קבר ישי ורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קבר ישי ורות
YSHAI747.JPG
מבנה קבר ישי ורות, 2008
תאריך הילולה שבועות
עיר חברון
בית הקברות קבר ישי ורות
מיקום אדמות ישי
קואורדינטות 31°32′00″N 35°05′42″E / 31.533333°N 35.095°E / 31.533333; 35.095
ידוע כסגולה לישועות
בית הכנסת במתחם הקבר

קבר ישי ורות, נחשב לאתר קבורה הנמצא בחברון, על ראש גבעה בתל רומיידה. יש המייחסים את הקברים לרות המואביה ולנכדה ישי אבי דוד. בערבית קרוי המקום דיר אל-ארבעין, שם הנחשב על-פי החוקר לואי-איג ונסאן לשיבוש שמה הקדום של חברון "קריית ארבע"[1] וכן בפי ערביי המקום יש שקראו לשדה "כרם אבי דאפי" שהוא שיבוש של "כרם אבי דוד"[2].

ייחוס הקבר לישי ידוע מהמאה ה-13, ולרות מהמאה ה-19.

מבנה האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הקבר כולל מספר חדרים עם קמרונות וחצר מוקפת חומה, שנבנה על יסודות ביזנטיים בתקופה הערבית, בתוספת השלמות מהתקופה הצלבנית, כנראה מהמאה ה-13, תקופה בה כנראה היה במקום מנזר.

בעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל ובתקופת המנדט היה השטח שייך לקהילה היהודית בחברון שקנתה אותו מידי "הקדש תמימי" תמורת דמי חכירה שישלמו היהודים להקדש תמימי "מדי שנה לעולמי עד"[3][4].

תולדות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות יהודיות קדומות לא הזכירו את קבריהם של ישי ורות. לפי מסורת נוצרית שנזכרה באונומסטיקון של אוסביוס מקיסריה, ישי נקבר בעיר הולדתו בית לחם.[דרוש מקור]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור הראשון שמזכיר את המקום הוא הנוסע האלמוני תלמיד הרמב"ן שביקר בארץ ישראל בשנת ה'ן' (1290) וכתב אודות המקום "בחברון שם מערת המכפלה.. וחברון החדשה הנה היא סמוך למערה. וחברון הקדומה הייתה למעלה בהר, שם בית הקברות לישראל, ושם מצד אחד מערה שם קברו של ישי..."[5]. הנוסע היהודי יעקב השליח משנת 1235 בערך, משתמש בלשון דומה, אך כותב "מצד אחר יש מערה והוא קבר ישי"[6]. משולם מוולטרה (1481)[7][דרוש מקור] ומשה באסולה (1522) ציינו כי קיים קשר תת-קרקעי בין קברו של ישי לבין מערת המכפלה. באסולה כתב: "נגד חברון בראש ההר קבורת ישי אבי דוד עם בנין נאה. ויש חלון קטן שהולך למטה במערה. אומרים שפעם אחת השליכו בו חתול ויצא מן החור שבמערת המכפלה, ויש ביניהם כחצי מיל"[8]. פרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא כתב על המקום "ובהר אחד מנגד למערת המכפלה, שם על ראש ההר מערה גדולה ויפה ובנין נאה בראשה, ואומרים כי שם קבר ישי אבי דוד. גם שם הלכנו להשתטח ולהתפלל ביום ההוא"[9].

מקור ערבי מסוף המאה ה-15 מתאר אותו כ"משהד אלארבעין" - מקדש הארבעים, על שם ארבעים קדושים הקבורים בו, המשמש מוקד עלייה לרגל לנוצרים ומוסלמים. במקור זה לא נזכר שמו של ישי. מקור נוצרי מתקופה זו מציין את "מקדש הארבעים" ומזכיר שבתוכו נמצא קבר ישי[10].

בשנת רצ"ז (1537) בספר "ייחוס האבות והנביאים" נכתב:" למעלה בהר בנין נאה, שם קבר ישי אבי דוד המלך עליו השלום. ושסמוך לו בית החיים מישראל". לנכתב מצורף ציור המבנה כפי שנראה היה אז. הציור הוא ככל הנראה ממבט על מרכז החצר הצלבנית מכיוון צפון לכיוון דרום כשבחזית שער גדול הקיים גם כיום ומאחוריו מקום הקבורה בעוד שמדרום המבנה מצויים עד היום שרידי מגדל עגול המופיע בציור. במערב חצר המצודה מצוי מבנה הבנוי בדיוק צפונה לכיוון ירושלים. על אף שכיוונו אינו למזרח כנהוג בכנסיות נוצריות שימש המבנה כמנזר. סתירה זאת שנמצאה גם בקברו של דוד המלך הובילה למסקנה כי בראשית שימשו המבנים כבתי תפילה יהודיים[11].

