מרים רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרים רוֹת (16 בפברואר 1910 - 13 בנובמבר 2005) הייתה סופרת ילדים עברייה, גננת ומחנכת ישראלית. היא נחשבת כחלוצה בתחום חקר ספרות הילדים העברית.‏[1]

מרים רות

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם אנה מריה רות למשפחה בת חמישה ילדים בעיר נובה זמקי (Nové Zámky) שבממלכת הונגריה של האימפריה האוסטרו-הונגרית (לאחר מלחמת העולם הראשונה בצ'כוסלובקיה ובמאה ה-21, בסלובקיה). אביה שימש כמורה ומנהל בית הספר היהודי בעיר. היא גדלה בעיר הולדתה, הייתה פעילה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וסיימה את לימודיה התיכוניים שם. היא המשיכה בלימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת ברנו.

לאחר עלייתה לארץ ישראל בשנת 1931 למדה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית. למדה לתואר שני בחינוך במכללה לחינוך של ניו יורק. בשנת 1937 נמנתה על מייסדי קיבוץ שער הגולן, שבו התגוררה עד מותה, ושמשה בו כגננת.

היא עסקה בחינוך שנים ארוכות והכשירה מורות וגננות בסמינר אורנים. בין ספרי הלימוד שכתבה: תורת הגן (1955), הילד ואתה (1958) וספרות לגיל הרך (1969).

רות התפרסמה בעיקר כסופרת ילדים. היא החלה בכתיבה לילדים בגיל 60 בעידודם של בעלה והמאיירת אורה אייל, שנמנתה על תלמידותיה. רות יצרה כמה מן הספרים הנודעים ביותר לגיל הרך בספרות העברית החדשה, בהם ספרה הראשון "מעשה בחמישה בלונים" (1974), "הבית של יעל" ו"תירס חם". בסך הכול כתבה מעל לעשרים ספרים לילדים. ספרה האחרון "גברת חבית ועוד" יצא לאור כשנה לפני מותה ובו אוסף הרפתקאות המתרחשות בתקופת ילדותה.

בשנת 1978 זכתה בפרס אסתר רבינוביץ' על תרומתה לספרות הילדים. ב-1990 זכתה רות בפרס זאב על מפעל חיים, ובשנת 1998 זכתה בפרס "אות החיוך" של יוניצ"ף על ספרה "מעשה בחמישה בלונים". בשנת 2002 הוכרזה ככלת פרס ביאליק לספרות. בנה של רות, האדריכל יעקב עברי, אייר שניים מספריה: "המעיל של סבתא" ו"נגיד ש".

רות נפטרה בשנת 2005 והיא בת 95. היא נקברה בקיבוצה, שער הגולן. היא הייתה נשואה לפסח עברי ולזוג נולדו שלושה ילדים. היא הותירה אחריה 14 נכדים. נינתה, עמית עברי, היא אלופת ישראל בשחייה.

לאחר פטירתה הוקם במכללת אורנים מרכז לספרות ילדים שנקרא על שמה. המרכז מקיים מדי שנה יום עיון לזכרה. לספריית "אורנים" הועבר אוסף עשיר של ספרות ילדים מהארץ ומהעולם, שאספה רות בחייה.[2]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בפברואר 2011 בחרו בגוגל לציין את יום הולדתה של רות. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר בעברית לדודל בהשראת איוריה של אורה אייל.
  • תורת הגן (1955)
  • הילד ואתה (1958), איורים: חיים ברקני — ספר עזר להורים ומחנכים
  • לפי הטף (1959) — לקט חרוזים
  • ספרות לגיל הרך (1969)
  • מעשה בחמישה בלונים (1974), איורים: אורה איל, ספרית פועלים — סיפור על אשר קרה לבלונים שקיבלו חמישה ילדים
  • מגפיים (1975), איורים: מיכל אפרת, הקיבוץ המאוחד
  • הבית של יעל (1977), איורים: אורה אייל, ספרית פועלים — קורות ילדה המחפשת מקום פרטי לעצמה
  • תירס חם (1978), איורים: אורה אייל, ספרית פועלים
  • טבעת הקסמים (1980), איורים: שמואל כץ, ספרית פועלים
  • המעיל של סבתא (1981), איורים: יעקב עברי, רשפים — איך סייע המעיל להעניק בריאות לילדה חולה
  • זאתי (1984), איורים: אורה אייל, רשפים, תל אביב — על חיבתה של ילדה קטנה אל בובתה
  • לעוף עם הרוח (1984), איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים
  • נגיד ש... (1985), איורים: יעקב עברי, עם עובד
  • לשונות קטנים (עם מיריק שניר; 1987), איורים: שלומית זהר, שבא
  • מעשה בעכבר (1988), איורים: הלה חבקין, ספריית פועלים - בעקבות מוטיב עממי
  • אני אוהב לחפש (1990), איורים: אורה אייל, הקיבוץ המאוחד — סיפורו של ילד הנוטה לאבד את דבריו ונאלץ לחפשם
  • פופוקטפטל (1990), איורים: שמואל כץ, ספרית פועלים
  • תיק הציורים של אבא (1991), איורים: רואי עברי, ספרית פועלים
  • איפה נבות? (1992), איורים: כריסטינה קדמון, ספרית פועלים
  • שון לא רוצה לישון (1993), איורים: רואי עברי, מסדה — מעשה בילדה המסרבת ללכת למיטתה
  • פודי הקיפוד (1994), איורים: ליאת צח-גרבר, ספרית פועלים
  • הגשם מנגן על הכובע שלי (1995), איורים: חיים ברקני, אח — יצירות לשוניות של ילדים בגיל הרך ובגיל הגן
  • הסוד של צופית (1996), איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים — מעשה בילדה המטפסת על עץ
  • זה קרה ביום סערה (1997), איורים: אורה אייל
  • המלך דוגי (1997), איורים: ליאת צח-גרבר, ספרית פועלים — על הצלחתה של כלבה קטנה להוריד מהשלטון את הכלב הגדול והאכזר
  • שבעה שודדים, שבעה פיהוקים וזקנה קטנה אחת (1999), איורים: הלה חבקין, ספרית פועלים
  • יובל המבולבל (2000), איורים: יונת קציר-גולן, ספרית פועלים
  • החתולים של סבתא נעמי (2002), איורים: הלה חבקין, ספרית פועלים
  • גברת חבית ועוד (2005), עיבדה: עדנה קרמר, איורים: אבי כץ, ספרית פועלים — סיפור בעל רקע אוטוביוגרפי
  • כאשר לדב התחשק לעוף (2008; יצא לאור לאחר מותה), איורים: אביגדור כהן, מודן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אהרון אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן

2002
הבא:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]