מקומות מרכזיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תאוריית המקומות המרכזייםאנגלית: Central place theory) היא תאוריה גאוגרפית המבקשת להסביר את מספרם, גודלם ומיקומם של יישובים שונים במערכת אחת. התאוריה נוצרה על ידי הגאוגרף הגרמני וולטר קריסטלר, שטען כי יישובים מתפקדים כמקומות מרכזיים, ומספקים שירותים לאזורים הסמוכים וליישובים אחרים.[1]

בניית התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933, הגיש וולטר קריסטלר את עבודת הדוקטורט שלו שעסקה ביישובים בדרום גרמניה, אזור שהיה פחות מפותח או תעשייתי, מחלקים אחרים של מדינה זאת, כמו למשל בחבל הרוהר או באזורים מרכזיים כמו באזור ברלין והנמלים הגדולים.

כדי להסביר את תפוצת היישובים באזור המחקר, את גודלם ואת הקשרים הקיימים ביניהם (מסחר ושירותים) בנה קריסטלר מודל תאורטי של מרחב דמיוני, ורצה לבדוק איך במרחב תאורטי זה ממוקמים היישובים ואיך הדבר משפיע על גודלם ועל הקשרים ביניהם. כדי ליצור מרחב תאורטי, הוא יצר שורה ארוכה של הנחות ייסוד, שברור שכל אחת מהן מרחיקה את המודל מהמציאות הגאוגרפית-כלכלית-יישובים הקיימת במציאות.[2]

מקום מרכזי ויישובים בדרג נמוך יותר התלויים בו.

הנחות התאורטיות

1. הנוף הפיזי הוא שטוח לכל הכיוונים, אחיד וחסר גבולות.

2. המשאבים (אוצרות טבע, טיב קרקע) מבוזרים באופן שווה

3. קיים מנגנון של עליית מחיר התחבורה ככל שמתרחקים ממקום מרכזי

4. קיימת כלכלת תחרות חופשית וכולם רוצים למקסם את הרווחים שלהם

5. כל הצרכנים הם ברמת הכנסה זהה

6. לכל הצרכנים יש כוח קנייה דומה לביקוש לסחורות ולשירותים

7. כל הצרכנים משתמשים במקומות הקרובים ביותר כדי לצמצם הוצאות הובלה ונסיעה.

8. כל ספקי השירותים והסחורות יש להם רווח שווה

עיר מרכזית גדולה ואזור השירות שלה המכסה אזורי שירותים של עיירות וכפרים הנמוכים ממנה במדרג

9. אזורי המסחר/שירותים של המקומות מרכזיים חייבים להיות בגודל שווה

10. יש רק סוג אחד של תחבורה שתשרת באותה מידה לכל הכיוונים

11. עלות ההובלה/נסיעה היא ביחס ישר למרחק.

כדי להבין מה יתרחש במרחב הנחקר, קריסטלר ניסח בתאוריה שלו שני מושגי ייסוד,

וטען שכל מוצר או שירות ניתן להגדיר על פי שני מושגים אלה:

״סף כניסה״ - הוא הגודל המינימלי של אוכלוסייה (או הכנסה) הדרושים כדי להביא למכירת מוצר או שירות מסוים. כך לדוגמה חנות מכולת, גן ילדים הם מוצרים עם סף כניסה נמוך, והם ימצאו בכל יישוב. בתי משפט, חנויות בגדים יוקרתיות - הם מוצרים בסף כניסה גבוה יותר, ולא יהיו בכל יישוב.

״טווח מוצר״ - הוא המרחק המרבי שהצרכנים מוכנים לנסוע כדי לרכוש מוצרים. כך לדוגמה לקנות בקבוק חלב או כמה עגבניות, אנשים לא יהיו מוכנים לסוע עשרות קילומטרים. אבל לטיפול רפואי מיוחד, אנשים יהיו מוכנים לסוע לפעמים אלפי קילומטר.

