הגדת הרבי מחב"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגדה של פסח
שער ההגדה
עמוד השער
מידע כללי
מאת הרב מנחם מנדל שניאורסון
שפת המקור עברית
סוגה ספרות תורנית
הוצאה
הוצאה קה"ת
שנת הוצאה החל מ-ה'תש"ו
סדרת ספרים ספרי הרב מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד
ספר קודם היום יום
ספר הבא ליקוטי שיחות
מספר כרכים 2

הגדת הרבי מחב"ד (מוכרת בשם: הגדה של פסח - עם לקוטי טעמים ומנהגים) היא הגדה של פסח שמהדורתה המקורית נכתבה ונערכה על ידי הרב מנחם מנדל שניאורסון, והודפסה לראשונה בשנת תש"ו. ההגדה כוללת מקורות לנוסח ההגדה של חב"ד שערך רבי שניאור זלמן מליאדי בסידורו, טעמים לנוסח שבחר, מנהגי חב"ד ומנהגי 'בית הרב' בנוסף לפירוש ההגדה - מציאת מקורות, ביאורי קטעים, דקדוקי נוסח, ענייני חג הפסח ועוד.

על ההגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדה יצאה לאור לראשונה בסביבות חג הפסח תש"ו.[1] בהוצאה הראשונה הכילה ההגדה ארבעים ושבעה עמודים. גוף ההגדה בא בעמוד הימני וממולו ה'לקוטים' והמנהגים. במשך כל כמה שנים יצאה לאור מחדש בהוספת קטעים חדשים להגדה. ההוספות שולבו בסוף. בשנת תשל"ג, שולבו ההוספות בתוך גוף ההגדה.

במהלך השנים - לאחר שהצטברו ביאורים רבים, גם בשיחותיו של הרבי על ההגדה. יצאה לאור ההגדה, עם הוספת 'ביאורים' מתורתו של הרבי. הוצאה זו אף קיבלה שם חדש "הגדה של פסח - עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים".

ההגדה הודפסה גם במהדורה עם פענוח מראי המקומות על מנת שהקורא יוכל ללמוד את ההערות בלי לפתוח את הספרים. הוצאה זו נקראת "הגדת הרבי".[2]

בקובצי 'הערות התמימים ואנ"ש' של חסידי חב"ד, מרבים לעסוק בדיון בדברי הרבי בהגדה ומדקדקים בכל מילה שבה[3].

הרב שלמה יוסף זווין (בספרו, 'ספרים וסופרים') כתב עליה "הגדה נפלאה שמעטים דוגמתה, ומתאימה לכל אדם מישראל, כחסיד כאשר איננו חסיד. אלמלא הייתי חושש לסלידתם של חסידים מהגדרת חול לעבודת קודש, הייתי אומר שזוהי עבודה מדעית ממדרגה ראשונה. על כל פנים: פנינה בספרות ההגדית...[4]".

החוקר והבלשן מאיר מדן כתב: "הגדה זו קטנת הכמות מפתיעה משתי בחינות: א) השפע העצום של מקורות מדברי חז"ל ומספרי ראשונים ואחרונים - קשה להבין כיצד נקלט שפע עצום זה של בקיאות בחוברת דקה וצנומה בת 47 עמודים, שרובם גוף ההגדה ומיעוטם דברי המלקט והעורך. ב) העובדה שהמחבר, אדמו"ר חסידי, מתגלה לא כאדמו"ר שחסידותו אומנותו ודבריו דברי רמז ודרוש כדרך שאר האדמו"רים, אלא כחוקר מדעי ממדרגה ראשונה, פילולוג בעל שיעור קומה, המפליא בבקיאותו העצומה, בשכלו הישר ובכושר הבירור והניתוח המדעי של מקורות, של נוסחאות, של מקודם ומאוחר, של פשוטו של מקרא, והכל בלשון קצרה, תמציתית ומדויקת למופת[5]".

בתשמ"ו נדפסה ההגדה בשני כרכים, בכרך הראשון נדפס ההגדה עם 1. מנהגי חג הפסח מספר המנהגים - מנהגי חב"ד. 2. מילואים ללקוטי טעמים ומנהגים - ליקוטי מכתבים שיש בהם ביאורים על נוסח ההגדה. 3. פירושים וביאורים על ההגדה. בכרך השני נוספו שיחות ומכתבים מהרבי הקשורים לחג הפסח, שיחות שאמר הרבי על סיום מסכת פסחים ועוד.

