הפלנטה האסורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפלנטה האסורה
Forbidden Planet
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר
בימוי פרד מ. וילקוקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ניקולס נייפק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט קייריל יום, אלן אדלר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה פריס ובסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים לסלי נילסן
ארל הולימן
ג'ורג' וולאס
ג'ק קליי
ג'יימס דררי
ריצ'רד אנדרסון
וורן סטיבנס
רובי הרובוט
אן פרנסס
וולטר פידג'ן
ג'ורג' ד. ואלאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה בבה ברון עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ורג' ג' פולסיי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מטרו גולדווין מאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מטרו גולדווין מאייר, נטפליקס, וודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 3 במרץ 1956[1]
משך הקרנה 98 דקות[2]
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מדע בדיוני, סרט הרפתקאות, סרט פעולה, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 1.968 מיליון דולר[3]
הכנסות 2.765 מיליון דולר[3]
הכנסות באתר מוג'ו forbiddenplanet
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפלנטה האסורה (או הכוכב האסור; באנגלית: Forbidden Planet) הוא סרט מדע בדיוני משנת 1956, בבימויו של פרד מ. וילקוקס ובכיכובם של וולטר פידג'ן, אן פרנסיס ולזלי נילסן. הסרט צולם באיסטמנקולור (Eastmancolor) וב-סינמסקופ, והוא נחשב לאחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים ביותר של שנות החמישים,[4] ולאחת מאבני הדרך של הקולנוע המדע הבדיוני העכשווי. הדמויות והתפאורה עוצבו בהשראת "הסערה" של שייקספיר,[5] והעלילה של הסרט כוללת אנלוגיה מסוימת לזו של המחזה, מה שגרם לרבים לראות בסרט עיבוד רופף של המחזה.

הסרט היה חלוצי במספר היבטים של קולנוע מדע בדיוני. סרט זה היה הראשון שהציג בני-אדם נעים במהירות הגבוהה ממהירות האור בספינת חלל שיצרו בעצמם.[6] סרט זה היה הראשון שכל עלילתו מתרחשת על כוכב לכת שנמצא בחלל בין-כוכבי, הרחק מכדור הארץ.[7] דמותו של רובי הרובוט היא אחת מהדמויות הקולנועיות הראשונות של רובוט שאיננו אלא "פחית על גלגלים". דמותו מפגינה אישיות מובחנת והיא דמות משנה אינטגרלית לעלילת הסרט.[8] מחוץ לז'אנר המדע הבדיוני, סרט זה נחשב לפורץ דרך בכך שהוא הראשון, מכל ז'אנר שהוא, שהשתמש במוזיקה אלקטרונית, ובה בלבד, עבור הפסקול שלו, שהולחן על ידי ביבי ולואי בארון.

הסרט כולל מספר אפקטים מיוחדים שזיכו אותו במועמדות לפרס האוסקר על האפקטים הטובים ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-29. בשנת 2013, הסרט הוכנס אל ארכיון הסרטים הלאומי של ספריית הקונגרס של ארצות הברית, לאחר שנמצא בעל "חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית".[9] [10] טוני מגיסטרלה מתאר את הסרט כאחת הדוגמאות הטובות ביותר לז'אנר הטכנו-אימה המוקדם.[11]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-23, ספינת החלל C-57D נשלחת לכוכב הלכת אלטאיר IV בקבוצת הכוכבים אלטאיר, מרחק 16 שנות אור מכדור הארץ, כדי לגלות את גורלה של משלחת מתיישבים שנשלחה לשם, כ-20 שנה קודם לכן. לאחר מסע בחלל שנמשך שנה, קומנדר ג'ון ג'יי אדמס (לזלי נילסן), מפקד ה-C-57D, יוצר קשר עם ד"ר אדוארד מורביוס (וולטר פידג'ן), אחד מדעני המשלחת המקורית, אשר מזהיר אותו שיתרחק, אבל מסרב לתת כל סיבה מעבר לכך שהוא אינו יכול להבטיח את שלומם. אדמס מחליט להתעלם מאזהרתו.

מיד עם נחיתתם, הצוות פוגש ברובי הרובוט, אשר לוקח את אדמס, יחד עם הקצין הראשון שלו, לוטננט ג'רי פארמן (ג'ק קלי), ולוטננט דוק אוסטרואו (וורן סטיבנס), לביתו של מורביוס. מורביוס מסביר כי כשנה לאחר הגעתה של המשלחת, כוח בלתי-ידוע השמיד כמעט את כל חברי המשלחת, ואידה את "בלרופון", ספינת החלל שלהם. רק הוא, אשתו (שלימים נפטרה) ובתם התינוקת אלטירה (אן פרנסס) שרדו את המתקפה. מורביוס חושש כי גורל דומה צפוי גם לצוות של ה-C-57D והוא מציע לעזור להם להתכונן לשוב הביתה, אך אדמס מסרב ואומר שעליו להמתין להוראות נוספות מכדור הארץ.