קריסטלר טען, כי כתוצאה מהעדפות הצרכנים והצרכים שלהם, בהנחות המחקר של המרחב הדמיוני, תיווצר מערכת יישובים של ״מקומות מרכזיים״, המסודרת במדרג (היררכיה) ושיהיו בה מספר חוקים:

א. קיים קשר בין גודל היישוב ובין סוגי השירותים שיש בו וייספק אותם לסביבתו: כל יישוב בהתאם למספר תושביו, נותן את השירותים המצויים בתוכו. התושבים משלימים את השירותים החסרים ביישובם על ידי נסיעה למקום מרכזי - גדול יותר לקבלם.

ב. קיים קשר בין מספר היישובים באותו דרג, ובין מספר היישובים. ככל שהיישוב קטן יותר, יהיו במרחב יישובים רבים הדומים לו. ישנו מספר גדול של עיירות, מספר יותר קטן של ערים בינוניות ומספר מועט של ערים גדולות מאוד.

ג. קיים קשר בין מרחקי היישובים מאותו סדר גודל של אוכלוסייה. הכפרים הקטנים יהיו קרובים אחד לשני, כמה קילומטרים, לעומתם הערים הבינוניות תהיינה רחוקות זו מזו כמה עשרות קילומטרים, וערים גדולות תהיינה רחוקות אפילו מאות קילומטרים זו מזו.

הצורה הגאומטרית של משושים המכסה טוב יותר את השטח בהשוואה לצורת המעגל סביב מקום מרכזי

ד. ככל שהיישוב יהיה גבוה יותר במידרג ויגדל ״טווח המוצרים״ שיתמקמו בו וכך תגדל כמות התפקודים של המקום המרכזי הזה. ערים בינוניות וגדולות נותנות מבחר גדול יותר של שירותים בעלי ״סף כניסה״ גבוה מעיירות או יישובים כפריים.

אם מתקימים התנאים האלה, התאורייה חזתה כי היישובים יסתדרו במרחב בצורת סריג של משושים: במרכז המשושה יהיה מקום מרכזי וסביבו - בקצות המשושים - יתמקמו יישובים שיקבלו ממנו את השירותים. מעל הסריג בדרג הנמוך ביותר, יווצרו סריגים של משושים גדולים יותר - שהם מייצגים מקום מרכזי גדול יותר המספק שירותים לכמה ״משושים״ הנמוכים ממנו בדרג.

המשושים נוטים להיווצר על פי התאוריה, כי זוהי החלוקה היעילה ביותר של המרחב, שבו אין שטח שאינו מקבל שירות, ומאידך אין חפיפה ובזבוז משאבים אילו השטח היה מאורגן בצורת מעגלים של טווחי מוצר החוצים אחד את השני.

התאוריה יצרה גם מערכת חישובים שניסתה לנבא את גודלי הערים, צפיפות וסוג התחבורה, המרחקים בין היישובים במדרג ואת סוגי המוצרים והשירותים שיש לפתח בכל דרג. כן ניסתה התאוריה לחשב את הארגון המרחבי של שירותים ממשלתיים, כדי שהאזור כולו יתפקד נכון ביעילות הכלכלית הגבוהה ביותר.

את עבודתו וולטר קריסטלר הגיש כדוקטורט בגרמניה בשנת 1933, שעה שהנאצים עלו לשלטון. העבודה לא משכה את תשומת לב העולם המדעי. אבל לקראת סוף שנות השלושים, הבינו הנאצים את חשיבות העבודה בתכנון מחדש של האזורים שהם התכוונו לכבוש באירופה. קריסטלר, שהיה כבר מבוגר להיות חייל, גויס ליחידת התכנון של הס.ס ושם בשנים 19401944 הוא תכנן על פי המודל את האזורים שנכבשו בפולין, צ'כיה ואפילו חלקים מברה״מ ומהולנד. למעשה היה זה הניסיון הראשון ליישם את התאוריה שלו בתוך העולם האמיתי.

