למתנדבים בעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

למתנדבים בעם הוא שיר מאת המשורר חיים נחמן ביאליק, אשר חובר בזמן ששהה בעיר אודסה בשנת תר"ס (1889-1900).[1]

השיר נתפס בציבור בעיקר כעוסק בהתעוררות רעיונית ומעשית שדרושה למאבקה של התנועה הציונית על כינון ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הוא נחשב בשל כך לחלק ממסכת היצירה הציונית, והוא הוקרא והושר בטקסים חגיגיים ביישוב היהודי החדש.

כשמו של השיר נקראה לפחות קבוצת חלוצים וחלוצות אחת, אשר חבריה היו ממייסדי קבוצת קריית ענבים בתקופת העלייה השלישית.[2]

חלקים מהשיר הולחנו על ידי המוזיקאים משה לב ואברהם צבי אידלזון,[3][4], אשר לחנו זכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לִבְשׁוּ-נָא עֹז! דִּרְכוּ-נָא עֹז!
בִּמְעָרוֹת הַצּוּרִים, חֳרָשִׁים מְצִלִּים,
הִתְלַקְּטָה הַפְּלֵיטָה בִּימֵי חַשְׁמוֹנָאִים,
צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת עִם רִנְנַת הַתְּהִלִּים
כְּאֶחָד הֵשִׁיקוּ דְּמִי יְעָרִים וּסְלָעִים,
וּבְמַחֲבֵא חֳרָשִׁים, בִּמְעָרוֹת אֲפֵלָה,
יְשׁוּעָה גְדוֹלָה גָּמֵלָה.
וַאֲנַחְנוּ דּוֹר דַּכָּא, קְצַר יָד, בְּנֵי עַם-עָנִי,
עַל-לִבּוֹת בָּנֵינוּ נַהַלְמָה-נָּא חוֹצֵץ,
וּדְבַר אֲדֹנָי עַמּוּדֵנוּ הַיְמָנִי,
וְהוּא פַּטִּישֵׁנוּ הַמְפוֹצֵץ!
עוֹד לֹא כָל-כֹּחֵנוּ נָתַנּוּ לָבֹז –
בֵּאלֹהִים לָנוּ עֹז!
 

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!
כָּל-פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז וְהָאוֹרָה,
שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,
הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֱגֹרָה,
וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;
וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם
חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!
 

חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!
אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ –
לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;
מֵהָרֵי הַנֶּשֶׁף עוֹד נַחְצֹב לֶהָבָה,
מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים – סַפִּירִים לִרְבָבָה.
עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ –
עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ.
הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!
נָגֹלָּה-נָּא הָרֵי הַנֶּשֶׁף, נָגֹלָּה!
נַחַשְׂפָה-נָּא שִׁכְבוֹת הָאוֹרִים הָרַבִּים!
הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים!
הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!
חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!

תכנים ואמירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"למתנדבים בעם" הוא שיר תעמולה וגיוס לפעולה נחוצה ודחופה של יחידים וקבוצות למען כלל ישראל, "לְעֶזְרַת הָעָם!". מספר צירי תוכן מובעים בשיר במקביל, תוך שימוש בשפה פואטית המתכתבת עם סגנון פסוקי התנ"ך. הראשון ציר הזמן, האחד ההיסטורי, הנוגע לתקופת החשמונאים והמכבים, הריבונית בחלקה, ותקופת בית שני בכללה, שבה לדעת המשורר, ידע העם לשלב בין "צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת עִם רִנְנַת הַתְּהִלִּים"; ואילו תקופת הזמן העכשווית, שבה נכתב השיר - מפנה המאות ה-19 - ה-20 - מוצגת בניגוד רב לימי העבר הקדום, כאשר העם חסר ריבונות או כוח צבאי, ושרוי במצוקה כלכלית וחברתית בארצות הגולה; ועל כן הוא "דּוֹר דַּכָּא, קְצַר יָד, בְּנֵי עַם-עָנִי", שעתידו הקוקלטיבי כאומה מעורר דאגה. הציר השני, קריאה לחשבון נפש לאומי, שבו נקט ביאליק ברוב שיריו הגדולים, ואף בלווית גערות לציבור (כגון בשירו "אכן חציר העם"), שנעדרו משיר זה, שיש בו המלצות חיוביות בלבד, כגון "חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!", ולהתחברות אל התובנה הפנימית הלאומית; התחברות אשר תחולל את תעצומות הנפש הנדרשים כדי לערוך את התמורה החיונית, למשל במילים: "עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ – עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ". והציר השלישי, הכְוונות ועצות כיצד על האומה לפעול, שנכתבו גם ברוח ההגות הציונית בת הזמן. ביאליק סבר שבניין היישוב היהודי החדש, ובכלל זאת העזרה הציבורית שתוקצב לחפצים לעלות לארץ, צריך להעשות בידי כל מי שחפצים בכך ללא בררנות, במילותיו: "בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה! בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ! מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה"; לא הונם של העולים, ייחוסם, או תפיסת עולמם אמורה לקבוע האם ישוייכו אל מפעל ההתיישבות החדש בארץ, הממומן ברובו מקרנות לאומיות ועזרתם של נדבנים כגון הנדיב הידוע; אלא רק התמסרותם, הקרבתם, אכפתיותם ומעורבותם בשאלת גורל האומה ועתידה. המשורר קורא: "הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!", באשר סבר כמו הוגים ומנהיגים נוספים, כי האחדות וההתלקטות האנושית והרעיונית המגובשת של האומה היא צורך חיוני וקובע; ולכן הכרחי איסוף משאבי הרוח והחומר המשותפים, שמבלעדיו לא תוכל להתבצע הפעולה הרחבה אשר תביא לתמורה בחייה, תחייתה התרבותית וכינונה הריבוני בארץ ישראל, ועל כך קורא המשורר: "הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: חיים נחמן ביאליק, כתבי ח. נ. ביאליק, תרצ"ג 1933, עמ' פב-פג.
  2. ^ ראו: אביבה אופז, ספר החיים, יומנה של קבוצת קריית ענבים תר"ף-תרפ"ט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ב 2001, עמ' 7-6.
  3. ^ ראו: למתנדבים בעם, באתר זמרשת.
  4. ^ ראו: למתנדבים בעם, באתר זמרשת.