דני אילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דני איילון)
דני אילון
דני אילון, 2012
דני אילון, 2012
לידה 17 בדצמבר 1955 (בן 68)
טבת ה'תשט"ז
תל אביב-יפו, ישראל
שם מלא דניאל אילון
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת המדינה באולינג גרין
מפלגה ישראל ביתנו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.dannyayalon.co.il
חבר הכנסת
24 בפברואר 20095 בפברואר 2013
(4 שנים)
כנסות 18
שגריר ישראל בארצות הברית ה־15
יולי 2002אוקטובר 2006
(כ־4 שנים ו־13 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דניאל (דני) אילון (נולד ב-17 בדצמבר 1955) הוא דיפלומט ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כסגן שר החוץ בממשלת ישראל, כחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו בכנסת ה-18 וכשגריר ישראל בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון נולד ב-1955 בתל אביב ללילי אֵלון, שעלתה לארץ מפולין ב-1937 ורפאל (רפי) איילון, שעלה מאלג'יריה ב-1948 לפני קום המדינה, שני הוריו לחמו במלחמת העצמאות. בצה"ל שירת בחיל השריון והשתחרר בדרגת סרן. למד לתואר ראשון בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב (סיים ב-1982) ובאוניברסיטת המדינה באולינג גרין שבאוהיו, שם סיים לימודי תואר שני במנהל עסקים. ב-1984 החל לשמש ככלכלן ומנהל כספים בחברת "כור-סחר" שעסקה בסחר חוץ. מכהן כחבר הוועד הפועל של אוניברסיטת אריאל, סגן יו”ר לשכת מסחר ישראל אמריקה וחבר הנהלת ליגת הידידות ישראל ארה”ב[1].

את פעילותו בשירות החוץ החל ב-1989 לאחר שסיים קורס צוערים של משרד החוץ. ב-1991 מונה למשנה לראש נציגות ישראל בפנמה. ב-1993 עבר לכהן כראש לשכת שגריר ישראל באו"ם תחת יורם ארידור, גד יעקבי ותקופה קצרה תחת דורי גולד. הוא סיים את תפקידו ב-1997 ומונה לסגן היועץ לענייני חוץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאחר תום כהונת נתניהו המשיך לכהן בתפקידו תחת ראש הממשלה אהוד ברק. במסגרת תפקידו זה היה חבר בצוותי המשא ומתן לקראת הסכם ואי ב-1998 ובוועידת קמפ דייוויד בשנת 2000. ב-2001 קודם לתפקיד היועץ לענייני חוץ של ראש הממשלה אריאל שרון.

שגריר ישראל בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 מונה אילון לשגריר ישראל בארצות הברית. ב-30 ביולי מסר את כתב האמנה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש והחל לכהן בתפקיד. כחצי שנה לאחר תחילת כהונתו פרצה מלחמת עיראק ואילון נדרש לתאם בין ישראל לארצות הברית בנושאים הנוגעים למלחמה, בשל חששה של ארצות הברית שישראל תאלץ להצטרף כצד במלחמה. במסגרת תפקידו היה שותף למגעים בין ישראל לארצות הברית לפני הכרזת נשיא ארצות הברית בוש על תוכנית מפת הדרכים, וכן לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות ובמהלכה.

ב-2005 דרש שר החוץ סילבן שלום מאילון לשוב לארץ, משום שסירב להיענות לדרישת השר לפטר את עוזרו. באותה תקופה פורסם בכלי התקשורת שסיבת הבקשה הייתה אי-הצלחתו של העוזר לתאם פגישה בין אשת השר, ג'ודי שלום ניר מוזס למדונה. אילון סירב לסיים תפקידו וטען כי הממשלה מינתה אותו ולכן יהיה צורך בהחלטת ממשלה על מנת לפטרו[2]. ב-2006 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לא מצא ראיות להתערבותם של שר החוץ ורעייתו בנושא פיטוריו של עוזר השגריר. ב-18 במאי 2005, היה אילון לשגריר הראשון שביקר את המרגל יונתן פולארד בכלאו[3].

בקיץ 2006 נתבקש על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט להישאר בתפקידו מספר חודשים נוספים עקב פרוץ מלחמת לבנון השנייה. באוקטובר סיים תפקידו והוחלף בסלי מרידור.

בינואר 2007 הצטרף לארגון "נפש בנפש" כיושב ראש עמית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008 הצטרף למפלגת "ישראל ביתנו", הוצב במקום השביעי ברשימה מטעמה לבחירות לכנסת השמונה עשרה, וב-24 בפברואר 2009 הושבע כחבר הכנסת.

באפריל 2009 מונה אילון לתפקיד סגן שר החוץ. בינואר 2010, בעקבות המשבר ביחסי טורקיה–ישראל ודבריו של ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כנגד ישראל, גרם אילון עלבון דיפלומטי לשגריר טורקיה בישראל לעיני המצלמות[4]. על כך ספג אילון ביקורת קשה מתוך משרד החוץ וגורמים בכירים במערכת הפוליטית, ולאחר הודעת הבהרה ראשונית שלא נתקבלה, נאלץ להתנצל שוב, בנוסח שתואם עם משרד החוץ הטורקי[5]. אף ששר החוץ אביגדור ליברמן נתן לו תמיכה מלאה, מאוחר יותר הודה אילון כי האופן בו נוהלה השיחה עם השגריר הטורקי הייתה טעות[6].

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הדיח אותו אביגדור ליברמן מרשימת מועמדי המפלגה בכנסת[7]. עם התפטרותו של שר החוץ ליברמן מתפקידו ביקש ראש הממשלה מאילון להישאר בתפקידו עד לבחירות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון מתגורר בהוד השרון. הוא נשוי לאן אילון, גיורת ממשפחה אוונגליסטית[8][9] מארצות הברית ואב לשתיים. הוא בן דודה של השרה לשעבר אורית נוקד[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]