טיוטה:אבולוציה של השפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האבולוציה של השפות או ההיסטוריה של השפה כוללת את האבולוציה, ההתבדלות והתפתחותן של שפות לאורך זמן, כפי שהן משוחזרות בהתבסס על גלוטוכרונולוגיה, בלשנות השוואתית, רשומות כתובות וטכניקות בלשנות היסטוריות אחרות. מקור השפה הוא נושא שנוי במחלוקת חריפה, כאשר חלק מהשפות קיימות עוד מהתקופה הנאוליתית. עם זאת, רשומות ארכאולוגיות וכתובות מרחיבות את ההיסטוריה של השפה לתקופות קדומות כמו התקופה הפלאוליתית.

תפוצת השפות השתנתה באופן מהותי לאורך זמן. שפות אזוריות עיקריות כמו עילמית, סוגדית, יוונית קוינה או נאוואטל בעת העתיקה, הפוסט-קלאסית והמודרנית המוקדמת כמשו ודוכאו על ידי אחרות עקב שינוי מאזן הכוחות, סכסוך והגירה. גם המעמד היחסי של השפות השתנה, כגון, ירידתן הבולטת של השפות צרפתית וגרמנית ביחס לאנגלית בסוף המאה ה-20.

פרה היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפלאוליתית (200,000-20,000 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות הנילו-סהרה המגוונות ביותר, שמוינו לראשונה כמשפחה על ידי ג'וזף גרינברג ב-1963, עשויות להיות שפות שמקורן בפרוטו-שפה מהתקופה הפלאוליתית העילית.[1] בהתחשב בקיומה של מערכת מספרים משולשת בשפות הנילו-סהרה המודרניות, הבלשן נ. א. בלנץ' הצליח להתחקות אחר שורשי הפרוטו-שפה כשהבין שדוברי השפות האלו נדדו צפונה לאורך תוואי הנהרות במהלך תקופת אפריקה ממוזגת.[2]

התקופה המזוליתית (20,000–8,000 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלשלות השפות האפרו-אסיאתיות

לאורך שנות ה-90 וה-2000, חוקרים ניסו לשחזר את השפה הפרוטו-אפרו-אסיאתית, מה שהציע כי היא נוצרה ככל הנראה בין 18,000 ל-12,000 שנים בלבנט, דבר המצביע על כך שייתכן שהיא ירדה מהתרבות הנטופית והיגרה לאפריקה לפני שהתפצלה לשפות שונות.[3][4]

התקופה הנאוליתית (12,000–6500 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרי גנטיקה של אוכלוסיות בשנות ה-2000 הצביעו על כך שייתכן שהדוברים המוקדמים ביותר של השפות הדרווידיות דיברו אותן בדרום מערב איראן בין 15,000 ל-10,000 שנים לפני שהתפשטו להודו הרבה מאוחר יותר.[5] ייתכן שהקבוצה הסודנית המזרחית של שפות נילו-סהרה התאחדה לפני כ-7000 שנה.[1]

הבלש אריון רודריגס שיער את הופעתה של השפה פרוטו-טופית בין הנהרות גוואפורה ואריפואנה, באגן נהר מדיירה (רונדוניה של ימינו) לפני כ-5000 שנה.[6]

העת העתיקה (3000 לפנה"ס - 500 לספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהלבנט בסביבות המאה ה-11 לפני הספירה, המדינה פיניקית הפכה למדינת סחר מוקדמת ולכוח קולוניאלי אזורי, והפיצה את שפתה למה שהן כיום לוב, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו, כמו גם לדרום ספרד, האיים הבלאריים, אזורי החוף של איי סרדיניה, קורסיקה וקפריסין. האלפבית הפיניקי הוא האבג'ד (אלפבית עיצורי) העתיק ביותר - והאב הקדמון של האלפבית הלטיני.

