הפיגוע בציר המתפללים
| חלק מהאינתיפאדה השנייה, פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2002 | |
|---|---|
 | |
| תאריך | 15 בנובמבר 2002 |
| תאריך עברי | י"א בכסלו ה'תשס"ג |
| מקום |
ציר המתפללים,  קריית ארבע, ישראל |
| מטרה | יהודים |
| קואורדינטות | 31°31′28″N 35°06′56″E / 31.524380555556°N 35.115669444444°E |
| סוג | פיגוע ירי |
| הרוגים | 12 |
| פצועים | 14 |
| מבצע | הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני |
| מניע | טרור אסלאמי, שנאת יהודים |
 | |
  | |
הפיגוע בציר המתפללים אירע בליל שבת פרשת ויצא, י"א בכסלו ה'תשס"ג, 15 בנובמבר 2002, סמוך לציר המתפללים בחברון. הפיגוע התרחש בתוך סמטה צרה מדרום לציר המתפללים, המשמש כחלק מהדרך מקריית ארבע למערת המכפלה ובאזור ה"שער הדרומי" (השער לקריית ארבע) במקביל. במהלך הקרב עם שלושת המחבלים נהרגו 12 ישראלים - 3 לוחמי חטיבת הנח"ל, 5 שוטרי משמר הגבול, שלושה אנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע, ומפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה דרור וינברג. 14 ישראלים נוספים נפצעו. חוסלו גם שלושת המחבלים, חברי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
בשנים שלאחר הפיגוע היו שכינו את המקום בשם "סמטת המוות", "סמטת הגיבורים" או "סמטת הגבורה".
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושה שבועות לפני הפיגוע, במסגרת תוכנית "יהודה תחילה" צה"ל פינה את כוחותיו מהעיר חברון. פינוי הכוחות היה בניגוד לדעתו של וינברג, שהעריך שהפינוי יפגע קשות ביכולת המבצעית של צה"ל[1].
מיקום הכוחות לפני האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד המחבלים מיקם את עצמו מול ה'שער הדרומי', שער היציאה מקריית ארבע לחברון. שני המחבלים הנותרים מיקמו את עצמם בקצה הקרוב לציר המתפללים של סמטת הגבורה. לפי הערכות תחקיר האירוע המחבל ששהה סמוך לשער אמור היה להיכנס לתוככי קריית ארבע במטרה לבצע בה פיגוע ושני המחבלים הנותרים אמורים היו להוות הסחת דעת.
4 חיילי חטיבת הנח"ל בפטרול, בליווי ג'יפים של משמר הגבול היו בכיוון היציאה מסמטת הגבורה לאחר פטרול שם. עוד 2 חיילי נח"ל שהו על עמדת תצפית באזור. עוד מספר חיילי צה"ל בעמדת ה'שער הדרומי'.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]האירוע החל בשעה 18:55, לאחר שתפילת ליל שבת הסתיימה במערת המכפלה, המתפללים חזרו לביתם בקריית ארבע דרך 'ציר המתפללים', והכוחות החלו בסיור פטרול האחרון. המחבלים החלו לירות במקביל משני האזורים: באזור השער הדרומי לעבר כוחות צה"ל בעמדה ובאזור סמטת הגבורה לעבר הכוחות היוצאים מהפטרול בסמטה. כתוצאה מהירי 2 חיילי נח"ל בסמטה נפצעו. 2 חיילי הנח"ל האחרים החלו לירות לעבר המחבלים ששהו בסמטה וג'יפ מג"ב נכנס כדי לחלץ את הפצועים ויצא חזרה החוצה כיוון שלא הצליח במשימתו. בעקבות הירי באזור השער הדרומי 2 חברי כיתת הכוננות קראו לכוחות נוספים לבוא למקום והחלו להשיב אש.
מפקד כוח הפטרול של הנח"ל פקד על 2 חיילי הנח"ל שהיו בעמדת התצפית לרדת, מכיוון שהתוקפים ירו לעבר העמדה ואחד מהחיילים היה חובש. מאחר שהאזור היה חשוך, השניים לא הצליחו למצוא את דרכם ובמקום זה חברו לכוחות מחוץ לסמטה.
רפ"ק סמיח סוידאן, קצין מג"ב, שמע את היריות ונסע במהירות עם ג'יפ לאזור הסמטה. עם כניסתו לסמטה פתח את דלת רכבו. ההערכה היא שהוא ניסה להכניס פנימה את הפצועים אך אחד המחבלים הרג אותו ואת נהגו. הג'יפ נותר עם פנסים דולקים, תוך שהוא מסנוור את הנכנסים לסמטה.
אחרי מספר דקות גם אחד הפצועים נפטר. בשעה 19:00 היו כבר 4 הרוגים.
