ענאתא

ענאתא
**عناتا**
	ענאתא, 1859
	ענאתא, 1859
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
נפה	אל-קודס
ראש העיר	מוחמד מחמוד אל-ריפעי
שטח	30.6 קמ"ר
גובה	700 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	14,085 (2016)
קואורדינטות	31°48′46″N 35°15′43″E / 31.8126611°N 35.2618333°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירושלים רגילה) ענאתא

החלק המזרחי, הוותיק של ענאתא מגיע עד לכביש הטבעת המזרחי של ירושלים שבין נתיביו גדר ההפרדה שבין ענאתא וישראל.

ענאתא (בערבית: عناتا) היא עיירה פלסטינית המשתייכת לנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית. נכון ל-2016, בעיירה גרים כ־14,085 תושבים^[1]. מקום הכפר הקדום מזוהה לפי חוקר ארץ ישראל אדוארד רובינסון עם ענתות המקראית שבהרי בנימין.

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות, הכפר היה מיושב החל מתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל. הכפר נקרא ככל הנראה על שם האלה הכנענית ענת והוא משתרע על פני שלוש גבעות המחוברות באוכפים קלים. בוואדי שבין הגבעה המרכזית למזרחית, נמצאו שרדי מערות קבורה ובהם ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת (התקופה הכנענית). על פסגתו המערבית של הכפר קיים בית קברות, ועל זו המרכזית בנוי הגרעין העתיק שלו, בו נמצאו בסקר ארכאולוגי חרסים החל מתקופת הברזל^[2]. בשנות ה-30 של המאה ה-20 ערך הארכאולוג, והמומחה לחרסים האמריקני ויליאם פוקסוול אולברייט חפירה ארכאולוגית בכפר^[3].

בכפר שני אתרים, הנחשבים לקדושים בעיני המקומיים: מסגד לשעבר המוקדש ל"נביא סליח", ומערה הקשורה לנביא רומיה, שלפי דעת החוקר שארל קלרמון-גנו הוא ירמיהו הנביא.

בכפר נמצאה גם חורבת כנסייה ביזנטית. לפני שצלאח א-דין כבש את ירושלים שכנה מפקדתו בענאתא.^[4]

ב-1832 נהרס הכפר בידי השליט המצרי איברהים פשה לאחר דיכוי מרד הערבים המקומיים, תומכי המשטר העות'מאני כנגד המצרים. בשנת 1850 ביקר במקום החוקר ו.מ. תומסון ודיווח "שהכל נראה נטוש והרוס והחלק המיושב תופס רק חלק קטן מהשטח. כנראה בזמנים קדמונים מסביב לכפר הייתה חומה, שחלק ממנה השתמר עד היום".

במחצית השנייה של המאה ה-19 יושב המקום בידי 10 משפחות מחירבת עלמית, שנמצאה כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית. המשפחות שהתיישבו במקום היו: עבד אל-לטיף, איברהים, עליאן, חילווה, סלמה, חמדן, אבו הניה מוסה. ב-1948 הצטרפה אליהם משפחת אל-קיסוואני.

לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948 והסכמי שביתת הנשק ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית. מיד אחרי מלחמת ששת הימים החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו בהתאם לסעיף 11ב של פקודת סדרי השלטון והמשפט^[5]. שר הביטחון, משה דיין, מינה ועדה של שלושה אלופים (חיים הרצוג, רחבעם זאבי ושלמה להט) על מנת לקבוע את גבולות ירושלים, הממצאים הוגשו לקראת סוף יוני 1967 ואל ירושלים המערבית הצטרפה ירושלים המזרחית יחד עם 70,000 דונם^[6]. גבול ירושלים המאוחדת נקבע מטרים ספורים ממערב לשטח הבנוי של הכפר ובכל אופן, עיריית ירושלים חיברה אותו לרשת המים העירונית, מאחר שהכפר היה תלוי באספקת מים ממעין פארה הסמוך שלא הספיק לכל צרכיו. בשנת 1969 ביקשו תושבי הכפר להסתפח לשטח המוניציפלי של ירושלים^[7]^[8]. וב-1978 חיברה העירייה את הכפר גם לרשת הביוב העירונית^[9].

