דייוויד לינץ'
.jpg) | |
| לינץ', 1990 | |
| לידה |
20 בינואר 1946 מיזולה, מונטנה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
15 בינואר 2025 (בגיל 78) לוס אנג'לס, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הוליווד פוראבר |
| שם לידה |
David Keith Lynch |
| מדינה |
ארצות הברית |
| סוגה מועדפת |
סרט דרמה, סרט פשע, סרט אימת-גוף, סרט מדע בדיוני, מותחן פשע, סרט היסטורי, סרט מותחן, סרט דרמה היסטורית, סרט קומדיה שחורה, סרט פנטזיה, סרט ספורט, דרמה פסיכולוגית, סרט ניסיוני, מותחן פסיכולוגי, סרט אימה, נאו-נואר, סרט דרמת פשע, סרט מתח, קולנוע סוריאליסטי, סרט אימה פסיכולוגי, סרט עצמאי, סרט ביוגרפי |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות |
1967–2025 (כ־58 שנים) |
| בן או בת זוג |
|
| ילדים |
ג'ניפר לינץ', לולה בוגיניה לינץ', אוסטים ג'ק לינץ', ריילי סוויני לינץ' |
| מספר ילדים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דייוויד קית' לינץ' (באנגלית: David Keith Lynch; 20 בינואר 1946 – 15 בינואר 2025) היה במאי קולנוע וטלוויזיה, תסריטאי, שחקן, מוזיקאי וסופר אמריקאי. זוכה פרס אוסקר לשם כבוד, שני פרסי סזאר ופרס אריה הזהב למפעל חיים. הוא היה ידוע בסגנונו הסוריאליסטי והאפל.
לינץ' היה אחד מיוצרי הקולנוע הנחשבים והנערצים. רוב יצירותיו, הן בקולנוע הן בטלוויזיה, צברו מעמד פולחני. בשנת 2007, פאנל מבקרים של עיתון הגארדיאן הבריטי הכריז שהוא "הקולנוען החשוב ביותר בזמננו". באתר AllMovie נכתב עליו כי הוא "איש הרנסאנס של עשיית הסרטים האמריקאית המודרנית". בעקבות עבודותיו דבק בו הכינוי "הסוריאליסט הפופוליסט הראשון", שנטבע על ידי מבקרת הקולנוע פולין קייל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לינץ' נולד במיזולה, מונטנה שבארצות הברית.[1] הוא החל את קריירת הבימוי בפילדלפיה שם למד באקדמיה לאמנות, והחל לביים סרטי סטודנטים קצרים בנושא האהוב עליו: חקירת הצד האפל בנפש האדם. לינץ' פרץ לתודעה העולמית כאשר סרט קצר שיצר כסטודנט הוקרן בלופ במוזיאון וזכה בפרס כספי. את הפרס הכספי השכיל לינץ' להשקיע, בין היתר, בסרטו "איש הפיל" אשר הכניס אותו רשמית לעולם הקולנוע. סרט הפולחן "קטיפה כחולה" הקנה לו את שמו כבמאי מוערך.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1977 ביים את סרטו הראשון, "ראש מחק", שזכה להצלחה מפתיעה בקופות. הסרט הפך לקלאסיקה של הקרנות חצות והביא ללינץ' הכרה הוליוודית ובינלאומית.[1] ב-1980 ביים את סרטו השני, "איש הפיל"[1] שבו שיחקו ג'ון הארט ואנתוני הופקינס, הסרט זכה גם הוא להצלחה מפתיעה בקופות, ויצר עניין סביב לינץ' כבמאי, הסרט קיבל שמונה מועמדויות לפרס האוסקר, ביניהם הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר. עם זאת הסרט לא זכה באף פרס, וזהו סרטו היחיד של לינץ' שהיה מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
ב-1984, ביים את סרטו השלישי, "חולית".[1] ב-1986, ביים את סרטו הרביעי, "קטיפה כחולה" והיה אחראי גם לתסריט שלו. בסרט שיחקו קייל מקלכלן, דניס הופר, איזבלה רוסליני ולורה דרן ודייוויד לינץ' היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, שזוהי המועמדות היחידה של הסרט. ב-1990, ביים את סרטו החמישי, "לב פראי" שבו שיחקו ניקולס קייג', לורה דרן ו-ווילם דפו. על "לב פראי" זכה בשלושה פרסים; פרס דקל הזהב, פרס אינדפנדנט ספיריט לצילום הטוב ביותר ופרס ה-NME לסרט השנה.
בטלוויזיה ביים לינץ' את הסדרה טווין פיקס (1991-1990), אותה יצר יחד הסופר והתסריטאי מארק פרוסט, ובה לינץ' אף שיחק בתפקיד סוכן ה-FBI גורדון קול. לאחר מכן, ב-1992, ביים את סרטו השישי טווין פיקס: אש הולכת איתי, המגולל את ימיה האחרונים של לורה פלמר. הסרט נחל כישלון בקופות. ב-1997, ביים את סרטו השביעי, "כביש אבוד" שנכשל אף הוא בקופות. ב-1999, ביים את סרטו השמיני, "סיפור פשוט" שנחשב לאחד הסרטים הכי אישיים בקריירה שלו. ב-2001, כתב וביים את סרטו התשיעי, "מלהולנד דרייב" . סרט זה נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של המאה ה-21,[2] וזיכה את לינץ' בפעם השלישית במועמדות לפרס האוסקר בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר. בדומה לקטיפה כחולה, זו גם הייתה המועמדות היחידה של הסרט הזה. ב-2006, ביים את סרטו העשירי, "אינלנד אמפייר" לצד לורה דרן. בשנת 2009 היה שותף בהפקת הסרט "בני, בני, מה עשית?" שביים ורנר הרצוג.
