יורם אבנימלך

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורם אבנימלך
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1933 (בן 91 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יורם (יוריק) אבנימלך (נולד ב-1933) הוא חוקר ישראלי בתחום מדעי הסביבה, שמכהן כפרופסור אמריטוס בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון. אבנימלך היה דיקן הפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון בשנים 2000–2002,[1] המדען הראשי הראשון במשרד איכות הסביבה וחבר בוועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים. מחקרו על סביבת הכנרת ואגם החולה, החל משנות ה-60, העלה את המודעות לסכנה שנשקפת לאיכות מי הכנרת ולסביבתה הטבעית, והוא תרם רבות לפעולות שעזרו לשיקום האזור. על מחקרו ופעילותו הציבורית למען איכות הסביבה בישראל זכה אבנימלך בפרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.

ראשית חייו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנימלך נולד בירושלים וכנער השתתף במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. ב-1950 התגייס לנח"ל וב-1951 התיישב בקיבוץ צרעה, שם הכיר את אשתו. שניהם עבדו בקיבוץ בחקלאות ולאחר זמן מה החליטו לעזוב.[2]

את לימודיו האקדמיים החל אבנימלך באוניברסיטה העברית מתוך כוונה ללמוד חקלאות. במהלך לימודיו החל להתעניין במדעי הקרקע. הוא המשיך בתחום זה לתואר שני ולדוקטורט בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות בשיתוף עם מכון ויצמן למדע.[2] לאחר לימודיו הרצה במשך שנתיים בטכניון ולאחר מכן עשה פוסט-דוקטורט בוושינגטון די. סי..[2]

מחקר ופעילות סביבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החולה והכנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזר לישראל החל אבנימלך לעבוד כחוקר ומרצה בטכניון. בסוף שנות ה-60 הוא קיבל פנייה מהרשות לפיתוח החולה, בבקשה שיבדוק את הגורמים לתמותה נרחבת של צמחייה באזור. לצורך העבודה על הפרויקט באגם החולה ובכנרת היה אבנימלך בחופשה מהטכניון למשך ארבע שנים, והוא עבר להתגורר בראש פינה. במהלך תקופה זו הקים חוג לנוער שוחר מדע בקריית שמונה, ויחד עם קולט צרויה ועמוס הרפז הקים את מרכז ידע גליל עליון.[3] במחקר שעשה הוא גילה שהסיבה לתמותה היא הצטברות ריכוזים גבוהים של חנקה בעקבות ייבוש האגם. בנוסף, הוא סבר שאם לא תטופל הבעיה מי אדם הכנרת יזדהמו ויהיו לא שמישים בתוך שלוש שנים. ייבוש החולה נחשב באותו הזמן להישג של התנועה הציונית, ואבנימלך, יחד עם קולט צרויה, עמלו לשכנע את שר החקלאות חיים גבתי שהבעיה חמורה ודורשת טיפול מיידי. הסכנה שנשקפה לאזור הכנרת והחולה קיבלה הד ציבורי נרחב לאחר שפורסם ב-1971 דו"ח חמור שערך מהנדס דרום אפריקאי בשם בוב דייוויס, שחזה שמי הכנרת יהפכו לא ראויים לשתייה בתוך שנים מעטות.[4] כדי לסייע לפתרון הבעיה הוקם מנהל הכנרת בראשות עמוס הרפז, וארגוני מחקר כגון מנהל המחקר החקלאי, המכון הגאולוגי ומכון ויצמן נרתמו לטיפול בבעיה. הפתרון שהוביל אבנימלך כלל שינוי בשיטות ההשקיה, שימוש בשיטות ביוטכנולוגיות על מנת לעודד התרבות של חיידקים שמסייעים לסילוק החנקה, שינוי זרימת המים בתעלות באגן הכנרת והפסקה של הזרמת מים מבריכות דגים לנהר הירדן.[2][5][6][7] פעולות אלה סייעו לתהליך איטרופיקציה שמנע את זיהום הכנרת.[3] עם זאת, השטח המיובש המשיך להוות בעיה סביבתית, והחשש היה שייבוש אגם החולה יביא לשקיעה של אדמות הכבול, שרפות ובעיות סביבתיות נוספות.