בתום מלחמת העולם השנייה תויג וולטר קריסטלר כתומך במשטר הנאצי ובפעולותיו.

הערכת התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר בירה מטרופולינית כלונדון, מספקת את המגוון הגדול ביותר של שירותים בעלי סף כניסה גבוה וטווח מוצר גדול מאוד.

תוקף תאוריית ״המקומות המרכזיים״ בעייתי מאחר שהוא יצר מציאות תאורטית שרחוקה מאוד מהמציאות ההיסטורית והגאוגרפית. המציאות עשויה להשתנות בנוכחות גורמים מקומיים, כאקלים, טופוגרפיה, היסטוריה של התפתחות היישובים, שיפורים טכנולוגיים והעדפה אישית של צרכנים וספקים. עם זאת, עדיין ניתן להבחין בקיום יסודות מסוימים מתוך התאוריה כמו מידרג עירוני, סוגי השירותים השונים ומיקומם ועוד.[3]

במהלך שנות החמישים עד השבעים, התאוריה נפוצה מאוד בקרב הגאוגרפים, בעקבות ״המהפכה הכמותית״, מה שהביא לבדיקת התאוריה בעשרות ומאות מקומות בעולם. ביניהם בלט החוקר בריאן ברי מאוניברסיטת שיקגו, באותם הימים. כך הבחינו כי ישנם גורמים נוספים שמשנים את התאוריה כגון - המצב הכלכלי של הצרכנים באזור. צרכנים בעלי מעמד כלכלי גבוה נוטים להיות ניידים יותר ולכן עוקפים מרכזים במדרג נמוך יותר וקרוב יותר. כך לדוגמה, ישנם אנשים המרבים לסוע או לטוס ויקנו מוצרים במקומות רחוקים ולא קרוב לביתם.

המחקרים האמפיריים הראו גורמים נוספים המעצבים את היקף אזורי השוק:

שימושי קרקע שונים - אזורי תעשייה יכולים לספק רק מעט אוכלוסייה בהשוואה לאזורי מגורים.

נגישות ירודה - יכולה להגביל את היקף אזור השוק של המרכז, והפוך - נגישות טובה תרחיב אזור שוק.

תחרות חופשית - יכולה להגביל את היקף אזורי השוק לכל הכיוונים, כאשר הספקים אינם שווים בכוחם וביכולתם למשוך אליהם קונים.

בעזרת של פרסום, יוקרה, טיב המוצר פרסומת ועוד.

מגוון מוצרים ושירותים קטן בעיירה לצדי הדרך בקליפורניה, משרת את הסביבה ועוברי אורח.

תיאורית המקומות המרכזיים ספגה ביקורת על היותה סטטית. היא אינה כוללת את מימד של הזמן בהתפתחות המקומות המרכזיים. יתר על כן, התאוריה נשמרת היטב כשמדובר באזורים חקלאיים, אך לא באזורי תעשייה או באזורים פוסט-תעשייתיים בשל אופים המגוון של השירותים השונים או התפוצה המגוונת של המשאבים הטבעיים.

גם משתנה המרחקים בין היישובים שקבע קריסטלר, כתוצר של אזורי המסחר ספג ביקורת שהשווה למציאות. כך לדוגמה הראו כי בקליפורניה וברוב ארצות הברית, ערים רבות נוסדו על יד מסילת הברזל בזמן הנחת המסילה. עיירות שהוקמו על יד מסילת הברזל היו במרחק של 12 קילומטרים זו מזו, בהתאם למחנות העבודה של צוותי הקמת המסילות באמצע המאה ה-19. עיירות גדולות יותר היו במרחק של 100 קילומטר אחת מהשנייה, זהו והמרחק שאליו היה יכול להגיע מנוע הקיטור בטרם נזקק למים נוספים. ערים ותיקות יותר שנוסדו על ידי הספרדים, ונעזרו בתעבורה בסוסים ועגלות מוקמו במרחקים קצרים יותר.

