צסק"א מוסקבה (כדורגל)
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם מלא | מועדון הכדורגל המקצועני צסק"א מוסקבה | |||
| כינוי | הסוסים, האדומים-כחולים, אנשי הצבא | |||
| תאריך ייסוד | 27 באוגוסט 1911 | |||
| אצטדיון |
VEB ארנה, מוסקבה (תכולה: 30,000) | |||
| בעלים | VEB.RF | |||
| נשיא |
 יבגני גינר | |||
| מאמן |
 מרקו ניקוליץ' | |||
| ליגה | הפרמייר ליג הרוסי | |||
|
pfc-cska | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
_pictogram.svg){kind=small}
מועדון הכדורגל המקצועני צסק"א מוסקבה (ברוסית: Профессиональный футбольный клуб ЦCКА Москва, בקיצור ПФК ЦСКА) הוא מועדון כדורגל רוסי מעיר הבירה מוסקבה, המשחק בליגת העל הרוסית והוא אחד המעוטרים והוותיקים במדינה. המועדון החל את דרכו כקבוצת הכדורגל של אגודת מחליקי הקרח (OLLS) ב־27 באוגוסט 1911. בעבר היה המועדון חלק מאגודת צסק"א שהייתה מקושרת לצבא האדום, ולאחר התפרקות ברית המועצות עבר לבעלות פרטית. מאז 2019 נמצאת בבעלות תאגיד ההשקעות הממשלתי VEB.RF.
צסק"א זכתה שבע פעמים באליפות ברית המועצות (1946, 1947, 1948, 1950, 1951, 1970, כולל האחרונה ב־1991) וחמש פעמים זכתה בגביע הסובייטי. לאחר התפרקות ברית המועצות זכתה הקבוצה שש פעמים באליפות רוסיה (2003, 2005, 2006, 2012/2013, 2013/2014, 2015/2016) ושמונה פעמים זכתה בגביע הרוסי. בנוסף היא שיאנית הזכיות בסופר קאפ הרוסי עם 7 תארים והיא הקבוצה הרוסית הראשונה שזכתה בתואר אירופי (גביע אופ"א ב־2005).
הקבוצה מכונה "הסוסים" משום שהאצטדיון הישן של הקבוצה בפסצ'אנויה היה ממוקם בהיפודרום[1]. גרסה אחרת טוענת שמתקן האימונים של צסק"א ממוקם היכן שהייתה אורווה של הנסיך יוסופוב בסוף המאה ה-19[2].
שמות הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1911—1923 — OLLS. חברת חובבי ספורט ההחלקה (Общество любителей лыжного спорта ,ОЛЛС).
- 1923—1928 — OPPV. מתחם תצוגה נסיוני לתרגול (Опытно-показательная площадка Всевобуча ,ОППВ).
- 1941 — קבוצת הצבא האדום
- 1928—1951 — צדק"א, הבית המרכזי של הצבא האדום (Центральный дом Красной армии ,ЦДКА).
- 1951—1957 — צדס"א, הבית המרכזי של הצבא הסובייטי (Центральный дом Советской армии ,ЦДСА).
- 1957—1960 — צס"ק מ"ו, מועדון הספורט המרכזי של משרד ההגנה (Центральный спортивный клуб Министерства обороны ,ЦСК МО).
- 1960—1994 — צסק"א, מועדון הספורט המרכזי של הצבא (Центральный спортивный клуб армии ,ЦСКА).
- מאז 1994 — מועדון הכדורגל המקצועני צסק"א (Профессиональный футбольный клуб ЦСКА ,ПФК ЦСКА).
-
סמל קבוצת OLLS מוסקבה, 1911–1922. -
סמל צסק"א מוסקבה, 1991–2006. -
דגל צסק"א
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – OLLS
תולדות צסק"א שזורות בתולדות הליגה המוסקבאית. ב-14 בנובמבר 1909 הוקמה האליפות המוסקבאית בכדורגל בתחילת שנת 1911 הקבוצה הוקמה על ידי ספורטאים מחברת מחליקי הקרח של מוסקבה ובאוגוסט אותה שנה הקבוצה שיחקה את המשחק הרשמי הראשון שלה במסגרת הליגה המוסקבאית, מול קבוצת וגה - אותה הביסה 6:2. ב-1912 נפתח אצטדיון OLLS ועד 1917 נודעה הקבוצה בשם OLLS - קבוצת הכדורגל של חברת מחליקי הקרח המוסקבאית.