למחרת, אדמס מוצא את פארמן מנסה לפתות את אלטיירה; אדמס הזועם נוזף בפארמן ומותח ביקורת על התנהגותה של אלטירה, ובפרט - לבושה החושפני מדי, לטעמו. אלטירה מדווחת על המקרה למורביוס וטוענת שהיא לא רוצה לראות שוב את אדמס (אם כי בהמשך היא לובשת בגדים שמרניים יותר, על מנת לפייס אותו). באותו לילה, אותו גורם לא נראה שתקף את המשלחת בעבר חוזר, ומחבל בציוד שעל סיפון הספינה של אדמס, אשר מחליט יחד עם אוסטרו כי למחרת הבוקר יתעמתו על כך עם מורביוס. בעודם ממתינים, אדמס יוצא לדבר עם אלטירה, מתנצל בפניה על התנהגותו, והשניים מתנשקים. לפתע, הם מותקפים על ידי נמר, חיית המחמד של אלטירה, ואדמס יורה בו.

כאשר מורביוס מופיע, אדמס ואוסטרואו מגלים שהוא עוסק במחקר של הקרל - גזע חייזרים מתקדם שנספה כ-200 אלף שנים קודם לכן. מורביוס מציג בפניהם טכנולוגיה המסוגלת לשפר את היכולת האינטלקטואלית של בני-אדם. כאשר מורביוס השתמש בו לראשונה, הוא בקושי שרד, אך יכולותיו השכליות הוכפלו. מורביוס לוקח אותם לסיור במתחם מכונות תת-קרקעי ענקי, שנבנה על ידי הקרל אך עדיין מתפקד, כשהוא מונע על ידי אלפי כורים תרמו-גרעיניים, הפועלים במקביל. אדמס דורש ממורביוס שישתף את תגליותיו עם תושבי כדור הארץ. מורביוס דוחה את בקשתו, כשהוא קובע כי "האנושות עדיין לא מוכנה לקבל כוח כה בלתי מוגבל".

אדמס מורה לצוות שלו להקים שדה כוח מסביב לספינת החלל שלהם, על מנת למנוע מעשי חבלה נוספים. מאמציהם נכשלים, והפורץ הבלתי נראה חוזר ורוצח את המהנדס הראשי קווין (ריצ'רד אנדרסון). מורביוס שב ומזהיר את אדמס מפני תקיפות קטלניות נוספות, בדומו למה שקרה עם ה-"בלרופון". באותו לילה, היצור הבלתי נראה חוזר. לכלי הנשק של הספינה שמופעלים עליו אין כל השפעה, והיצור הורג את פארמן ושני אנשי צוות נוספים. מורביוס, שישן באותה העת, מתעורר למשמע צעקותיה של אלטירה; באותו הרגע היצור נעלם.

מאוחר יותר, בעוד אדמס מנסה לשכנע את אלטיירה לעזוב, אוסטרוב מתגנב ומשתמש בטכנולוגיה של הקרל. הוא נפצע אנושות, ובמילותיו האחרונות אומר לאדמס כי המכונה נבנתה על מנת לאפשר לקרל ליצור כל דבר באמצעות מחשבתם בלבד. עם זאת, הוא אומר שהקרל שכחו דבר אחד: "מפלצות האיד". הרצונות התת-מודעיים שלהם, שהוענק להם חופשי וכוח בלתי מוגבלים על ידי המכונה, הביאו להכחדתם המהירה. אדמס טוען שתודעתו של מורביוס יצרה את היצור שהשמיד את "בלרופון" ותקף את צוותו; מורביוס מסרב להאמין לו.

