לוי יצחק שניאורסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוי יצחק שניאורסון
Shneorson.jpg
תאריך לידה י"ח בניסן, ה'תרל"ח
תאריך פטירה כ' באב, ה'תש"ד.
מקום פעילות יקטרינוסלב
השתייכות חסידות חב"ד
נושאים שבהם עסק זוהר, קבלה

הרב לוי יצחק שניאורסון (י"ח בניסן ה'תרל"ח - כ' באב ה'תש"ד, 1878 - 1944) היה רב ומקובל, שימש כרבה של יקטרינוסלב-דנייפרופטרובסק האוקראינית בין השנים ה'תרס"ט - ה'תרצ"ט (1909 - 1939), והיה מהמנהיגים הבולטים של היהדות התורנית בברית המועצות בתקופה שבין המהפכה הקומוניסטית ומלחמת העולם השנייה.

הרב שניאורסון, המכונה בפי חסידי חב"ד ר' לויק, הוא נינו של האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) מחב"ד-ליובאוויטש, נכדו של רבי ברוך שלום שניאורסון ואביו של הרבי מליובאוויטש רבי מנחם מנדל שניאורסון - האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי יצחק נולד בי"ח בניסן ה'תרל"ח (1878) בעיירה פודוברנקה לזלדה רחל (בת שניאור זלמן חייקין) ורבי ברוך שניאור. ב-ה'תר"ס (1900) נישא לוי יצחק לחנה, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של העיר ניקולייב שבאוקראינה אחותה מרים גיטל נישאה לרבי שמואל שניאורסון (ניקולייב) אחיו של בעלה לוי יצחק.

בשנת ה'תרס"ז (1907) נקרא לשמש כרב בעיר יקטרינוסלב (ב-ה'תרפ"ו (1926) שונה שמה לדנייפרופטרובסק). הוא החזיק במשרה זו עד שנת תרצ"ט (1939) ואז נאסר, בשל פעולותיו להפצת יהדות, שהיו אסורות על פי חוקי ברית המועצות[1]. לאחר יותר משנת מאסר, שבה נחקר ועונה, נשפט הרב שניאורסון ונשלח לגלות בעיר צ'ילי בקזחסטן. שם שהה כארבע שנים. עקב קשיי המאסר והגלות חלה הרב שניאורסון. לאחר סיום תקופת הגלות עבר בהשתדלות חסידים לעיר אלמאטה, ושם נפטר בכ' באב ה'תש"ד (1944).

הוא נקבר בבית העלמין היהודי בעיר, ועל קברו הוקם "ציון", ששופץ לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. ביום השנה לפטירתו מתקיימת עלייה המונית לקברו.

נוסף על מנחם מענדל, בנו הבכור המפורסם, היו לרב שניאורסון עוד שני בנים: ישראל אריה לייב שניאורסון‏[2], שנפטר בה'תשי"ב (1952), ונקבר בצפת, והבן דובער, שנרצח על ידי הנאצים בבית חולים לחולים כרוניים.

אשתו, חנה, יצאה מברית המועצות, בבריחת החסידים הגדולה ב־ה'תש"ו (1946). בשנת ה'תש"ז (1947) הגיעה לארצות הברית, ושם חייתה לצד בנה הבכור עד פטירתה בשנת ה'תשכ"ה (1964).

רוב כתביו נלקחו בעת המאסר על ידי הק.ג.ב., כתבים מעטים בקבלה שכתב בשנות גלותו נדפסו על ידי בנו האדמו"ר, בספרים "תורת לוי יצחק" (הערות בש"ס, שני חלקים) "לקוטי לוי יצחק" (הערות לתניא, לזוהר ואגרות לבנו, ארבעה חלקים). כתבים נוספים שלו, שלא בנושאים תורניים, נדפסו בחוברות "ארכיון לוי יצחק"ו "קובץ כ"ף מנחם אב שישים שנה". לקט מדבריו יצא לאור בספר 'פניני לוי יצחק'.

ביאורים רבים לכתביו נאמרו ונכתבו על ידי בנו במשך השנים. חלקם נאספו‏[3] לסדרת הספרים "תורת מנחם - תפארת לוי יצחק" מסודרים לפי סדר החומשים. עד עתה נדפסו שלושה כרכים מתוך הסדרה, על ידי הוצאת ספרים קה"ת, וכן בספר "לקוטי שיחות" חלק ל"ט המבאר ביאורים של רבי לוי יצחק על ספר התניא.

תולדותיו נדפסו בסדרת הספרים "תולדות לוי יצחק" (שלושה כרכים) ו"פאר לוי יצחק" (כרך אחד).

תקופת חייו של לוי יצחק שניאורסון על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרבי מליובאוויטש מספר על פעילותו של אביוקובץ וידאו אתר בית חב"ד.
  2. ^ נולד ב-כ"א באייר תרס"ו. (מאת הרב מרדכי מנשה לאופר, מיוחד > תעודת הלידה שפתרה דילמה של שנים רבות, כ"ב באייר תשע"ב)
  3. ^ נערך על ידי ועד הנחות בלה"ק