תאורים של המקום מופיעים גם אצל הקראים שמואל בן דוד (1642) ובנימין בן אליהו (1786),[דרוש מקור].

מעריכים שהבניין שנמצא כיום באתר היה בנוי גם באותה התקופה וכן נמצא תרשים שציור כחמישים שנה אחר ביקורו[12] וכן תייר נוצרי ב-1688,[דרוש מקור] מציינים את המקום כקבר ישי, ומספרים כי שמעו על אפשרות שהוא מקושר במנהרה עד לקברי האבות במערת המכפלה.

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה קבר ישי ורות, 2012

המסורת בדבר היות המקום קבר רות המואביה מאוחרת הרבה יותר, ונזכרת לראשונה בספר חיבת ירושלים של חיים הורביץ, משנת 1835, כמסורת בעל-פה שלא מצא שום מקור בכתובים אודותיה[10]. מנחם מנדל מקאמיניץ כתב על ביקורו באתר: "עוד נמצא שם חומה בכרם ושם ב' קברים קבר א' של ישי אבי דוד וא' של רות המואבי' ונתתי לבעל הכרם כ' פארעס."[13]. אליעזר גרייבסקי ביקר בחברון בשנת 1873 וכתב: "הלכתי לבקר קבר ישי אבי דוד ולמראשיתו קבר רות המואביה[14].

זאב וילנאי כותב בספרו כי סייר במקום ב-1935 ולא מצא בו פתח שיכול להוביל למערה זו, אולם מלווהו הערבי סיפר אף הוא על מערה שהובילה לקבר אברהם, שנסתמה בימי מלחמת העולם הראשונה מבלי שנותר זכר למקום פתחה.

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים נכלל המקום בסקר של מקומות קדושים ליהדות ביהודה ושומרון, שהוכן על ידי יחידת הדתות של הממשל הצבאי[15]. המקום היה מוזנח ותואר: "סמוך לבית הקברות היהודי מצויה מערה מוזנחת ביותר במרכזן של מערות וחורבות עתיקות. זהו לפי המסורת קברם של ישי ורות"[16]. מצב זה נמשך אל תוך שנות השבעים, אז נוקה ביוזמתו של פרופ' בן ציון טבגר, והחסימה בשער הכניסה אליו נפתחה. לאחר מכן נתפס המקום בידי פלסטינים, ועד אמצע שנות ה-90 שימש כמסגד[17]. ביוני 1977 כתב דני רובינשטיין: "סמוך לבית־הקברות היהודי העתיק התגלה קבר המיוחס לישי אבי דוד והמתנחלים טוענים כי המבנה הקטן כלול בקושאן ההקדש של הקהילה היהודית הוותיקה של חברון. ראו המוסלמים שקרית־־ארבע לוטשת עין למבנה הקטן ומייד פתחו בו בשיפוצים והפכוהו למעין מסגד קטנטן (התקינו בו גומחת תפילה וכו'.( גם צה"ל הבחין בסכנת ההתלקחות, המתקרבת הפעם לקבר ישי, והעמיד נוכחות צבאית במקום. עתה יש שם מאחז של צה"ל, זעיר והכניסה למקום אסורה."[18]. בשנת 1985, שנה לאחר הקמת שכונת אדמות ישי, דרשו מתנחלי חברון לפתוח את המקום לתפילת יהודים. בדיווח על הדרישה בכותרת ראשית נכתב: "מאז מלחמת ששת־הימים שימש המקום כמוקד לעליה לרגל של יהודים, בעיקר חרדיים. עד לשנת '72 הייתה במקום גם שמירה מטעם הצבא. כשזו הוסרה פרש הוואקף את חסותו על המקום. לטענת המתנחלים חסמו אנשי הוואקף את הגישה לקבר, נעלו את השערים והפכו את המקום למיסגד. במקום הוצב שומר מוסלמי המונע מיהודים להגיע לתפילה"[19]. בתחילת ספטמבר 1985, בעקבות רצח יהודים בחברון, הגיעו לקבר צעירים מנוער התחייה, הניפו עליו דגל ישראל והצהירו שבכוונתם להקים במקום בית כנסת[20]. בתחילת יוני 1988 דווח שקבר ישי נחסם באבנים[21].

