הושע בן אלה

הושע בן אלה

איור משנת 1553
לידה	המאה ה-8 לפנה"ס
פטירה	המאה ה-8 לפנה"ס
מדינה	ממלכת ישראל
שושלת ממלכת ישראל
תואר מלך ישראל אב אלה
מלך ישראל ה־20 732 לפנה"ס – 724 לפנה"ס (כ־8 שנים) מנהיג דת בתקופה ישעיהו, הושע ומיכה → פקח בן רמליהו אחרון ←

הוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה היה מלך ישראל האחרון, לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך בשנים 732 עד 724 לפני הספירה.

המלך הקודם, פקח בן רמליהו, הודח על ידי תיגלת-פלאסר ג' מלך אשור, ובמקומו מונה הושע בן אלה, שעלה על כס ממלכת ישראל בשנה ה-12 לאחז מלך יהודה ומלך 9 שנים.

הושע הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות.

נפילתו

ספר מלכים מספר עליו:

"בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים... עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה. וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא. וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי"

— ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוקים א'–ו'

"וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן. וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי"

— ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים ט'–י"א

לא שרדו כתובות כלשהן של שלמנאסר החמישי (727 לפנה"ס-722 לפנה"ס), והרקע למסעו נגד ממלכת ישראל ידוע רק מן המקרא. השם סוא איננו שמו של אחד הפרעונים, ונראה שיש כאן שיבוש מסוים והכוונה היא לשמה של עיר מושבו של תפנחת מייסד השושלת ה-24 (סאו במצרית, Sa-a-a באשורית, סאיס ביוונית). באותה עת נחלקה מצרים לשתי מלכויות ומסתבר שהמורדים בישראל ביקשו סיוע מממלכת מצרים הצפונית, זו שבאזור הדלתא. יוסף בן מתתיהו מוסר משמו של מנאנדרוס מאפסוס, ששיקע בחיבורו קטעים מן הארכיון של צור, ששלמנאסר ה' נלחם גם בפיניקיה בימי אלולי מלך צור, ושמנע מתושבי צור, הבנויה על אי, מי שתייה במשך חמש שנים. ייתכן אפוא, שמלבד ישראל גם ערי פיניקיה, וייתכן שגם שליטים אחרים במרחב, מרדו באשור.

מהשוואת הכתוב בספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים ט'–י' עם הכתוב ב ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוקים ד'–ו' עולה, שמלך אשור עצר את הושע סמוך לתחילת המצור על שומרון, אולם העיר הוסיפה להילחם ונכבשה רק מקץ מצור שנמשך שנתיים. אירוע זה נחשב כנראה לכה חשוב בעיני האשורים עד שהדים ממנו הגיעו גם לכרוניקה הבבלית, שהמעשה היחיד הנזכר בה לגבי מלכות שלמנאסר ה' הוא כיבושה של שומרון (שמראין בלשון הכרוניקה). מהקבלת הנתונים המקראיים עם המקורות האכדיים עולה ששומרון נכבשה ב-722 לפנה"ס, היינו סמוך לסוף מלכותו של שלמנאסר ה'. מן המקרא נראה, שמי שהגלה-את ישראל לאחר כיבוש השומרון היה שלמנאסר ה', למרות ששמו לא צוין במפורש שם. אך בכתובות סרגון ב' (722 לפנה"ס-705 לפנה"ס) נמסר שסרגון כבש את שומרון, שתושביה מרדו בו, והוא הגלה ממנה אוכלוסייה רבה והפך אותה לפחווה אשורית. מסתבר, ששומרון נכבשה פעמיים – בידי שלמנאסר ב-722 לפנה"ס, ובידי סרגון ב-720 לפנה"ס. ככל הנראה, עם מותו של שלמנאסר, בסמוך לכיבוש שומרון, נמנע מן השלטונות האשוריים להנהיג את השיטות המנהלתיות שהיו מקובלות לגבי מדינות גרורות שמרדו ונכבשו מחדש - הגליית תושבים וסיפוח הארץ כפחווה לאשור. אלא שעובדה זו נתנה הזדמנות לשומרון לחזור ולמרוד באשור, והפעם במסגרת מרידה רחבת היקף שכללה חלקים נרחבים של האימפריה, ובתוכם ממלכות גרורות אחרות (חמת, ארוד, צמר ועזה) ופחוות (דמשק, ארפד, ואולי גם חדרך). בבבל תפס את הכס מרודך-בלאדן. היקף המרד, ובמיוחד המרידה בבבל, מנע מסרגון להתפנות ולטפל מיד במרידות בסוריה וארץ ישראל, ורק בשנת 720 התפנה לכך. במהלך המסע נכבשה שומרון בשנת 720 לפנה"ס, ומספר גדול של תושביה הוגלה לארץ אשור. שארית חיל הרכב שנותרה בשומרון סופחה לצבאו. וכך נמצא כתוב בשבר כתובת מנסרה של סרגון שנמצא בכלח:

"השומרונים, אשר נדברו עם מלך אחר עוין לי, שלא להמשיך את שעבודם ושלא להעלות מס, עשו מלחמה. בעזרת האלים הגדולים, אדוני, נלחמתי עמם. 27,280 אנשים, יחד עם מרכבותיהם ואלי מבטחם מניתי כשלל. 200 מרכבות גייסתי מתוכם למשמר מלכותי, ואת יתרם הושבתי בתוך ארץ אשור. את שומרון יישבתי מחדש ועשיתיה גדולה משהייתה. אנשי הארצות שנכבשו בידי הבאתי לתוכה. את קציני הפקדתי עליהם כפחה. עם אנשי ארץ אשור מניתי אותם. המצרים והערבים, ההוד של אשור אדוני הממם ולבם הלם למשמע הזכרת שמי, רפו ידיהם. את הנמל החתום של מצרים פתחתי ואת האשורים והמצרים בללתי אלה עם אלה וגרמתי להם שיסחרו אלה עם אלה."

לא בכתובת זו ולא במקרא נזכר מלך ישראל כלשהו ששלט אז על שומרון, ומסתבר לפיכך שלאחר שהמלך הושע נתפס בידי שלמנאסר לא הומלך מלך אחר על שומרון, וההנהגה בעיר עברה להנהגת הנכבדים ומפקדי הצבא.

הממלכה כולה אורגנה כפחווה אשורית תחת השם Samerina, ובראשה הוצב אחד מקציני סרגון כפחה. בכך בא הקץ על ממלכת ישראל לאחר שהתקיימה כ-200 שנה ומעלה. גורלו של הושע בן אלה אינו ידוע.

גלות אשור

תיגלת-פלאסר ג' הגלה בשנים 733-732 רבים מבני ראובן, גד וחצי שבט המנשה שבעבר הירדן וכן מן הגליל העליון. לפי האנלים הגיע מספר הגולים מהגליל לכדי 13,520; עליהם נוספו הגולים משומרון, שלפי כתובות סרגון הגיעו לכלל 27,290. חלק מן הגולים, בעיקר האומנים שבתוכם, הצטרפו וודאי לאומנים-גולים מארצות אחרות שיושבו בערים חדשות שנוסדו על ידי מלכי אשור. אנשי הצבא שבהם סופחו על ציודם ובמסגרות אורגניות לצבא הקבע של אשור, שנזקק תמיד לכוח אדם מקצועי מחמת פעילותו הרצופה והממושכת. גולים אחרים יושבו בתחומיהן של פחוות שנדלדלו מאוכלוסייתן מחמת מלחמות והגליות, ונשקפה להן סכנת שממון. מתעודות מינהל אשוריות מסתבר שהשלטונות האשוריים שקדו על ארגון יעיל של ההגליה, ואף סיפקו לגולים אמצעים נאותים להקלת העברתם והיקלטותם מחדש. דברים אלו נשמעים גם מנאומו של רבשקה אל הלוחמים שעל חומות ירושלים:

"אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ. עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ"

— מלכים ב' יח, לא-לב וכן בישעיהו לו, טז-יז

מן הכתוב בספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ו', בספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק י"א ובספר דברי הימים א', פרק ה', פסוק כ"ו עולה, שגולי ישראל יושבו "בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי". חלח מזוהית עם Halahhu הידועה בכתובות אשוריות כעיר וכמחוז ששכן מצפון-מזרח לנינוה. האזור האחר בו יושבו היה זה שלאורך נהר החבור. רבים מתושביו הארמים של אזור זה, בו שכנו בעבר ממלכות ארמיות, הוגלו על ידי מלכי אשור לארץ אשור. מציאותם של ישראלים בגוזן, ששכנה על נהר החבור והיוותה מרכז של פחווה אשורית, מתועדת בתעודות אשוריות שנמצאו בחפירות שנערכו במקום (כיום תל חלף) ובנינוה. אזכורים של שמות ישראליים בתעודות שנחשפו בכלח ונינוה, בירות אשור במאות 8-7 לפנה"ס, מלמדות שגולי ישראל הובאו גם לבירות הממלכה. הללו היו כנראה בעלי מקצוע מבוקשים.

מדבריהם של נביאים מאוחרים משתמע, שהתודעה הלאומית הוסיפה לקנן בלבם של גולי ישראל זמן-מה, ואפשר שחלק מהם התקרבו אל גולי יהודה:

"הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא"

— ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוקים ז'–ח'

"וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה"

— ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוק נ"ג

"וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד"

— ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים כ"א–כ"ב

"וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם"

— ספר זכריה, פרק י', פסוק י'

אולם נראה כי רוב הגולים איבדו את ייחודם הלאומי תוך כמה דורות ונבלעו במערך התרבותי-מדיני של תחום התרבות האשורי-ארמי, ולא נותר מהם זכר אלא רק בתודעה ההיסטורית של הדורות המאוחרים.

קישורים חיצוניים

• הושע בן אלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיהו יורם 928 907 906 883 882 882 882 871 852 851 יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריהו שלום מנחם פקחיה פקח הושע 842 814 800 784 748 747 747 737 735 732