לוי יצחק שניאורסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוי יצחק שניאורסון
Shneorson.jpg
תאריך לידה י"ח בניסן ה'תרל"ח
תאריך פטירה כ' באב ה'תש"ד (בגיל 66)
מקום פעילות יקטרינוסלב
השתייכות חסידות חב"ד
נושאים בהם עסק זוהר, קבלה

הרב לוי יצחק שניאורסון (כונה: ר' לויק; י"ח בניסן ה'תרל"ח - כ' באב ה'תש"ד, 1878 - 1944) היה רב ומקובל, שימש רב בעיר יקטרינוסלב שבאוקראינה בין השנים ה'תרס"ט - ה'תרצ"ט (1909 - 1939), מהמנהיגים[דרוש מקור] הבודדים של היהדות התורנית בברית המועצות בתקופה שבין המהפכה הקומוניסטית ומלחמת העולם השנייה.

הרב שניאורסון היה נכד נכדו של האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) מחב"ד, נינו של רבי ברוך שלום שניאורסון ואביו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' לוי יצחק נולד בי"ח בניסן ה'תרל"ח (1878) בעיירה פודוברנקה שליד הומל לזלדה רחל (בת שניאור זלמן חייקין) ורבי ברוך שניאור. בי"א בסיון ה'תר"ס (1900) נישא ר' לוי יצחק לחנה, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של העיר ניקולייב שבאוקראינה. אחותה מרים גיטל נישאה לרבי שמואל שניאורסון אחיו של בעלה לוי יצחק.

בשנת ה'תרס"ז (1907) נקרא לשמש כרב בעיר יקטרינוסלב (ב-ה'תרפ"ו (1926) שונה שמה לדנייפרופטרובסק). הוא החזיק במשרה זו עד שנת תרצ"ט (1939) ואז נאסר, בשל פעולותיו להפצת יהדות, שהיו אסורות על פי חוקי ברית המועצות[1]. לאחר יותר משנת מאסר, שבה נחקר ועונה, נשפט ונשלח לגלות בעיר צ'ילי בקזחסטן, שם שהה כארבע שנים. עקב קשיי המאסר והגלות חלה הרב שניאורסון. לאחר סיום תקופת הגלות עבר בהשתדלות חסידים לעיר אלמא אטא, ושם נפטר בכ' באב ה'תש"ד (1944).עדויות מתקופה זו התפרסמו מפי ד"ר גדליה מזל, אשר שהה שם יחד עם אביו הרב ישראל אברהם שקשר ידידות עם רבי לוי יצחק[2].

הוא נקבר בבית העלמין היהודי בעיר, ועל קברו הוקם "ציון", ששופץ לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. ביום השנה לפטירתו מתקיימת עלייה המונית לקברו.

נוסף על בנו הבכור והמפורסם - רבי מנחם מנדל שנישא לבתו של הרבי מחב"ד ולימים כיהן בעצמו במשרה רמה זו, היו לרב שניאורסון שני בני נוספים: ישראל אריה לייב שניאורסון (כ"א באייר תרס"ו[3] - י"ג באייר ה'תשי"ב (1952, נקבר בבית העלמין העתיק בצפת), ודובער, שנרצח על ידי הנאצים בבית חולים לחולים כרוניים.

אלמנתו, חנה, יצאה מברית המועצות, בבריחת החסידים הגדולה[דרושה הבהרה] בשנת ה'תש"ו (1946). בשנת ה'תש"ז (1947) הגיעה לארצות הברית, ושם חייתה לצד בנה הבכור, הרבי מחב"ד, עד פטירתה בשנת ה'תשכ"ה (1964).

רוב כתביו נלקחו בעת המאסר על ידי הק.ג.ב., כתבים מעטים בקבלה שכתב בשנות גלותו נדפסו על ידי הרבי, בנו, בספרים "תורת לוי יצחק" (הערות בש"ס, שני חלקים) "לקוטי לוי יצחק" (הערות לתניא, לזוהר ואגרות לבנו, ארבעה חלקים). כתבים נוספים שלו, שלא בנושאים תורניים, נדפסו בחוברות "ארכיון לוי יצחק"ו "קובץ כ"ף מנחם אב שישים שנה". לקט מדבריו יצא לאור בספר 'פניני לוי יצחק'.

ביאורים רבים לכתביו נאמרו ונכתבו על ידי בנו במשך השנים. חלקם נאספו[4] לסדרת הספרים "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" מסודרים לפי סדר החומשים. עד עתה נדפסו שלושה כרכים מתוך הסדרה, על ידי הוצאת ספרים קה"ת, וכן בספר "לקוטי שיחות" חלק ל"ט המבאר ביאורים של ר' לוי יצחק על ספר התניא.

תולדותיו נדפסו בסדרת הספרים "תולדות לוי יצחק" (שלושה כרכים).

לקט אמרות וביאורי בנו, הרבי מחב"ד, עליו ועל תולדות חייו נדפסו בספר "פאר לוי יצחק".

לזכרו ייסד בנו רשת כוללים למבוגרים בשם 'כולל תפארת זקנים - לוי יצחק'.

תקופת חייו של הרב לוי יצחק שניאורסון על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרבי מליובאוויטש מספר על פעילותו של אביוקובץ וידאו אתר בית חב"ד.
  2. ^ ארי סמית, גיליון 1624, שבועון כפר חב"ד, כפר חב"ד, 1624, עמ' 40-42, אהרן דב הלפרין, תשע"ו
  3. ^ הרב מרדכי מנשה לאופר, מיוחד > תעודת הלידה שפתרה דילמה של שנים רבות, כ"ב באייר תשע"ב)
  4. ^ נערך על ידי ועד הנחות בלה"ק