ב-1918 הקבוצה התחילה להשתתף באליפות העיר באופן סדיר והייתה לאחת הקבוצות החזקות בעיר. באותה תקופה האליפות הרוסית התקיימה במסגרת נבחרות, כל עיר שלחה נבחרת להשתתף בטורניר האליפות ולא התקיימה אליפות בין קבוצות, למעט אליפויות ערים. ב-1922 נערך גביע קולומיאגי KFS והקבוצה זכתה בו לאחר שניצחה בגמר 4:2 את MKS שהפכה ב-1923 לקרסניה פרסניה מוסקבה. גביע KFS קולומיאגי היה הטורניר היחיד שנערך בין מועדוני הכדורגל של האימפריה הרוסית, אלא שהזוכות בו תמיד היו קבוצות מהבירה סנקט פטרבורג, OLLS הייתה הראשונה ששברה את המסורת והייתה זו גם העונה האחרונה שלה ששיחקה בשם OLLS.
צדק"א וצסק"א
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 באפריל 1923 חדלה OLLS מלהתקיים ועל בסיסה הצבא האדום הקים את מועדון הספורט שלו, בשם OPPV. בשנים אלה התפתחה היריבות של הקבוצה עם ספרטק, שאך הוקמה. פעמים רבות נפגשו שתי הקבוצות במסגרת הליגה המוסקבאית כאשר המאבקים ביניהן היו לנודעים במיוחד בכדורגל המוסקבאי.
ב-23 בפברואר 1928, במלאת עשור להקמת הצבא האדום, הוקם על פי צו של משרד ההגנה בית הספורט המרכזי הצבאי שנודע בראשי התיבות צדס"א והיה לשמה של הקבוצה. כעבור זמן-מה הפכה להיקרא בשם צדק"א.
ב-8 בדצמבר 1931 הועלה רעיון להקים אגודת ספורט צבאית מקבילה לספרטק. אך הרעיון לא זכה לתמיכה רחבה והוא נגנז לזמן-מה. ראשי הקבוצה החלו לדון במגרש הבית שבו תשחק הקבוצה, ועמדו לפניהם שתי אפשרויות: פארק צדק"א על שם מיכאיל פרונזה ואצטדיון חדש שיוקם על הרי הדרורים במוסקבה, סמוך למנזר נובודוויצ'י, שהיה אמור להכיל עד 30,000 מושבים.
בשנות ה-30 הגיחה יריבות נוספת, הפעם צדק"א מול דינמו. נערכו מספר פעמים טורנירי הכרעה של האליפות המוסקבאית בין שתי הקבוצות הללו, וצדק"א הפסידה בכל ההתמודדויות. ב-1935 נערכה האליפות המוסקבאית האחרונה, והפעם הוכיחה הקבוצה את עליונותה וזכתה באליפות העיר. לאחר מכן התמודדו הקבוצות במסגרת הליגה הארצית הראשונה, ליגת העל הסובייטית שאך זה אורגנה.
האליפות הסובייטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1936 נערכה לראשונה בתולדות ברית המועצות ורוסיה בכלל אליפות המדינה בין מועדוני הכדורגל. במקום אליפות בין נבחרות הוחלט לערוך אליפות ארצית בין כל קבוצות הכדורגל של אגודות הספורט שהוקמו במהלך שני העשורים שלפני פתיחת הליגה. אלא ששבירת המסורת העתיקה לא הייתה קלה, על מנת להכין את קבוצות הכדורגל של המדינה לתחרות ביניהן באופן ישיר במקום בין נבחרות ערים, חולקה האליפות לשניים מדי שנה - אליפות סתיו ואליפות אביב והליגה עצמה פולגה לשני בתים, בית א' ובית ב'. צדק"א בהיותה אלופת העיר מוסקבה לשנת 1935, חוברה לבית א' שנחשב לבית העליון.