לאחר סיום הפרויקט באזור החולה, חזר אבנימלך לטכניון. הרצון של משרד החקלאות לפתח חקלאות בשטח החולה ולחלק את האדמות ליישובים באזור הוביל להחלטה לפרק את הרשות לפיתוח החולה. בשנת 1971 נפגשו אבנימלך ומדענים אחרים עם שר החקלאות והפצירו בו לא לפרק את הרשות.[4] אבנימלך סבר שנדרש שינוי בסדר העדיפויות של המדינה, העדפת שימור הטבע על פני ניצול כלכלי, ומניעה של חלוקת שטחי החולה למשקי היישובים באזור, על מנת שהשטח כולו ינוהל על ידי המדינה בהתאם למטרות השימור.[8] עם זאת, בסוף 1972 פורקה הרשות והאדמות חולקו לקיבוצים ולמושבים.[4] בשנת 1983 ישב אבנימלך בראש ועדת החולה שיזמה הכנה של סקר חדש לבחינת חלופות לטיפול באדמות הכבול, האטת שקיעתן וצמצום הנזקים הנגרמים בשל כך. הסקר, שהוכן על ידי גיורא שחם, אז תלמיד מחקר של אבנימלך בטכניון, פורסם ב-1989, והוא הציג לראשונה חלופה שכוללת הצפה מחדש של שטח החולה והשקעה בתיירות במקום חקלאות.[9]

אבנימלך המשיך בשנות ה-90 להיות מעורב בתהליך שיקום החולה, שבמסגרתו הוצפו חלקים מעמק החולה מחדש ונוצר אגמון החולה. בהמשך עסק בשינויים במגוון הביולוגי בכנרת ובהרכב האצות באגם החל מאמצע שנות ה-90. הוא בחן מנגנונים אפשריים לריבוי אצות כחוליות והתרבות אצות פרידיניום (Peridinium).[10]

מדען ראשי במשרד לאיכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 התמנה אבנימלך למדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה. הוא כיהן בתפקיד 5 שנים והיה הראשון שמילא תפקיד זה. במסגרת תפקיד זה הוא פעל להגברת המודעות של החברה והתעשייה בישראל לנושאים סביבתיים. בנוסף, לאחר חתימת הסכם אוסלו והסכם השלום בין ישראל לירדן הוא קידם שיתוף פעולה אזורי בתחום הגנת הסביבה וביקר מספר פעמים במצרים וירדן לצורך חתימת הסכמי שיתוף פעולה בתחום.[11]

מערכות תרחיף פעיל בבריכות דגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 פרסם אבנימלך מחקרים חלוציים בתחום מערכות תרחיף פעיל בבריכות דגים (Biofloc technology). מטרת הטכנולוגיה היא להפחית את ריכוז תרכובות החנקן האי-אורגניות רעילות בבריכות (אמוניה וניטריט), שנוטה לעלות בבריכות סגורות, בעקבות פליטות של דגים וחסילונים. כדי להפחית את כמות התרכובות הרעילות, מפעילי בריכות דגים היו מחליפים את המים באופן תדיר, דבר שמהווה סכנה לסביבה שאליה נשפכים המים מהבריכות וכן מעלה את צריכת המים ואת העלויות הכלליות. בריכות שפועלות בשיטה של תרחיף על שולטות בכמות תרכובות החנקן על ידי הוספה של תרכובות עתירות פחמן (סוכרים, עמילן ותאית). מירקואורגניזמים שניזונים מהפחמימות משתמשים בהם ובתרכובות החנקן ליצירת חלבונים חד תאיים (אנ'), שבתורם יכולים לשמש מזון למינים מסוימים של דגים (כגון קרפיון) ולחסילונים.

