מערב ונקובר
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| מדינה |
 קנדה |
|---|---|
| תאריך ייסוד |
15 במרץ 1912  |
| שטח | 87.4 קמ"ר |
| גובה | 178 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 42,473 (2016) |
| קואורדינטות | 49°22′00″N 123°10′01″W / 49.3667°N 123.167°W |
| https://westvancouver.ca/ | |
  | |
מערב ונקובר (באנגלית: West Vancouver) היא עיריית מחוז בפרובינציה הקנדית קולומביה הבריטית. העירייה היא חלק ממטרו ונקובר (אנ'), ונמצאת צפונית מערבית לעיר ונקובר, בצידו הצפוני של המפרץ האנגלי (אנ') ובחוף הדרום-מזרחי של Howe Sound (אנ'), והיא צמודה למחוז צפון ונקובר, הנמצא ממזרח לה. יחד עם המחוז והעיר צפון ונקובר, היא חלק מקבוצה אזורית מקומית המכונה עיריות החוף הצפוני (אנ'), או פשוט "החוף הצפוני".
על פי מפקד אוכלוסין משנת 2011, עומדת אוכלוסיית העיר על 42,694 נפשות.[1] הפארק המחוזי ברוש (אנ'), שנמצא בעיקר בגבולות העירוניים, היה אחד ממוקדי אולימפיאדת החורף 2010.
מערב ונקובר היא הבית של הקניון הקנדי הראשון, מרכז הקניות פארק רויאל (אנ'),[2] וכן מצוי בה מסוף המעבורת מפרץ הפרסה (אנ') המשמש אחת מנקודות החיבור העיקריות בין קולומביה הבריטית היבשתית לאי ונקובר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיריית מערב ונקובר התאגדה ב־15 במרץ 1912, לאחר פרידה ממחוז צפון ונקובר. הבחירות המוניציפליות הראשונות נערכו ב־6 באפריל 1912. בנובמבר 1938 נפתח לתנועה גשר שער האריות, מה שאפשר צמיחה נרחבת של הקהילה המאוכלסת למחצה, שטרם הקמת הגשר הייתה נגישה מוונקובר רק דרך מעבורות. כמה בתים במערב ונקובר מתוארכים לשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, אם כי רוב הדירות הקיימות כיום נבנו בשנות השבעים והשמונים, ובעיקר בפיתוחים של בריטיש פסיפיק נכסים (אנ').
ציר זמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1792: קפטן ג'ורג 'ונקובר נותן לפוינט אטקינסון את שמה.
- 1872: ג'יימס בלייק רכש שטח של 65 הקטארים, הראשונים של העיירה לעתיד.
- 1875: מגדלור ראשון בפוינט אטקינסון.
- 1898: מר פרנסיס קולפיד הוכנס לחוף במפרץ הבואש (Skunk Cove).
- 1903: ג'ק תומאס, עריק וולשי מהצי המלכותי,[דרוש מקור] היה התושב הלבן הראשון במערב ונקובר, והציע שירות מעבורות ראשון לוונקובר בסירת משוטים. הבית שלו עדיין עומד היום באמבלסייד, ויש שם ציון של המקום.[3] הכינוי של תומאס Navvy Jack נותר כיום בשימוש באנגלית בקולומביה הבריטית כשמשמעותו חצץ שטוף המשמש בתעשייות הבנייה והגינון, מכיוון שהיה הספק המקורי של החומר לוונקובר, אותו כרה ממפרצונים במערב ונקובר.
- 1905: ג'ון לוסון, מנהיג מקומי התיישב למרגלות הרחוב ה-17.
- 1908: מזח ראשון, מזח הולליבורן.
- 1909: חברת התחבורה המערבית של ונקובר הוקמה ומספקת שירות מעבורות מעבר לנמל ונקובר.
- 1909: מגרשי "בום נדל"ן" נמכרו במחיר הנעים מ-450 דולר ועד 4,500 דולר.
- 1910: מערכות מים החלו לפעול בקולפילד ובאמבלסייד.
- 1911: בית ספר יסודי ראשון, הכנסייה הפרסביטריאנית בדונדאראבה.
- 1912: מערב ונקובר נפרדה מעיריית המחוז של צפון ונקובר, ומתאגדת ב־15 במרץ.
- 1912: האוכלוסייה מונה כ-1,500 נפש.
- 1912: הבחירות העירוניות הראשונות.