ב-23 במאי 1936 נערך המשחק הרשמי הראשון של צדק"א במסגרת הליגה הסובייטית והוא נערך באצטדיון צדק"א שבסקולוניקי, במוסקבה והקבוצה שיחקה מול "קרסניה זאריה" מלנינגרד, בדיוק כפי שהביסה במשחק הראשון שלה באליפות המוסקבאית את יריבתה "וגה", גם הפעם לא טמנו השחקנים את ידם בצלחת והמשחק הסתיים בתבוסה מוחצת ליריבה הלנינגרדית - 6:2 לצדק"א.
אולם הייתה זו הצלחה בודדת. מבחינה מקצועית הקבוצה התחילה להתדרדר והיא סיימה במקום האחרון והייתה אמורה לרדת ליגה, אלא שבאותה עונה נוסף מקום בליגה והקבוצה ניצלה מהדחה (או יותר נכון, הצילה את עצמה מהדחה, מאחר שראשי צדק"א השפיעו על ראשי הליגה להוסיף מקום בליגה). עונה לאחר מכן, הקבוצה שוב לא הצליחה מבחינה משמעותית ועמדה בפני סכנת הדחה ושוב רתמו מנהלי הקבוצה את מלוא כוח השפעתם והביאו לכך שיתווספו קבוצות נוספות לליגה, מה שהשאיר את הקבוצה בליגה. אלא שכאן ראשי הקבוצה התחילו להבין, כי מבחינה מקצועית ללא שיפור משמעותי - לא יתרחש שינוי לטובה ולפני האליפות הרביעית של ברית המועצות ב-1938, מונה מיכאיל רושצ'ינסקי כדי לאמן את הקבוצה. הוא דרש ממנהלי הקבוצה חיזוק והקבוצה רכשה מספר שחקנים ורק אז ניכר השינוי; לקראת סוף עונת 1938 הקבוצה סיימה במקום השני, כאשר ההפרש מספרטק מוסקבה במקום הראשון עמד על שתי נקודות בלבד. בעונת 1939 הקבוצה שוב מצאה את עצמה באחד משלושת המקומות הגבוהים. בעונת 1939 הקבוצה החליפה מדים ואלה כללו חולצה אדומה עם כוכב ומכנסיים שחורות, לאחר שעד אז ומאז היותה OLLS לבשה הקבוצה מדים כהים, שאליהם היא חזרה לקראת המאה ה-21.
לקראת האליפות השישית של ברית המועצות ב-1940, מונה מאמן חדש: סרגיי בּוּכטייב. בעונה זו הקבוצה נאבקה על ראשות הליגה כמעט לאורך כל העונה, אלא שלקראת סופה היא הפסידה לשלוש הקבוצות החזקות ביותר - דינמו טביליסי, דינמו מוסקבה, וספרטק מוסקבה - וסיימה במקום הרביעי.
לקראת עונת 1941 קיבלה הקבוצה שם חדש - על שם הבעלים שלה - והיא נקראה "קבוצת הצבא האדום" («Команда Красной Армии»). נוסף לשם החדש, לקבוצה מונה שוב מאמן חדש, מי שהיה מאמן נבחרת לנינגרד בכדורגל: פיוטר ייז'וב, שהחליף את בוכטייב, לאחר שזה האחרון הסתכסך עם מנהל הקבוצה.
ב-21 ביוני 1941 נערך משחק ליגה בין ספרטק מוסקבה לצדס"א שבמהלכו נחלו "אנשי הצבא" כישלון חרוץ, כאשר הובסו 3:2, למחרת בשעות הבוקר המוקדמות פרצה מלחמת המולדת הגדולה, כאשר מיליוני חיילים נאצים בשירות היטלר פלשו למדינה. כדורגלני צסק"א וכל ספורטאי האגודה קיבלו צו עליון מפיקוד הצבא האדום להישלח לחזית והליגה הוקפאה - כאשר מרבית שחקני הכדורגל גויסו לצבא.רק שנתיים לאחר מכן הוחלט להשיב לסדרה את פעילות הליגה ושחקני הכדורגל של צסק"א שבו להתאמן. מאמן הקבוצה החדש, יבגני ניקישין החל לארגן את הקבוצה ושחקניה לקראת משחקי גביע מוסקבה וחידוש הליגה הסובייטית. המשחק הראשון של צסק"א לאחר פרוץ המלחמה נערך באוקטובר 1943 מול דינמו מוסקבה באצטדיון "סטאלינץ" בצ'רקיזובו, מוסקבה. צסק"א גברה על יריבתה המושבעת באותו משחק בתוצאה 1:3.
