והפצוע שב לפעילות.[33]
מבצע ירקון 12-9 ביוני 1955 שתי ספינות דיג. התובלה באחריות שייטת 5, בפיקוד נפתלי רוזן. ספינת הדיג אילת מבצעת וספינה שנייה ערבה בכוננות לוחמי חי"ר הונחתו מהים באזור דהב במפרץ אילת לבדיקת דרכי מעבר במזרח סיני ששה סיירים חולצו על ידי מטוסים.[51] קטע הדרך שנבדק שימש את חטיבה 9 בדרכה לשארם א-שייח' במערכת סיני.
מבצע כנרת ("עלי זית") ליל 11–12 בדצמבר 1955 ארבעה נמ"כים, סירת אמבולנס. מפקד הכוח הימי – סא"ל נפתלי רוזן. כוחות צנחנים שני נמ"כים שאוישו על ידי צוותים ומפקדים משייטת הטרפדות ושני נמ"כים משייטת הנחתות, הנחיתו צנחנים בחוף הסורי בצפון מזרח הכנרת, לפעולה כנגד מוצבים שהתנכלו לדיג בימה. 54 סורים נהרגו ו-30 נשבו. לכוח הצנחנים שישה הרוגים ו-14 פצועים.
במערכת סיני, 1956
קרב חיפה 31 באוקטובר 1956 ארבע טרפדות בפיקוד נפתלי רוזן הצטרפות מאוחרת לתפישת איברהים אל אוול על ידי שתי משחתות ישראליות המשחתת המצרית נכנעה. פצוע כוויות הועבר מהפריגטה אח"י מזנק (ק-32) על ידי ט-208 בפיקוד ראובן שדמי.
מבצע תושייה 18-14 נובמבר 1956 ט-207 בפיקוד שמשון עדן, ספינות הדיג סער ואופיר. מפקד הכוח הימי – סא"ל של נפתלי רוזן חילוץ יהודים מפורט סעיד 165 יהודים הועברו מפורט סעיד לחיפה.[52]
בין המלחמות, 1967-1957
הגעת טרפדות לים סוף ינואר 1957 שלוש טרפדות איטלקיות הטרפדות הועברו בדרך היבשה מחיפה לשייטת 15 באילת תחילת עידן הטרפדות בזירת ים סוף.
תקרית אש עם הסעודים מרץ 1957 טרפדת מפלגה 912 בפיקוד משה טבק והפריגטה אח"י מזנק (ק-32) איתור נתיב מזרחי חלופי למצרי טירן לתנועת כלי שיט אזרחיים, מחוץ לטווח התותחים המצרים בראס נצרני המשימה בוצעה באור יום עם סירה ומדידות עומקים. כוח סעודי ממונע ליווה את הסיור והשקיף מהחוף מבלי להתערב. בתום הסיור הנעת מנועי הפקארד יצרה רעש גדול והסעודים פתחו באש תותחים. הטרפדת השיבה באש מתותח בופורס 40 מ"מ. לסעודים נגרמו אבידות והתלוננו באו"ם.[53]
פלגות טרפדות 1958 ספינות הטורפדו במקום שייטת 5 הוקמה פלגה 914/915 בים התיכון. במקום שייטת 15 הוקמה פלגה 912 בים סוף הטרפדות פעלו במסגרת פלגות עד לסיום שירותן.
סיור לאיסוף מידע בנמל ביירות ליל 9–10 ביולי 1958 שתי טרפדות בפיקוד יצחק שושן וכוח שייטת 13 בפיקוד יוחאי בן-נון הסיור בנמל ביירות בוצע בצלילה. חילוץ הצוללים מהנמל הפך לפעולה רועשת. הטרפדת הניסה באש ספינת משמר לבנונית כוחותנו שבו בשלום וללא נפגעים.[54]
הצלת טרפדת מטביעה 24 בנובמבר 1960 ט-203 בפיקוד יעקב ניצן הספינה נחבטה בתחתית והתמלאה במים הספינה ניצלה באמצעות הרכבת מזרני אטימה בצלילה.
מעבר בסיס בנמל חיפה 1961 פלגה 914/915 מפקדת הפלגה והטרפדות עברו מהמעגן בשובר הגלים הקטן במזרח הנמל לעגינה ליד שובר הגלים הגדול במערב הנמל הטרפדות עברו למערב הנמל יחד עם מפקדת בסיס נמל חיפה ומערך התחזוקה.