יישום התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומות שונים בעולם, כולל ישראל ובריטניה, כשתוכננו ערים חדשות, כמו ערי הפיתוח, לקחו בחשבון שיקולים של מדרג בין מרכזי קניות ושירותים. גם בתוך עיר חדשה עצמה המתכננים עיצבו מדרג של שירותים ועסקים בין השכונות השונות.

יישומה של התאוריה נבדק בצורה מעמיקה בעזרת ניתוח מיקום שירותי הבריאות בקליפורניה.[4] לדברי מרגוט סמית שחקרה אותם, וולטר קריסטלר טעה בפיתוח של תאוריית המקומות המרכזיים. משום שהשתמש רק בנתונים של גודל האוכלוסייה ומספר הטלפונים לצורך קביעת החשיבות של העיר. סמית הכירה בכך שאף על פי שגודל האוכלוסייה חשוב לתחום שמשרתת העיר אבל מספר השירותים המוצעים שם חשוב יותר כמדד לחשיבותה של העיר במשיכת הצרכנים. סמית השתמשה בקריטריון אחר לחלוטין לשם קביעת חשיבות העיר - טיב וסוג הטיפול הרפואי. הרעיון נבדק בקליפורניה, כאשר נספרו מספר הרופאים המומחים כדי לקבוע את החשיבות של העיר בטיפול רפואי.

בתי חולים גדולים יימצאו לרב בערים הגדולות ביותר ויספקו מגוון רחב של שירותי רפואה, ואליהם יגיעו חולים ממרחקים גדולים מאוד. בתמונה - ביה״ח הדסה ירושלים.

בטיפול רפואי המתוארים על ידי סמית', ישנו מדרג של שירותים. טיפול ראשוני (כרופא משפחה) נפוץ בכל רחבי האזור. הערים בגודל בינוני מציעות טיפול בדרג גבוה שני (רופאי ילדים, רופאי נשים, אורתופדים) ואילו במטרופולינים יתמקמו טיפולים רפואיים בסדר גודל גבוה מאוד - התמחויות רבות וטיפולים מגוונים. ההכנסה של תושבי העיר, גודל האוכלוסייה בה, הרכב הדמוגרפי של האוכלוסייה, המרחק למרכז השירות הבא, כל אלה השפיעו על מספר המומחים וסוגם הממוקמים במרכז אוכלוסייה.

המומחים עצמם מתפרשים בהתאם לשיקולים נוספים ולא רק גודל האוכלוסייה: מנתחים אורתופדיים נמצאים באזורי סקי, רופאים מיילדים בפרוורים העירוניים. התמחויות רפואיות כגון ניתוחים פלסטיים, פסיכיאטריה נוטים יותר להימצא באזורים בעלי הכנסה גבוהה. ניתן היה להעריך את גודל האוכלוסייה (סף הכניסה ) הדרוש כדי לתמוך במומחיות, וכן לקשר בין התמחויות הדרושות לשיתוף פעולה ולאיתור זה ליד זה, כגון המטולוגיה, אונקולוגיה ופתולוגיה.

לתוך הנוסחה הזאת של מיקום שירותי רפואה ומגוונם, צריך להכניס גם שיקולי סובסידיות ממשלתיות או תמיכות אחרות, שיכולות לשנות את מיקומם של רופאים בלי קשר לגודל האוכלוסייה שהם משרתים.[5]