עם שכוך הרוחות וסיום המלחמה החלה צסק"א להתייצב על הרגליים, ב-1944 למאמנה החדש מונה בוריס ארקדייב, שהיה מאמן הקבוצה יותר מכל שאר קודמיו - כמעט עשור. עשור שהיה ליריית הפתיחה בשאר ההצלחות של צסק"א מוסקבה. הטורניר הראשון שחודש לאחר סיום המלחמה היה הגביע הסובייטי כשבגמר הטורניר נפגשו צדק"א וזניט לנינגרד שקטפו את התואר מידי המוסקבאים. שנה לאחר מכן חודשה האליפות השביעית של הליגה הסובייטית כאשר היריבות החזקה ביותר הייתה בין צסק"א לדינמו, כאשר צסק"א סיימה את העונה כסגנית האלופה.
באותה עת שיחק בשורות הקבוצה וסבולוד בוברוב, שהיה גם שחקן ההוקי קרח של צסק"א מוסקבה. הוא היה ממלכי השערים של הקבוצה ובמהלך השנים 1945–1949 הוא הבקיע עבור צסק"א 82 שערים מ-79 משחקים בליגה הסובייטית.
עונת 1945 הייתה מתוחה מאוד כאשר במרבית העונה התחרו צסק"א ודינמו כששניהן בראש טבלת הליגה עם כמעט אותו מספר נקודות כשהמאבק ביו שתי הקבוצות הגיע למאבק איתנים גם במסגרת הגביע, שם צסק"א גברה על דינמו וזכתה בגביע הסובייטי הראשון שלה והחל מאותה עת כונתה הקבוצה בשם "קבוצת הלויטננטים". לקראת עונת 1946 הקבוצה יצאה למחנה אימונים ביוגוסלביה, שם שיחקה מול פרטיזן בלגרד אותה ניצחה 3:4, והכוכב האדום בלגרד (שגם עליה גברה, בתוצאה 1:3) והתמודדה מול היידוק ספליט וגברה עליה 0:2. במשחק מול דינמו זאגרב צסק"א סיימה בתיקו 2:2.
עונת 1946 הייתה לסנסציונית כבר בפתיחתה כאשר דינמו מוסקבה האלופה ספגה 3 הפסדים רצופים וליריבתה של צסק"א הפכה דינמו טביליסי, באותה עונה צסק"א הפסידה שני משחקים בלבד בתוצאה 2:1, לטורפדו מוסקבה ולזניט סמרה וכך סיימה הקבוצה במקום הראשון וזכתה באליפות הסובייטית הראשונה בתולדותיה, כאשר היא בהפרש של 4 נקודות מדינמו מוסקבה ודינמו טביליסי, כאשר קבוצת הנוער של צסק"א זכתה בטורניר מועצת השרים הסובייטית לנערים. עונה לאחר מכן, ב-1947 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.
בשנות ה-50 קטפה הקבוצה תארים נוספים וב-1960 החלה להיקרא צסק"א. שנות ה-60 היוו שנות בצורת עבור הקבוצה (למעט ההעפלה לגמר הגביע ב-1967) והיא הצליחה לזכות באליפות הסובייטית רק ב-1970 וב-1991, האליפות הסובייטית האחרונה.
לאחר התפרקות ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה הייתה לאחת ממייסדות ליגת העל הרוסית, שהוקמה על בסיס אליפות רוסיה הסובייטית, והחל מ-1992 הייתה צסק"א לאחת ממועדוני הכדורגל הבודדים שלא הודחו לליגת המשנה מעולם. אולם שנות ה-90 היו שנים נטולות כל תואר והקבוצה לא הצליחה לזכות בגביע או באליפות, אף שב-1993 וב-1994 העפילה לגמר הגביע ובשנים 1997–1998 הייתה לסגנית האלופה או סיימה במקום השלישי.
