משה מן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה מן

משה מן (13 באפריל 1907 - 17 באוקטובר 2004) היה מפקדה הראשון של חטיבת גולני וחבר קיבוץ השומר הצעיר מרחביה בעמק יזרעאל.

פעילותו בהגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מן נולד בשם משה מונטג בטורקה אשר ליד לבוב, עלה לארץ ישראל ב-1926. מן גויס להגנה בזמן שהותו במחנה הקיבוצים ליד חיפה לשם הגיע עם גרעין השומר הצעיר לאחר עלייתו ארצה. אחרי שהצטרף לחברי מרחביה נעשה איש הביטחון של הקיבוץ. הוא השתתף בקורס הנשק הראשון של ההגנה. מאוחר יותר כמדריך בקורס, חנך את יגאל אלון.

ב-1929 (מאורעות תרפ"ט) השתתף בהגנת הגליל העליון המזרחי. ב-1933 סיים את הקורס הראשון למפקדים בהגנה והתמנה למפקד גוש עפולה. בזמן מאורעות תרצ"ו נפגש לראשונה עם אורד וינגייט, שהאיץ בו לנקוט גישה התקפית בלחימה בערבים. ב-1939 התמנה למפקד נפת יזרעאל, וב-1942, תחת הכינוי המחתרתי "סעדיה", הטיל עליו דוד בן-גוריון ללחום ב"פורשים" (האצ"ל והלח"י). מן היה אחראי להגנת היישובים בעמק יזרעאל, מעורב בייסוד חיל הנוטרים והמשמרות הנעים בעמק, בגיבוש חיל השדה (החי"ש) ובייסוד הפלמ"ח[1].

ב-1946 קיבל את הפיקוד על הגליל העליון המזרחי, הגליל התחתון והעמקים וזכה לכינוי "לבנוני". בי"א באדר תש"ו פיקד על מבצע ה"גידם" – העלייה לביריה בה עלו אלפים אל היישוב ביריה במחאה על ניסיון הבריטים להוריד את ההתיישבות היהודית במקום.

"הגולנצ'יק" הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות והקמת גולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בפברואר 1948, עם חלוקתה של חטיבת לבנוני התמנה משה מן למפקדה הראשון של חטיבת גולני[2]. מן היה מפקד החטיבה במשך מאה ימי הלחימה הראשונים[3].

באפריל השתתפה החטיבה בהדיפת כוחות קאוקג'י ממשמר העמק[4] ומלאה חלק מרכזי בשחרור טבריה. לוחמי גדוד ברק של החטיבה נשאו בנטל שחרורה של העיר ופתיחת ציר תנועה חופשי מהעמקים לגליל. בין ה-15 באפריל ועד ה-15 במאי פעלה החטיבה במסגרת תוכנית ד' ובלחימה אינטנסיבית השתלטה על נקודות אסטרטגיות ושטחים חיוניים במרחב החטיבה.

לאחר הכרזת העצמאות עברה פעילות החטיבה לעמק הירדן לבלימת הכוחות הפולשים מצבאות סוריה ועיראק. ב-13 במאי 1948 פרסם מן את "פקודת יום מס' 1":

"אל מג"דים, מפ"נים, מטה החטיבה.
לרגל סכנת הפלישה עם סיום המנדט, הנני מכריז על מצב צבאי בכל המרחב החל משבת 15.5.48 ועד להודעה חדשה...
הנך מוסמך להכריז ולבצע גיוס מלא של כח אדם במרחבך בהתאם לסוגי המערכה.
ניתנת לך בזאת סמכות לגייס ולהפקיע כל סוגי נשק מהיישובים ...
עליך להמריץ את היישובים להתחפר ולהתבצר במהירות מפני הרעשות אוויר ותותחים...
גולני. מפקד החטיבה."

לוחמי החטיבה השתתפו בסדרת קרבות עקובים מדם. באזור גשר מול הפלישה העיראקית ובגיזרת צמח - דגניה מול צבא סוריה. הקרבות התפרסו עד עין גב בצפון. ב-20 במאי ניצחו לוחמי גולני יחד עם תושבי עמק הירדן בקרב על הדגניות. בצהרי אותו יום לאחר שנבלמו התקפות השריון הסורי (כולל ה"טנק של דגניה", שהפך מאוחר יותר לאנדרטת גבורה), הצטרפו שני תותחי נפוליונצ'יק לקרב. אחה"צ הסתיים הקרב בתבוסת השריון הסורי שנסוג לבסיסו.

בתקופה זו רמות נפתלי הייתה נצורה במשך מספר שבועות וקיבלה אספקה אווירית בלבד. מן שיגר בדרך זו את התנ"ך של וינגייט, שקיבל מלורנה וינגייט, לעידוד הנצורים.

ב-30 במאי 1948 נהרגה צילקה, אשתו של משה מן, בהפצצה עיראקית על קיבוץ מרחביה והוא חזר לביתו לשלושת ילדיו. אחותו היא חנה חושי, אשתו של ראש עיריית חיפה לשעבר, אבא חושי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוטה הר-לב, גולני שלי - סיפורה של חטיבה מס' 1, הוצאת דני ספרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח, אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 41-42.
  2. ^ עמירם אזוב, עמוד 42.
  3. ^ עמירם אזוב, עמוד 65.
  4. ^ עמירם אזוב, עמודים 114-115.