יונתן ניר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יונתן ניר
Yonatan Nir Image.jpg
לידה 22 באפריל 1977 (בן 42)
קיבוץ הזורע
סוגה מועדפת דוקומנטרי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות החל משנת 2010
עיסוק עיתונאי, במאי קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הדולפין (2011), אח שלי גיבור (2016), האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל (2017)
פרסים והוקרה ציון לשבח - פסטיבל ירושלים 2011 | מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע 2011 | פרס הסרט הטוב ביותר - מונדיאל הצילום התת-ימי | מועמד לאוסקר הירוק הבינלאומי 2012 | מדליית הכסף במיינד מדיה אוורדס 2012 | ציון לשבח - הפסטיבל הבינלאומי וודסטוק 2011 | פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב - פסטיבל סנטה ברברה 2017 | פרס חביב הקהל פסטיבל סנטה ברברה 2017 | פרס הבמאי הבינלאומי הטוב - פסטיבל דוקאדג' 2017
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יונתן ניר (נולד ב-22 באפריל 1977) הוא עיתונאי, צלם, מפיק ובמאי דוקומנטרי זוכה פרסים.

בין הסרטים שיצר: "הדולפין"[1], "לחתוך את הכאב"[2], "האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל" ו"אח שלי גיבור".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בקיבוץ הזורע והתחנך במוסד החינוכי "שומריה". בוגר קמרה אובסקורה במגמת טלוויזיה וקולנוע.

ניר שירת בצה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים כלוחם ביחידה מובחרת. נפצע בעת פינוי שדה מוקשים במלחמת לבנון השנייה במהלכה כתב טורים אישיים ל"מוסף הארץ".

כתבותיו המצולמות התפרסמו בין השאר במוסף "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "Asian Geographic", ו"טבע הדברים". כתב טור אישי במגזין "מסע אחר".

בשנת 2009 זיכתה אותו כתבה מצולמת על אזור נידח בפפואה גינאה החדשה בפרס "הכתבה המצולמת הטובה של העשור" מטעם מגזין "Asian Geographic".

יונתן ניר, 2011

סרטיו של ניר הוקרנו בערוצי טלוויזיה מובילים בעולם. ביניהם, ארטה (בצרפת ובגרמניה), פראנס טלוויזיון (בצרפת), NDR/ARD (גרמניה), NHK (יפן), ערוץ 4 (בריטניה), AVROTROS (הולנד) ו-DR (בדנמרק).

סרטו "הדולפין" אותו ביים יחד עם דני מנקין הוא הסרט הישראלי היחיד שזכויות התסריט שלו נרכשו על ידי אולפני דיסני וסרטו "אח לי גיבור" הוא הסרט התיעודי הראשון שזכה בשני הפרסים הגדולים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סנטה ברברה.

ניר הוא יועץ לעמותת נט"ל בתחום הקולנוע הדוקומנטרי ומרצה בנושא דוקותרפיה - יצירה דוקומנטרית ככלי לעיבוד ולטיפול בטראומה, במספר מוסדות אקדמיים ביניהם אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר-אילן, מכללת עמק יזרעאל, וכן בפורומים וכנסים מקצועיים בתחומי הטיפול והעבודה הסוציאלית.

ניר מתגורר עם אשתו ושלוש בנותיו בקיבוץ רמות מנשה.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 חבר ניר להיי ג'וד הפקות[3], חברת הפקה שהוקמה על ידי דני מנקין בשנת 2005.

צולם בקולורדו והוקרן ב-25 פסטיבלים ברחבי ארצות הברית. הסרט עוקב אחר מסעם של ארבעה נכי צה"ל בדרכם להעצמה אישית.

הסרט עוקב אחר מערכת היחסים בין נער שעבר טראומה לבין דולפין המשמש בתהליך השיקום של הנער. הסרט היה מועמד לפרס אופיר, ולפרס ה"אוסקר הירוק" מטעם ארגון "Cinema for Peace". הוא הוקרן בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם וזכה במספר פרסים, ביניהם צל"ש השופטים בפסטיבל ירושלים, פרס הקהל בפסטיבל וודסטוק, פרס הקהל בפסטיבל המילניום בבריסל ופרס הסרט הטוב ביותר במונדיאל הצילום התת-ימי במרסיי. "הדולפין" שודר על ידי רשתות טלוויזיה בצרפת, בגרמניה, בבריטניה, בקנדה, ביפן, בנורווגיה, בשוודיה, בדנמרק, באירלנד, בצ'כיה, בשווייץ, בפולין ובאיטליה, וכן יצא להקרנות מסחריות בארצות הברית ובאוסטרליה. בשנת 2013 רכשו אולפני דיסני את זכויות התסריט של הסרט, בכוונה להפוך אותו לסרט עלילתי[4].