תפוצת השפה הפיניקית

לפני בין 3000 ל-4000 שנים, פרוטו-בנטו, המדוברת בחלקים במרכז ומערב אפריקה בסביבת קמרון, נפרדה משפות בנטו אחרות עם תחילת התפשטות עמי הבנטו. תיעודי שפות מזמנים אלו נשמרו היטב בעיקר בצפון אפריקה, שם נוצרו מדינות מורכבות אשר קיימו אינטראקציה עם חלקים אחרים של אגן הים התיכון. הפונית, גרסה של הפיניקית, הפכה לשפה דומיננטית (לינגואה פרנקה) למשך תקופת זמן תיתכן של מאתיים שנה מהמאה ה-8 ועד המאה ה-6 לפנה"ס באימפריה הקרתגית.[7] השפה שמרה על מאפיינים ברורים של השפה הפיניקת, זאת עד לתבוסת האימפריה בידי רומא בשנת 146 לפני הספירה, אך עוד לפני כן החלה לאמץ מילים ושמות נוספים משפות הברבריות השכנות. הפולשים הרומאים גילו הערכה וכבוד לכתובות הקרתגיות המונומנטליות, תרגמו אותן והעניקו אותן כמתנות לספריות ברבריות. צורה של השפה המכונה על ידי חוקרים מודרניים כניאו-פונית המשיכה להתקיים במשך מאות שנים לאחר מכן, עם אותם מבני מילים ואותה פונולוגיה אך כתובה בכתב לטיני.[8]

מקורה של השפה הפרוטו-ברברית והופעתן של השפות הברבריות אינו ברור וייתכן שהחלו להתפתח בסביבות תקופת התרבות הקפסית המזוליתית.[9] רוג'ר בלנץ' שיער כי ייתכן שדוברי פרוטו-ברברית התפשטו לצפון אפריקה ממוצאי נהר הנילוס לפני כ-4000 עד 5000 שנים, לאחר שאלו נפרדו מהפרוטו-אפרו-אסיאתית המוקדמת.[10] על פי השערה זו, הברברים המוקדמים שאלו מילים רבות ממגע עם דוברי פונית ולטינו-פונית. עם זאת, בשפת הזנאגה חסרות מילים מושאלות מפונית.

התרבות הנובית שגשגה לאורך הגבול הדרומי של נהר הנילוס, ושמרה על סחר וקשר משמעותיים תחילה עם מצרים ולאחר מכן עם רומא. במשך 700 שנה אנשים בממלכת כוש דיברו את השפה המרואית, משנת 300 לפנה"ס עד 400 לספירה. השפה כתובה באלפבית המרואיתי או בהירוגליפים. בגלל מחסור חמור בממצאים כתובים של השפה ובטקסטים דו-לשוניים, בלשנים מודרניים מתלבטים ללא הרף אם השפה היא נילו-סהרה או אפרו-אסיאתית.[11]

נדידת הונדלים

בנדידת העמים שהביאה לנפילת האימפריה הרומית, נדדו שבטים גרמאנים לזמן קצר מאירופה לצפון אפריקה. הונדלים דוברי השפה הוונדלית המעוותת, אך ככל הנראה מזרח-גרמאנית, השתלטו על חלק גדול מספרד ופורטוגל ולאחר מכן חצו לצפון אפריקה בשנות ה-30 של המאה ה-5, והחזיקו בשטח עד המאה ה-6 עד שהשטחים עברו לשלטון האימפריה הביזנטית בעקבות תבוסה צבאית ב-536.

אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז לשפות הילידיות של אלסקה מציין כי הפרוטו-שפה של השפות האסקימוסיות ושל האלוטיות התחלקה לענפי השפות האסקימואיות והאלוטיות לפני לפחות 4,000 שנה.[12]

במסו-אמריקה, השפות האוטו-מנגואיות היו קיימות לפחות בשנת 2000 לפני הספירה, מקורן אולי כמה אלפי שנים קודם לכן בתרבות הטהואקאן של עמק טהואקאן. הכתב הבלתי מפוענח של זפוטק מייצג את הכתב העתיק ביותר של הכתיבה המסו-אמריקאית[13]

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך התקופות הקדומות, אסיה הייתה עדה לעלייה של כמה תרבויות גדולות וארוכות טווח. מחקר בלשנותי השוואתי מועט יחסית פירושו שמקורן של השפות הדרווידיות המדוברות כעת בדרום הודו וחלק קטן מפקיסטן אינו ידוע או שיש עליו אך מידע מועט. פרוטו-דרווידיאנית דוברה ככל הנראה בהודו כבר באלף הרביעי לפני הספירה לפני שנעקרה בחלקה על ידי השפות ההודו-אריות.[14] שפתה של תרבות עמק האינדוס מתפרשת בדרך כלל כשפה דרווידיאנית.[15] דוברי הודו-ארית החלו להשתלט על המישורים של צפון הודו תוך דרבון הסנסקריטיזציה לאחר 1500 לפני הספירה.

בנו לנדסברגר ואשורולוגים אחרים טוענים כי שפה היפותטית לא מסווגת המכונה פרוטו-אפרית הייתה עשויה להיות מדוברת בדרום עיראק במהלך תקופת עובייד בין השנים 5300 עד 4700 לפני הספירה, על ידי אנשים השייכים לשומר.

העם הגותי, קבוצה של פולשים נוודים מהרי זגרוס יצרו את השושלת הגותית ושלטו בשומר. השפה הגותית מוזכרת בלוחות שומריים, יחד עם שמות המלכים הגותיים. הבלשן וו. ב'. הנינג הציע קשר אפשרי לשפה הטוכרית בהתבסס על סיומות דומות בשמות המלכים. עם זאת, תיאוריה זו לא זכתה לקבלה על ידי רוב החוקרים.[16]

שפות אחרות עם ממצאים מעטים כוללות את השפה האמורית השמית אשר דוברה על ידי שבטים מתקופת הברונזה. הדיאלקט המערבי ביותר שלה, אוגריתית הותירה אחריה את טקסטי השירה האוגריתית, שנמצאו על ידי ארכאולוגים צרפתים באוגרית, סוריה בשנת 1928. למעלה מ-50 שירים ואפוסים אוגריתיים, כמו גם יצירות ספרותיות כמו עלילות בעל וענת (ששוכן בלובר) יוצרים מצבור גדול של כתיבה אוגריתית. גם לדוברי שומרית ואכדית היה קשר בין המאה ה-18 למאה ה-4 לפני הספירה עם דוברי כשית, המתגוררים במסופוטמיה ובהרי זגרוס, עד שהופלו על ידי העילמים הפולשים.

עלייתה של האימפריה העילמית העלתה את השפה העילמית למוקד בין השנים 2600 ל-330 לפנה"ס. מוקדם יותר, בין 3100 ל-2900 לפני הספירה, הכתבים הפרוטו-העילמיים הם הכתבים העתיקים ביותר המתועדים באזור איראן. למרות שידועים כ-20,000 לוחות עילמיים, קשה לפרש את השפה וניתן להסיק שהיא הייתה שפה מבודדת.[17]

כתובת בכתב עילמי-ליניארי של המלך קוטיק-אינשושינק, "שולחן האריה", מוזיאון הלובר.

אחת ממשפחת השפות העיקריות בעולם העתיק, החורו-אורתיאנית דוברה באנטוליה ובמסופוטומיה לפני שנכחדה. ידוע על השפה משרידים של שתי שפות בלבד. ייתכן שמקורה של החורים בארמניה והתפשטו לממלכת מיתני בצפון מסופוטמיה עד האלף השני לפנה"ס.[18] השפה נפלה קורבן למשבר תקופת הברונזה המאוחרת במאה ה-13 לפני הספירה יחד עם האוגריתית והחיתית.