המחקר של אבנימלך לגבי טכנולוגיה זו צמח מתוך הניסיון לטפל בזיהום בעמק החולה ובכנרת. התעניינות בטכנולוגיה הזו החלה בצרפת בשנות ה-70, אך המחקר של אבנימלך, יחד עם מחקר שנעשה באותו הזמן ובאופן עצמאי בקרוליינה הדרומית, הוביל לפריצת דרך בהבנה ובפרקטיקה של הטכנולוגיה,[12][13] שמשמשת כיום במקומות רבים בעולם, כגון חוות חסילונים בדרום מזרח אסיה ובאמריקה הדרומית.[14] אבנימלך כתב מדריך פרקטי לשימוש בטכנולוגיה, שיצא במספר מהדורות.[15]

טיפול בפסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 ובעשור הראשון של שנות ה-2000 היה אבנימלך עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן, שם עמד בראש תחום מחקר הסביבה,[16] וכן ראש המעבדה לממשק מערכות סביבה בטכניון. במסגרת זו הוא הנחה, יחד עם מרדכי שכטר, את אופירה אילון בעבודת הדוקטורט שלה, שעסקה בטיפול בפסולת עירונית בישראל ובמיחזור פסולת. השלושה הגישו למשרד לאיכות הסביבה מספר דו"חות שעוסקים בניהול הפסולת בישראל.[17][18][3] אבנימלך ואילון ביקרו את מדיניות הטיפול בפסולת בישראל, ואת אי-אימוץ טכנולוגיות מתקדמות לטיפול בהן, שחלקן פותחו בישראל.[19] בהמשך הוא עסק יחד עם אילון ואחרים גם בפרויקט פיילוט למיחזור והפרדה של אשפה בעיר חיפה.[20] אבנימלך תמך במערכת מיון אשפה, שתתמקד ברשויות העירוניות הגדולות ובהפרדה במקור בין פסולת יבשה לרטובה.[21] בנוסף הוא תמך ביצירת תקני פליטה ברורים לטווח הארוך כאמצעי לעידוד הטיפול בפסולת.[16]

קמפוס ירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנימלך יזם, יחד עם אופירה אילון ובתמיכת מוסד שמואל נאמן, את פרויקט קמפוס ירוק, שהחל לפעול בטכניון במאי 2000. מטרת הפרויקט הייתה לקדם באופן שיתופי עשייה סביבתית בקמפוס, בתחומים כגון חסכון באנרגיה, מניעת זיהום, מיחזור וחסכון במשאבים,[22] לצד פעילות חינוכית שתכשיר מהנדסים עם תודעה סביבתית והטמעת חשיבה סביבתית בציבור הרחב. במסגרת הפרויקט נפתח גם הגן האקולוגי בטכניון לציבור הרחב. בשנת 2009 טען אבנימלך שפרויקט החיסכון באנרגיה בטכניון, שבוצע במסגרת פרויקט קמפוס ירוק, הוביל לחיסכון של 15% בתקציב האנרגיה של המוסד, ושהוא יכול להוות דוגמה למוסדות וארגונים אחרים בישראל.[23] אבנימלך עמד בראש "המועצה הירוקה" בטכניון, שמטרתה לעקוב אחר העמידה של המוסד בקריטריונים של המשרד להגנת הסביבה להסמכה כ"קמפוס ירוק".[24]

עין גדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 מונה אבנימלך על ידי השדולה הסביבתית בכנסת כדי לכתוב דוח שיציע פתרונות למחלוקת על שימוש במי מעיינות עין גדי. הבעיה המרכזית הייתה שימוש במי המעיינות על ידי קיבוץ עין גדי לצורכי השקיה, למפעל המים ששיווק בקבוקי מים כמים מינרליים ולצריכה הביתית ולנוי של הקיבוץ. הדוח שהגיש אבנימלך באוגוסט אותה שנה קבע שהמקור לבעיה הוא ניהול לא נכון של השימוש במים, ובפרט שאיבת מים במעלה נחל דוד והטייתם משם. ההמלצות שגובשו בדוח כללו התרת השאיבה ממורד הנחלים בלבד, הגבלה של כמות המים שמותרים לשימוש מפעל המים, אספקה של מים לצריכה ביתית ולנוי של הקיבוץ ממפעל הנחלים ערוגות ודוד בלבד ובחינת האפשרות להקמת מאגר מי קולחין לצרכים החקלאיים של הקיבוץ.[25][26][27] המלצות הדוח אומצו על ידי רשות המים, רשות הטבע והגנים והקיבוץ, ובאפריל 2007 נחתם הסכם למימושן.[28][29] יישום ההסכם הוביל להשבת הזרימה לנחל.[30]

