לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "עומר בן אל-ח'טאב"

נוספו 139 בתים ,  לפני 10 חודשים
קידוד קישורים, הסרת קישורים עודפים, הלבשת קישורים עירומים
(קידוד קישורים, הסרת קישורים עודפים, הלבשת קישורים עירומים)
| {{אסלאם}}
|}
'''עֻמַר בִן אלְחַ'טַּאב''' (ב[[ערבית]]: '''عمر بن الخطّاب'''; [[586]]-[[644]]) היה ה[[ח'ליפה]] השני, שלט בשנים [[644]]-[[634]]. עלה לשלטון לאחר מותו של [[אבו בכר]]. קברו נמצא ב[[מסגד הנביא]] ב[[אל-מדינה]].
 
עומר נחשב למייסד [[האימפריה המוסלמית]]. הוא השלים את ההשתלטות על חצי האי ערב, לחם נגד ה[[ביזנטים]] וכבש את [[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[עיראק]] ו[[מצרים]]. עומר היה כובש [[ירושלים]], ו[[מסגד עומר]] ברובע הנוצרי ב[[ירושלים]]בירושלים קרוי על שמו.
 
לפני מותו מינה אבו בכר את עמר בן אלח'טאב כיורש הח'ליפות. דרך זו של העברת השלטון, המכונה "עהד" (عهد), לא הייתה נפוצה בתרבות הערבית של הימים ההם. מינוי יורש לשליט נעשה בדרך-כלל באמצעות מועצה ("[[מועצה מייעצת|שורא]]") או על-פי קרבת משפחה. על-פי המסורת השיעית, המינוי היה פסול שכן הוא חסם את הדרך לעלייתו של [[עלי בן אבי טאלב]], יורשו הלגיטימי של מוחמד בעיני השיעים, כשליט על המוסלמים. בספרות השיעית כונו אבו בכר, עומר ועת'מאן בשם "גונבי הח'לאפה" כי לטענתם גזלו אותה מיורשה החוקי, עלי.
בני האוכלוסייה המקומית אשר לא התאסלמו היו "אהל אלדִ'מה" - בני חסות. מעמד זה יועד במקור רק לבני הדתות ה[[מונותאיזם|מונותאיסטיות]], אך בלחץ המציאות ניתן מעמד זה גם לדתות אחרות. עומר היה מי שקבע את היחס אל בני החסות ב"תקנות עומר".
 
עניינים אחרים שקבע עומר היו:
* קביעת ה[[הג'רה]] של מחמד ממכה לאלמדינה כראשית הספירה האסלאמית. ההג'רה חלה ב-16 ביולי [[622]] ויום זה נקבע ל 1 בחודש "מחרם", הראשון בשנה האסלאמית.
* ערכי ומשקלי המטבעות האסלאמיים.
 
=== היחס לספריות פרסיות===
על פי [[אבן חלדון]], עומר היה אחראי להשמדת ספריות רבות ב[[ממלכת פרס|פרס]]: "כשכבשו הערבים את ארץ פרס ומצאו בה ספרים רבים, כתב המצביא סעד אבן אבי-וקאץ אל החליף עומר בן אל חטבא וביקש ממנו רשות לשמור את הספרים ולהעבירם לידי המוסלמים. עומר ענה לו במכתב: 'זרוק אותם למים; אם יש בתוכנם משום דרך הישר, הרי כבר היטיב אלוהים להורות לנו את דרך-הישר; ואם תוכנם הוא בגדר תעייה, כבר שמר אותנו אלוהים מפניה'. ספרי הפרסים נזרקו אפוא למים או לאש, ומדעי הפרסים אבדו ולא הגיעו אלינו"{{הערה|עבד אל רחמאן אבן-חאלדון, "אקדמות למדע ההיסטוריה (מוקדמה)", הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1966, עמ' 328}}. תיאור זה (יחד עם מקורות אחרים) התגלגל ככל הנראה לטענה לפיה ה[[ערבים]] השמידו את [[ספריית אלכסנדריה]], טענה שנחשבת כיום לשגויה על ידי רוב החוקרים{{הערה|[http{{Cite news|title=The Vanished Library|url=https://www.nybooks.com/articles/3517]1990/09/27/the-vanished-library-2/|language=en|access-date=2020-03-19|date=1990-09-27|first=Bernard|last=Lewis|first2=Hugh|last2=Lloyd-Jones}}}}.
 
=== מעמד הנוצרים והיהודים בירושלים===
המוסלמים התירו את המשך ישיבת הנוצרים בעיר. קיימת מחלוקת לגבי עמדתו של עומר בנוגע ליהודים ב[[ירושלים]]. על פי גרסה אחת לא התיר ליהודים להתיישב בירושלים. על פי גרסה שנייה, התיר ל-70 משפחות יהודיות להתיישב בעיר.
 
לפי [[חוזה עומר]] תעודה שמעמדה ההיסטורי לא ברור, התחייב עומר לבישוף [[סופרוניוס]], כי זכויות הנוצרים בירושלים יכללו מניעה של מגורי יהודים בה. אף שקיימת מחלוקת באשר לאותנטיות של התעודה עצמה, היא זכתה לשימוש תכוף בטענות ערביות (ראה [[אנטי ציונות]]). בחוזה התעודה נכתב: "זאת מה שנתן עבדאללה עומר אמיר המאמינים לתושבי איליה [היא [[איליה קפיטולינה]]] בעניין ביטחון: נתן להם ביטחון לנפשותיהם, רכושם וכנסיותיהם וצלביהם, [חוליהם] והבריאים שלהם ושאר העדה. כי לא ישכנו בכנסיותיהם והן לא תרסנה ולא יחסר מהן דבר ולא תהיה עליהם כפיה בענייני דתם, ולא ינזק מהם איש, ולא ידור באיליאה עמם אף אחד מהיהודים."{{הערה|[[יהושפט הרכבי]], כיצד הוסברה העמדה הערבית נגד ישראל בצבא המצרי, הוצאת משהב"ט 1968, עמ' 51 (כחלק ממערכי שיעור לאינדוקטרינציה אנטי-ציונית בצבא המצרי בשנות השישים) }}
המוסלמים לא פגעו בכנסיות הנוצריות, אך דרשו שיינתן להם המקום בו היה מקדשו של [[שלמה המלך]], כדי להקים בו מקדש לעצמם וכך זה נעשה{{הערה|[http://ro.scribd.com/doc/230963399/Constantin-Porfirogenetul-Carte-de-inv%C4%83%C8%9B%C4%83tur%C4%83invățătură-pentru-fiul-s%C4%83usău-Roman#scribd ספר הלימוד שחיבר הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי עבור בנו] הספר תורגם ל[[רומנית]] על ידי וסילה גרקו {{רומנית}}}}.
 
זאב הירשברג הזכיר בספרו "ישראל בערב", שלא רצה עומר להתפלל ב[[כנסיית הקבר]], כדי שלא ידרשו המאמינים להפכה למסגד, במקום זאת התפלל מחוצה לה (במקום בו ניצב מסגד הנקרא [[מסגד עומר]]). באשר לתפילתו יש שאמרו שהתפלל עומר על מדרגות הכנסייה, ויש שאמרו שעלה אל הר הבית והתפלל שם. טענה זאת האחרונה מתיישבת עם דרישתו לדעת היכן המקום הקדוש ביותר ליהודים, דבר שהראה לו יהודי שהיה שם, ולכן הוקם מעל [[אבן השתיה]] [[כיפת הסלע]].