אוכלוסייה

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בענאתא הייתה אוכלוסייה של 285 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 98 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 438 תושבים, כולם מוסלמים^[10].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 540 מוסלמים,^[11].

לפי סקר הרש"פ, בשנת 2017 התגוררו בכפר 16,919 תושבים.^[12]

שלטון מקומי

לאורך שנים למן התקופה העות'מאנית עמד בראש הכפר מוח'תאר, אולם מאז הקמת הרשות הפלסטינית ושיוך הכפר אליה הומרה שיטת השלטון המקומי בענאתא, כבכפרים אחרים בשטחי הרשות, ב"מועצת כפר" של נציגי חמולות בראשות יושב-ראש ממונה.

גאוגרפיה וקרקעות

ענאתא נמצאת בגובה 700 מ' מעל פני הים והיא שוכנת על הדרך הקדומה מצפון ירושלים ליריחו ולידה עובר קטע הכביש החדש מהגבעה הצרפתית לפאתי יריחו. הכביש הישן הגיע רק עד עין פרת.

השטח הבנוי של העיירה התרחב מאוד, בדורות האחרונים; בין 1967 ל-1987 הכפר התפשט ותפס כמעט פי חמישה מהשטח המיושב קודם לכן. השכונה המערבית, הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים.^[13] החל מסביבות שנת 2000, ניכרת מגמה של אורבניזציה; נבנים מבני-מגורים מרובי קומות, ואפילו נבנו שלדי מגדלים שאוכלסו רק כעבור מספר שנים.

תוואי גדר ההפרדה בקטע עוטף ירושלים מפריד את ענאתא מירושלים ומותיר אותה מחוץ לה, ובכלל זה שכונתה המערבית, שהוקמה על שטחה הריבוני של מדינת ישראל.

בשיטת המִנהל העות'מאני, שויך ליישוב שטח הררי-מדברי שומם, המשתרע על 30,603 דונם, בעיקר לכיוון מזרח.^[14]

בסקר הכפרים בשנת 1945 נמצא שהשטח הכולל של הכפר היה 18,496 דונם, מתוכם: הכפר עצמו היה בנוי על 35 דונם,^[15] 353 דונם היו לחקלאות שלחין, 2,645 דונם לגידולי דגנים ועיקר השטח שימש למרעה^[16].

בשנת 2012 טענו תושבי המקום ששטח הכפר הוא 20,426 דונם.^[17]

בשנת 1975 הופקע שטח של 28,000 דונם לצורך הקמת אזור התעשייה מישור אדומים ולצורך שטחי אש לצה"ל. חלק מהשטח היה בבעלות תושבי ענאתא).^[18] ב-1978 הוקצו כ-4,000 דונם מתוך השטח שהופקע לצורך הקמת ההתנחלות כפר אדומים^[19]. בספטמבר 1979 דחה בג"ץ עתירה של מוח'תאר ענאתא על הפקעת 256 דונם בבעלותו, לאחר שדורית ביניש, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, הבטיחה כי הקרקע שלו לא תהיה חלק מכפר אדומים.

בשנת 2015, הוגשה עתירה לבג"ץ, בבקשה לבטל את צו ההפקעה משנת 1975 על שטח של 288 דונם, מאחר שבשטח זה לא נעשה שימוש.^[20] העתירה נדחתה בטענה שמטרת ההפקעה לצורכי ציבור מומשה. השטח נמצא בתחום השיפוט של כפר אדומים, בשטח חלה תוכנית עתידית לבניית מחלף, מרכז תחבורה. החלק האחר של השטח יועד לייעור ומטעי זיתים (מטעים שנטעו על ידי האגודה השיתופית של כפר אדומים)^[18].

במקביל, 7,000 דונם נוספים שתושבי הכפר טענו לבעלות עליהם הוכרזו אדמות מדינה.^[21]^[22].

בינואר 1979 הופקעו מענאתא 1,750 דונם נוספים לטובת הקמת מחנה ענתות^[23].

