נבי ימין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נבי ימין
PikiWiki Israel 4993 benjamin tomb.jpg
עיר מזרח כפר סבא
מיקום סמוך לנווה ימין
קואורדינטות 32°10′45″N 34°56′42″E / 32.1790814°N 34.9449885°E / 32.1790814; 34.9449885 קואורדינטות: 32°10′45″N 34°56′42″E / 32.1790814°N 34.9449885°E / 32.1790814; 34.9449885 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מבנה הקבר, 10/07
סביל בחזית המתחם, 10/07

נבי ימין הוא אתר הנחשב כקברו של בנימין בן יעקב המצוי במזרח כפר סבא סמוך למושב נווה ימין. במתחם פועלת כיום ישיבה ולמקום באים מתפללים רבים במהלך כל ימות השנה.

בקונטרס "יחוס האבות והנביאים" משנת 1537 מתואר קבר בנימין באזור זה, הנקרא שם "סראקה", כנראה על שם אתר הקבורה הסמוך. נוסע ערבי שעבר במקום הזה בשנת 1714 קורא לו "סידי בניאמין" - אדוני בנימין.

מתחם הקבר מורכב ממבני קבר בעל כיפה, סביל שאינו פעיל כיום ומבנה בעל שלוש קשתות המשמש כיום את קבוצת חסידי ברסלב המפעילה את המקום ולומדת לימודי קודש. על מבנה הסביל קבועה כתובת ערבית קדומה המתוארכת לשנת 1312 והמזכירה את שמו של המושל הכללי של ארץ ישראל בימי השלטון הממלוכי תנכיז אלחוסאמי. את המתחם כולו מקיפה גדר אבן, והוא מתוארך לתקופה הממלוכית.

עד לשנת 1948 היה האתר בתחומי הכפר הערבי כפר סאבא, וב-13.5.48, נכבש האזור תוך שעתיים על ידי חטיבת אלכסנדרוני (מבצע מדינה). למרות הכיבוש המהיר, בסמוך למתחם הקבר נערך קרב עקוב מדם בין הערבים לבין חיילי החטיבה (סך הכל נפלו בקרב 29 מחיילי החטיבה).

אל מול המתחם מצוי מבנה קבר קטן בעל כיפה הנקרא מקאם נבי סוארכה. לפי מסורת אחת, זהו קברו של שיח' בדווי מהנגב. לפי מסורת אחרת, שהם[דרושה הבהרה] האתר הוא נבי סראקה (ה"גנב"). שני המבנים הוקמו כנראה בתקופה הממלוכית. בסמיכות לשני קברים אלו מצויות שרידיה של חווה חקלאית קדומה שפעלה במקום עד לשנת 1948.

האזור כולו שוכן על אתר ארכאולוגי מהתקופה הרומית והביזנטית, שכולל שתי בארות. רק חלקים קטנים מהמתחם נחפרו ונחקרו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב וילנאי: מצבות קודש בארץ ישראל, הוצאת אחיעבר, 1985: חלק א' עמוד 182.
  • אריה יצחקי: מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, כרך השרון, דרום מישור החוף וצפון הנגב, הוצאת משרד הביטחון, 1979: עמוד 30.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]