- 1912: המועצה מינתה את ג'ון טיר לשוטר הראשון ב־17 במאי. F.H. Kettle מונה לשוטר השני ב־28 במאי.
- 1913: נבנה מבנה בית הספר היסודי הולליבורן.
- 1914: היישוב הידוע הראשון, הכפר חוף סאליש בחוף סנדי.
- 1914: הרכבת המזרחית הגדולה (אנ') מגיעה מצפון ונקובר למפרץ קולפילד והפרסה.
- 1914: קולונל אלברט ווייט לחץ לשינוי איות מ"עיר הצוק הלבן" לווייטקליף.
- 1915: נבנה מזח דונדארבה.
- 1915: המרינה נפתח רשמית על ידי ראש ממשלת קולומביה הבריטית ריצ'רד מקברייד.
- 1922: הרכבת החשמלית של קולומביה הבריטית מתחילה לספק שירות.
- 1924: תוכנית מספור בתים החלה.
- 1926: מרין דרייב התרחבה עד מפרץ הפרסה.
- 1926: החוק לתכנון ערים אסר על כל ענף חדש של תעשייה במקום.
- 1927: בית הספר התיכון אינגלווד נבנה.
- 1928: שירות טלפוני ישיר לוונקובר.
- 1930: חובת שימוש בבורות ספיגה.
- 1930: רק 48 מתוך 100 הקילומטרים של כבישים במערב ונקובר נסללו.
- 1931: דן סוול פתח את המרינה שלו ואת לודג 'ווייטקליף.
- 1932: שטח של 650 הקטאר נרכש על ידי AR Guinness - Br.
- 1934: ניידת משטרה ראשונה.
- 1936: סניף הדואר של הולליבורן נבנה ברחוב 17 ובמאריין דרייב.
- 1938: סיום הקמת גשר שער האריות, נפתח ב־29 במאי. עלות הקמתו הסתכמה בסכום כולל של 6 מיליון דולר. היא מומנה על ידי משפחת גינס, בשיתוף עם חברת פיתוח ושיווק הנכסים הבריטיים.
- 1947: שירות המעבורות הופסק בגלל חוסר ביקוש שנבע מהקמת הגשר.
- 1950: ספריית הזיכרון במערב ונקובר (אנ') נפתחה ב־11 בנובמבר (יום הזיכרון). הספרייה מלווה יותר ספרים לנפש מכל ספרייה אחרת בקנדה.
- 1950: מרכז הקניות פארק רויאל, הקניון הראשון בקנדה נפתח.
- 1951: הר הולליבורן פותח את הכיסא הראשון. < Https://cypressmountain.com/our-history >
- 1954: בניין הבטיחות הציבור נפתח. שכן במשטרת ווסט ונקובר במחלקות הכבאות.
- 1959: הותר ייעוד מחדש של 78 בנייני דירות באמבלסייד.
- 1961: דירות הסהר, דירת הקומות הגבוהה במערב ונקובר נפתחה.
- 1963: האגרה על נסיעה בגשר שער האריות הוסרה ב-1 באפריל.
- 1967: אולם הכיבוי נבנה ונפתח ב־22 בנובמבר 1967 בשדרה ה-16 וב - Fulton Ave. מטה המשטרה נותר בבניין לבטיחות הציבור.
- 1973: קלייד מקריי (Clyde McRae) משלים שיא עולמי של הליכה ברחבי קנדה, בחוף אמבלסייד.
העיר משמשת בעיקר כרובע מגורים, מכיוון שתושבים רבים הם פנסיונרים, עובדים בבית או עובדים בעיר ונקובר, אליה הנסיעה קצרה. במערב ונקובר אין תעשיות ייצור על פי חוק.
רצועה בת 25 רחובות של Marine Drive משמשת כרובע מסחרי, הכולל חנויות, משרדים קטנים, מוסכים ותחנות דלק, מסעדות, בנקים ושירותים נפוצים אחרים. אזור זה ידוע בכינויו 'אמבלסייד', עם קטע של בלוק אחד המופרד מאותו אזור המכונה 'דנדרבה'.
במערב ונקובר נמצא גם מרכז הקניות פארק רויאל, הקניון הראשון בקנדה. הקניון נפתח בשנות החמישים, הוא מכיל כעת 2 קילומטרים משני הצדדים של Marine Drive ליד צפון ונקובר. פארק רויאל הוא הקניון השני בגודלו בקולומביה הבריטית אחרי קניון מיטרוטאון (אנ') בברנבי. זהו גם מסוף אוטובוסים מרכזי של התחבורה העירונית (West Vancouver Municipal Transit, אנ') בפרט, ושל Translink (אנ') בכלל.