בשנת 1983 הופקעו מהכפר 783 דונם לצורך הקמת התנחלות עלמון (ענתות).^[15]

בשנת 1990 הופקעו מהכפר 328 דונם לצורך הקמת התנחלות אלון.^[15]

בשנת 1992 הופקעו מהכפר 717 דונם לצורך הקמת התנחלות נופי פרת.^[15]

בנוסף, הופקעו אדמות, בשיעור לא ידוע, לצורך הרחבת כבישים: כביש 1, כביש 437, כביש 458 (ציר אלון). לאורך הכבישים, נקבע אזור חיץ ברוחב של כ-75 מטר מכל צד.^[15]

לאחר הסכמי אוסלו בשנת 1995, סווגו 918 דונם, שהם 3.8% משטח הכפר כשטח B, ו 23,108 דונם, שהם 96.2% סווגו כשטח C.^[17] (רבות מאדמות הכפר שבשטח C הופקעו במהלך השנים להקמת מחנות צבא, כבישים עוקפים והתנחלויות)^[24].

ארכאולוגיה

בכפר התגלו חרסים מתקופת הברונזה הביניימית והתיכונה (חרסים בודדים), מתקופת הברזל א' (חרסים בודדים), תקופת הברזל ב' (35%), ההלניסטית (10%), הרומית (5%), הביזנטית (35%), ימי הביניים (חרסים מעטים), והעות'מאנית.^[25]

ב-2007 נהרגה בדרכה מבית הספר עביר עראמין, בת 10, מפגיעת כדור גומי שירה ללא הצדקה שוטר משמר הגבול^[26].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ ¹ ² מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
^ עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות : יהודה תחת שלטון בבל, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2004, עמוד: 244
^ רשיונות להנהלת חפירות, הארץ, 29 בנובמבר 1935
^ http://www.poica.org/editor/case_studies/view.php?recordID=418
^ בהמשך לסעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 – חקיקה של מועצת המדינה הזמנית, שקבעה: "כל חוק החל על מדינת ישראל ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל כולה וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו בצו כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל", מתוך, עיתון רשמי, תש"ח, תוספת א', עמ' 61
^ עוזי בנזימן, מדוע באמת סופחה מזרח ירושלים: בחזרה להחלטה הדרמטית ששינתה את פני המזרח התיכון, באתר הארץ, 17 במאי 2017
^ הכפר ענתא מבקש להיות חסוי בכנפי הבירה, מעריב, 25 באפריל 1969
^ תושבי ענתא מבקשים להצטרף לירושלים, למרחב, 17 באפריל 1969
^ עבודות פיתוח במחנה ענתות, דבר, 14 ביוני 1978
^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
^ Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS), Preliminary Results of the Population, Housing and Establishments Census, 2017, 2018, עמ' 82-64
^ על פי מירון בנבנשתי, "The West Bank and Gaza Atlas " , עמ' 76
^ על פי מירון בנבנשתי, "The West Bank and Gaza Atlas ", עמ' 76
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Government of Palestine, Department of Statistics. Quoted in Hadawi, 1970, Village Statistics, April, 1945, עמ' 151
^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
^ ¹ ² The Applied Research Institute – Jerusalem, 'Anata Town Profile, 2012
^ ¹ ² בג"ץ 3240/15 ראש מועצת ענאתא, ואחרים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואחרים, ניתן ב־7 בינואר 2019
^ תושבי הכפר ענאתה מחו בפני קרטר וסדאת על הפקעת אדמתם, דבר, 24 באוקטובר 1978
^ חיים לוינסון, המדינה לבג"ץ: פלסטינים נהנים מהפקעת אדמותיהם כי הם מועסקים בהתנחלויות, באתר הארץ, 22 במאי 2016
^ יבג"צ דחה עתירת מוכתר ענאתה - הורה להימנע מתפיסת אדמה להקמת מעלה אדומים ב', דבר, 17 בספטמבר 1979
^ דליה מזורי, נדחתה עתירת מוכתר ענאתה נגד הפקעת אדמות באזור מעלה אדומים, מעריב, 17 בספטמבר 1979
^ "האדמות בנפת רמאללה נתפסו לצורך צבאי מובהק", מעריב, 22 בינואר 1979
^ "האדמות בנפת רמאללה נתפסו לצורך צבאי מובהק", מעריב, 22 בינואר 1979
^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 185, מסת"ב 965-406-007-8
^ חיים לוינסון, ביהמ"ש: המדינה אחראית למות עביר עראמין, בת 10, שנהרגה מפגיעת כדור גומי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2010

[אוכלוסייה-1] ¹ ² מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה

[2] עודד ליפשיץ, ירושלים בין חורבן להתחדשות : יהודה תחת שלטון בבל, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2004, עמוד: 244

[3] רשיונות להנהלת חפירות, הארץ, 29 בנובמבר 1935

[4] ttp://www.poica.org/editor/case_studies/view.php?recordID=418

[5] בהמשך לסעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 – חקיקה של מועצת המדינה הזמנית, שקבעה: "כל חוק החל על מדינת ישראל ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל כולה וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו בצו כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל", מתוך, עיתון רשמי, תש"ח, תוספת א', עמ' 61

[6] עוזי בנזימן, מדוע באמת סופחה מזרח ירושלים: בחזרה להחלטה הדרמטית ששינתה את פני המזרח התיכון, באתר הארץ, 17 במאי 2017

[7] הכפר ענתא מבקש להיות חסוי בכנפי הבירה, מעריב, 25 באפריל 1969

[8] תושבי ענתא מבקשים להצטרף לירושלים, למרחב, 17 באפריל 1969

[9] עבודות פיתוח במחנה ענתות, דבר, 14 ביוני 1978

[10] Mills, Census of Palestine, 1931, page 48

[11] Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26

[12] Palestinian Central Bureau of Statistics (PCBS), Preliminary Results of the Population, Housing and Establishments Census, 2017, 2018, עמ' 82-64

[13] על פי מירון בנבנשתי, "The West Bank and Gaza Atlas " , עמ' 76

[14] על פי מירון בנבנשתי, "The West Bank and Gaza Atlas ", עמ' 76

[:0-15] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Government of Palestine, Department of Statistics. Quoted in Hadawi, 1970, Village Statistics, April, 1945, עמ' 151

[16] Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26

[:1-17] ¹ ² The Applied Research Institute – Jerusalem, 'Anata Town Profile, 2012

[בגץ-18] ¹ ² בג"ץ 3240/15 ראש מועצת ענאתא, ואחרים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואחרים, ניתן ב־7 בינואר 2019

[19] תושבי הכפר ענאתה מחו בפני קרטר וסדאת על הפקעת אדמתם, דבר, 24 באוקטובר 1978

[20] חיים לוינסון, המדינה לבג"ץ: פלסטינים נהנים מהפקעת אדמותיהם כי הם מועסקים בהתנחלויות, באתר הארץ, 22 במאי 2016

[21] יבג"צ דחה עתירת מוכתר ענאתה - הורה להימנע מתפיסת אדמה להקמת מעלה אדומים ב', דבר, 17 בספטמבר 1979

[22] דליה מזורי, נדחתה עתירת מוכתר ענאתה נגד הפקעת אדמות באזור מעלה אדומים, מעריב, 17 בספטמבר 1979

[23] "האדמות בנפת רמאללה נתפסו לצורך צבאי מובהק", מעריב, 22 בינואר 1979

[24] "האדמות בנפת רמאללה נתפסו לצורך צבאי מובהק", מעריב, 22 בינואר 1979

[:2-25] יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 185, מסת"ב 965-406-007-8

[26] חיים לוינסון, ביהמ"ש: המדינה אחראית למות עביר עראמין, בת 10, שנהרגה מפגיעת כדור גומי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2010

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

Flag of Palestine יישובי נפת אל-קודס
ערים	מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת)
מועצות מקומיות	אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם
כפרים	אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמא • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד
מחנות פליטים	מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת)
נפות הרשות הפלסטינית