הר עמשא (יישוב)

הר עמשא
הר עמשא מרכז.jpg
מרכז היישוב הר עמשא 2012
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מועצה אזורית תמר
גובה ממוצע[1] ‎824 מטר
תאריך ייסוד 1984
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2021[1]
  - אוכלוסייה 240 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎9.1% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2017[2]
6 מתוך 10
מרכז הר עמשא אחר הצהרים
הכניסה לדירת שביל ישראל בהר עמשא 2012

הַר עֲמָשָׂא הוא מושב שיתופי חקלאי ולשעבר קיבוץ בדרום הר חברון, בחבל יתיר בתחומי ישראל, סמוך לקו הירוק. היישוב ממוקם 20 ק"מ דרומית לחברון ו-14 ק"מ צפונית-מערבית לערד. הוא משתייך למועצה אזורית תמר והוא המערבי ביותר מבין יישוביה. הר עמשא תוחם ממזרח את יער יתיר, שטח נטוע-אדם של כ-30,000 דונם. הגדרתו כיישוב קו תפר נובעת ממיקומו על גבול הקו הירוק. נכון לחודש דצמבר 2020 יש ביישוב 220 תושבים, כ-55 משפחות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב עלה על הקרקע באוגוסט 1983 כקיבוץ של התק"ם, ונקרא על שם הר עמשא עליו הוא ממוקם. המתיישבים הראשונים היו כולם צעירים בני קיבוצים בשנת שירות שהתנדבו לשבת במקום, התגוררו תחילה באוהלים, ללא קו מים וללא דרך גישה סוללה. מטרת ההתיישבות הייתה לחסום את התפשטות ההתיישבות הערבית באזור דרום הר חברון[3]. כעבור שנה הגיע הגרעין השני ליישוב, שמנה עשרים ושניים איש. שוב, הייתה זו קבוצה של בני משקים בוגרי תיכון, שדחו את שירותם הצבאי בשנה, מלווים במספר בוגרי צבא. הקיבוץ היה אמור לקבל הקצאה של מים ושטחים חקלאיים, אך הדבר התעכב ובינתיים עבדו החברים כשכירים ביישובי הסביבה. הענף הראשון שהוקם במשק היה גידולי זרעי פרחים וירקות. ונעשה גם ניסיון שלא הצליח להקים חממות לגידולי פרחים. הענף השני שהוקם היה מפעל ששימש כשלוחה של מפעל נטפים של קיבוץ חצרים[4]. לקראת סוף 1987 עבר הקיבוץ להיות מיושב על ידי גרעיני נח"ל של תנועת הצופים העבריים, במטרה לבסס ולחזק את המקום כיישוב קבע[5]. במסגרת חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל זכתה חברת הקיבוץ להשתתף בטקס הדלקת המשואות כנציגת היישוב הצעיר ביותר במדינה[6]. יכולת הקיום הכלכלית של הקיבוץ המשיכה להיות אתגר, מאחר שפיתוח המשק החקלאי התעכב, רוב תושבי הקיבוץ המשיכו לעבוד כשכירים מחוץ לקיבוץ, עם זאת ניטע כרם והוקמה תחנת דלק בבעלות הקיבוץ[7].

מאז 1988 הוגדר היישוב כ"קיבוץ בהתהוות", הוא סבל מתחלופה של תושבים ונוהל על ידי האגודה השיתופית ניר שיתופי שנשלטת ישירות ידי התק"ם. כל התושבים שהזמנו לגור במקום מעולם לא התקבלו לחברות בקיבוץ. בשנת 1997 קיבל הקיבוץ מעמד של אזור עדיפות לאומית[8]. בתחילת שנות ה-2000, גרו ביישוב כ-15 משפחות והוא הועבר לאחריות האיחוד החקלאי. האיחוד החקלאי גיבש תוכנית להופך את המקום ליישוב קהילתי עם 200 בתי אב, וביקש לפנות את התושבים מהמקום, בטענה שאינם משלמים שכירות או חשבונות חשמל ומים. בשנת 2006 החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית, ביקשה לפרק את הקיבוץ בטענה שגם האיחוד החקלאי נכשל, במקום יש רק 10 משפחות המחזיקות משאבי קרקע לא מנוצלים[9]. התושבים מצדם הגישו עתירה לבג"ץ נגד רשם האגודות השיתופיות, מינהל מקרקעי ישראל, האיחוד החקלאי וגורמים נוספים בטענה כי: נכסי המקום מנוהלים על ידי התנועות המיישבות, אך לא לפי ההגדרה הרגילה של קיבוץ בו החברים עצמם מנהלים את הנכסים. אלא משאירה את הניהול בידי גופים אלו ולא בידי חברי הקיבוץ, איש מתושבי המקום אינו מוגדר כחבר קיבוץ, לאחר שבמהלך שנים רבות ניסיונות להתקבל כחברי קיבוץ נדחו[10]. ביולי 2009, הוחלט על מינוי מפרק-מפעיל עקב חובות לסוכנות היהודית[11]. מאז היישוב נמצא בתהליכי הסבה למושב שיתופי.

