רגינה יונאס
 | |
| לידה |
3 באוגוסט 1902 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| נרצחה |
12 באוקטובר 1944? (בגיל 42) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
? – 12 באוקטובר 1944 |
| רבותיה |
ליאו בק, יחזקאל בנט, מקס דינמן |
| חתימה |
 |
  | |
הרבה רגינה יוֹנַאס (בגרמנית: Regina Jonas; 3 באוגוסט 1902, ברלין – 12 בדצמבר 1944, אושוויץ) הייתה רבה בברלין, אשת אקדמיה ולימים דמות ציבורית ביהדות המתקדמת; הייתה האישה הראשונה בגרמניה ובעולם שהוסמכה לרבנות.
שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רגינה יונאס נולדה בברלין לוולף יונאס, סוחר מפומרניה, ולשרה לבית הס, ילידת בכינגן שבבוואריה. היא גדלה בשכונת העוני שוֹיְנֶנְפִירְטֶל (כיום חלק משכונת מיטה), שרבים מתושביה היו יהודים אדוקים, רובם ממוצא מזרח אירופי, כולל הוריה. יונאס ואחיה אברהם גדלו יחד בדחק כלכלי. היא התייתמה מאביה בגיל צעיר, בשנת 1913; בגלל מצבם הכלכלי הרעוע, נאלצה הקהילה היהודית לממן את קבורתו. כילדה למדה בבית-הספר לבנות של בית-הכנסת האורתודוקסי בקייזרשטראסה.[1] לאחר מכן החלו היא ואמה להתפלל בבית-הכנסת רייקשטראסה והיא התקבלה לבית-הספר שלו לבנות. בית הכנסת ורבו, ד"ר מקס וייל (Max Weyl), שקידם את חינוך הנשים והנהיג במקום בת-מצווה ללא עלייה לתורהׂ, השפיעו רבות על יונאס ועל בחירת דרכה בחיים.
בשנת 1924 סיימה את בית הספר התיכון בוייסנזה והוסמכה כמורת בית-ספר גבוה לבנות, וכנשים רבות בתקופתה עסקה בהוראה, אך היא חשה חוסר סיפוק. היא התקבלה לבית המדרש הגבוה לחוכמת ישראל, שהיה מוסד אקדמי של היהדות הליברלית, והשתלמה שם במסלול לרבנים ומחנכים. אף כי יונאס לא הייתה האשה היחידה בבית המדרש, היא היחידה ששאפה לקבל הסמכה לרבנות - דבר שנחשב עדיין חסר תקדים. את לימודיה מימנה על ידי מתן שיעורים בגימנסיות. ביולי 1930, בתום 12 סמסטרים, עמדה בהצלחה בבחינת הגמר בעל-פה. שני בוחניה היו הרב ד"ר ליאו בק והמורה שלה לתלמוד, הרב פרופ' יחזקאל אדוארד באנֵט (Baneth; 1855–1930), שלו גם הגישה את עבודת הגמר שלה. יונאס סיימה את לימודיה בדצמבר 1930 עם הסמכה אקדמית כמורה ללימודי יהדות ועברית. עם הסמכה זו יכלה ללמד בבתי הספר של הקהילה היהודית. באנֵט נפטר כשבועיים לאחר בחינת הגמר שלה.
הסמכתה לרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרופ' באנט נפטר ומחליפו, פרופ' חנוך אלבק, סירב להסמיכהּ לרבנות. בעקבות זאת פנתה יונאס למורה אחר שלה, הרב ליאו בק, מנהיג רוחני בקהילה היהודית בגרמניה. בק סירב אף הוא – ייתכן שמתוך חשש מהחרפת המתיחות עם הקהילה האורתודוקסית, כשברקע השלטון הנאצי שהלך וקרם עור וגידים.
ב-27 בדצמבר 1935 קיבלה רגינה יונאס סמיכה מהרב ד"ר מקס דינמן מאופנבך על המיין, שהיה ראש אגודת הרבנים הליברלית של גרמניה. עם זאת, חיפוש אחר קהילה שתסכים להעסיקה היה כרוך בקושי רב. לבסוף השיגה חצאי משרה במוסדות יהודיים שונים. רדיפות הנאצים אילצו רבנים רבים להגר מגרמניה במרוצת שנות ה-30, והיו קהילות שמצאו עצמן ללא מנהיג רוחני. הדבר איפשר ליונאס למצוא משרת רב ודרשנית בבית כנסת; ואולם היא לא האריכה ימים בתפקיד, וכיהודים גרמנים רבים, הועסקה בעבודת כפייה במפעל קרטונים בברלין.
בארכיוני הספרייה הלאומית בירושלים שמור מכתבה של רגינה יונאס שנכתב מגרמניה הנאצית בשנת 1938 אל מרטין בובר בו סיפרה לו על עבודתה בברלין בתור רבה " אני מעניקה הדרכה רוחנית לחולים בבתי החולים ובבתי האבות בברלין, אני גם מרצה בבית הכנסת, עורכת הלוויות, ונושאת דרשות בבתי הכנסת של בתי האבות בברלין"
יונאס שטיפלה באמה החולה והזקנה ותמכה באחיה, ביקשה להיעזר בבובר ולבדוק את האפשרות לעלות ארצה, אבל בסופו של דבר לא יכולה הייתה להשאיר אותם לבדם ונשארה בגרמניה.
אמונותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יונאס ראתה עצמה כשווה לעמיתיה הגברים. "הגעתי למקצוע שלי מתוך הרגש הדתי, שאלוקים[2] אינו מדכא אנשים, וכן שהגבר אינו מושל באישה...", טענה.
על אף שלמדה במוסדות שנחשבו ליברליים, יונאס לא הייתה פמיניסטית, וגם לא חסידה של היהדות הרפורמית.[3] היא הייתה קשורה בלהט לאורח החיים האורתודוקסי, שלפיו חונכה משחר נעוריה. היא התמידה בחיפושיה אחרי הרבנות משום שחשה שיד האל מכוונת אותה לכך, ומשום שלא הצליחה למצוא שום התנגדות לכך במקורות. בעבודת הגמר שהגישה בנושא, יונאס אינה מנסה להצדיק סמיכת נשים באמצעות טיעונים ליברליים, אלא בטיעונים פנים-מסורתיים. לשאלתה בכותרת עבודת הגמר שלה, "היכולה אשה להחזיק במשרה רבנית?", היא עונה במסקנה כי אכן על פי המקרא, התלמוד וחז"ל הדבר אפשרי וכי "חוץ מדעות קדומות והֶרגל אין דבר הנוגד זאת". בנוסף ניתחה דמויות תלמודיות שעסקו בפרשנות הלכתית כברוריה, ילתא, אלכסנדרה החשמונאית, ובתקופה מאוחרת יותר בנותיו ונכדותיו של רש"י.
יונאס סברה שקיים שוויון מנטלי, מוסרי, ואינטלקטואלי בין גברים ונשים, אך עם זאת ייתכנו הבדלים בין המגדרים בתחומים שונים. בהתייחס למקצועהּ כתבה כי "אישה יכולה לומר גם כמה דברים שאותם הגבר אינו יכול לומר על הדוכן. העולם מתקיים על ידי אלוקים עם שני המינים, ובטווח הארוך הוא אינו יכול להתקדם על ידי מגדר יחיד בלבד". לדעתה, רק על נשים לא-נשואות לעסוק ברבנות; מקצוע הרבנות והמחויבויות הנלוות לנישואים ולאימהוּת אינם תואמים זה את זה. כמו כן דגלה בעיקרון של צניעות כאידיאל חינוכי והתבטאה בעד שמירת הפרדה בין המינים בבתי הכנסת.
פעילותה בטרזיינשטט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-3 בנובמבר 1942 נדרשה יונאס להצהיר על מלאי נכסיה כולל ספריה; יומיים לאחר מכן הם הוחרמו "לטובת הרייך הגרמני". ביום המחרת היא נעצרה על ידי הגסטאפו, ושולחה למחנה טרזיינשטט יחד עם אמהּ. במחנה, שהנאצים השתמשו בו כ"גטו לראווה" לביקורי הצלב האדום, המשיכה יונאס בפעילותה כמורת דרך רוחנית, וסייעה לפסיכיאטר היהודי וינאי ויקטור פראנקל, אף הוא אסיר במחנה, בהגשת סיוע ותמיכה נפשית במקרי משבר כדי למנוע התאבדויות. היא נטלה על עצמה את התפקיד לקבל את פני האסירים החדשים במחנה, במיוחד הזקנים, וסייעה בידם להתגבר על ההלם והזעזוע הראשוני. הרצתה על חשיבות שמירת כבוד הזקנים במסורת היהודית גם בזמנים קשים, בהביאה דוגמה ממסע בני ישראל ממצרים לכנען שנעשה ללא ויתור על הזקנים, וכבודם אף הועצם בכך שנשאו את לוחות הברית.
לאחר עבודה מאומצת של כשנתיים במחנה גורשה יונאס ב-12 באוקטובר 1944 לאושוויץ, שם נרצחה ככל הנראה ב-12 בדצמבר באותה שנה, בגיל 42.
מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימה בכתב ידה של 24 מהרצאותיה, תחת הכותרת "הרצאות של האישה הרבה האחת והיחידה, רגינה יונאס", נמצאה במחנה לאחר השחרור, והיא נגישה לעיון בארכיון טרזיינשטט. חמש מן ההרצאות נסובות על ההיסטוריה של נשים יהודיות, חמש אחרות מתמודדות עם סוגיות תלמודיות, שתיים עם סוגיות מקראיות, שלוש נוספות עם שאלות הנהגתיות, ויתר התשע מציגות היכרות כללית עם האמונה והמוסר היהודי, והחגים היהודיים.
בשנים שלאחר המלחמה נשכחה יונאס כמעט לחלוטין. ככל הידוע, אף אחד מהניצולים הבולטים של טרזיינשטט (כמו ליאו בק וכן ויקטור פראנקל, שאיתו עבדה), לא הזכיר אותה בכתביו. כשסאלי פריסנד (Priesand) הוסמכה לרבנות בארצות הברית בשנת 1972, העיתונות דיברה על "האישה-רב הראשונה בעולם". מחקריה של המדענית האמריקאית קתרינה קלנבך בארכיונים במזרח ברלין, לאחר נפילת החומה, השיבו את יונאס לתודעה כרבה הראשונה בהיסטוריה.
קיימות מספר השערות בנוגע לסיבות שקיעתה בתהום הנשייה התודעתי, אך מה שוודאי הוא שהרעיון לא רק שרד את השואה אלא גם קיבל תנופה עם ההצלחות של תנועות יהודיות רפורמיות כמו גם התנועה הפמיניסטית בשנות ה-60 וה-70.
זכרה הונצח עד כה בשני מקומות בגרמניה:
- ביוני 2001 נתלה לוח הנצחה על קיר הבית ברחוב קראוסניק 6 במרכז העיר, שם עמד בעבר הבית בו התגוררה יונאס עד שגורשה לטרזיינשטאט.
- ב-13 אוגוסט 2002 נקרא שביל בפארק באופנבך על המיין על שמה.
בשנת 1999 חיברה אליזה קלפהק, רבה רפורמית, ביוגרפיה של יונאס, שכולל את עבודת התזה של יונאס ועדויות ממכריה בברלין ובטרזיינשטט.[4] הספר תורגם לאנגלית על ידי טודי אקסלרוד ב-2004.[5] בהשראת הספר יצרה בשנת 2013 הבמאית ההונגריה דיאנה גרוּ סרט תיעודי-פיוטי על חייה, "רגינה", עם השחקנית רייצ'ל וייס.[6] הסרט זכה בפרס ליה ון ליר והוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים ב-2013. בשנת 2017 תורגמה עבודת ההסמכה של יונאס מגרמנית לעברית על ידי התנועה הרפורמית בישראל (המתרגמת: תמר אברהם), במטרה לפרסם את עבודתה ואת תולדותיה בעברית. בשנת 2022 איירה נעה מישקין ספר גרפי על אודות חייה של יונאס, בו האיורים מלווים דברים שכתבה יונאס עצמה.[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קטע ממהדורת מבט: רגינה יונאס בתאי – האישה הראשונה ביהדות האורתודקסית שהוסמכה לרבה בפולין ונרצחה בידי הנאצים. 23.04.2017
- רגינה יונאס, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- מידע על רגינה יונאס בקטלוג הספרייה הלאומית
- אריה דיין, מה עוד צריך כדי שהיא תיהפך למיתוס?, באתר הארץ, 24 במאי 2004
- מרגלית שליין, האישה שנאבקה בהדרת נשים
- י' בטבת יום הקדיש הכללי - סיפורה של הרבה הראשונה בעם ישראל
- סיפורה של הרבה רגינה יונאס, אתר יד ושם (באנגלית)
- מלודי ברון, רגינה יונאס – סיפורה של הרבה הראשונה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 12.07.2017
רגינה יונאס (1902-1944), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ * Regina Jonas בתוך: Die Rabbiner im Deutschen Reich 1871-1945, עמ' 312.
- ^ כך במקור.
- ^ אריה דיין, מה עוד צריך כדי שהיא תיהפך למיתוס?, באתר הארץ, 24 במאי 2004
- ^ Elisa Klapheck, Toby Axelrod (translator) (October 2004). Fräulein Rabbiner Jonas: The Story of the First Woman Rabbi. Jossey-Bass.
- ^ My Year in Berlin with Regina Jonas, Lilith Magazine
- ^ רגינה, אתר הסרט
- ^ נעמה ריבה, "רגינה יונאס, האישה הראשונה שהוסמכה לרבנות, מקבלת מקום של כבוד גם בקומיקס", הארץ, 17 ביולי 2022.