ב-2002 צסק"א זכתה לראשונה בגביע הרוסי ושנה לאחר מכן (ב-2003), זכתה לראשונה באליפות הרוסית. ב-2005 וב-2006 זכתה שוב באליפות, ואף זכתה בגביע אופ"א בעונת 2004/05, מה שציין את עונת 2005 בתור העונה המוצלחת ביותר בתולדות הקבוצה מאז הקמתה. לאורך השנים ביססה הקבוצה את עצמה, כאחת מקבוצות הכדורגל הבכירות במדינה כאשר זכתה במירב תוארי הגביע.
ב-2005 קיבל המועדון תמיכה כספית נרחבת מהספונסר סיבנפט, חברת נפט שהייתה בבעלות האוליגרך הרוסי, רומן אברמוביץ'. אברמוביץ' תכנן לנהל את צסק"א מוסקבה במקביל לתפקידו כיו"ר צ'לסי מהפרמייר ליג, אך לפי חוקי אופ"א נאסר עליו לנהל שתי קבוצות. סיבנפט הפכה לבסוף לגזפרום בנק ובינתיים צסק"א חתמה על חוזה חסות עם ונשטורגבנק ולבסוף חתמה עם בשנפט - חברת הנפט הלאומית של בשקיריה, רוסיה. צסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005 לאחר ניצחון במשחק הגמר על ספורטינג ליסבון 1-3 בליסבון והייתה לקבוצה הרוסית הראשונה שזכתה בתואר אירופי בכיר. לאחר הזכייה בתואר האירופי, צסק"א הפכה למועדון הכדורגל הרוסי הראשון לזכות בטרבל, אחרי שזכתה באותה עונה באליפות, בגביע ובגביע אופ"א.
ב-2008 הוחל בבניית אצטדיון חדש עבור הקבוצה, ארנה צסק"א, אשר נבנה על חורבותיו של אצטדיונה הקודם של הקבוצה, אצטדיון צסק"א פסצ'אנויה ע"ש גריגורי פדוטוב. ב-2010 היא העפילה לראשונה בתולדותיה לשלב רבע הגמר של ליגת האלופות, לאחר ניצחון 2–3 על סביליה בסיכום מפגשי שמינית הגמר, ובכך הייתה לקבוצה הרוסית הראשונה שעושה זאת מאז 1996.
בעונת 2011/2012 נחלה מפלה קשה כאשר הייתה למועדון הרוסי הבכיר שהודח כבר בשלב שמינית גמר הגביע הרוסי בכדורגל, לאחר שהודחה בבושת פנים על ידי וולגר גזפרום אסטרחן מליגת המשנה, בתוצאה 0:1. תחת תחושה קשה של חוסר מוכנות, הוגרלה צסק"א באותה עונה לשלב הבתים של ליגת האלופות מול אינטר מילאנו, ליל, טרבזונספור, היא העפילה לבסוף מהמקום השני בבית לשלב שמינית גמר ליגת האלופות והתמודדה מול ריאל מדריד[3]; במשחק הראשון במוסקבה צסק"א סחטה שוויון 1:1[4] ובמשחק השני הובסה וסיימה את שלב הבתים במקום השלישי.
בעונת 2012/13 זכתה באליפות הליגה הרוסית, מחזור אחד לפני סיום העונה[5]. בתום אותה עונה זכתה הקבוצה גם בתואר הגביע הרוסי ובסופר קאפ הרוסי ובכך זכתה בדאבל השלישי בתולדותיה. בעונת 2013/14 הצליחה לזכות באליפות הליגה הרוסית במחזור הסיום[6] וחזרה על ההישג גם בעונת 2015/16.
בעונת 2017/2018 הקבוצה העפילה עד לשלב רבע גמר הליגה האירופית, לאחר שגברה במפתיע על אולימפיק ליון וסיימה כסגנית אלופת הליגה[7]. בעונת 2018/2019 השתתפה בפעם ה-17 ברציפות בשלב הבתים במפעלים האירופיים, במה שמהווה הישג שיא לקבוצה רוסית. ברם התקשתה להיצמד לצמרת טבלת האליפות בעיקר בעקבות עזיבת שחקנים רבים בקבוצה וצירוף סגל צעיר מאוד להרכב הקבוצה הבוגרת, ביניהם פיודור צ'אלוב (שהוביל ברוב העונה את טבלת מלכי השערים), איליה פומאזון, ויקטור ואסין, קיריל נבאבקין, אילזאט אחמטוב ואיוואן אובליאקוב.