פארקים ופנאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פארק אמבלסייד (Ambleside Park) וחוף הים בן 15 הרחובות הם מקומות פופולריים עבור משפחות וחובבי חוץ. Whytecliff פארק (Whytecliff Park) נחשב לאחד מאתרי הצלילה הטובים ביותר בקנדה המערבית. ברובע יש גם פארקים קטנים רבים אחרים, כמו גם פארק המגדלור בפוינט אטקינסון (אנ'), המכיל כמה יערות צמחים עתיקים ונופים של ונקובר ממרכז העיר לנקודת גריי, והוא נקודת הגבול בין המפרץ האנגלי למצר ג'ורג'יה. פארק ג'ון לוסון (John Lawson Park) הוא גם אזור פופולרי נוסף למשפחות, והוא כולל מגרש משחקים לילדים, מגרש דשא פתוח למשפחות לפיקניק, נוף של גשר שער האריות וקו הרקיע של מרכז העיר, שניהם על פני המים.
במערב ונקובר יש כמה מתקני בילוי ציבוריים, כולל מסלול גולף פר 3 ( par 3 golf course) עם 18 גומות, בריכה, מגרש קרח, מגרשי כדורסל וטניס, פארקי החלקה ופארקים ציבוריים רבים. המרכז הקהילתי החדש של ווסט ונקובר (או WVCC) נבנה מחדש ונפתח באביב של שנת 2009. במערב ונקובר נמצא גם הפארק המחוזי ברוש עם שבילים לאופני הרים, ואתר סקי וסנובורד גדול, ששימש כאחד המקומות המארחים באולימפיאדת החורף של שנת 2010.
ספריית הזיכרון במערב ונקובר, הממוקמת באמבלסייד, מחזיקה בשיעור השאלות של 21.32 לנפש, השיעור הגבוה ביותר לנפש בקנדה.[4]
_Daytime_long_exposure..jpg){kind=tracking}
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מפקד האוכלוסין של 2011, מערב ונקובר מונה 42,694 תושבים.[1] יש בה את האחוז השני בגודלו של בני 65 ומעלה בקולומביה הבריטית, עם 22% מהאנשים שנכנסים לקטגוריה, לעומת 13% בשאר הפרובינציה. חמשת המקצועות המובילים במערב ונקובר הם מדעים מקצועיים ושירותים טכניים; סחר קמעונאי; בריאות; מימון וביטוח; ושירותי חינוך. חלק גדול מהאוכלוסייה מעורב בניהול בכיר בהשוואה לשאר הפרובינציה.[5]
בשנת 2006 השפות המדוברות ביותר במערב ונקובר היו:
לפי שפת אם:
- אנגלית: 70%.
- צרפתית : 1.2%.
- שפות לא רשמיות: 28%.
לפי השפה המדוברת בבית:
- אנגלית: 83%
- צרפתית: 0.4%
- שפות לא רשמיות: 14.5%
שפות אם כפי שדווח על ידי כל אדם:[6]
| מפקד האוכלוסין של קנדה 2011 | אוּכְלוֹסִיָה | אחוז מכלל האוכלוסייה | % מאוכלוסיית השפה הלא רשמית |
|---|---|---|---|
| אנגלית | 28,280 | 67.1 | לא |
| פַּרסִית | 3,400 | 8.1 | 25.7 |
| סינית - סך הכל סיניות - לא מנדרינית סינית - מנדרינית |
2,750 1,415 1,335 |
6.6 3.4 3.2 |
20.8 10.7 10.1 |
| גֶרמָנִיָת | 1,015 | 2.4 | 7.7 |
| קוריאנית | 915 | 2.2 | 6.9 |
| צָרְפָתִית | 545 | 1.3 | לא |
מיעוטים גלויים ואבוריג'ינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מפקד אוכלוסיית קנדה 2016 | אוּכְלוֹסִיָה | אחוז מכלל האוכלוסייה | |
|---|---|---|---|
| קבוצת מיעוט גלויה מקור:[7] |
דרום אסיאתי | 975 | 2.3% |
| סִינִי | 7,680 | 18.4% | |
| שָׁחוֹר | 90 | 0.2% | |
| פיליפיני | 550 | 1.3% | |
| לטיני | 240 | 0.6% | |
| ערבי | 220 | 0.5% | |
| דרום מזרח אסיה | 110 | 0.3% | |