אחרי שאלטירה מספרת למורביוס שהיא מתכוונת לעזוב עם אדמס, רובי מזהה את היצור שמתקרב. מורביוס מצווה על הרובוט להרוג אותו, אך רובי יודע שזוהי יצירה של התודעה המודעת של מורביוס ומכבה את עצמו במקום לפגוע בו ולעצור אותו. המפלצת חודרת אל המעבדה של הקרל בה אדמס, אלטירה ומורביוס מצאו מקלט. מורביוס סוף-סוף מקבל את האמת. הוא מתעמת עם היצור, אך נפצע אנושות כתוצאה מההתקפה הנובעת מהעימות; מפלצת האיד נעלמת. לפני שמורביוס מת, הוא גורם לאדמס להפעיל מערכת להשמדה עצמית של כוכב הלכת כולו. אדמס, אלטירה, רובי והצוות ששרדו נמלטים אל החלל העמוק וצופים בהרס של אלטייר VI. לאחר מכן אדמס מנחם את אלטיירה באומרו שהטרגדיה הזו תשמש תזכורת לכך ש-" ... אנחנו, בסופו של דבר, לא אלוהים". ספינת החלל עוזבת, בדרכה חזרה לכדור הארץ.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזלי נילסן (משמאל) ואן פרנסיס, מתוך "הפלנטה האסורה".
שם השחקן/ית שם הדמות הערות
וולטר פידג'ן ד"ר אדוארד מורביוס
אן פרנסס אלטירה מורביוס בתו של ד"ר מורביוס
לזלי נילסן קומנדר ג'ון ג'יי. אדמס מפקד ספינת החלל C-57D
פרנקי דרו רובי הרובוט
מרווין מילר דיבוב
וורן סטיבנס לוטננט "דוק" אוסטרו
ג'ק קלי לוטננט ג'רי פרמן
ריצ'רד אנדרסון צ'יף קווין
ארל הולימן הטבח
ג׳ורג׳ וואלאס בוסון
רוברט דיקס גריי
ג׳ימי תומפסון יאנגרפורד
ג'יימס דררי סטרונג
הארי הארווי ג'וניור רנדל
רוג׳ר מקגי לינדסטורם
פיטר מילר מורן
מורגן ג׳ונס ניקולס
ריצ'רד גרנט סילברס
לס טרמיין קריין
ג'יימס בסט איש צוות ספינת החלל C-57D
ויליאם בויט איש צוות ספינת החלל C-57D‏[12]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, אירווינג בלוק ואלן אדלר כתבו את התסריט בשנת 1952, ואז נקרא הסרט "פלנטה קטלנית" (Fatal Planet).‏[13] טיוטה מאוחרת יותר של התסריט נכתבה על ידי סיריל הום ששינה את שם הסרט ל-"הפלנטה האסורה" (Forbidden Planet) משום שחשב שעם שם זה הסרט יהיה רווחי יותר בקופות הכרטיסים.[14] סיפורם של בלוק ואדלר התרחש בשנת 1976 על כוכב הלכת מרקורי. משלחת מכדור הארץ בראשות ג'ון גרנט נשלחת לכוכב הלכת כדי להחזיר את ד"ר אדמס ובתו דוריאן, שהיו תקועים שם כבר עשרים שנה. מכאן והלאה, עלילתו דומה בערך לזו של הסרט כפי שהושלם, אם כי גרנט מצליח להציל את אדמס וגם את בתו ולהימלט מהמפלצת הבלתי נראית שעוקבת אחריהם.[14]

התפאורה עבור הסרט נבנתה באולפני מטרו גולדווין מאייר (MGM) שבקולבר סיטי שבמחוז לוס אנג'לס, קליפורניה; עיצוב התפאורה בוצע על ידי סדריק ג'יבונס וארתור לונרגן. הסרט כולו צולם בצילום פנים, כאשר כל סצינות החוץ על פני כוכב הלכת Altair IV צולמו תוך שימוש בטכניקות קולנועיות שונות, בהן בתפאורות, אפקטים חזותיים ועוד.

דגם בגודל מלא של ספינת החלל נבנה, גודלו כ-3/4 מהגודל של ספינת החלל "האמיתית", על מנת לדמות את רוחבה המלא - כ-50 מטרים. את הדגם הקיפה ציקלורמה ענקית, עליה מצויר הנוף המדברי של כוכב הלכת הבדיוני אלטאיר IV; סט הצילומים הזה תפס את כל המקום הפנוי שהיה זמין באולפני קולבר סיטי. שלב הצילומים העיקרי של הסרט החל ב-18 באפריל ונמשך עד לסוף מאי 1955.‏[15]

מאוחר יותר, נעשה שימוש חוזר בפריטי תלבושות ובאביזרים רבים של הסרט הפלנטה האסורה במספר פרקים שונים של סדרת הטלוויזיה "אזור הדמדומים", שרובם צולמו על ידי חברת ההפקות Cayuga של רוד סרלינג באולפני MGM שבקולבר סיטי, לרבות רובי הרובוט, הדגמים השונים של החללית C-57D, דגמים שונים בגדלים שונים של החללית (הנראים בפרקים "To Serve Man" (אנ') ו-"On Thursday We Leave for Home" (אנ')), רובים ואקדחים, מדים של אנשי הצוות ושוטים של אפקטים מיוחדים.

בעלות של כ-125 אלף דולר, רובי הרובוט היה יקר מאוד בשביל אביזר קולנוע לתקופתו; הוא ייצג כמעט 7% מתקציב הסרט הכולל שעמד על סך של 1.9 מיליון דולר, ושווה ערך לפחות למיליון דולר, בדולרים של שנת 2017.[16] ספינת החלל נבנתה במיוחד עבור סרט זה. רובי שיחק גם בסרט המדע הבדיוני "הילד הבלתי נראה" (1957) (אנ') ובהמשך הופיע במספר סדרות טלוויזיה ובסרטים רבים.