לקראת עונת 2020/2021 צסק"א הוציאה סכום של 42.5 מיליון יורו לצורך ביצוע רכש מאסיבי של שחקנים ובשורותיה חתמו בחטיאר זיינוטדינוב, אמיל בוהינן, ברונו פוקס, אדולפו גאיץ', ז'ואאו פליניה, צ'ידרה אז'וקה וסלומון רונדון. עם זאת, בשל קושי להיצמד לצמרת טבלת הליגה מאמנה ויקטור גונצ'רנקו פוטר ובמקומו מונה זמנית באמצע העונה איוויצה אוליץ' כמחליפו. עם זאת, הקבוצה סיימה במקום הששי בתום העונה ולראשונה מזה 20 שנה נותרה ללא השתתפות במפעלים האירופיים. את עונת 2021/2022 הקבוצה פתחה כשאלכסיי ברזוצקי על הקווים כמאמנה אך לראשונה מאז עונת 2000 הגיעה למאזן עגום של 3 הפסדים אחרי 6 מחזורים. עם זאת, לאחר מינויו של ולדימיר פדוטוב למאמן לקראת עונת 2022/2023, הקבוצה השיגה את הישגה הטוב ביותר מאז עונת 2015/2016 כאשר גרפה 10 נקודות בארבעת המחזורים הראשונים של העונה. היא סיימה לבסוף את העונה כסגנית אלופה וזכתה בגביע השמיני בתולדותיה.
הישגים לפי עונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מקרא | ||||
|---|---|---|---|---|
| זכייה | גמר/סגנות | מקום שלישי | העפלה לליגה בכירה יותר | מקום אחרון/הדחה מהליגה |
צסק"א במפעלים האירופיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – צסק"א מוסקבה במפעלים האירופיים
אצטדיונים ומתקני אימונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לחניכת VEB ארנה בספטמבר 2016 צסק"א ערכה את משחקי הבית שלה ב-37 אצטדיונים שונים ב-24 ערים ברוסיה ובעונת 1992/1993 אף אולצה לארח את משחקיה בליגת האלופות באצטדיון האולימפי בברלין. הקבוצה אירחה את מרבית משחקי הבית באצטדיון דינמו (בשנים 1937—2008 היא אירחה 601 משחקים), אצטדיון לוז'ניקי (בשנים 1956—2013 היא אירחה שם 279 משחקים), אצטדיון צסק"א פסצ'אנויה ע"ש גריגורי פדוטוב (בשנים 1974—2001, צסק"א אירחה 121 משחקים), הקבוצה גם אירחה 65 משחקים בהיכל הספורט האוניברסלי של צסק"א בשנים 1980—1993) ולעיתים אף אירחה באצטדיון לוקומוטיב, בשנים 1936—2008 (56 משחקים), כמו גם באצטדיון אדוארד סטרלצוב (47 משחקים בשנים 1982—2013), 10 משחקים באצטדיון צדק"א בשנים 1936—1939, 196 משחקים היא אירחה בארנה חימקי (בשנים 2010—2016). 51 משחקים נוספים צסק"א אירחה ב-29 אצטדיונים שונים[36]. בעונת 2018/2019 קיבלה את אישור אופ"א לארח משחקים בליגת האלופות באצטדיון לוז'ניקי.
VEB ארנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארנה צסק"א
ב-19 במאי 2007 נערך טקס הנחת אבן פינה לאצטדיון צסק"א החדש, בנוכחות ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב ונשיא צסק"א יבגני גינר. הבנייה החלה בפועל ב-9 בדצמבר 2007[37][38] בספטמבר 2010 הוכרז שהאצטדיון ייפתח בשנת 2015[39].