במהלך השנים 2015–2021 החלה קליטת חברים רבים ליישוב, לשם יישובה של שכונה חדשה, המכונה "שכונה ב'", לאחר שכלל המגרשים באזור המגורים המקורי של הקיבוץ ("שכונה א'") אוישו. בימים אלו (מחצית 2021) מתנהלות עבודות פיתוח לקראת סיום הכנתה של שכונה ב' לבניית בתי החברים, ותהליך קליטת המשפחות החדשות נמצא גם הוא בישורת האחרונה.

באפריל 2018 עתרו תושבי הר עמשא נגד הוועדה המחוזית והמועצה הארצית לתכנון ובנייה, על כך שנתנו אישור להקמת חוות טורבינות רוח בסמוך ליישוב, "הגבוהות כל אחת ממגדלי עזריאלי"[12]. במאי 2021, נדחתה העתירה[13]. תושבי הר עמשא ערערו לבית המשפט העליון[14].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב ממוקם בקצהו המזרחי של רכס יתיר, בגובה של כ-850 מטר מעל פני הים, בקצהו של יער האורנים הגדול בארץ, בסמיכות לשמורת הטבע הר עמשא. מצפון משקיפים על היישוב הרי חברון; ממזרח מדבר יהודה, ומדרום ומערב בקעות ערד ובאר שבע. באזור שפע מסלולי הליכה ביער ובשמורת הר עמשא. המפגש האקלימי הייחודי בין מדבר והר מאפשר שילוב נדיר של צמחייה ובעלי חיים. באזור עדויות ארכאולוגיות רבות המעידות על קיומה של התיישבות אנושית מתקופות שונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבת מבט שני של ניסים מוסק על הר עמשא

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן סוף פברואר 2022 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2017
  3. ^ אמיר רוזנבליט, עמשא שבחבל יתיר - כמו בימי העליה השניה, דבר, 26 באוקטובר 1983
  4. ^ ריקי רבלין, קיבוץ חדש כמעבדה אנושית, מעריב, 12 בספטמבר 1985
  5. ^ נילי ארונם, ציונות 88, מעריב, 28 במרץ 1988
  6. ^ ורד לם, אלה 12 מדליקי המשואות, חדשות, 12 באפריל 1988
  7. ^ אמנון אברמוביץ', לילה על הר עמשא, מעריב, 22 בדצמבר 1989
  8. ^ השינויים במפת איזורי העדיפות הלאומית, באתר גלובס, 8 בספטמבר 1997
  9. ^ דליה טל, ‏"יש קיבוצים שנכשלו ואין מנוס מלפרקם", באתר גלובס, 10 באפריל 2006
  10. ^ מיכל גרינברג, תושבי קיבוץ הר עמשא שבהר חברון עתרו לבג"ץ: דורשים להפסיק להיות "קיבוץ בהתהוות", באתר הארץ, 24 במאי 2006
  11. ^ בג"ץ 5997/09 ועד מקומי הר עמשא באמצעות חיים יטיב מזכיר הועד נ' אגודה
  12. ^ שלומית צור, ‏תושבי הר עמשא: אישור הקמת טורבינות הרוח ביער יתיר - "חריגה מסמכות", באתר גלובס, 29 באפריל 2018
  13. ^ אילנה קוריאל, הערעורים נדחו: חוות טורבינות רוח תוקם באזור יער יתיר, באתר ynet, 2 במאי 2021
  14. ^ תושבי הר עמשא לא מוותרים: מערערים לעליון נגד טורבינות הרוח | כלכליסט, calcalist, ‏2021-06-14