לוח חימר, הקדשה לאל נרגל מאת המלך החורי אטאלשן, מלך אורקיש ונוואר, חבור באסין, 2000 לפנה"ס בקירוב מוזיאון הלובר. תוכן הלוח: "לנרגל אדון חוואלום, אטאלשן, הרועה הדואג, מלך אורקש ונוואר, בנו של סדאר-מט המלך, הלא הוא בונה מקדש נרגל, זה שמתגבר על ההתנגדות. בתפילה שאותו ואיננה ישמידו את צאצאי מי שיסיר לוח זה. שאום-שן הוא בעל המלאכה."[19] מצפון וממערב לארמניה, החלה הפרוטו-כארתוולית להתפצל, כאשר גאורגית עתיקה הופיעה באלף הראשון לפני הספירה בממלכת איבריה.[20] הארמית נותרה שפת הדת והספרות של האזור עד להתנצרות במאה ה-4.[21]

אסיה הקטנה הייתה אזור של מגוון לשוני משמעותי בתקופות קדומות. אנשים בגלטיה שבמרכז אנטוליה דיברו את השפה הגלטית הקלטית מהמאה ה-3 לפנה"ס ועד הכחדתה בסביבות המאה ה-4 לספירה, או אולי עד מאוחר במאה ה-6.[22] פריגית, לכאורה קרובת משפחה של היוונית הופיעה בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס ויצאה מכלל שימוש במאה ה-5 לספירה, עם כתובות פלאו-פריגיות שנכתבו בכתב שמקורו בכתב הפיניקי וכתבים מאוחרים יותר בכתב יווני. החאתים באסיה הקטנה דיברו את השפה החאתית אשר מקורה אינו ברור בין האלף השלישי והשני לפני הספירה, לפני שדוכאה על ידי החתית. השפה הקסקיאנית דוברה על ידי הקסקיאנים בהרים שלאורך הים השחור בתקופת הברונזה, ייתכן ששפה זו הייתה פרוטו-שפה של השפה הצ'רקסית והאבחזית המאוחרות יותר.

הקימרית הייתה שפתה של הקימרים, נוודים הינדו-אירופאים אשר ככל הנראה תקפו את האזור אוררטו, מדינת-בובה של האימפריה הנאו-אשורית בסביבות שנת 714 לפנה"ס, אם כי רק מילים בודדות שרדו ברישומים האשוריים. בלשנים ואנתרופולוגים מתווכחים על מקורות העמים הטורקיים והשפות הטורקיות. לפי רוביטס, העם הפרוטו-טורקי הינו צאצא מקהילת השפה הפרוטו-טרנסאוראסית, שחיה באגן נהר ליאו המערבי (מנצ'וריה המודרנית) בסביבות שנת 6000 לפני הספירה ועשויה להיות מזוהה עם תרבות השינגלונוואה.[23] עמים אלו חיו כחקלאים, ומאוחר יותר אימצו אורח חיים נוודי והחלו בהגירה מערבה.[23] על פי נתונים אלו, ייתכן כי פרוטו-טורקית דוברה בצפון מזרח אסיה לפני 2,500 שנה.[24]

בלשנים חלוקים בדעתם לגבי מתי והיכן התפתחו השפות הטונגוסיות בצפון אסיה, והציעו כמקור אפשרי את השפה פרוטו-טונגוסית שדוברה במנצ'וריה בין השנים 500 לפנה"ס עד 500 לספירה, או בערך באותו פרק זמן בסביבת ימת באיקל.[25] מקורות מסוימים מתארים את אנשי דונגהו שתועדו לראשונה בין המאה ה-7 למאה ה-2 לפנה"ס במנצ'וריה כפרוטו-טונגוסיים[26] השפה טונגוסית צפונית מכילה מילים אסקימו-אלאויות רבות, שהושאלו לפני לא יותר מ-2000 שנה כששתי השפות דוברו כנראה במזרח סיביר.[27]

במרכז אסיה, רישומים בפרסית עתיקה מצביעים על כך שהשפה הסוגדית הופיעה עד לתקופת האימפריה האחמנית, אם כי לא קיימים תיעודים של סוגדית עתיקה.