זיהום במפרץ חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 ביקש השר להגנת הסביבה גדעון עזרא מאבנימלך לכתוב דוח שיסקור את השפעת זיהום האוויר באזור מפרץ חיפה על בריאות הציבור והמלצות לשיפור המצב.[31] דוח הוועדה פורסם באוקטובר אותה שנה, והוא המליץ על אימוץ תקנים בסטנדרטים בין-לאומיים, הקדשת מאמץ לפיתוח שיטות של ניטור וטיפול במזהמים שאין לגביהם תו תקן ואימוץ גישה של "הטכנולוגיה הזמינה הטובה ביותר" (BAT) בתעשייה הישראלית בכל הקשור לתקני פליטה. הדוח ציין שהידע הקיים לא מאפשר לקבוע כי במפרץ חיפה וסביבתו קיים זיהום שאינו עומד בתקנים, אך רמת התחלואה הגבוהה באזור מחייבת פעולות להקטנת הזיהום.[32] בנוסף, אבנימלך המליץ לשר לנקוט במדיניות של "אפס תקלות", שבמסגרתה חברות יידרשו לפעול באופן שיימנע תקלות לחלוטין ופיטורי מנהלים במקרה שתקלות כן יתרחשו. המלצות הדוח לא יושמו.[3]

ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנימלך היה חבר בועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל, שהוקמה ביולי 2008 על ידי הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת. הוא כיהן לצד יו"ר הוועדה, השופט דן ביין ופרופסור יואב כסלו. הוועדה פרסמה דו"ח סופי במרץ 2010.[33] היא קבעה שמשק המים בישראל נתון במשבר עמוק וחריף, מעשה ידי אדם, והטילה את האחריות על ממשלות ישראל לדורותיהן, במיוחד שרי החקלאות והתשתיות, שהובילו להיעדר אסטרטגיה. בנוסף, הוועדה קבעה שהעדר אכיפה של רשויות החוק החריף את הבעיה.[34]

במספר תחומים נותר אבנימלך בדעת מיעוט בין חברי הוועדה. הוועדה סקרה את המודל שעל פיו נוהל משק המים בישראל בעבר – על פי חוק המים, שלפיו המים נחשבים לרכוש האומה ומנוהלים על ידי נציבות המים – שבמסגרתו מחיר המים לצרכנים לא היה שווה למחיר הפקתם. אבנימלך הסכים עם שאר חברי הוועדה שהפער בין מחיר המים לצרכן למחיר הפקתם יצר חיכוך מתמיד בין משרד האוצר לבין הלובי החקלאי ואינטרסים פוליטיים, וכן שהתפיסה שהתגבשה באוצר בעקבות זאת היא שיש ליצור מצב של מחסור מתמיד במים, על מנת לעודד התייעלות וחיסכון במים. מצב זה השתנה עם הקמת רשות המים וההחלטה שעלות הפקת המים תמומן במלואה על ידי הצרכנים. אבנימלך סבר שיש יתרונות במודל החדש, אך הוא טען שהוא גם גורם להפחתת המעורבות של משרד האוצר בניסיון לעודד חיסכון במים והתייעלות של מערכות המים במדינה. באופן דומה, הוא סבר שהקמת התאגידים למים וביוב יוצר מצב שבו שיקולים עסקיים עלולים להטות את הכף בבחירה בין אלטרנטיבות. לדבריו, בדעת מיעוט, "אנו עומדים בפני מצב שבו הן במערכת יצור ואספקת המים והן במערכות חלוקת המים הוקמו גופים האמורים להיות גופים שהשיקול העסקי לגבי פעילותם הוא הקובע את התנהלותם, כשאין בהכרח זהות בין שיקולים אלו לבין שיקולים של האינטרס הציבורי והאינטרס הלאומי".[35] בהתאם לעמדה זו הוא סבר שיש צורך במערכת אסדרה חזקה ומנותקת מהמערכת העסקית והפוליטית. עם זאת, הוא סבר (גם בדעת יחיד) שרצוי כי שר התשתיות יהיה יושב ראש מועצת רשות המים, בהסדר שיותיר בידיו את האפשרות להשפיע על החלטותיה אך יחייב אותו לפעול על פי החלטותיה ולתמוך בהן.

