הבתולה מלודמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבתולה מלודמיר
חנה רחל ווערבערמאכער
אין תמונה חופשית
לידה 1806
לודמיר, פלך ווהלין, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביוני 1888 (בגיל 82 בערך)
ירושלים, מוטצאריף ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים לודמיר, ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 29 ביוני 1888 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות, תנועת החסידות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חנה רחל ורברמאכרכתיב יידי: ווערבערמאכער; ה'תקס"ו, 1805כ"ב בתמוז ה'תרמ"ח 1 ביולי 1888), בת רבי מאניש,[1] הידועה כבתולה מלודמיר (די לאדמירער מויד), הייתה אישה יהודייה שהשתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו"רות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות חייה ידועים בעיקר מתוך אגדות וסיפורי עם. חנה רחל נולדה בעיירה לודמיר שבאוקראינה והייתה בת יחידה להוריה. הוריה מתו בצעירותה והיא ירשה ממון רב מאביה שהיה סוחר. דבר זה העניק לה עצמאות כלכלית. בשלב מסוים החלה לנהוג באדמו"רות, ללמוד תורה ולקבל בקשות מאנשים שפנו אליה - בעיקר בני המעמד הנמוך. ההנהגה הדתית לא ראתה זאת בעין יפה, והרב מרדכי טברסקי, האדמו"ר מצ'רנוביל, הורה לה לחדול ממנהגיה ולהתחתן. לפי חלק מהמסורות התארסה ואולי אף התחתנה, אך הקשר לא עלה יפה והיא נפרדה במהרה מבעלה. משגברו הרינונים אחריה עלתה לארץ ישראל, כנראה בערך בשנת 1860 (על רקע עליות אחרות של חסידים באותה תקופה).

בירושלים המשיכה חנה רחל לנהוג מנהגי אדמו"ר חסידי - התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבשכונת מאה שערים, לימדה תורה, אמרה מאמרי חסידות והעניקה ברכות. חנה רחל נהגה להתפלל עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל. לפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית. נפטרה ככל הנראה בכ"ב בתמוז ה'תרמ"ח (1888) ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים. יש הטוענים כי כינויה "הבתולה" ניתן לה ככינוי גנאי על ידי מתנגדיה.[2]

דמותה בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הפכה דמותה לסמל בעיני תנועות המקדמות את מעמד האישה ביהדות. על חייה נערכו מספר מחקרים, ויוספה אבן-שושן כתבה מחזה בשם "הבתולה מלודמיר" שהועלה בתיאטרון החאן ב-1997.[3] לפי סברה מסוימת[דרושה הבהרה] חלק מהמוטיבים במחזה "הדיבוק" נלקחו מדמותה.

הרב שלמה אבינר הוציא את הספר הנערה מלודמיר אשר עוסק בדמותה.

ועדת השמות בעיריית ירושלים החליטה לקרוא על שמה רחוב בעיר. בעקבות התנגדות החרדים לשם "הבתולה מלודמיר" נקבע ששם הרחוב יהיה "חנה רחל מלודמיר".[4] כיום ישנו רחוב על שמה בשכונת חומת שמואל בירושלים.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוחנן טברסקי, הבתולה מלודמיר, הוצאת ביאליק, 1950
  • עדה רפפורט-אלברט, על הנשים בחסידות: ש"א הורודצקי ומסורת הבתולה מלודמיר, בתוך: צדיק ועדה, ירושלים תשס"א, עמ' 496–527.
  • נתנאל דויטש, The Maiden of Ludmir: A Jewish Holy Woman and Her World, University of California Press, 2003
  • יעל לוין, "נפש לחנה-רחל: תקס"ו-תרמ"ח (1888-1806)", הצופה, כ"ז בתמוז תשס"ד, 16 ביולי 2004, סופרים וספרים, עמ' 12.
  • יעל לוין, "אירועי יום השנה להסתלקותה של חנה-רחל ורברמאכר", מבוע מג (תשס"ה), עמ' 65–74.
  • מוריה תעסן מיכאלי, צדיקה מהאגדות, סגולה 74 (יולי 2016), עמ' 24–33.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש. א. הורודצקי, החסידות והחסידים, ברלין: הוצאת "דביר" ירושלים, תרפ"ג, עמ' סט - עא. (בעברית)
  2. ^ מאמרו של יאיר שלג באתר הארץ.
  3. ^ אלי ויסברט, 'הבתולה מלודמיר: מחזה מאת יוספה אבן שושן בבימויה של אופירה הניג', דעות 1, (ניסן תשנ"ח), עמ' 18-19
  4. ^ ציפי מלכוב, הבתולה שחוללה סערה בעירייה, באתר mynet‏ ירושלים, 30 בספטמבר 2014
    ציפי מלכוב, ניצחון חרדי בירושלים: רחוב בלי בתולה, באתר mynet‏ ירושלים, 6 בינואר 2016
  5. ^ מידע על הרחוב באתר zips