קטעי ההנפשה שבסרט, בפרט במיוחד ההתקפה של מפלצת האיד, נוצרו על ידי האנימטור הוותיק ג'ושוע מידור,[17] אשר הושאל לאולפני MGM מאולפני ההנפשה של וולט דיסני. במהדות DVD של הסרט, נחשף כי ליצור היה זקן צרפתי קטן, מה שמרמז על קשר בינו לבין ד"ר מורביוס, הדמות היחידה בסרט עם זקן צרפתי. באופן יוצא דופן, הסצנה שבה מפלצת האיד נחשפת לבסוף, במהלך מתקפתה על ספינת כדור הארץ, לא נוצרה באמצעות טכניקת הנפשה מסורתית מקובלת שנקראת "cel". במקום זאת, מידור פשוט צייר כל פריים של הסיקוונס בעיפרון שחור על גבי נייר פלסטיק שקוף.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת בכורה עולמית של הסרט נערכה בשארלוט, קרוליינה הצפונית, במסגרת ועידת מדע בדיוני שהתקיימה ב-3–4 במרץ 1956,[1] ולאחר מכן הסרט עלה לאקרנים בלמעלה ממאה ערים שונות ברחבי ארצות הברית ב-23 במרץ[18] בסינמסקופ[19] ובחלק מהאולמות בסטריאו.

הסרט זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים. בוסלי קראותר מהניו יורק טיימס כתב כי רואים שכל מי שעבד על הסרט הזה בהחלט "נהנה מזה. ואם אתה אוהב הומור מטורף, אתה תהנה מהסרט הזה גם כן".[20] בוראייטי נכתב: "גאדג'טים דמיוניים למכביר, בתוספת שפע של מתח וריגושים, הופכים את הפקת ניקולס נייפק למובילה בקטגוריית [סרטי] מסעות החלל".[21] c במגזין הניו יורקי Harrison's Reports כינו את הסרט "מוזר, אך מרתק ומרגש", עם הפקה "בעלת דמיון רב".[19] פיליפ ק. שויר מהלוס אנג'לס טיימס כתב כי הסרט היה "יותר מ[סתם] סרט מדע בדיוני [כלשהו], עם דגש על ה'בדיוני'; זהו סרט מחושב מאוד, וההפקה ש-MGM העניקה לו מעניקה רוחב וממד חדש לביטוי השחוק הזה, 'לא מהעולם הזה'".[22] ג'ון מקארטן מההניו יורקר ינה את הסרט "פרודיה נעימה על כל שסרטי [מדע בדיוני] הציגו [מזה שנים] על המתרחש בכוכבי הלכת השכנים [שלנו] אי שם בחלל".[23] בירחון הבריטי The Monthly Film Bulletin שיבחו את הסרט כ"פנטזיית חלל מעמיקה ומהנה", והוסיפו כי "הטון של הסרט משלב אדיבות ונאיביות עם תחכום, וניגש אל הגיבורות הפלנטריות שלו עם תפישה עליזה לאבסורד שלהן שעדיין מאפשרת רגע אחד או שניים באמת מוזרים ומרגשים, כמו ההתקדמות הראשונה של המפלצת על החללית".[24]

על פי רשומות MGM, בעת צאתו המקורית של הסרט לאקרנים הוא הכניס 1,530,000 $ בארצות הברית ובקנדה[25] ועוד 1,235,000 $ בשאר העולם, וכתוצאה מכך הסרט הרוויח 210,000 $.[3]

הסרט יצא מחדש להקרנה בתי הקולנוע במהלך שנת 1972 כאחד ממיזם "Kiddie Matinee" של MGM; במהדורה זו נחתכו כשש דקות מתוך הסרט, כדי להבטיח שהוא מקבל דירוג "G" מטעם איגוד הקולנוע של אמריקה.[6] במהדורות מאוחרות יותר של הסרט יש לו דירוג "G", אם כי כולן הן הגרסה המקורית.

הסרט היה מועמד להיכנס לרשימת מאה שנים... עשרת הגדולים של מכון הסרטים האמריקאי בקטגוריית "10 סרטי המדע הבדיוני".[26] לחן הסרט היה מועמד להיכנס לרשימת "מאה שנים... מאה פסקולים".‏[27]

מדיה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא לראשונה בשנת 1982 בקלטת וידאו VHS ובהמשך גם בלייזרדיסק; שנים מאוחר יותר, בשנת 1996, הסרט יצא שוב ב-VHS ובלייזרדיסק, אך הפעם במסך רחב, לציון 40 שנה לסרט. בהמשך, יצאה מהדורה מיוחדת של לייזרדיסק שבה הסרט נראה בסינמסקופ (יחס רוחב המסך המקורי). האחים וורנר (שרכשו את MGM) הוציאו את הסרט על DVD בשנת 1999. מהדורה זו כללה את שני גודלי המסך השונים על גבי דיסק אחד.