מבנה ההגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבי קרא להגדה 'ליקוטי טעמים ומנהגים', שכוללים תשע מטרות

  1. מציאת המקור של כל קטע מהגדה בתורה או בדברי חז"ל, ומקור לפסוקים המופיעים בתוך הקטע עצמו.
  2. כאשר קיים שינוי בין הנוסח בהגדה לבין המקור שלו, מבואר מדוע שינה בעל ההגדה מהמקור.
  3. נוסחאות שונים וטעמיהם, והטעם לנוסח שבו בחר האדמו"ר הזקן.
  4. מקור לכל דין שמביא אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב או בקבלה.
  5. טעמים לכל הדינים, ודיוקים בלשון האדמו"ר הזקן.
  6. מנהגי חב"ד ומנהגי 'בית הרב'[6] – וטעמיהם.
  7. בירור כל שאלה המתעוררת במהלך לימוד ההגדה.
  8. בירור חילוקי הדינים בנושאים השונים הקשורים לליל־הסדר, לדוגמה: הטעם שאין מברכים "וציוונו לספר ביציאת מצרים" ועוד.
  9. שיחותיו המבארים ענינו של החג.

דוגמה אחת לקטע בהגדה, בו מבאר הרבי את 'מנהגנו', ובעיון נוסף נראה כי מתחדשים כאן כמה וכמה מנהגים שקודם לכן לא היו ידועים: הבן שואל מה נשתנה. מנהגנו אשר השואל מקדים לאמירתו מה נשתנה: טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיר קשיות: – וגם אם אין לו אב אומר כן – וממשיך: מה נשתנה כו' הלילות. וואס איז אנדערש די נאכט פון פסח פון אלענעכט פון אגַאנץ יָאר. דיערשטע קשיא איז שבכל הלילות אין אנו כו' שתי פעמים, אלע נעכט פון אגַאנץ יָאר כו' צוויימָאל איין מָאל כרפס אין זַאלץ מווַאסער דעם צווייטען מָאל מרור אין חרוסת. די צווייטע קשיא איז שבכל הלילות וכו'.

לאחר אמירת מה נשתנה כנ"ל על ידי הקטן שבמסובים – נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר לחזור ולאמור – בלחש – מה נשתנה כו' (עם הקדמה הנ"ל) והעתקתה. הרבי בחר בתרגום הקטע הראשון של ה'מה נשתנה' ולא בכדי. כך יש בידינו את כל חידושי המנהגים הנוגעים ל'מה נשתנה': 1. הקדמת "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן". 2. "גם מי שאין לו אב אומר כן". 3. המנהג ללעוז את ארבע הקושיות בלשון המדוברת (כאן – יידיש). 4. יחד עם זאת אומרים את הקושיות גם בלה"ק. 5. המנהג להקדים לכל קושיא את הכותרת "הקושיה הראשונה היא", "הקושיה השנייה היא". 5. בקושיה הראשונה מפרטים "מטבילין שתי פעמים – פעם אחד כרפס במי־מלח, ובפעם השנייה את המרור בחרוסת". 6. אחרי שהקטן שבמסובים אומר את ה'מה נשתנה' חוזרים המבוגרים ואומרים זאת גם הם. 7. גם המבוגרים חוזרים ואומרים את ההקדמה "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן". 8. גם המבוגרים לועזים את ארבע הקושיות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון ויצהנדלר, "הגדת רבן של ישראל - סקירה ממצה על מהותה של ההגדה בכלל והגדת הרבי בפרט", פורסם בספר הגדת הרבי, הוצאת מכון תורת מנחם תשס"ו (2006)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כנראה שהדפסה התעכבה וההגדה לא הספיקה להגיע לחנויות קודם החג
  2. ^ "הגדת הרבי" במהדורה חדשה
  3. ^ אחד הקבצים, קובץ הערות ישיבת אוהלי תורהעמודים 43-114
  4. ^ זוין, ספרים וסופרים ח"ג, עמ' 263
  5. ^ מחניים, גיליון ל"ב, תשי"ז
  6. ^ מנהגים שנהגו בבתי אדמו"רי חב"ד