| מערב אסיה | 3,695 | 8.9% | |
| קוריאני | 910 | 2.2% | |
| יַפָּנִי | 380 | 0.9% | |
| מיעוט גלוי אחר | 65 | 0.2% | |
| מיעוט גלוי מעורב | 245 | 0.6% | |
| סך אוכלוסיית המיעוטים הנראים לעין | 15,155 | 36.4% | |
| קבוצה אבוריג'ינית מקור:[8] |
האומה הראשונה | 65 | 0.2% |
| מטיס | 75 | 0.2% | |
| אינואיט | 0 | 0% | |
| סך אוכלוסיית האבוריג'ינים | 155 | 0.4% | |
| אֵירוֹפִּי | 31,960 | 76.8% | |
| כלל האוכלוסייה | 41,625 | 100% | |
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערב ונקובר נגישה על ידי תחבורה ציבורית עירונית של מערב ונקובר, הידועה בכינוי אוטובוס כחול. זוהי מערכת התחבורה העירונית הארוכה ביותר בקנדה ומערכת ההעברה הראשונה של קנדה הנגישה לכיסאות גלגלים.[דרוש מקור] תחבורה ציבורית עירונית במערב ונקובר היא באחת משתי חברות אוטובוסים באזור ונקובר רבתי הפועלת תחת חוזה עבור TransLink. המעבר בין אוטובוסים עירוניים של טרנסלינק לאוטובוסים אחרים שלה בעיירה הוא בחינם (אין צורך בתשלום כפול בעת מעבר).
נתיב הכביש המהיר היחיד בתחומי העירייה הוא כביש 1 של קולומביה הבריטית (אנ'), שהוא חלק מהכביש המהיר חוצה קנדה (אנ'), שמתחיל בקהילת מפרץ הפרסה וממשיך מזרחה אל מחוז צפון ונקובר. כביש 99 (אנ') עובר גם הוא במערב ונקובר, ומתחבר עם כביש 1 בין מפרץ הפרסה ודרך טיילור, ומחבר את העירייה עם מרכז העיר ונקובר (דרך גשר שער האריות ) וויסלר (אנ'), דרך מסדרון הים-לשמיים.
בנוסף, BC Ferries (אנ') מפעילה קווים שיוצאים ממפרץ הפרסה לנניימו (אנ'), לאי בואן (אנ') ולחוף סאנשיין (אנ').
נוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערב ונקובר ידועה בפארקים שלה כגון הפארק המחוזי ברוש, המציע נופים ציוריים של מפרץ האו ואזור מטרו ונקובר, פארק ווייטקליף (Whytecliff Park) ופארק המגדלור, ליד הקהילה של מפרץ הפרסה, בטרמינל היבשתי של הכביש המהיר חוצה קנדה. כל מערב ונקובר ממוקמת בצד הרי החוף. נוכח מצב זה, מבתים רבים במקום נשקף נוף של האי ונקובר, היבשת התחתונה או מפרץ סאונד.
שֶׁפַע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערב ונקובר היא העירייה העשירה ביותר בקנדה, עם שווי נקי ממוצע למשק בית של 4,454,424 דולר קנדי.[9] צפון ונקובר הסמוכה מחזיקה במיקום העשירי. במערב ונקובר נמצאים כמה נכסים ובתים גדולים מאוד, מפוארים ויקרים. לעיתים, בתים תומחרו ונמכרו בסכומים העומדים בסביבות ה-30,000,000 דולר קנדי. בשנת 2011, הבית הממוצע במערב ונקובר נמכר תמורת יותר מ-2,000,000 דולר קנדי;[10] 95% מהבתים, או קרוב ל-16,000 בתים, שווים מעל מיליון דולר קנדי. במערב ונקובר סך ההכנסות הממוצע היה 86,253 $ לגברים ו-48,070 $ לנשים, כמעט כפול מהממוצע בפרובינציה. למעל 80% מהאוכלוסייה ההכנסה המשפחתית כוללת של 100,000 דולר לפחות.[5]
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2018, ראש העיר הוא אן בות שנבחר על ידי 21 קולות בבחירות העירוניות 2018.[11]
מחוז הבחירות של מערב ונקובר כולל בדרך כלל את סקוומיש וויסלר, ולפעמים את חוף סאנשיין.