לציון 50 שנה לסרט, מהדורת אספנים מיוחדת יצאה ב-28 בנובמבר 2006, בארגז מתכת אדום גדול במיוחד, תוך שימוש בכרזת הסרט המקורית עבור עטיפתו החיצונית של המארז. הן פורמט DVD והן פורמט HD DVD היו כלולים במהדורה מפוארת זו. פרט לסרט הפלנטה האסורה, כלל המארז גם את הסרט "The Invisible Boy", הפרק "Robot Client" של סדרת הטלוויזיה "The Thin Man" (בשניהם השתתף רובי הרובוט) וסרט תיעודי בשם "Watch the Skies!: Science Fiction, The 1950s and Us". עוד נכלל במארז העתק של רובי הרובוט בגובה 8 ס"מ.[28] בעקבות זאת יצאה גם מהדורה סטנדרטית בפורמט DVD של הסרט, לציון 50 שנה.[6] שתי מהדורות אלו נוצרו על ידי טכנאי MGM-האחים וורנר שביצעו שיחזור דיגיטלי של הסרט המקורי.[29] מהדורת Blu-ray יצאה ב-7 בספטמבר 2010.

עיבוד ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לפני שהסרט עלה לאקרנים לראשונה, יצא לאור רומן המבוסס על הסרט; תחילה בכריכה קשה, ואחר כך בכריכה רכה. הספר נכתב על ידי וו. ג'יי סטיוארט (שם בדוי של הסופר פיליפ מקדונלד), והוא מתאר את העלילה בסדרת פרקים בגוף ראשון מאת ד"ר אוסטרו, קומנדר אדמס וד"ר מורביוס.[30] הרומן מעמיק עוד יותר בתעלומות היעלמותם של הקרל, ומערכת היחסים של מורביוס איתם. ברומן נחשף כיצד מורביוס נחשף שוב ושוב לטכנולוגיה של הקרל, אשר (כפי שנרמז בסרט) מגבירה את יכולותיו המוחיות הרבה מעבר לאינטליגנציה האנושית הרגילה. עם זאת, טבעו האנושי והלא מושלם של מורביוס עדיין נשמר, עד כדי כך שהוא לוקה בהיבריס וחש בוז כלפי האנושות. אי-ההכרה שלו במגבלותיו הפרימיטיביות הבסיסיות מתגלה כסיבה לנפילתו של מורביוס, כפי שקרה קודם לכן לגזע הקרל שנכחד. אמנם הדברים לא נאמרו במפורש בסרט (אם כי הבסיס לדברים נמצא היה בסצנה שנמחקה בסופו של דבר מהסרט, אך נכללה כתוספת בחלק ממהדורות הביתיות של הסרט שיצאו על לייזרדיסק, DVD ו-Blu-ray), הרומן משווה בין יכולותיה של אלטירה לשלוט על הנמר לבין המיתוס מימי הביניים שחד-קרן ניתן לאלף רק על ידי בתולה.

הרומן כולל גם מספר אלמנטים שלא הופיעו כלל בסרט: ראשית, ערב אחד אדמס, פרמן ואוסטרוב מתצפתים בסתר על ביתו של מורביוס, אך אינם רואים או שומעים דבר. כשהם עוזבים הם הורגים בטעות קוף - אחת מחיות המחמד של אלטירה. כאשר ד"ר אוסטרוב מנתח בהמשך את החיה המתה הוא מגלה כי המבנה הפנימי שלה מונע ממנה להיות בחיים במובן הביולוגי הרגיל. הנמר, הצבי והקופים הם כולם יצירות שיצר ד"ר מורביוס כמוחו להיות חיות מחמד לבתו, שרק צורתן החיצונית דומה לבעלי החיים שעל כדור הארץ. הרומן גם שונה במקצת מהסרט בכך שהוא לא מקשר ישירות בין המכונה הגדולה לבין בריאת בעלי החיים או המפלצת; במקום זאת, רק מייחס אותם ליכולותיו המנטליות של מורביוס. ההרס העצמי של הקרל יכול להתפרש על ידי הקורא כעונש קוסמי על שימוש לא נכון בכוחו של אלוהים, שיוצר חיים. זו הסיבה שבסופו של הסרט, קומנדר אדמס אומר לאלטאירה: "... אחרי הכל, אנחנו לא אלוהים". הרומן מסתיים עם הבחנה דומה.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבי ולואי בארון (אנ') הלחינו את המוזיקה האלקטרונית החדשנית המהווה פסקול הסרט, אשר כונתה בכתוביות הסרט כ-"טונאליות אלקטרונית", בין השאר כדי לחמוק מהתשלומים המקובלים של איגודי תעשיית הקולנוע והמוזיקה.[31] דור שרי (אנ'), מפיק ב-MGM, סיפר כי גילה את הזוג לגמרי במקרה במועדון לילה ביטניקי בגריניץ' וילג' בעת ביקור משפחתי בניו יורק לקראת חג המולד; הוא שכר אותם במקום כדי להלחין את המוזיקה של הסרט. בעוד שבטרמין (שלא נעשה בו שימוש בסרט הפלנטה האסורה) נעשה כבר בעבר שימוש לצורך פסקול הסרט "בכבלי השכחה" של אלפרד היצ'קוק (1945), עבודתם של הזוג בארון הפכה את הסרט הפלנטה האסורה ליצירה הקולנועית הראשונה שבה הלחן המוזיקלי הופק אך ורק באמצעות אמצעים אלקטרוניים בלבד; הפסקול שלהם הקדים את המצאת הסינתיסייזר בשמונה שנים (1964).