בישראל, נושא המקומות המרכזיים בתכנון התיישבות בארץ הופיע בצורה סמוייה בתקופה שלפני קום המדינה ולעומת זאת אחרי הקמתה נעשה שימוש מסוים ברעיונות של תאוריה זו. מאז ראשית התיישבות הציונית בארץ, נוצרו ריכוזים של יישובים כפריים עבריים באזורים מסוימים בארץ. בסוף המאה ה-19, היה ריכוז של מושבות בגליל (ראש פינה, ייסוד המעלה) ריכוז אחר היה באזור ראשון לציון- רחובות. השלישי היה באזור זכרון יעקב-חדרה. מאוחר יותר, בזמן העלייה השנייה והשלישית, נוצרו גושי התיישבות כמו בעמק יזרעאל ובשנות השלושים בזמן ״חומה ומגדל״ גושי ההתיישבות התפרסו באזורים רבים בארץ כמו בעמק בית שאן, בגליל ובנגב.

התנועה הציונית בתקופת היישוב, לא שקלה שיקולי התיישבות על פי תאוריות קלאסיות של מיקום כמו זו של קריסטלר. כי צרכיה ואילוציה נבעו משיקולים פוליטיים, ביטחוניים, היצע הקרקעות ועוד.[6] לצד גושי ההתיישבות הכפרית האלה, הוקמו פעמים רבות גם מושבות חצי עירוניות, שהיוו מרכזיים לדרג הנמוך של יישובים הכפריים - כעפולה, נהריה, נתניה ועוד.

רעיון של תכנון אזורי ומקומות מרכזיים, הדומה מאוד לרעיונות התאוריה של קריסטלר, כבר הועלו בספרו של האדריכל יוסף טישלר בשנת 1920. אבל נותרו על הנייר בלבד.[7]

בשנות השלושים, פורום של אדריכלים יהודים בתל אביב, הוציא קול קורא שבו הוא מבקש מהמוסדות המיישבים, להכין תוכניות התיישבות מפורטות, אך קריאתם באה לידי ביטוי רק לאחר קום המדינה. במקביל מאז שהושלט בארץ המנדט הבריטי בסיום מלחמת העולם הראשונה, ניגשו הבריטים להכין תוכניות מתאר אזוריות, להסדיר את כל תחומי התכנון: הם הגדירו ייעודי קרקעות, אזורים חקלאיים ומיקום יישובים, שמורות טבע ואזורי חופים. הם סימנו במפות התכנון האזוריות שטחי יערות, שימושים צבאיים ואזורים אסורים לבנייה או התיישבות. בתוכניותיהם הוגדרו גם דרכים ויישובים במידרגים המיוחדים להם. התוכניות הבריטיות האלה יכולות להיחשב כתוכניות הראשונות שבהם נעשה ניסיון מרכזי לעצב את דמות הארץ ממבט על-מקומי.[8] הקמת מדינת ישראל, הביאה לצורך לתכנן אזורי התיישבות חדשים עבור מאות אלפי העולים, וכן לענות על הצרכים הביטחוניים וצרכי פיזור האוכלוסייה היהודית בארץ. כך נולדו חבלי התיישבות שהמפורסם שבהם הוא חבל לכיש, שבו יושמו עקרונות תכנוניים שמזכירים בצורה מסוימת את יישום תאוריית המקומות המרכזיים.

לובה אליאב מציג לבן-גוריון ולאשכול את מפת התכנון של חבל לכיש עם עקרונות התכנון.

בחבל לכיש, המשתרע מרצועת עזה ועד הגבול הקו הירוק באזור חברון, הוקמו בשנות החמישים 20 יישובים כפריים מצורות התיישבות שונות - קיבוצים, מושבים ומושבים שיתופיים. הוקמה עיר מרכזית שתתן שירותים - קריית גת. והוקמו שני מרכזי שירות נוספים ליישובים החקלאיים. דרומה יותר הוקמו חבלי ההתיישבות של הנגב המערבי עם קיבוציהם, מושביהם ועריהם: שדרות, נתיבות ובאר שבע כעיר מחוזית. כך היה גם התכנון באזור תענ״ך בשולי עמק יזרעאל ובעוד מקומות בארץ.[9]