הסרט מספר את סיפורו של מתן, צעיר ישראלי שמחליט לקטוע את רגלו על מנת להשתחרר מאירוע כואב בעברו. הסרט נרכש לשידור על ידי "רשת" ונתמך על ידי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. הוא הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ובפסטיבלים שונים בעולם. הסרט מוקרן באופן קבוע בכנסים מקצועיים בנושא טראומה של פסיכולוגים, שופטים, עובדי רווחה ורופאים. בנוסף, הוא מוקרן גם בחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חיפה ובר-אילן ובבתי הספר לרפואה בטכניון ובמכללת עמק יזרעאל.

הסרט מלווה צעירים ישראלים בעלי תסמונת דאון, היוצאים עם אחיהם לטיול תרמילאים בצפון הודו. המסע המאתגר חושף את מערכות היחסים המורכבות השוררות בין האחים, את הקשיים ואת רגעי הקסם שמביא עמו ילד עם תסמונת דאון לתא המשפחתי. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל ירושלים ביולי 2016, ומאז הוקרן ביותר מ-280 יישובים ברחבי הארץ וביותר מ-90 פסטיבלים בעולם. הסרט היה מועמד לפרסים רבים וזכה בין היתר בפסטיבל סנטה ברברה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ובפרס בחירת הקהל ובפסטיבל דוקאדג' שבניו זילנד בפרס הבימוי.

וילפריד ישראל, בעליה של חנות הכלבו הגדולה ביותר בברלין של שנות ה-30 ודמות צבעונית ומוכרת, היה אחד ממצילי היהודים הגדולים של תקופת השואה. בין השאר, הוא יזם את מבצע הקינדר-טרנספורט שבמסגרתו הועברו 10,000 ילדים יהודים מגרמניה לבריטניה, ללא הוריהם. איינשטיין כינה אותו "האדם האצילי ביותר שהכרתי מעודי", בובר וויצמן היו חבריו הקרובים, ולמרות זאת סיפורו כמעט ונמחק מדפי ההיסטוריה. הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל דוקאביב 2017 ויצא לאקרנים באוקטובר 2017. בינואר 2018 הסרט יוקרן בוועידה הבינלאומית באו"ם לציון יום השואה הבינלאומי.

  • עמוס, התמונה של חייו (בעריכה)

מלווה את מסעו של צלם הטבע עטור הפרסים עמוס נחום אל עבר התמונה היחידה שחסרה לו - תמונה של דובי קוטב צוללים אותה הוא שואף לצלם פנים אל פנים וללא הגנה. הגרסה הטלוויזיונית של סרט שודרה בערוצי טלוויזיה בצרפת, גרמניה, יפן והולנד וזכתה בפרס הצילום בפסטיבל הבינלאומי לסרטי המדע. הגרסה הקולנועית תצא לאקרנים במהלך שנת 2019.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדולפין - פרס חבר השופטים - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים 2011; הפרס הראשון במונדיאל הצילום התת-ימי באנטיב, צרפת 2011; ציון לשבח - פסטיבל הסרטים הבינלאומי בוודסטוק 2011; מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, 2012; פרס חביב הקהל בפסטיבל המילניום - בריסל 2013.
  • אח שלי גיבור - פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ופרס חביב הקהל - פסטיבל סנטה ברברה 2017; פרס הבמאי הבינלאומי הטוב ביותר - פסטיבל דוקאדג' ניו זילנד 2017; פרס בחירת הקהל - פסטיבל פילדלפיה היהודי 2017; פרס הסרט החברתי הטוב ביותר - פסטיבל בBOSIFEST, סרביה 2017, פרס הסרט החברתי הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים הבינלאומי, וואסאץ׳-יוטה.
  • האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל - פרס בחירת הקהל - פסטיבל פילדלפיה היהודי 2017, פרס בחירת הקהל - הפסטיבל היהודי של ניו המפשיר 2018.
  • עמוס - פרס הצילום - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי מדע.
  • פרס "הכתבה המצולמת הטובה של העשור״ מטעם מגזין Asian Geographic.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות ומאמרים פרי עטו

בלוג מיוחד של יונתן ניר מקנדה הארקטית מתוך אתר ynet

כתבות עליוֿ
על סרטיו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]