בהשראת רעיונות ופרוצדורות מהספר ‏"Cybernetics: Or Control and Communication in the Animal and the Machine"‏ (1948) מאת המתמטיקאי ומהנדס החשמל נורברט וינר, לואי בארון בנה מעגלים אלקטרוניים משלו ששימשו ליצירת כל "הצלצולים, הצפצופים, הזמזומים, היבבות, הפעימות והחריקות ".[16]מרבית הצלילים הללו נוצרו באמצעות רכיב אלקטרוני המכונה "ring modulator". לאחר הקלטת הצלילים הבסיסיים, הבארונים עוד תמרנו את הצלילים על ידי הוספת אפקטים אחרים, כגון הדהוד ועיכוב, והיפוך או שינוי מהירויות צלילים מסוימים.[32]

מכיוון שביבי ולואי בארון לא היו חברים באף איגוד מקצועי של מוזיקאים, עבודתם לא הייתה יכולה להיות מועמדת לפרס אוסקר, בקטגוריית "הפסקול המקורי הטוב ביותר" או בקטגוריית "אפקטים קוליים". MGM סירבה לפרסם אלבום פסקול בעת צאתו של הסרט לאקרנים. עם זאת, מלחין ומנצח הסרט דייוויד רוז פרסם מאוחר יותר סינגל בפורמט 7" של נעימת הנושא המקורית של הסרט, אותה הקליט באולפני MGM בקולבר סיטי, לוס אנג'לס במהלך מרץ 1956. בסופו של דבר, לא נעשה שימוש בנעימת הנושא של רוז בסרט עצמו; אולפני MGM שכרו את רוז להלחין את פסקול הסרט בשנת 1955, אך הוא פוטר מהפרויקט על ידי דור שרי מתישהו בין חג המולד 1955 לראש השנה האזרחית 1956. הטריילר המקורי של הסרט מכיל מוזיקה שהלחין רוז, שעל פי דיווחים - הקלטות המקוריות שעליהן הוקלטה הושמדו מאוחר יותר.[33]

בסופו של דבר, ביבי ולואי בארון הוציאו להפצה את הפסקול שהלחינו, על גבי תקליט בשנת 1976 לציון 20 שנה לסרט. האלבום הופק תחת לייבל משלהם, Planet Records (מאוחר יותר שונה השם ל-Small Planet Records). האלבום הושק בפסטיבל הבינלאומי למדע בדיוני ה-34 שהתקיים בקנזס סיטי, מיזורי במהלך סוף השבוע של יום העבודה בשנת 1976, כחלק מחגיגות 20 שנה לסרט; הזוג נכח באירוע לצורך קידום האלבום, והם חתמו על כל העותקים שנמכרו בכנס. עשור לאחר מכן, בשנת 1986, פסקול הסרט יצא בפורמט CD לרגל 30 שנה לסרט, במהדורה שכללה חוברת צבעונית בת שישה עמודים ובה תמונות מהסרט, בתוספת תווים של המלחינים, בבי ולואי בארון וביל מאלון.[32]

מחווה לפסקול הסרט הוצגה בשידור חי בקונצרט של ג'ק דיינג'רס. הקלטה זו זמינה על גבי הדיסק הראשון של האלבום הכפול "Forbidden Planet Explored".