במבט שטחי וראשוני, אפשר לומר כי תאוריית המקומות המרכזיים יושמה בחלקה בישראל, על מעלותיה וחסרונותיה. כבר פרופ' יהושע כהן, עמד על הבעייתיות של התאורייה הזאת בבחינת קשרי המסחר בין היישובים הכפריים והעירוניים, ועל תפקודה הלקוי של המערכת היישובית - תפקוד שהביא לקפאון ולחולשת הערים. בין השאר בגלל המערכת הישראלית של קשרים סקטוריאליים (מושבים לעומת קיבוצים, תנועות התיישבות שונות) בין היישובים, ששונה לגמרי מהמערכת התאורטית שבה המרחק בין היישובים קבע את הקשרים והמדרג.[10]

לאחרונה ביקרה ד״ר סמדר שרון, את כל רעיון ההתיישבות החבלית, ובגישה ביקורתית ביותר ניתחה את ההתיישבות וראתה בחבל לכיש: ״תהליך יישוב של המהגרים כחלק מההנדסה הדמוגרפית במרחב הקולוניאלי ושל פרויקט התִרבות הציונית.״ היא לא ראתה בחבל לכיש, את המשמעות של יישוב הארץ וקליטת העלייה כפי שראו זאת הדור שיסד את התכנון האזורי הנ״ל, אלא רואה בו השתקפות של יחסי כוח בין השלטון החזק ובין חולשתם של העולים-המהגרים שהגיעו לארץ חסרי כל.״[11]

ניתוח משמעויות כאלה, הוא מחוץ למסגרת המחשבה הביקורתית של מודל המקומות המרכזיים ומידה היכולת ליישם אותו בתהליכי תכנון אזוריים.

.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקומות מרכזיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hotts., R., 1983, Walter Christaller, Annals of the American geographers, 73 pp. 51-54
  2. ^ ' Christaller, W., 1972, How I discovered the Theory of Central Places: A Report about the Origin of Central Places. in: P. W. English, R.C. Mayfield (Hrsg.): Man Space and Environment. Oxford Univ. Press, S. 601–610.
  3. ^ ביקרות על היסודות המתמטיים של התאוריה ופיתוחיה האחרים, ובעיית התאמתם למציאות, ראה אצל סוניס, מ, 2006, התאוריה של המקומות המרכזיים אחרי קריסטלר ולש, בחינה נוספת, הרשת הגאוגרפית, כרך 2, עמ 1-17
  4. ^ Smith, M. W., 1986, Physician's Specialties and Medical Trade Areas: An Application of Central Place Theory. Papers and Proceedings of Applied Geography Conferences, Vol. 9, West Point NY
  5. ^ Smith, M.W., 1979, The Economics of Physician Location, Western Regional Conference, American Association of Geographers, Chicago, Illinois,
  6. ^ וויץ,י.,1947, התנחלותינו בתקופת הסער, הקבוץ הארצי.
  7. ^ טישלר, י., 1947 יישוב ארץ ישראל: תכנון בניין הארץ וקליטת הבנים הבונים, תל אביב, בניין הארץ. זוהי מהדורה עברית של הספר שהופיע בגרמנית בשנת 1920.
  8. ^ רזין, ע., 2010, תכנון ארצי, מחוזי ומטרופוליטני, קובץ לזכרו של פרופ' אריה שחר, מחקרי פלורסהיימר, האוניברסיטה העברית ירושלים, עמ 51-52
  9. ^ רבקה גובר, לכיש: מקראה ספרותית היסטורית, לעשור ההתנחלות בחבל, תל אביב: עם הספר
  10. ^ כהן, י. 1967, תחומי השפעה מסחריים של יישובים עירוניים במישור החוף הדרומי, רחובות, המרכז לחקר ההתיישבות.
  11. ^ שרון, ס, 2017, כך כובשים מולדת: תכנון ויישוב חבל לכיש בשנות החמישים, פרדס. דברי מבוא.