קמב"ץ הגדוד של מג"ב שהיה מפקד הגזרה באותו סוף השבוע נכנס עם הקשר שלו לסמטה. ביניהם למחבלים נערכו חילופי אש עד שנפצע הקשר. הקמב"ץ פינה את הקשר מחוץ לסמטה לאמבולנס ולאחר זמן קצר חזר לסמטה להמשיך בקרב. כעבור מספר דקות מת הקשר מפצעיו.
בשעה 19:15, אל"ם דרור וינברג שמע את היריות וניסה להגיע בדרך המהירה ביותר, אך גילה שהיא חסומה. הוא הקיף את קריית ארבע והגיע לאזור הפיגוע. בזמן זה המחבלים הפסיקו לירות וארבו לחיילי צה"ל שיכנסו לסמטה. וינברג ארגן כוח של שלושה ג'יפים ונכנס לתוך הסמטה. הוא ירד מהג'יפ ופסע לעבר הג'יפ הפגוע של רפ"ק סמיח סוידאן. בשלב זה נורה לעברו כדור והוא נפגע, הוא דיווח לקשר שלו שהוא נפצע והקשר פינה אותו אל מחוץ לסמטה שם הוא מת מפצעיו.
במקביל לקרב בסמטה התפתח קרב באזור ה'שער הדרומי'. קב"ט קריית ארבע יצחק בואניש וכוח המילואים שאייש את המחסום הרגו את המחבל ששהה שם. הקב"ט ארגן כוח של חברי כיתת הכוננות, רץ לעבר הסמטה והגיע לשם ב-19:40. הכוח נכנס לתוך הסמטה בליווי ג'יפ. בואניש זיהה מחבל מימין וצעק לחבריו שהמחבל מימינם בינתיים הופיע המחבל השני משמאל ופתח באש. בנקודה זו החובש מהנח"ל איגור דרוביצקי שהיה בעמדת התצפית שמע את היריות ורץ לתוך הסמטה כדי לעזור בקרב ולהגיש עזרה לפצועים, הוא הספיק לחלץ שניים מהפצועים החוצה מן הסימטה, אך כשנכנס בפעם השלישית הוא נורה בראשו ומת במקום. בתקרית זו נהרג יחד עם שני חברי כיתת כוננות של קריית ארבע וחברון, אלכס צביטמן ואלכסנדר דוכן, שפעלו לחלץ פצועים מהסמטה, מפקד כיתת הכוננות הקב"ט יצחק בואניש, ועוד 2 חיילי מג"ב. השעה 19:50 והיו 11 חיילים וחברי כיתת כוננות הרוגים ומחבל אחד שנהרג.
אליהו ליבמן, קב"ט היישוב היהודי בחברון, נכנס לסמטה עם ג'יפ 451 כדי להשיג מידע על המתרחש בזירה. אחד מהמחבלים פתח באש על הג'יפ, אך הוא לא נפגע והצליח לצאת מהסמטה ולהעביר את המידע שהשיג.
בשעה 19:50 הגיעו מפקדי צה"ל לאזור ונכנסו בנגמ"שים לסמטה. הם יצאו ממנה בזריזות כיוון שהמחבלים ירו ללא הרף לעברם. בשעה 20:15 הפסיקו המחבלים לירות. הכוח נכנס שוב לסמטה וירה לעבר המחבלים וחילץ את מי שהיה שם (כולל המתים). המחבלים לא החזירו אש.
בין השעות 20:30–21:30 ערכו המפקדים תוכנית. בשעה 21:30 סגן דני כהן, סגן מפקד פלוגה בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל נכנס לסמטה עם נגמ"שים. סגן מפקד פלוגה של הגדוד זיהה אחד מהמחבלים וניסה לירות לעברו, ומכיוון שלא הצליח הוא יצא מכיפת המפקד בנגמ"ש וכך נורה על ידי מחבל ונפצע קשה. הוא פונה במסוק לטיפול רפואי ומת מפצעיו בבית החולים. הוא ההרוג ה-12 והאחרון בפיגוע.
כעבור זמן מה יצא סא"ל ערן ניב מפקד גדוד 931 של חטיבת הנח"ל ביחד עם מפקד מג"ב חברון, 2 לוחמי דובדבן שבאו מהיישוב, מפקד גדוד 101 של חטיבת הצנחנים (שתפס את הגזרה קודם לכן והגיע לעזור) מ-2 כיוונים שונים לעבר המחבלים, לאחר קרב הם הרגו את 2 המחבלים ששהו בסמטה. יותר מאוחר מצאו את גופת המחבל השלישי על יד "השער הדרומי". השעה הייתה 23:00 כאשר הקרב הסתיים. 14 אנשים נפצעו ו-12 חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וחברון נהרגו. כל המחבלים שהשתתפו בפיגוע נהרגו[2].
בעקבות הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הפיגוע תוכנית "יהודה תחילה" שהעבירה את השליטה על חברון לרשות הפלסטינית התמוטטה וצה"ל חזר לשלוט בשטח העיר חברון.