תלבושות ואביזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התלבושות שלבשה אן פרנסיס עיצבה הלן רוז.[34] בשל חצאיות המיני הקצרות שלה - הסרט נאסר להקרנה בספרד; הסרט לא הוצג במדינה זו עד לשנת 1967.[35] שאר התלבושות עוצבו על ידי וולטר פלונקט.[34]

רובי הרובוט הופעל על ידי הפעלולן הזעיר פרנקי דארו. הוא פוטר זמן קצר לאחר תחילת הצילומים, לאחר שבאחד מימי הצילומים הוא שתה 5 מרטיני לארוחת צהריים, זמן קצר לפני הצילומים. הוא כמעט נפל כשניסה ללכת בעודו בתוך התחפושת היקרה של הרובוט.[36][37]

בסוף ספטמבר 2015 הוצעו למכירה פומבית מספר תלבושות ואביזרים שבהם נעשה שימוש במהלך הצילומים, בהם: התחפושת של "מורביוס" אותה לבש וולטר פידג'ן, רובה, אקדח ופסל מקורי של המעצבת סשה ברוסטום שנראה מחוץ לביתו של מורביוס. עוד הוצעו למכירה כרזות פרסום מקוריות של הסרט.[38] ב-2 בנובמבר 2017 הוצע למכירה רובי הרובוט המקורי, והוא נמכר בסופו של דבר תמורת 5.3 מיליון דולר. מכירה זו קבעה שיא של הכנסות ממכירה פומבית עבור חברת TCM-Bonhams, כאשר עקפה את פסל הנץ ממלטה שנמכר תמורת 4 מיליון דולר בשנת 2013, והפכה לאביזר הקולנועי היקר ביותר שנמכר אי פעם במכירה פומבית.[39]