חילוץ טייס שנטש מעל הים 1965 ט-203 בפיקוד סרן רמי רפאלי הטרפדת הוזעקה לחילוץ טייס שנטש את מטוסו בלילה, 20 מיל מערבית לנתניה הטייס נמצא, חולץ והובא בריא ושלם לנמל תל אביב.[55]
מבצע משולב בנמל אויב 6–7 בפברואר 1967 ט-204 בפיקוד אלי רהב וט-208 בפיקוד חיים גבע הובלת כלי קומנדו ימי לסיור צלילה בנמל בירות. סיור עבר בהצלחה.
תקופת מלחמת ששת הימים, מאי-יולי 1967
ביצוע הונאה 28–31 במאי 1967 שלוש הטרפדות באילת בפיקוד חיים אברבנאל ושני נמ"כים תנועות טרפדות דרומה, הורדת הנחתות למים, הוצאתם בחשאי בלילה, העמסתם על מובילים שנעו צפונה והחזרתם בשעות היום לנמל המצרים הסיקו שמדובר בתגבור כוחות לקראת פעולה ימית נרחבת בדרום והעבירו כלי שיט לים סוף על חשבון כוחם בים התיכון.
ניסיון חילוץ טייס בוקר 5 ביוני 1967 ט-204 וט-207 בפיקוד אלי רהב נשלחו מאזור אשדוד לחלץ טייס שנטש את מטוסו בים מול עזה הטייס מרדכי לבון נשבה על ידי המצרים לפני הגעת הטרפדות.
מארב במפרץ אילת ליל 5–6 ביוני 1967 כוח ימי בפיקוד אל"ם אברהם בוצר שכלל שלוש טרפדות בפיקוד חיים אברבנאל, שתי סירות נפץ, חמש סירות מהירות והגוררת צאלה מארב לכוח מצרי שנע צפונה להפגיז את אילת שתי משחתות וחמש טרפדות מצריות הגיעו עד דהב וסבו על עקביהם. לא נוצר מגע עם הכוח המצרי.
פעולת פורט סעיד (1967) ליל 5–6 ביוני 1967 המשחתת יפו, חמש טרפדות, שני זוגות צוללים, בשני כלי שיט תת-מימיים וסירת איסוף שתי טרפדות הוחזרו לחיפה, ט-206 הוצמדה למשחתת בנמל לא נמצאו מטרות, ט-203 וט-207 בפיקוד משה אורן, פתחו באש על שתי ספינות אוסה בקרבת הנמל. אין נפגעים.
אבטחה לכוח פעולת בניאס בוקר 6 ביוני 1967 ט-204 וט-208 בפיקוד אלי רהב נשלחו לאבטח את אח"י נגה (ק-22) המשימה הייתה הדבקת מוקשים לכלי שיט של הצי הסורי במעגן בניאס על ידי כוח משייטת 13 המעגן לא נמצא והפעולה נדחתה. בלילה, לפני הגעת טרפדות האבטחה, בעת ההמתנה לאיסוף סירות הגומי, חלפו שלוש טרפדות סוריות ליד אח"י נגה (ק-22) ללא פתיחה באש היות שחשבוה לכלי סורי.
כיבוש שארם א-שייח' 7 ביוני 1967 שלוש טרפדות מפלגה 912 בפיקוד חיים אברבנאל, ארבע נמ"כים, וגוררת מגויסת צאלה כניסת הטרפדות למעגן לא נתקלה בהתנגדות. נלכדו חיילים מצריים שפונו בסד"גים מהאי טירן, פריקת טנקים AMX-13 שארם א-שייח' נכבשה ומצרי טירן נפתחו לשיט ישראלי. הונחתו ארבעה טנקים, 33 חיילים מצריים נשבו. לכוחותנו אין נפגעים.
תקרית ליברטי. 8 ביוני 1967 ט-204, ט-203 וט-206, בפיקוד משה אורן, מטוסי קרב, מסוקים דיווחים על משחתת מצרית המפגיזה את אל-עריש הובילו לשרשרת טעויות בשני הצדדים אשר גרמו לפגיעה באניית הביון האמריקאית ליברטי לאמריקאים 34 הרוגים ו-172 פצועים.
מלחמת ההתשה
קרב רומני 11 ביולי 1967 ט-203, ט-204 בפיקוד אלי רהב והמשחתת אח"י אילת (ק-40) בסיור למניעת חדירות למימי סיני נתקל הכוח הישראלי בשתי טרפדות P-183 מצריות טובעו שתי טרפדות מצריות בצפון מערב סיני.