בשנת 2007 ביקר בישראל. הביקור תועד בסרט "מדיטציה, יצירתיות, שלום".
לאחר "אינלנד אמפייר", החליט לינץ' לא לביים יותר סרטים ובעצם מרגע שהפסיק להוציא סרטים, הוא ביודעין החליט על פרישתו מהתעשייה. על אף זאת, ב-2017 הוא שב לביים את עונתה החדשה של הסדרה "טווין פיקס", אותה גם כתב לצד מארק פרוסט, וחזר לשחק את דמותו של גורדון קול. עונתה החדשה של טווין פיקס מסמלת את שיתוף הפעולה הרביעי בין השחקן קייל מקלכלן ללינץ'.
ב-2019 הוענק לו פרס אוסקר לשם כבוד.
בשנת 2022 השתתף בסרטו של סטיבן ספילברג "הפייבלמנים", בתפקיד הבמאי ג'ון פורד.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לינץ' היה נשוי ארבע פעמים ולו ארבעה ילדים. בשנות ה-80, היה בקשר רומנטי עם הדוגמנית והשחקנית איזבלה רוסליני, אותה הכיר בזמן הפקת סרטו "קטיפה כחולה".
בשנת 2006 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "Catching the Big Fish", העוסק בחוויותיו כמי שעוסק במדיטציה טרנסצנדנטלית. תרגום לעברית של הספר, בשם "לתפוס את הדג הגדול", יצא לאור ב-2015.
לינץ', מעשן כבד רוב חייו, אובחן ב-2020 כסובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית, ונאלץ להיעזר במחולל חמצן.[3] בתחילת 2025 חולץ מביתו בגל השרפות בלוס אנג'לס; שאיפת העשן הביאה להידרדרות נוספת במצבו והוא מת ב-15 בינואר 2025, בגיל 78.[4]
סגנון אמנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לינץ' ידוע בסגנונו הייחודי, המכיל אלמנטים סוריאליסטיים ומצבי עלילה ביזאריים ועוכרי שלווה. בדומה לטים ברטון, לינץ' הושפע מגותיקה. הוא זכה להערכה רבה בצרפת שם זכה בשני פרסי הסזאר (האוסקר הצרפתי) לסרט הזר הטוב ביותר, ואף בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן על סרטו השערורייתי "לב פראי". הוא אף זכה להצלחה טלוויזיונית בבימוי סדרת הקאלט "טווין פיקס".
בסרטיו התגלו שורה של שחקנים שהפכו לימים לכוכבים הוליוודיים, בהם קייל מקלכלן ולורה דרן.
מסרטיו – פילמוגרפיה חלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראש מחק (1977)
- איש הפיל (1980)
- חולית (1984)
- קטיפה כחולה (1986)
- טווין פיקס (1991-1990, 2017) – סדרת טלוויזיה
- לב פראי (1990)
- טווין פיקס: אש הולכת איתי (1992)
- כביש אבוד (1997)
- סיפור פשוט (1999)
- מלהולנד דרייב (2001)
- אינלנד אמפייר (2006)
- המוח המקסים והמקולקל שלי, (2014), מפיק
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד גורביץ', הבלש כגיבור תרבות: ספרות, קולנוע, טלוויזיה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2013, פרק י – פשע, קדושה וקיטש בעולמו של דייוויד לינץ', עמ' 249–269
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויד לינץ', ברשת החברתית פייסבוק
דייוויד לינץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד לינץ', ברשת החברתית אינסטגרם
דייוויד לינץ', סרטונים בערוץ היוטיוב
דייוויד לינץ', ברשת החברתית Goodreads
דייוויד לינץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר AllMovie (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- דייוויד לינץ', באתר Box Office Mojo (באנגלית)
דייוויד לינץ', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דייוויד לינץ', באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר ספוטיפיי
דייוויד לינץ', באתר AllMusic (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר דיזר
דייוויד לינץ', באתר Discogs (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר Songkick (באנגלית)- דייוויד לינץ', באתר SecondHandSongs
דייוויד לינץ', באתר בנדקמפ
דייוויד לינץ', באתר טיידל (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר אמזון מיוזיק- אורי קליין, תחילה באה התשוקה, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2007
- דייוויד לינץ', במסד הנתונים של האוזן השלישית
- איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר אונליין, ועכשיו דממה: ביקור במועדון הכי סודי בעולם, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
- עידו רוזן, דיוויד לינץ': מעולם לא הייתי צופה קולנוע נלהב, באתר ynet, 21 בינואר 2014
ניו יורק טיימס, יוצר הקולנוע והטלוויזיה דיוויד לינץ' מת בגיל 78, באתר הארץ, 16 בינואר 2025
דיויד לינץ' | "סירס לחלוטין את אפקט הספוילר", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 29 ביוני 2017, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת- ראש מחק | סיוט שמקור האימה בו לא ידוע, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בינואר 2018 מאת דייוויד לינץ', בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
דיוויד לינץ' (1946-), דף שער בספרייה הלאומית- דייוויד לינץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דייוויד לינץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 הבמאי האגדי דייויד לינץ' הלך לעולמו בגיל 78, באתר ynet, 16 בינואר 2025
- ^ The New York Times, The 100 Best Movies of the 21st Century, The New York Times, 23 ביוני 2025
- ^ רונן טל, דיוויד לינץ' לא מוותר על הבימוי, אבל בכלל רוצה לדבר על מוזיקה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2024
- ^ הבמאי האגדי דייויד לינץ' הלך לעולמו בגיל 78, באתר ynet, 16 בינואר 2025
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| אנציקלופדיות | |
| שירותי הזרמת מדיה | |
| בקרת זהויות |