האזרחים חללי הפיגוע, לוחמי כיתת הכוננות, הוכרו על ידי שר הביטחון שאול מופז כחללי צה"ל, למרות שלא נהרגו במהלך שירותם הצבאי.
הרמטכ"ל העניק את אות ההערכה מטעם הרמטכ"ל (לאחר מותם) ליצחק בואניש, אלכס דוכן ואלכס צביטמן, חברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וכן לאליהו ליבמן, קצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון[3].
לאחר פטירתו קיבל סמ"ר גדי רחמים שוטר מג"ב את עיטור האומץ על חלקו בקרב ובעיר קריית מלאכי הוקם רחוב "מבוא גדי", על שמו. כמו כן הוענקו צל"ש אלוף לחובש איגור דרוביצקי מהפלוגה הרובאית של גדוד 931, שנהרג בקרב, ולרב סמל וקנין שמעון הוענק צל"ש מפקד אוגדה 162.
במקום בו אירע הקרב הוקם "מאחז הגיבורים" שבתחילה כלל מספר מצומצם של מבנים ארעיים ומספר אוהלים ששוכנו על ידי בני נוער ומשפחות שביקשו להקים שכונה לזכר הנופלים במקום. לאחר 30 יום פונה מאחז הגיבורים. מאז מתקיימים במקום באופן לא קבוע שיעורי תורה וכן מנייני תפילה.
ב-30 בדצמבר יצאו ארבעה שוטרי משמר הגבול למסע נקם בחברון[4]. בזה אחר זה הם העלו לג'יפ שלהם פלסטינים והכו אותם. אחד הקורבנות, עומראן אבו חמדיה, בן 17, הושלך מן הג'יפ תוך כדי נסיעה, אל מותו. הארבעה הורשעו ונגזרו עליהם 4.5 עד 8.5 שנות מאסר בפועל[5].
מספר חודשים לאחר הפיגוע ילדה אלמנתו של דרור ויינברג בן שנקרא של שמו, דרור נחמיה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013, עמודים 354–355.
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", תל אביב: ידיעות ספרים, מהדורה שנייה 2005, עמודים 291–292.
- רונית לוינשטיין-מלץ, וקראתם דרור, הוצאת ידיעות ספרים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיגוע דמים בחברון - חגיגות בעזה, באתר ערוץ 7, 16 בנובמבר 2002
- פליקס פריש, יודחו 3 קצינים שלא לקחו פיקוד בקרב בחברון, באתר ynet, 12 בדצמבר 2002
- אלון בן דוד, בחזרה לסמטת המתפללים: "קודקוד צוקים? הוא כרגע פצוע קשה", באתר nana10, 2 במאי 2014
- בן כספית, "כל מי שנכנס לסמטה מצא את עצמו בתוך מלכודת אש קטלנית", באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2019
הרב יוסי לוי, סיפור קרב 'סמטת הגיבורים' בחברון בו נהרג דרור ויינברג הי"ד, באתר יוטיוב- ד״ר גרשון בר כוכבא סמטת המתפללים בחברון, באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פליקס פריש, לשכת שר הביטחון: "הבנות יהודה בטלות", באתר ynet, 17 בנובמבר 2002
- ^ עמוס הראל, קוצרה כהונת מח"ט שתיפקד באופן לקוי במלחמה, באתר הארץ, 25 בינואר 2007
- ^ אות הערכה הוענק גם לכיתת הכוננות של קרית ארבע, באתר ערוץ 7, 12 באפריל 2005
- ^ עמי בן דוד, מסעות הנקם של מג"ב בחברון, באתר nrg, 25 באפריל 2003
- ^ עדי שמחוביץ, כתבה, באתר וואלה, 27 באפריל 2009
| היישוב היהודי בחברון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| שכונות | שכונת אברהם אבינו • אדמות ישי • רובע חזקיהו • בית שניאורסון • בית הדסה • בית השלום • בית רומנו • בית המכפלה • בית רחל ובית לאה • בית החירות • בית התקומה • גאון יהודה • | ||||
| אישים ופעילים | נעם ארנון • אייל גלמן • הלל הורוביץ • בן ציון טבגר • מרים לוינגר • משה לוינגר • דוב ליאור • אליהו ליבמן • ברוך מרזל • אורית סטרוק • נועם פדרמן | ||||
| היסטוריה |
| ||||
| אתרים | בית העלמין היהודי העתיק בחברון • קבר ישי ורות • קבר אבנר בן נר • קבר עתניאל בן קנז • מצפה חברון • גן לאומי תל חברון • מעיין אברהם אבינו • מעיין שרה • רחוב השוהדא • מצפה שלהבת | ||||
| מבנים | מערת המכפלה • בית הכנסת אברהם אבינו • בית שפירא • מוזיאון חברון • מרכז גוטניק • ישיבת שבי חברון | ||||
| שונות | ועדה מוניציפלית חברון • ציר המתפללים • ציר ציון • הסכם חברון • פרשת אלאור אזריה | ||||