שחזורים, רישומים טקסטואליים ועדויות ארכאולוגיות שופכים יותר ויותר אור על מקורות השפות במזרח אסיה. על פי עדויות ארכאולוגיות ולשוניות שפורסמו ב-2014 על ידי רוג'ר בלנץ', טייוואן הייתה מאוכלסת באנשים שהגיעו מתרבות דיג החופים מאזורי פוג'יאן ואולי מאזורי החוף של גואנגדונג[28] טייוואן הייתה ככל הנראה מקום הולדתן של שפות פרוטו-אוסטרונזיות שהתפשטו על פני האוקיינוס ​​השקט, האוקיינוס ​​ההודי ודרום מזרח אסיה.

השפה פרוטו-ג'אפונית הגיעה ליפן מאיי האוקיינוס ​​השקט הסמוכים או מיבשת אסיה בסביבות המאה ה-2 לפנה"ס בתקופת יאיוי, והחליפה את השפות של תושבי ג'ומון המוקדמים יותר, שהייתה כנראה סוג של פרוטו-אינו. הצורות המקוריות של פרוטו-ג'אפונית או ג'אפונית עתיקה אינן מאושרות ומוסקות משחזור לשוני. הגעתה של הג'אפונית עשויה להיות קשורה להופעתה של הקוריאנית כמבודדת שפה. ייתכן שדיברו פרוטו-קוריאנית במנצ'וריה לפני ההגירה במורד חצי האי הקוריאני. הסבר אחד טוען שהשפה עקרה את דוברי השפה הג'אפונית, מה שגרר את נדידת יאיו, בעוד שהשערה אחרת מציעה שדוברי פרוטו-קוריאנית נטמעו אט אט וקבלו את חקלאי המומון דוברי הג'אפונית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Clark, John Desmond (1984). From Hunters to Farmers: The Causes and Consequences of Food Production in Africa. University of California Press. p. 31. ISBN 0-520-04574-2
  2. ^ Drake, N. A.; Blench, R. M.; Armitage, S. J.; Bristow, C. S.; White, K. H. (2011). "Ancient watercourses and biogeography of the Sahara explain the peopling of the desert". Proceedings of the National Academy of Sciences. 108 (2): 458–62. doi:10.1073/pnas.1012231108
  3. ^ Dziebel, German (2007). The Genius of Kinship: The Phenomenon of Human Kinship and the Global Diversity of Kinship Terminologies. Cambria Press. p. 366. ISBN 978-1-934043-65-3.
  4. ^ Nöth, Winfried (1 January 1994). Origins of Semiosis: Sign Evolution in Nature and Culture. Walter de Gruyter. p. 293. ISBN 978-3-11-087750-2
  5. ^ Namita Mukherjee; Almut Nebel; Ariella Oppenheim; Partha P. Majumder (December 2001), "High-resolution analysis of Y-chromosomal polymorphisms reveals signatures of population movements from central Asia and West Asia into India", Journal of Genetics, Springer India, 80 (3): 125–35, doi:10.1007/BF02717908, "...לאחרונה, כ-15,000-10,000 שנים לפני זמננו (YBP), כאשר התפתחה החקלאות באזור הסהר הפורה המשתרע מישראל דרך צפון סוריה ועד למערב איראן, היה גל נוסף של הגירה אנושית כלפי מזרחה (Cavalli-Sforza et al., 1994; Renfrew 1987), שחלק ממנו כנראה גם נכנס להודו. על פי ההנחה, גל זה הביא יחד עמו את השפות הדרווידיות להודו (Renfrew 1987). אלפי שנים לאחר מכן, משפחת השפות ההודו-אירופיות (הינדו-האריות) נכנסו להודו כ-4,000 YBP ..."
  6. ^ Rodrigues, Aryon Dall'Igna (2007). "As consoantes do Proto-Tupí". In Ana Suelly Arruda Câmara Cabral, Aryon Dall'Igna Rodrigues (eds). Linguas e culturas Tupi, p. 167–203. Campinas: Curt Nimuendaju; Brasília: LALI.