בנושא התפלת מי ים בישראל, אבנימלך סבר בדעת יחיד שקיים פוטנציאל רב לחיסכון במים לא מותפלים, במיוחד באמצעות חיסכון בגינון עירוני. אבנימלך כתב שהאפשרות להפלה נדמית קלה יותר מביצוע פעולות כגון ייעול הגינון העירוני, הקטנת דליפות ביוב או פתרון לבעיית ניצול מי קולחין, אך התפיסה הזו עשויה לגרום להימנעות מהפעולות הקשות שנדרשות כדי לייעל את המערכת הקיימת. בסקירה שפרסם מאוחר יותר על מסקנות הוועדה, הוא כתב שאל מול הטענה שישראל יכולה להסתמך על מי הים כפתרון, קיימת תפיסה לפיה "יש מקום להכרה כי בתנאי החיים במזרח התיכון, באזור המצוי על סף המדבר, יש להגיע לתרבות ולטכנולוגיה המתאימות לצמצום ולייעול צריכת המים. אמנם ניתן להתפיל, אך עלות ההתפלה, פליטת גזי חממה ונזקים סביבתיים אחרים, וצריכת אנרגיה שחלקה מגדיל את תלותנו באספקה מבחוץ - כל אלה מהווים סיבות להגבלת הצריכה".[36]

אבנימלך כתב לאחר פרסום הדוח שהוא מתחרט על כך שהוועדה לא הטילה אחריות אישית על אישים שונים שעמדו בראש המערכת.[37]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יורם אבנימלך, "משבר המים בישראל", קרקע: כתב עת לליבון סוגיות קרקעיות 69/70, דצמבר 2010, עמ' 6–17

