ABA (טיפול)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניתוח התנהגות יישומי או ABA ‏(ראשי תיבות: Applied Behavior Analysis) הוא גישה טיפולית לשינוי דפוסי התנהגות, המבוססת על עקרונות תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית. השיטה מבוססת על ההנחה כי תגובת הסביבה היא בעלת השפעה משמעותית על התנהגות האדם, ולכן הטיפול בגישה זו כולל עיצוב תוכנית מתן חיזוקים המפעיל את כל סביבת המטופל. התאמת החיזוקים מהסביבה מגבירה את ההסתברות להופעת ההתנהגות הרצויה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהביוריזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביהביוריזם

ביהביוריזם או הגישה ההתנהגותית היא תאוריית למידה מרכזית בפסיכולוגיה, הקוראת להתמקדות בחקר ההתנהגות הגלויה של האורגניזם, ובדרך לעצבה.

פרדריק סקינר הציע תאוריה המהווה תשתית ללמידה המחלקת את תהליך הלמידה לשלושה שלבים:

  • גירוי - הוראה מילולית או הנחייה לגבי ההתנהגות שהילד מתבקש לבצע.
  • תגובה - ההתנהגות או חוסר ההתנהגות של הילד.
  • תוצאה - תגובת המטפל.

תגובות המטפל הן חיזוקים על פי עקרונות ההתניה האופרנטית. מטרת החיזוקים הוא להגביר הישנות של התנהגות מסוימת אותה אנו רוצים לעודד. בתחילת התהליך החיזוק הוא מלא (לאחר כל תגובה רצויה) ובאופן מיידי. בהמשך התהליך ניתנים חיזוקים חלקיים בשכיחות יורדת ובמרווחי זמן גדלים לאחר ההתנהגות עצמה. את החיזוקים עצמם מתאימים לכל ילד.

לדוגמה, ילד שמגיב לגירוי באופן הרצוי מקבל חיזוק חיובי כגון ממתק אהוב, צעצוע אהוב וכן חיזוק מילולי: "כל הכבוד! יופי!" וכך גוברת ההסתברות שההתנהגות תחזור על עצמה. חיזוק שלילי הוא סילוק גירוי שאינו נעים, לדוגמה, המטפל מדליק מוזיקה בעצמה גבוה שאינה נעימה לילד, ורק כאשר הילד מבקש לכבותה (שזו ההתנהגות הרצויה), המטפל יעשה זאת.

בהסתמך על גישה זו, שיטת ABA מתייחסת לתסמונות הספקטרום האוטיסטי כבעלי מקור נוירולוגי, ויחד עם זאת באה על מנת לקדם ולשנות את המצב בו המטופל נמצא באמצעות עקרונות של עיצוב התנהגות.

הספקטרום האוטיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הספקטרום האוטיסטי

הספקטרום האוטיסטי או הקשת האוטיסטית, הוא מונח המתייחס לכלל מצבי הלקות שיש להם מכנה משותף של תסמונות המתאפיינות בחסרים מתמשכים ובולטים במספר תחומים:

  • חסכים בשפה (בדיבור ובהבנה) וחסכים בתקשורת לא שפתית (בהבעות פנים, ביצירת קשר עין, בהבנת מצבים חברתיים, ועוד)
  • חסכים בגמישות מחשבתית והתנהגותית וקשיים בוויסות חושי
  • נסיגה תפקודית בין גיל שנה וחצי לבין גיל שלוש בחלק נכבד מהמקרים
  • קואורדינצית ידיים לקויה

ילדים עם התפתחות תקינה לומדים מהסביבה ללא התערבות, ובאופן ספונטאני. הסביבה הטבעית מספקת תנאים נכונים ללמידת שפה ויכולות חברתיות. לעומתם, ילדים בספקטרום האוטיסטי נחשפים למגוון דל של גירויים שאופיים לפעמים סטריאוטיפי וחזרתי. עבודה אינטנסיבית ומתמשכת, חושפת בפני הילד מגוון עשיר של גירויים, ומגדילה את הסיכוי לרכוש התנהגויות נאותות.

כאשר האבחון נעשה מוקדם, ניתן להתערב ולהעניק טיפול יעיל יותר. התערבות בגיל צעיר, משפרת את ההתפתחות הכללית, מפחיתה התנהגויות חריגות ומשפרת את הפרוגנוזה. על אף, שהתערבות בגיל מוקדם עדיפה, ההתערבות יעילה לשיפור התפקוד בכל גיל. בטיפול ההתנהגותי, קיימת הסתכלות אינדיבידואלית על הילד, בוחנים אלו התנהגויות חסרות, כגון: משחק, כישורי חיים, שפה. כמו כן, בוחנים אלו התנהגויות לא רצויות, כגון: גרייה עצמית, אגרסיביות ועוד. בטיפול מתמקדים לרוב, בפיתוח השפה והתקשורת, מיומנויות מוטוריות, עצמאות, כישורים חברתיים, מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות יומיומיות.

אופן הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בשיטת ABA כולל בניית תוכנית טיפולית פרטנית ברורה ואינטנסיבית למטופל, בה הוא לומד התנהגויות חדשות או מגביר התנהגויות רצויות, ובמקביל הוא לומד להפחית התנהגויות לא רצויות. התוכנית נבנית על ידי מנחה ABA שהוסמך לכך, ומועברת על ידי מטפלים בהנחיית המנחה. במקביל נדרשת מעורבות גבוהה של ההורים וגורמים אחרים בסביבתו הקרובה של הילד המטופל, שמודרכים גם הם לפעול לפי כללי התוכנית. לרוב מתקיים הטיפול בתחילת התהליך בביתו של הילד, המהווה עבורו סביבה טבעית ומקום בטוח ללמידה.

הטיפול מבוסס על מחקרים רבים, והוכח כאפקטיבי ביותר[דרוש מקור], בעיקר כשהוא מתחיל בגיל צעיר (2-5 שנים) וניתן לפחות בתחילתו באינטנסיביות רבה (20-40 שעות בשבוע). הוא מותאם ומופעל לרוב עבור ילדים עם קשיי התנהגות מהקשת האוטיסטית.

תוכנית הטיפול מותאמת באופן אישי לכל ילד על פי צרכיו ויכולותיו. המטרה היא לשפר את מיומנויותיו של הילד. אופן הלימוד מבוסס על פירוק המטרה למרכיביה ולמידתה באופן הדרגתי ופרטני. כל צעד נלמד באופן חוזר עם הוראה מתאימה, עד שהילד מפנים ומבצע זאת בקלות, באופן עצמאי. החשיפה היא לכמות מידע קטנה בכל פעם, כאשר התגובה המצופה מהילד מוגדרת. תגובות הילד נרשמות ומוערכות ביחס להגדרות וקריטריונים ספציפיים ואובייקטיביים. רישום תגובות הילד, מאפשר מעקב על התקדמותו של הילד ובניית המשך תוכנית הלימוד האישית.

הגישה מובנית ויורדת לפרטים הקטנים ביותר, כגון, באילו מילים להשתמש, מהם הרמזים שיש לתת ובאילו מצבים, מספר השניות שיש להמתין בין הוראה להוראה וכדומה. התוכנית נקבעת על ידי מנחה התוכנית ומותאמת לילד. באופן הדרגתי מועברת השליטה על תכני הלימוד וסדרי העבודה לילד.

סביבת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הראשוני של הלימוד, הוא נעשה בתנאים מובנים. סביבת הטיפול קבועה ומוכרת לילד ובכך מקילה על הלימוד. רק תכני הלימוד משתנים. העבודה נעשית ליד שולחן, ללא גירויים העלולים להסיח את דעתו של הילד, תוך מדידת ההתקדמות קבועה וברורה, ובשימוש מתוכנן של חיזוקים. בהמשך, העבודה נעשית בסביבה אחרת, שאינה מובנת.

מדד להצלחה הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת מיומנות נקבעת מראש לפי קריטריון מדויק. לרוב, מעבר לשלב הבא מתאפשר רק כאשר הילד מגיב באופן הרצוי למשימה, ב-80% מהפעמים בהם ניתן הגירוי, שלוש פעמים ברציפות, אצל מטפלים שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.