פינוי מפקד סד"ג פצוע ספטמבר 1967 טרפדת בפיקוד גיל קרן וממפקד בסיס מפרץ שלמה מייק אלדר מפנים פצוע קשה מפקד ספינת דיג מגויסת שהייתה בדרכה לאילת.
סיורים במפרץ סואץ יולי-נובמבר 1967 טרפדות מפלגה 912 ונחתת בפיקוד יוסף הררי סיורי הפגנת נוכחות לאור היום שנענו בהפגזות מתותחי חוף המצרים לא היו נפגעים.
הצלת צוות המשחתת אילת 21 באוקטובר 1967 ט-206 בפיקוד רפי אפל ומסוקים מבח"א 5 הטרפדת הוזעקה לחילוץ צוות אח"י אילת (ק-40) שהוטבעה בקרבת פורט סעיד לצוות המשחתת 47 הרוגים ו-91 פצועים. פצועים חולצו לטרפדת ולמסוקים.
חילוץ גוויות ופיצוץ גוף המשחתת אילת 22–30 באוקטובר 1967 הטרפדות ט-203, ט-204, וט-206 בפיקוד אלי רהב, צוללים וחבלנים מיחידה 707 צלילות באתר הטביעה ואיסוף גוויות גוף המשחתת פוצץ למניעת ניסיונות מצריים מצרית לאיסוף ממצאים. הרב הצבאי הראשי שלמה גורן אישר מות הנעדרים.
תפיסת סירת מחבלים 3 בנובמבר 1969 ט-203 בפיקוד סרן דוד ניצן התגלתה סירה חודרת מלבנון, מול ראש הנקרה. הסירה טובעה ואנשיה נתפסו חקירתם על ידי שירות הביטחון הכללי הביאה לחשיפת התארגנות פח"ע בעכו ומנעה אותה בעודה באיבה.

רשימת מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי פורת, סיור למוקדי הסערה טרפדות בים האדום, מערכות ים בטאון חיל הים חוברת מס 85–86 יולי 1967, עמ' 22–23
  • עודד עגור, טווח לספינות הטילים 1000 יארד, מערכות ים בטאון חיל הים חוברת מס 85–86 יולי 1967, עמ' 40 - 41
  • מייק אלדר, שייטת 13, ספריית מעריב, תל אביב. 1993
  • יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספריית מעריב, תל אביב, 1993
  • מייק אלדר, שייטת 11, הד ארצי הוצאה לאור, ירושלים. 1996
  • שלמה אראל אלוף (מיל'), לפניך הים, משרד הביטחון ההוצאה לאור, תל אביב, 1998
  • אברהם רבינוביץ, ספינות שרבורג, אפי מלצר מחקר צבאי, עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2001
  • משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), גד אריאל (עריכה גרפית והפקה), תצוגת מורשת פלגה 914, בסיס חיפה, 2004
  • משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), גד אריאל (עריכה גרפית והפקה), תצוגת מורשת פלגה 916, בסיס אשדוד, 2005
  • צבי קינן, במבט לאחור סיפור אישי, עמ' 171–173, הוצאת גבעול, 2005
  • משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), גד אריאל (עריכה גרפית והפקה), שייטת 3 ספינות הטילים בחיל בים, ההוצאה לאור משרד הביטחון, 2005
  • בנימין תלם אלוף (מיל'), תלם בים, כתיבה: אמוץ שורק, ביני תלם (הוצאה פרטית), 2009
  • משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), גד אריאל (עריכה גרפית והפקה), חדר מורשת מערך הסיור והשליטה בחיל הים, בה"ד חיל הים, 2009
  • גדי שכטר, תולדות הדבורה, ההיסטוריה של ספינות הבט"ש בחיל הים הישראלי, מוזיאון ההעפלה וחיל הים (הוצאה פרטית), 2014
  • גדי שכטר, ספינות טורפדו בשירות חיל הים, בין גלים מגזין עמותת חיל הים, מאי 2016
  • דוד מגורי כהן, צעד אחד קדימה, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, עמ' 55–94
  • 1972 ,Christopher Dawson, A Quest for Speed at Sea, Hutchinson&Co. (Publishers) Ltd, London

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שייטת הטרפדות בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במכתב מפקד חיל הים מ-9.11.1949 נאמר ש"שייטת משמר החופים" ו"שייטת הפולשות" אוחדו ליחידה אחת שנקראה "השייטת הקטנה".