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הטכניון: הפקולטה להנדסה חקלאית התמזגה עם הפקולטה להנדסה אזרחית, באתר יורם וואלה!, 15 באוגוסט 2002
  2. ^ 1 2 3 4 האיש שעזר להציל את הכינרת סיפור חייו של יורם אבנימלך, באתר עד 120
  3. ^ 1 2 3 4 פרופ' אופירה אילון, קבלת החלטות מבוססת מדע במציאות הישראלית – ריאיון עם האיש שהיה בצמתים המרכזיים ב-50 השנים האחרונות, פרופ' יורם אבנימלך, אקולוגיה וסביבה, 11(3) (29 באוקטובר 2020)
  4. ^ 1 2 3 מיה דואני, אגמון החולה: יצירת טבע, (קרן קיימת לישראל: 2019), עמ' 45
  5. ^ פרופ' יורם אבנימלך, זווית בחינוך, 21 בפברואר 2021
  6. ^ שמעון רפפורט, החיידקים ש"גוייסו" להצלת הכנרת, מעריב, 2 באפריל 1976
  7. ^ אלי קינן, החולה - שדה מוקשים מיובש, דבר, 20 באוגוסט 1971
  8. ^ ש. שחורי, אזור החולה ועתיד הכנרת, דבר, 6 בפברואר 1972
  9. ^ מיה דואני, אגמון החולה: יצירת טבע, (קרן קיימת לישראל: 2019), עמ' 50–52
  10. ^ יורם אבנימלך, "אקולוגיה וסביבה", בתוך פרויקט החולה שלב ב' – פרוגראמה, אוקטובר 2011, עמ' 56–82
  11. ^ רחלי ווקס, פרס על מפעל חיים לפרופ' יורם (יוריק) אבנימלך ששיקם את החולה ושמר על הכינרת, אתר maimnet,‏ 31 באוקטובר 2020
  12. ^ Jamal et al., "Biofloc Technology: Emerging Microbial Biotechnology for the Improvement of Aquaculture Productivity", Polish Journal of Microbiology 69(4) (2020)
  13. ^ Akeem Babatunde Dauda, "Biofloc technology: a review on the microbial interactions, operational parameters and implications to disease and health management of cultured aquatic animals", Review in Aquaculture 12(2) (2020), p. 2
  14. ^ Emerenciano et al., "Biofloc Technology (BFT) in Shrimp Farming: Past and Present Shaping the Future", Frontiers in Marine Science 8 (2021)
  15. ^ Yoram Avnimelech, Biofloc technology: a practical guide book (World Aquaculture Society: 2009)
  16. ^ 1 2 שרון קדמי, מוסד שמואל נאמן: ניתן להפיק מדי יום 150 מגה-ואט חשמל מפסולת בישראל, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2006
  17. ^ אופירה אילון, מרדכי שכטר ויורם אבנימלך, איסוף ומיחזור פסולת עירונית מוצקה: ניתוח חלופות (מוסד שמואל נאמן והמשרד לאיכות הסביבה: פברואר 1994)
  18. ^ מרדכי שכטר, גיא כרמל, יורם אבנימלך ואופירה אילון, דו"ח מחקר לשנת 1995–1996 (מוסד שמואל נאמן והמשרד לאיכות הסביבה)
  19. ^ דליה טל, ‏מוסד נאמן: ישראל ממשיכה להטמין פסולת למרות שהנזקים כבר הוכחו, באתר גלובס, 5 בספטמבר 2004
  20. ^ אופירה אילון, א.ב.י. נוביק, אפרת אלימלך ויורם אבנימלך, "חלופות להפרדה, מיחזור וטיפול באשפה בעיר חיפה", באתר מוסד שמואל נאמן, 2008
  21. ^ שירה חורש, ‏מומחים: מערך הטיפול בפסולת המיטבי והכלכלי ביותר הוא הפרדה של זרם הפסולת בין רטוב ליבש, באתר גלובס, 9 בפברואר 2009
  22. ^ יורם אבנימלך, אופירה אילון וארנון בנטור, "הקמפוס הירוק בטכניון, מוסד שמואל נאמן, פברואר 2002
  23. ^ קמפוס ירוק בטכניון הביא לחסכון של 15% בצריכת החשמל, חי-פה, 8 בדצמבר 2009
  24. ^ עדי וייצמן, גילת בוגנים, מיכל כרמל ולילך בנדק, "פרויקט קמפוס ירוק", הקליניקה לפרקטיקה ומדיניות סביבתית של הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן, ינואר 2010, עמ' 4
  25. ^ דוד הכהן, דו"ח: ניתן לפתור המחלוקת על מי שמורת עין גדי, באתר ynet, 3 באוגוסט 2004
  26. ^ צפריר רינת, החברים מתבקשים להפסיק לשתות מי מעיינות, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2004
  27. ^ דליה טל, ‏דו"ח: ניתן לשקם שמורת הטבע עין גדי בניהול נכון של מקורות המים ובהשקעה של 18 מ' ש', באתר גלובס, 4 באוגוסט 2004
  28. ^ יורם אבנימלך, עין גדי: שמורת טבע, נווה מדבר, יישוב ותעשייה – דוגמה לפתרון קונפליקט בין פיתוח לשימור, באתר אקולוגיה וסביבה, ‏23 בנובמבר 2020
  29. ^ יהושע שקדי, הסכם המים בעין גדי הוא ניצחון לטבע, באתר TheMarker‏, 29 באוגוסט 2007
  30. ^ הערוץ הראשון‏, מים בששון: שמורת עין גדי חוזרת לחיים, באתר וואלה!‏, 17 בנובמבר 2009
  31. ^ דליה טל, ‏צוות להערכת זיהום האוויר במפרץ חיפה, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2006
  32. ^ יורם אבנימלך, זיהום אוויר במפרץ חיפה, הוגש לשר להגנת הסביבה, 31 באוקטובר 2006
  33. ^ מדינת ישראל, דוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל, מרץ 2010
  34. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, ועדת החקירה: "משבר המים עלול להחריף", באתר וואלה!‏, 24 במרץ 2010
  35. ^ מדינת ישראל, דוח ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל, מרץ 2010, עמ' 104
  36. ^ יורם אבנימלך, "משבר המים בישראל", קרקע: כתב עת לליבון סוגיות קרקעיות 69/70, דצמבר 2010, עמ' 9
  37. ^ יורם אבנימלך, "משבר המים בישראל", קרקע: כתב עת לליבון סוגיות קרקעיות 69/70, דצמבר 2010, עמ' 17
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יורם_אבנימלך&oldid=37311589"