בשנת 1994, בעקבות תקרית של פיצוץ רימון יד בתקופה שלאחר הטבח במערת המכפלה, הוצא למקום צו תפיסה והוקמה במקום נקודת שמירה של צה"ל שתפקידה להגן על המתחם ולמנוע חדירות מהשטח הפלסטיני לשכונה היהודית הסמוכה אדמות ישי. מאז נמנעה כניסת פלסטינים למקום, בהיותו בתוך בסיס צבאי. בהסכם חברון שנחתם בינואר 1997 הוזכר המתחם כאתר ארכאולוגי בעל חשיבות לצד הישראלי. מאז 2001–2002 פועל בחלק מהמתחם בית כנסת המשמש את התושבים והמבקרים בקבר וכן פעל במקום כולל אברכים. בעקבות עתירה לבג"ץ של הווקף של חברון קבע אלוף פיקוד מרכז בשנת 2019: "כי יש להוציא מהמתחם את כל הציוד האזרחי שהוצב בו, אך ניתן יהיה להותיר כיסאות וספסלים בחדר המצוי מתחת לעמדה הצבאית, וכן שתי ארוניות ניתנות לנעילה, בהן ניתן יהיה לאחסן ספרי תפילה של כלל המתפללים. עוד נקבע כי לא תותר הכנסת ציוד נוסף."[22]

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי חברון והסביבה נוהגים לפקוד את הקבר בחג השבועות, שבו קוראים את מגילת רות. בעבר נהגו להביא מבית הבד וכרם הזיתים שליד הקבר שמן להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת של חברון[23].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קבר ישי ורות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לואי-איג ונסאן, "חברון, לה חרם אל חליל"
  2. ^ ספר חברון עודד אבישר עמ' 52 בהערה.
  3. ^ צילום תעודת המכר המקורית ותרגומה מופיעים בעמוד 53 בספר חברון עודד אבישר
  4. ^ לא נענתה תביעה להחזיר את הרכוש היהודי בחברון, למרחב, 13 במאי 1968
    משה רז, המוכתר היהודי בחברון, הצופה, 31 ביולי 1969
  5. ^ מסעות אלמוני תלמיד הרמב"ן, בתוך: אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, תל אביב, תש"ו, 1946, באתר HebrewBooks, עמ' 88
  6. ^ יהודה דוד איזנשטיין, ‏אוצר המסעות, ניו יורק תרפ"ו, 1926, באתר HebrewBooks, עמ' 68
  7. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ תשט"ז
  8. ^ אברהם יערי, ‏מסע ר׳ משה באסולה, בתוך: אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, תל אביב, תש"ו, 1946, באתר HebrewBooks, עמ' 147
  9. ^ אגרת ר' עובדיה ירא מברטנורא מירושלים לאביו (1488), בתוך: אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל, הוצאת גזית, תל אביב, תש"ג, 1946, באתר HebrewBooks, עמ' 126
  10. ^ 10.0 10.1 זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"א, עמ' קעח-קפ.
  11. ^ יעקב פינקרפלד, בשבילי אמנות יהודית עמ' 128–130, הוצאת ספריית פועלים.
  12. ^ התרשים נמצא בספר חברון של עודד אבישר
  13. ^ מנחם מנדל בוים (מקמיניץ), קורות העתים לישורון בארץ ישראל, וילנה, 1839, אתר פרוייקט בן יהודה
  14. ^ מסע או משא ארץ הקדם, עברי אנכי, 13 בספטמבר 1878
  15. ^ אותרו מקומות קדושים ליהדות בגדה, למרחב, 24 ביולי 1967
  16. ^ יחזקאל לביא, אל המקומות הקדושים בגדה, הצופה, 12 בספטמבר 1967
  17. ^ תל רומיידה - הפארק הארכאולוגי של חברון, באתר ארגון "עמק שווה", עמוד 9
  18. ^ דני רובינשטיין, קריית ארבע - המוקד הראשי למתיחות ביחסי יהודים-ערבים, דבר, 29 ביוני 1977
  19. ^ סיכסוך חדש - קבר ישי, כותרת ראשית, 12 ביוני 1985
  20. ^ מתיישבים תקפו הלילה, מעריב, 5 בספטמבר 1985
  21. ^ ארועים בשטחים, מעריב, 3 ביוני 1988
  22. ^ בג"ץ 4901/15 הווקף של חברון נ' מדינת ישראל, ניתן ב-19 בנובמבר 2019
  23. ^ משה מני, חנוכה, הארץ, 16 בדצמבר 1930
    עזריאל קרליבך, שח לי חכם נתנאל איש חברון, העולם, 1 בדצמבר 1931