  2. ^ טרפדת זו הובאה מאנגליה למספנות מלאן בצרפת לבדיקה על מנת למצוא פתרון לבעיית התחפרות החרטום בטרפדות הצרפתיות במהירות מעל 15 קשר
  3. ^ הגיעה לארץ בגרירה מאנגליה, עם תותח 6 פאונד (57 מ"מ) בחרטום
  4. ^ הגיעה לארץ עם תותח 6 פאונד (57 מ"מ) בחרטום.
  5. ^ לאחר שאירעה בה שריפה בנמל, נשלחה לצרפת להסבה למנועי דיזל.
  6. ^ הטרפדת השנייה בשם ומספר זה בחיל הים (הראשונה הייתה טרפדת בריטית).
  7. ^ הטרפדת השנייה בשם ומספר זה בחיל הים (הראשונה הייתה טרפדת בריטית).
  8. ^ ווספר לבדה יצרה יותר מ-300 טרפדות בתקופת מלחמת העולם השנייה.
  9. ^ מפקד הספינה מנחם ים-שחור סיפר שהמדחף ניתק מהציר ופגע בתחתית. לא ניתן לאמת סיפור זה.
  10. ^ המושג מנשק זוויתי, Chine, הוא מושג במבנה אוניות המתייחס לפרט בדופן הספינה, במעבר/בחיבור בין התחתית לדופן הספינה. לגוף ספינה ללא מנשק זוויתי במבט בחתך הרוחב של צלע אופיינית, המעבר בין השדרית לתחתית הספינה, ובהמשך לדופן, מתעקל ברציפות ובהדרגה בדומה לאות "S" שוכבת. מבנה זה מאפיין את מבנה האנייה/הסירה הקלאסית, המוגדר גם כ"גוף דחייה" (Hard Chine Displacement Hull) ומתייחס למצב שבו במבט בחתך לרוחב גוף הספינה הדופן מתחברת לקרקעית הספינה תוך שינוי זווית חריף. מינשק זוויתי מאפיין בדרך כלל ספינות מהירות בעלות גוף גלישה (Planning hull). במהירות גבוהה, התחתית השטוחה של ספינה בעלת מנשק זוויתי יוצרת כוח עילוי הידרודינמי הדוחף את כלי השיט החוצה מהמים, מקטין את הגרר ומאפשר הפלגה במהירויות גבוהות. תכנון נכון של המנשק הזוויתי משמש גם כמסיט לרסס המים ("השפריצים") הנוצרים במהירות גבוהה. לספינות הטורפדו ממלחמת העולם השנייה ולאלה ששירתו בחיל הים הישראלי היה מנשק זוויתי מודגש. לעתים מוסיפים Spray Rails לכלי שיט איטיים, להסטת ה"שפריצים", אך אין לראות בהן ספינות בעלות גוף גלישה עם מנשק זוויתי (גדי שכטר, תולדות הדבורה).
  11. ^ על פי שמשון עדן מערכת זו אפשרה הפלגה במהירויות שונות תוך שילוב מנוע מדחף אחד ועד לארבעה מנועים משולבים לשני מדחפים לצורך מהירות מרבית.
  12. ^ היה ניתן לנוע ללא שילוב במהירויות נמוכות. כדי לעלות למהירויות גבוהות היה צורך לבצע "שילוב" באמצעות צינור ארוך שהיו מורידים ממצב מורם למצב מורד.
  13. ^ אין זה אופייני שמספר הצי עובר גם הוא מספינה ישנה לחדשה. הנוהג בציי העולם הוא שהשם נשמר ועובר מדור לדור אך מספר הצי הוא ייחודי. לאחר ספינות סער הראשונות ביטל חיל הים הישראלי לחלוטין את מספרי הצי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Navy Captain Ashe Lincoln QC.RNVR
  2. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות", תל אביב, 1964, הפרק "הקמת חיל הים הישראלי" - עמ' 50–54.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 3.9 משה אימבר וגד אריאל, חדר מורשת מערך הסיור והשליטה בחיל הים, בה"ד חיל הים, 2009
  4. ^ יואל מרקוסחיל הים רכש טרפדות חדשות, דבר, 10 באפריל 1958
  5. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 224
  6. ^ משה אימבר וגד אריאל, תצוגת מורשת פלגה 914, בסיס חיפה, 2004.
  7. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות", תל אביב, 1964, עמ' 207-204
  8. ^ איתן לביא על ספינת חיל הים קרוסטלה שמעתם?, אתר משמר המורשת הימית, אוקטובר 2015.
  9. ^ טרפדת היגינס באתר תעשיות צבאיות.