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רימייק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007, ניו ליין סינמה החלה בפיתוח רימייק לסרט, תוך שיתוף פעולה עם ג'יימס קמרון, נלסון גידינג וסטירלינג סיליפנט. הפרויקט החל ביוזמת דרימוורקס, עם דייוויד טוהי בתור הבמאי. האחים וורנר רכשו מחדש את הזכויות בשנה שלאחר מכן וב-31 באוקטובר 2008 פורסם כי ג'יי מייקל סטרזינסקי כותב תסריט חדש, שאותו ג'ואל סילבר אמור היה להפיק.[45] סטרזינסקי הסביר כי הסרט המקורי היה סרט המדע הבדיוני האהוב עליו ביותר, וזה נתן לסילבר רעיון להפוך את הסרט החדש ל-"לא רימייק", ו-"לא בדיוק פריקוול". סטרזינסקי נפגש עם מומחים שעוסקים באסטרופיזיקה, גאולוגיה פלנטרית ובינה מלאכותית על מנת לפתח את סיפור הרקע של הקרל כטרילוגית סרטים.[46] במרץ 2009 דיווח סטרזינסקי כי הפרויקט ננטש, וכי יש צורך בתסריט חדש.[47]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל:
פורטל קולנוע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפלנטה האסורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Warren, Bill (2010). Keep Watching the Skies!: American Science Fiction Movies of the Fifties. McFarland and Company, Inc. ISBN 978-1476625058.
  2. ^ "'Forbidden Planet' (1956)". Internet Movie Database. Retrieved: January 16, 2015.
  3. ^ 1 2 3 "The Eddie Mannix Ledger". Margaret Herrick Library, Center for Motion Picture Study, Los Angeles. Retrieved: January 16, 2015.
  4. ^ Booker 2010, p. 126.
  5. ^ Wilson 2010, p. 10.
  6. ^ 1 2 3 "Forbidden Planet: Ultimate Collector's Edition from Warner Home Video on DVD, Special Edition". Whv.warnerbros.com. Retrieved: January 16, 2015.
  7. ^ Ring 2011, p. 22.
  8. ^ "Robby, the Robot" (אורכב 29.06.2011 בארכיון Wayback Machine). The Robot Hall of Fame (Carnegie Mellon University). Retrieved: January 16, 2015.
  9. ^ "Library of Congress announces 2013 National Film Registry selection". The Washington Post, December 18, 2013. Retrieved: January 16, 2015.
  10. ^ "Complete National Film Registry Listing | Film Registry | National Film Preservation Board | Programs at the Library of Congress | Library of Congress". Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA. נבדק ב-2020-06-16.
  11. ^ Tony Magistrale, Abject Terrors: Surveying the Modern and Postmodern Horror Film, 2005 p. 82
  12. ^ Laura Wagner (2011). Anne Francis: The Life and Career. McFarland. pp. 135–6. ISBN 978-0-7864-8600-7.
  13. ^ Wierzbicki 2005, p. 5.
  14. ^ 1 2 Thompson, Lang. "Articles: Forbidden Planet". Turner Classic Movies. Retrieved: January 16, 2015.
  15. ^ "Original print information: Forbidden Planet". Turner Classic Movies. Retrieved: January 16, 2015.
  16. ^ 1 2 "Forbidden Planet" (אורכב 15.11.2006 בארכיון Wayback Machine). MovieDiva. Retrieved: January 16, 2015.
  17. ^ Lev 2006, p. 176.
  18. ^ "100 'Planet' Dates". Motion Picture Daily: 3. 22 במרץ 1956. נבדק ב-8 ביולי 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 Film review: 'Forbidden Planet'". Harrison's Reports, March 17, 1956, p. 44.
  20. ^ Crowther, Bosley (4 במאי 1956). "Screen: Wonderful Trip in Space". The New York Times: 21. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Film review: 'Forbidden Planet'". Variety, March 14, 1956, p. 6.
  22. ^ Scheuer, Philip K. (30 במרץ 1956). "'Id' Key to Terrifying Menace on Far Planet". Los Angeles Times: 23. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ McCarten, John (12 במאי 1956). "The Current Cinema". The New Yorker: 171. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ "Forbidden Planet". The Monthly Film Bulletin. 23 (269): 71–72. ביוני 1956. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ 'The Top Box-Office Hits of 1956', Variety Weekly, January 2, 1957.
  26. ^ "AFI's 10 Top 10 Ballot" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 ביולי 2017. נבדק ב-4 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ AFI's 100 Years of Film Scores
  28. ^ Erickson, Glenn. "Forbidden Planet, Ultimate Collector's edition". DVD Savant, November 6, 2006. Retrieved: January 16, 2015.
  29. ^ "HD DVD review of Forbidden Planet (Warner Brothers, 50th Anniversary Edition)" (אורכב 28.09.2007 בארכיון Wayback Machine), Dvdtown.com, November 28, 2006. Retrieved: January 16, 2015.
  30. ^ Stuart 1956
  31. ^ https://5mag.net/features/louis-and-bebe-barron-forbidden-planet/
  32. ^ 1 2 "Notes about film soundtrack and CD"(הקישור אינו פעיל). MovieGrooves. Retrieved: January 16, 2015.
  33. ^ Wierzbicki 2015, p. 167.
  34. ^ 1 2 "Forbidden Planet (1956)". British Film Institute. נבדק ב-9 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Sesenta años desde que se viera la primera minifalda en la pantalla de un cine" (אורכב 16.03.2016 בארכיון Wayback Machine). Hoycinema. Retrieved: August 22, 2016.
  36. ^ Gregory William Mank (2014). The Very Witching Time of Night: Dark Alleys of Classic Horror Cinema. McFarland. p. 50. ISBN 978-0-7864-4955-2.
  37. ^ Tom Weaver (2003). Double Feature Creature Attack: A Monster Merger of Two More Volumes of Classic Interviews. McFarland. p. 164. ISBN 978-0-7864-8215-3.
  38. ^ Hollywood Auction 74. California: Profiles in History. 2015. pp. 325–328. Lot 885: Forbidden Planet hero illuminating laser rifle. (MGM, 1956) Est. US$30,000 – $50,000. Lot 886: Forbidden Planet hero illuminating laser pistol. (MGM, 1956). Est.US$20,000 – $30,000. Lot 889: Force Field generator post from Forbidden Planet. Est. US$8,000 – $12,000. Lot 890: Walter Pidgeon "Dr. Morbius" costume from Forbidden Planet. (MGM, 1956). Est. US$20,000 – $30,000. Lot 891: Original Sascha Brastoff Prehistoric Fish steel sculpture used in the home of Dr. Morbius in Forbidden Planet. (MGM, 1956). Est. US$8,000 – $12,000. (Auction took place September 29, 30, October 1, 2015. Catalog 83MB PDF and Prices Realized List PDF available at ProfilesinHistory.com (אורכב 06.09.2015 בארכיון Wayback Machine).)
  39. ^ Bonham's Auctions Press Release, Robby The Robot Makes A World Record $5.3M At Bonhams New York, November 21, 2017. Accessed November 21, 2017.
  40. ^ Alexander 1996
  41. ^ "A Darker Side" documentary. Planet of Evil DVD (BBC DVD1814).
  42. ^ "Return to the Forbidden Planet". The Henley College. Retrieved: January 16, 2015.
  43. ^ "Olivier Winners 1989/90". OlivierAwards.com Retrieved: October 9, 2017
  44. ^ "A Voice in the Wilderness (Pt 1)". Lurker's Guide to Babylon 5 (episode guide), JMS Speaks section. Retrieved: March 26, 2015.
  45. ^ Kit, Borys and Jay A. Fernandez. "'Changeling' scribe on 'Forbidden Planet'". The Hollywood Reporter, October 31, 2008. Retrieved: January 16, 2015.
  46. ^ Seijas, Casey. "J. Michael Straczynski promises his take on 'Forbidden Planet' will be something 'No one has thought of'" (אורכב 04.12.2008 בארכיון Wayback Machine). MTV Movies Blog, December 1, 2008. Retrieved: January 16, 2015.
  47. ^ Rich Drees. "Straczynski Rewrites Forbidden Planet, Blames Internet". filmbuffonline, March 12, 2009. Retrieved: September 21, 2016.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפלנטה_האסורה&oldid=37883905"