  7. ^ Jongeling, Karel; Kerr, Robert M. (2005). Late Punic Epigraphy: An Introduction to the Study of Neo-Punic and Latino-Punic Inscriptions. Mohr Siebeck. ISBN 978-3-1614-8728-6.
  8. ^ "Punic" Omniglot.
  9. ^ "DDL : Evolution – Themes and actions". Ddl.ish-lyon.cnrs. (בצרפתית)
  10. ^ Blench, Roger. 2018. Reconciling archaeological and linguistic evidence for Berber prehistory.
  11. ^ Kirsty Rowan. "Meroitic – an Afroasiatic language?".
  12. ^ Stern, Pamela (2009). The A to Z of the Inuit. Lanham: Scarecrow Press. pp. 23. ISBN 978-0-8108-6822-9
  13. ^ Campbell, Lyle (1997). American Indian Languages: The Historical Linguistics of Native America (Oxford Studies in Anthropological Linguistics, 4). New York: Oxford University Press. p. 159 ISBN 978-0-19-509427-5
  14. ^ Steven Roger Fischer (3 October 2004). History of Language. Reaktion books. ISBN 9781861895943 "It is generally accepted that Dravidian – with no identifiable cognates among the world's languages – was India's most widely distributed, indigenous language family when Indo-European speakers first intruded from the north-west 3,000 years ago"
  15. ^ Mahadevan, Iravatham (6 May 2006). "Stone celts in Harappa". Harappa.
  16. ^ Mallory, J.P.; Mair, Victor H. (2000). The Tarim Mummies. London: Thames & Hudson. ISBN 978-0-500-05101-6.
  17. ^ Stolper, Matthew W. 2008. Elamite. In The Ancient Languages of Mesopotamia, Egypt, and Aksum. p. 47-50.
  18. ^ Hurrian language – Britannica Online Encyclopedia
  19. ^ "Royal inscriptions" urkesh.org.
  20. ^ Braund, David (1994), Georgia in Antiquity; a History of Colchis and Transcaucasian Iberia, 550 B.C. – A.D. 562, p. 216. Oxford University Press, ISBN 0-19-814473-3
  21. ^ Tuite, Kevin, "Early Georgian", pp. 145–6, in: Woodard, Roger D. (2008), The Ancient Languages of Asia Minor. Cambridge University Press, ISBN 0-521-68496-X
  22. ^ Koch, John T. (2006). "Galatian language" In John T. Koch (ed.). Celtic culture: a historical encyclopedia. Volume III: G—L. Santa Barbara, California: ABC-CLIO. p. 788. ISBN 1-85109-440-7
  23. ^ 1 2 Robbeets, Martine (2017). "Austronesian influence and Transeurasian ancestry in Japanese" Language Dynamics and Change. 7
  24. ^ Janhunen, Juha (2013). "Personal pronouns in Core Altaic" In Martine Irma Robbeets; Hubert Cuyckens (eds.). Shared Grammaticalization: With special focus on the Transeurasian languages. p. 223. ISBN 9789027205995
  25. ^ Immanuel Ness (29 Aug 2014). The Global Prehistory of Human Migration p. 200. ISBN 9781118970584
  26. ^ Barbara A. West (19 May 2010). Encyclopedia of the Peoples of Asia and Oceania p. 891. ISBN 9781438119137
  27. ^ Vovin, Alexander. 2015. Eskimo Loanwords in Northern Tungusic. Iran and the Caucasus 19 (2015), 87–95. Leiden: Brill.
  28. ^ Blench, Roger. 2014. Suppose we are wrong about the Austronesian settlement of Taiwan? m.s.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:אבולוציה_של_השפות&oldid=35559113"