  10. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 42
  11. ^ Motor Torpedo Boat PT-109
  12. ^ אליעזר טל, מבצעי חיל הים במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות", תל אביב, 1964, עמ' 228
  13. ^ חברת פאואר בואט
  14. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 9 – עדותו של אלוף (מיל') בנימין תלם.
  15. ^ מנועי פקרד V-12
  16. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 84
  17. ^ Christopher Dawson, עמ' 29. מדובר על סירות מרוץ פורצות דרך לתקופתן, בעלות שלושה גופי ציפה – טרימארנים.
  18. ^ התרגום על פי האקדמיה ללשון העברית.
  19. ^ אמוץ שורק, תלם בים, עמ' 87, ביני תלם (הוצאה פרטית), 2009.
  20. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 48.
  21. ^ גדי שכטר, ספינות הטורפדו בשירות חיל הים, בין גלים, מאי 2016, עמ' 58.
  22. ^ מנועי יונקרס Jumo -210 באתר all-aero.com.
  23. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 75
  24. ^ יגאל אורן קצין תחזוקה של פלגה 914, באתר משמר המורשת הימית.
  25. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 93
  26. ^ ע"פ סרן (מיל') רמי רפאלי, שהיה גם מפקד הט-205, ואחר כך, במלחמת ששת הימים, מפקד מילואים על הט-203. מאמר בשלבי פרסום באתר משמר המורשת הימית.
  27. ^ דברי רמי רפאלי, מפקד ט-203, באתר משמר המורשת הימית.
  28. ^ בשלבי פרסום באתר המורשת הימית.
  29. ^ צבי קינן, במבט לאחור סיפור אישי, עמ' 171–173, הוצאת גבעול, 2005.
  30. ^ גדי שכטר, שם, עמ' 59.
  31. ^ בתכנון המקורי לא הוצב תותח בחרטום בהגיען לישראל נוסף תותח אורליקון 20 מ"מ בחרטום, כדי לאפשר ירי במרדף.
  32. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 101
  33. ^ 33.0 33.1 שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 134-132
  34. ^ גדי שכטר, ניתוחי תמונות של סט"רים במוזיאון חיל הים, 2014
  35. ^ משה אימבר וגד אריאל, שם. בצילומים מ-1961 נראות הטרפדות עוגנות ליד שובר הגלים הגדול במערב הנמל.
  36. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 205-203
  37. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 229
  38. ^ "שחרור" מעגן שארם א-שייח', באתר עמותת חיל הים.
  39. ^ דוד מגורי כהן, צעד אחד קדימה, עמ' 103, אפי מלצר מחקר צבאי, עיתונאות והוצאה לאור, רעות.
  40. ^ אות מלחמת ההתשה.
  41. ^ אל"מ שמואל פרס, הצלת צוות המשחתת אילת, אתר משמר המורשת הימית.
  42. ^ אתר עמותת חיל הים/מורשת חיל הים, אירועי חודש נובמבר.
  43. ^ משה אימבר וגד אריאל, תצוגת מורשת פלגה 916, בסיס אשדוד, 2005
  44. ^ משה אימבר וגד אריאל, שייטת 3 ספינות הטילים בחיל בים, עמ' 13–14, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2005
  45. ^ מבצע אסקורט באתר עמותת חיל הים.
  46. ^ לפי דברי יצחק שרון (איצ'ה), ממתכנני מערכת הנשק ומנהל הניסוי.
  47. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 280-274
  48. ^ סגן יהודה סמברג, באתר הגבורה, סרן יעקב ניצן, באתר הגבורה.
  49. ^ רב"ט אליהו הוניגספלד, באתר הגבורה. אלי רגב המשיך את דרכו בחיל הים, הגיע לדרגת סא"ל ובהמשך נתמנה למנהל בית הספר לקציני ים עכו.
  50. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 131
  51. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 115-114
  52. ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 195
  53. ^ על החשיבות המשימה ניתן ללמוד מכך שבתקרית נכחו בנוסף למפקד הפלגה עזרא קדם ומפקד הספינה משה טבק גם קציני המבצעים של חיל הים שהיו בחפיפה בנימין תלם ואברהם בוצר. (לפי שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, אפי מלצר - מחקר צבאי עיתונאות והוצאה לאור, רעות, 2000, עמ' 205-203)
  54. ^ מייק אלדר, שייטת 13, עמ' 234–239, ספריית מעריב, תל אביב. 1993.
  55. ^ רמי רפאלי שירות בטרפדות, אתר משמר המורשת הימית.

56. יגאל כפרי,

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg