בית החולים על שם ברוך פדה, פוריה
.jpg) | |
| מרכז רפואי פוריה | |
| גאוגרפיה | |
|---|---|
| כתובת | רמת פוריה |
| מיקום | טבריה |
| קואורדינטות | 32°45′07″N 35°32′25″E / 32.7519444°N 35.5402778°E |
| מאפייני הארגון | |
| סוג | בית חולים כללי |
| אוניברסיטה | הפקולטה לרפואה בצפת |
| בעלים | מדינת ישראל |
| שם המנכ"ל | ד"ר ארז און |
| היסטוריה | |
| נוסד | 1955 |
| שירותים | |
| מיטות | 284 |
| אתר | |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   בית החולים על שם ברוך פדה, פוריה | |
  | |
בית החולים על שם ברוך פדה, פוריה (או בקיצור מרכז רפואי פוריה) הוא בית חולים הממוקם ברכס פוריה בין פוריה עילית לטבריה. נחנך בשנת 1955.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית החולים פוריה הוקם כתחליף לבית החולים בית החולים על שם שוויצר[1] ובית החולים ליולדות של הכנסייה הסקוטית ששכנו בטבריה. בשנת 1950, בעקבות ריב בין משרד הבריאות וקופת חולים כללית בשאלה מי יזכה להקים בית חולים בטבריה, הוקצו בטבריה עלית מגרשים לקופת חולים ולמשרד הבריאות לצורך הקמת בתי חולים. במהרה התברר שהמגרש שהוקצה למשרד הבריאות שייך לפיק"א וזו סירבה לייעד אותה לבית חולים. באפריל 1952 הציע יזם שהקים את רמת פוריה, להקצות למשרד הבריאות מגרש בפוריה, כדי לעבות את השכונה. משרד הבריאות נענה להצעה, ולמרות מחאות של ראש עיריית טבריה, שביקש שבית החולים יוקם בעיר עצמה, אך סירב להתחייב על לוח זמנים להקמת תשתיות חשמל ומים, הונחו באוגוסט 1952 עשרה צריפים שוודיים מעץ בפוריה. אולם משרד האוצר עיכב את התקציב המיועד להתקנת הצריפים, דבר שעיכב את הקמת בית החולים[2]. בראשית 1953 הכוונה הייתה להקים בית חולים למחלות לב, תוך ניצול הקרבה לחמי טבריה[3]. במהלך שנת 1954 המשיכו מחאות מצד אנשי טבריה וקופת חולים כללית נגד הקמת בית החולים בפוריה ודרישה להקים בית חולים בטבריה עילית[4][5]. הקמת בית החולים נמשכה ובאוגוסט הונחה אבן הפינה למרכז רפואי שיועד להיות יוזמה משותפת עם רופאים מארצות הברית[6].
באפריל 1959 נפתחה בבית החולים מחלקת יולדות, עם סגירת בית החולים ליולדות הסקוטי[7]. מחלקת היולדות הוקמה הודות לתרומות של יהודי התפוצות[8]. בשנת 1960 היו בבית החולים כ-190 עובדים ו-165 מיטות[9].
מתחילת שנות ה-60 הורגשו תורים ארוכים במחלקת העיניים[10] ובנובמבר 1964 הושג הסכם עם בית החולים הדסה עין כרם על הפעלה שוטפת של מחלקת העיניים בבית החולים פוריה, תוך הגדלת מחלקת העיניים מ-10 ל-15 מיטות[11][12]. עם זאת, בית החולים עדיין סבל ממחסור ברופאים במגוון מחלקות[13][14][15][16].
בשנת 1969 עברו שתי מחלקות ראשונות, עיניים ואורתופדיה, למבנה קבע[17][18][19]. בשנת 1972 נפתחה בבית החולים יחידה לטיפול נמרץ[20]. בשנת 1974, בעקבות קריסת גג של אחד הצריפים, הניצולת הנמוכה של המיטות בבית החולים ומספר המיטות הקטן (כ-200 מיטות), הקים משרד הבריאות ועדה לבחינת המשך קיומו של בית החולים במקומו או העברתו למקום אחר. הוועדה בחנה את האופציה של העברת בית החולים למצפה[21][19]. בעקבות פעילות הוועדה נפוצו שמועות שיש כוונה לסגור את בית החולים ובעקבות זאת קם גל של מחאות[22][23]. ביולי 1974 הצהיר שר הבריאות שבית החולים לא ייסגר[24], אולם אז התברר שיש כוונה להסב את בית החולים לבית חולים סיעודי לקשישים, תוכנית שגררה גם היא מחאות[25][26][27]. ביולי 1976 הודיע שר הבריאות שהתוכנית להסב את בית החולים נזנחה והוא ימשיך לפעול כבית חולים כללי[28]. עם זאת, בית החולים המשיך לסבול מבעיות כלכליות בגלל נצילות נמוכה שנבעה מכך שקופת חולים כללית העדיפה לשלוח חולים לבית החולים שלה בעפולה[29].
בית החולים היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים התפתח בית החולים פוריה ממוסד קטן לקומפלקס רחב ממדים המספק שירותים כמעט בכל המקצועות הרפואיים, פרט לנוירוכירורגיה. בתחום כירורגית הפה והלסת משמש בית החולים כבי"ח על-אזורי.
בית החולים פוריה משרת את אוכלוסיית האזור המונה כ- 100,000 תושבי קבע המתגוררים בטבריה, דרום רמת הגולן, עמק הירדן, מועצה אזורית הגליל התחתון, מועצה אזורית בקעת בית שאן, יישובי צפון בקעת הירדן וכפרי המיעוטים באזור. כמו כן משרת בית החולים את חיילי צה"ל השוהים באזור, ואת חיילי האו"ם ברמת הגולן ודרום לבנון, שמפקדתם נמצאת בטבריה. בית החולים קולט, בנוסף, תיירים רבים הנופשים באזור.
בית החולים כולל 284 מיטות אשפוז וכן 31 עריסות ילודים. בית החולים מעסיק כ-870 עובדים הכוללים רופאים, אנשי סיעוד, עובדים פרא-רפואיים ועובדי מינהל ומשק.
מנהל בית החולים משנת 2013 הוא ד"ר ארז און.
בית החולים נקרא על שמו של פרופ' ברוך פדה. פרופ' פדה החל את דרכו המקצועית כרופא צעיר בגליל וסגר את מעגל חייו המקצועיים כרופא וחוקר עתיר ניסיון בגליל. בין השנים 1974 ל-1976 ניהל את בית החולים פוריה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית החולים על שם ברוך פדה, פוריה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אילנה ורד, טבריה או פוריה, מעריב, 28 בינואר 1952
- ^ אהרן דולב, מלחמת שר הבריאות באוצר, מעריב, 8 בינואר 1954; לעניית הקמת בית החולים בפוריה, מעריב, 22 בינואר 1954
- ^ רענן לוריה, יוקם מרכז לחולי לב בפוריה, מעריב, 24 בפברואר 1953
- ^ על בית החולים בפוריה, דבר, 11 במרץ 1954
- ^ ועדת השרותים של הכנסת - בעד סגירת בית החולים שוייצר, הבוקר, 19 ביולי 1954
- ^ מוקם המרכז הרפואי על פסגת פוריה, מעריב, 17 באוגוסט 1954
- ^ מחלקת יולדות נפתחה בפוריה, דבר, 15 באפריל 1959
- ^ שלושה אגפים בבתי חולים חדשים מוקמים בירושות של יהודי התפוצות, חרות, 5 בינואר 1956
- ^ דוד שליו, ארוכה הדרך לבית החולים, דבר, 11 בפברואר 1960
- ^ 300 חולים ממתינים לניתוחי עינים בבי"ח פוריה, דבר, 23 במרץ 1961
- ^ הוסדרה הפעלתו התקינה של ביח"ו "פוריה" בטבריה, הצופה, 5 בנובמבר 1964
- ^ מחלקת עיניים נפתחה בביה"ח פוריה, על המשמר, 24 בינואר 1965
- ^ מחסור חמור של רופאים בביה"ח פוריה, על המשמר, 22 באפריל 1965
- ^ הרופאים בורחים מפוריה, מעריב, 19 באוגוסט 1965
- ^ דוד שליו, מחלתו של בית החולים פוריה, דבר, 20 באוקטובר 1965
- ^ מנחם רהט ויעקב ארז, רופאים עוזבים בתיה"ח בצפת וטבריה, מעריב, 4 באוגוסט 1966
- ^ בית חולים פוריה יוצא למרחב, על המשמר, 18 ביוני 1969
- ^ יתנו עדיפות לתכנון בית־החולים פוריה, דבר, 27 במרץ 1973
- ^ 19.0 19.1 לשקם בית החולים פוריה, דבר, 9 ביולי 1974
- ^ יחידה ראשונה לטיפול נמרץ בחולי־לב הופעלה ב"פוריה", דבר, 27 באפריל 1972
- ^ האם ייסגר בית־החולים פוריה, דבר, 17 באפריל 1974
- ^ דוד שליו, קופ"ח בגליל נגד סגירת ביה"ח פוריה, דבר, 30 ביוני 1974
- ^ מוסדות ההסתד' בטבריה ייאבקו נגד סגירת בית־החולים פוריה, דבר, 7 ביולי 1974
- ^ לא ייסגר ביה"ח פוריה, דבר, 17 ביולי 1974
- ^ התנגדות להצעה לשנות מבנה ביה"ח פוריה, דבר, 11 באוקטובר 1974
- ^ העובדים נאבקים על חייו של בית חולים פוריה, מעריב, 30 באוקטובר 1974
- ^ מאיר הראובני, שר הבריאות: השינויים ב"פוריה" יגבירו ניצול המיטות בביה"ח, מעריב, 14 בנובמבר 1974
- ^ שם־טוב:פוריה ימשיך לפעול במתכונתו הנוכחית, דבר, 16 ביולי 1976
- ^ מאיר הראובני, מציע למסור לקופת חולים ניהול בית החולים פוריה בטבריה, מעריב, 12 באוגוסט 1976
