ארוואד

Disambig RTL.svg המונח "ארוד" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות מקראית, מבניו של גד, ראו ארודי.
ארוואד, ארוד
במקור 𐤀𐤓𐤅𐤃, כיום أرواد
מבט מהחלל על האי עליו שוכנת העיר
מבט מהחלל על האי עליו שוכנת העיר
מדינה סוריהסוריה סוריה
מחוז מחוז טרטוס
נפה נפת טרטוס
תאריך ייסוד תחילת האלף השני לפנה"ס
שטח 0.2 קמ"ר
גובה 1.5 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 4,400 (2004)
קואורדינטות 34°51′22″N 35°51′30″E / 34.856111111111°N 35.858333333333°E / 34.856111111111; 35.858333333333 
אזור זמן UTC +2

אַרְוָואד או אַרְוַדפיניקית: 𐤀𐤓𐤅𐤃, ארוד;[1] משם לאכדית A-ru-a-di,[2] למצרית קדומה jrtw או jrṯw,[3] ליוונית Αραδος[2] ולערבית أرواد) היא עיירה סורית אשר שוכנת על האי רואד שבים התיכון. העיירה ממלאת את כל שטח האי, שהוא האי היחיד בסוריה. אורכו של האי הוא 710 מטר ורוחבו 515 מטר. ארוואד מרוחקת 3 ק"מ מטרטוס, הנמל השני בגודלו בסוריה.

נכון ל-2021 ארוואד היא עיירה המתבססת בעיקר על דיג. קיימים בעיירה ממצאים היסטוריים אשר מקשרים אותה לעיר פיניקית במקום; ונמצאו בה מקדש לאל דגון.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שם העיר הוא מהשם הפיניקי 𐤀𐤓𐤅𐤃 (ארוד), המופיע גם בתנ"ך.[2] משם התגלגל השם לאכדית בגרסאות שונות כ־A-ru-a-di,[2] כ־Ar-ma-da[4] וכ־A-ru-da,[5][6] למצרית עתיקה כ־jrtw או jrṯw,[3] וליוונית כ־Άραδος (אַרַדוֹס).[2] בנוסף, כונתה ביוונית גם "אנטיוכיה שבפייריה (אנ')" (Αντιόχεια της Πιερίας).

גלגולים מאוחרים יותר של השם הם לטורקית כארוואד (Arvad), וכארפד (Arpad), ולערבית כארואד (أرواد).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע כנעני מארוד עם סמל אנייה

האי יושב לראשונה בתחילת האלף השני לפנה"ס על ידי הפיניקים.

העיר מוזכרת במכתבי אל-עמרנה כעיר בעלת צי אניות גדול. מלך גבל מתלונן בפני פרעה, על הסכנה הצפויה לעיר מספינות אנשי ארוד. במכתב של מלך צור מתלונן המלך על אנשי צידון וארוד שרצו לכבוש את עירו בספינותיהם.

בשנת 1100 לפנה"ס לערך, נכבשה העיר על ידי המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון. לאחר כיבושה הפליג ממנה לצומור. בתעודות אשוריות מוזכרת העיר גם בשם "ארמד". בימיו של אשורנצירפל השני שמלך במאה ה-9 לפנה"ס, הוטל על העיר מס, הוא מציין שהיא שוכנת בלב ים. בשנת 853 לפנה"ס השתתף מתן-בעל מלך ארוואד בקרב קרקר עם כח של 200 רגלים במלחמה נגד שלמנאסר השלישי. בשנת 737 לפנה"ס, מלך ארוד אחר שגם שמו היה מתן-בעל, הפך לוסאל של המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי.[4] גם בתקופתו של סנחריב העיר שילמה מס לאשור.[5][6] על פי הכתובות האשוריות היא הייתה מוגדרת כעיר פניקית, שמה ברשימות נכתב אַרֻאַדִ, אַרֻדַ ועוד.

בתקופת נבוכדנצר מלך בבל העיר מוזכרת כמעלת מס לבבל, שמה ברשימות אַרְִמַד. ההיסטוריון הרודוטוס מציין שאחד מראשי הצי של חשיארש היה מארדוס (היא ארוד).[7] בתקופה ההלניסטית, מוזכרת העיר בכתובים כעיר נמל משגשגת. סטראבו מציין בכתביו שהעיר הייתה בנויה על אי, מוקפת חומה עבה, בתיה היו בעלי מספר קומות. הוא מספר שמקורות המים שלה היו בורות באי, או שנהגו להביא מים מהיבשה. שטחה החקלאי של האי היה ביבשה מצומור ועד נהר ארנת, משם קבלה את אספקת הדגן, שמן ויין. בתקופה הרומאית חלה נסיגה בחשיבותה של העיר והיא חרבה בתקופה הביזנטית.

שבר אסטלה מהמאה ה-4 לפנה"ס, נמצאה בארוואד. מוזיאון הלובר

במאה ה-13, העיר שמשה כראש גשר לצלבנים. זה היה המקום האחרון שהם החזיקו לפני תבוסתם הסופית במאבק עם המוסלמים על השליטה בארץ ישראל. האי נכבש בשנת 1302 על ידי הממלוכים.

מבצר עות'מאני ששימש בית כלא בזמן השלטון הצרפתי

אזכורים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מוזכרת בספר בראשית, י, יח בפרק המספר אל תולדות בני נח, בתיאור השושלת של כנען נכתב ”וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי וְאֶת-הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי“. תיאור זהה מופיע בדברי הימים א א, טז.

העיר מוזכרת בספר יחזקאל כאשר יחזקאל נושא קינה על העיר צור ומספר כי ארוואד הייתה בין הערים שקיימו קשרים עם צור:

יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד, הָיוּ שָׁטִים לָךְ

בני ארוד אף היו חלק מאנשי המשמר של צור:

בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ, עַל-חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, וְגַמָּדִים, בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ; שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל-חוֹמוֹתַיִךְ, סָבִיב--הֵמָּה, כָּלְלוּ יָפְיֵךְ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארוואד בוויקישיתוף
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ RÉS 604, KAI 293
  2. ^ 1 2 3 4 5 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 59
  3. ^ 1 2 Gauthier, Henri (1925). Dictionnaire des Noms Géographiques Contenus dans les Textes Hiéroglyphiques. Vol. 1. p. 99.
  4. ^ 1 2 Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123
  5. ^ 1 2 A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64, 114, 131, 175, 192, ISBN 978-1-57506-241-9
  6. ^ 1 2 A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, ISBN 978-1-57506-242-6
  7. ^ היסטוריות ספר 7, 98