באופן פרובינציאלי, ג'ואן מקינטייר וראלף סולטאן מהמפלגה הליברלית של קולומביה הבריטיה נבחרו לכהונה במערב ונקובר-ים עד שמים ובמערב וונקובר-קפילאנו בהתאמה, בבחירות המחוזיות של שנת 2005 (מערב-ונקובר-ים-עד-שמיים כוללת סקוומיש, ויסלר ופמברטון).
באופן פדרלי, המצביעים במערב וונקובר נטו לאורך ההיסטוריה להצביע לשמרנים מאז 1974, ובחרו את ג'ון ריינולדס מהמפלגה הרפורמית בקנדה (לימים הברית הקנדית) בין השנים 1997–2004. ריינולדס סירב להתמודד לבחירות חוזרות בשנת 2006, לעומת זאת, בלייר וילסון הליברלי ניצח את השמרן ג'ון ווסטון, להחליף את ריינולדס כחבר פרלמנט ממערב וונקובר - חוף סאנשיין - מחוז הבחירות ים עד שמיים (אנ'). וילסון עזב את הליברלים בשנת 2007 והצטרף למפלגה הירוקה בשנת 2008, והיה לחבר הפרלמנט הירוק הראשון. בבחירה המחודשת בשנת 2008 נערכה תחרות חוזרת בין ווסטון ווילסון. הפעם ווסטון התגלה כמנצח, כשהוא נושא כמעט את פי שלושה קולות מיריבו המכהן. ווסטון ניצח שוב בשנת 2011. בבחירות הפדרליות בשנת 2015, ווסטון לא התיישב על ידי המועמדת הליברלית פאם גולדסמית' ג'ונס, שהייתה בעבר ראש עיריית מערב ונקובר בין השנים 2005–2011. פאמלה גולדסמית' ג'ונס בחרה שלא להתמודד לבחירות חוזרות בבחירות הפדרליות של 2019 ופטריק ויילר מהמפלגה הליברלית המשיך לנצח בבחירות.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערב ונקובר ישנם 17 בתי ספר ציבוריים ו-4 בתי ספר פרטיים. מבין בתי הספר הללו 6 בתי ספר תיכוניים. למעלה מ-80% מהבוגרים הולכים לבתי ספר על-תיכוניים.[12] תושבים רבים מחוף סאנשיין, סקוומיש וצפון ונקובר לומדים בבתי ספר במערב ונקובר.
הפניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כמה נקודות עיקריות של מערב ונקובר (מחבר לא ידוע), ארכיוני ספריית הזיכרון של מערב ונקובר
- http://westvancouverpolice.ca/ היסטוריה של משטרת מערב ונקובר(הקישור אינו פעיל)
- "מערב ונקובר", האנציקלופדיה של קולומביה הבריטית (מהדורה מקוונת), הוצאת C Harbour 2000
קישורים חיצוניים (באנגלית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר מחוזי רשמי
- נופש במערב ונקובר
- מוזיאון מערב ונקובר
- משטרת מערב ונקובר
- אוטובוסים כחולים של מערב ונקובר
- ספריית הזיכרון במערב ונקובר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Statistics Canada. "Census Profile - West Vancouver". נבדק ב-2013-02-18.
- ^ "West Vancouver", Kerry McPhedran, The Vancouver Book
- ^ BC Geographical Names, apps.gov.bc.ca
- ^ North Vancouver District Library, Capilano Branch Library, Space Needs Assessment and Feasibility Study (2004) (ארכיון)
- ^ 1 2 2001 Census Profile of British Columbia's Regions, West Vancouver DM BC Stats (subscription service)
- ^ Statistics Canada Government of Canada, Census subdivision of North Vancouver, CY (British Columbia) - Census Subdivisions - Focus on Geography Series - Census 2011, www12.statcan.gc.ca, 2012-02-08, Focus on Geography Series, 2011 Census-Census subdivision of North Vancouver, CY - British Columbia
- ^ Vancouver&SearchType=Begins&SearchPR=01&B1=All&Custom=, Community Profiles from the 2006 Census, Statistics Canada - Census Subdivision
- ^ [1], Aboriginal Peoples - Data table
- ^ "Canada's richest communities 2019 - Macleans.ca". www.macleans.ca. נבדק ב-2020-02-20.
- ^ Benchmark Detached Home Price, Real Estate Board of Greater Vancouver (ארכיון)
- ^ Mary-Ann Booth confirmed as West Van mayor-elect following recount, North Shore News (באנגלית)
- ^ "10 Reasons to Choose West Vancouver | West Vancouver Schools International" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-02-19.