סמוך לאצטדיון נבנה בית ספר לכדורגל, בית הארחה, מוזיאון צסק"א ומרכז עסקים. בפברואר 2016 נודע שסכום ההשקעה הגיע לכדי 200 מיליון יורו[40][41]. הבנייה הושלמה באוגוסט 2016 ומשחק הבכורה בו נערך ב-10 בספטמבר כשצסק"א אירחה את טרק גרוזני, במשחק שהסתיים בניצחון צסק"א 3:0. האצטדיון מכיל 30,000 מושבים, שטחו הכולל הוא 174,100 מ"ר ובמתחם מגרש חניה עבור 1,400 כלי רכב.
בסיס האימונים ואטוטניקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיס האימונים של צסק"א נמצא בכפר ואטוטניקי שבמחוז מוסקבה, המשמש כבסיס אימונים עבור אגודת הספורט צסק"א בענפים שונים. המתחם כולל ברכת שחייה באורך 25 מטרים, היכל התעמלות ספורטיבי, מרכז רפואי, מגרשי כדורגל, מגרשי כדורסל והיכל משחקים לכדורעף, קטרגל, כדוריד, טניס ועוד[42].
קבוצות בת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחלקת הנוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחלקת הנוער של צסק"א היא אחת המפותחות במדינה וברשותה שבע זכיות באליפות ברית המועצות בכדורגל לנוער, ברם אף שקבוצת הנוער בעונת 2016/2017 העפילה לשלב רבע גמר ליגת האלופות לנוער היא זכתה באליפות רוסיה בכדורגל לנוער שלוש פעמים בלבד, בעונת 2005, בעונת 2018/2019 ובעונת 2020/2021.
צסק"א-2
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר צסק"א הפעילה קבוצת בת בשם "צסק"א-2 מוסקבה".
סגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגל השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל־17 ביולי 2022
|
|
שחקני עבר בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורי אדזהם- גרמן אפוקטין
- ולדימיר אסטפובסקי
- אנטולי באשאשקין
- יורי צ'סנוקוב
- סרגיי פוקין
- יורי איסטומין
- ולדימיר קפליצ'ני
- ולנטין ניקולייב
- אלכסנדר פטרוב
- אלברט שסטרניוב
- אלכסנדר טרקנוב
- מיקהיל ירמין
דמיטרי גליאמין- דמיטרי קוזנצוב
- איגור קורניב
- אולג סרגייב
- דמיטרי קיריצ'נקו
- ולדימיר טטרצ'וק
- איגור אקינפייב
- אבגני אלדונין
- אלכסיי ברזוצקי
- ואסילי ברזוצקי
- מקסים בוקוב
- יבגני בושמנוב
- אישאט פייזולין
- רולאן גוסב
- סרגיי איגנשביץ'
- סרגיי קולוטובקין
- ואלרי מינקו
- אנדריי נובוסדוב
- סרגיי סמאק
- יורי ז'ירקוב
- אלן דזגוייב
- פאבל מאמאייב
יוריס לזיינס
דיווידס שמבראס
דמיטרי קומוקה
בודאן שרשון
דברנון פייזייב
אלוויר ראחימיץ'
צ'ידי אודייה
איביצה אוליץ'
סיידו דומבייה
זוראן טושיץ'
סאקו אוליסך
מוסה מאאזו
קייסוקה הונדה
תומאש נסיד
מארק גונסאלס
ז'ו- דניאל קרבליו
- ואגנר לאב
אדולפו גאיץ'- אחמד מוסא
ארנור סיגורדסון- הורדור מגנוסון
אמיל בוהינן
סלומון רונדון
ביברס נאתכו
הנהלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשיאי הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | שנים |
|---|---|
| ויקטור מוראשקו | 1989—1994 |
| אלכסנדר טרחאנוב | 1996 |
| שחרודי דדאחאנוב | 1998—2001 |
| יבגני גינר | 2001— |
מנכ"לי הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | שנים |
|---|---|
| רומן בבאייב | 2007—2021 |
מאמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | לאום | תחילת כהונה | סוף כהונה | תארים/הערות |
|---|---|---|---|---|
| פאבל חאלקיופוב |  ברית המועצות
|
1936 | 1936 | [43] |
| מיכאיל רושצ'ינסקי | 1937 | 1939 | [44] | |
| סרגיי בוחטייב | 1940 | 1940 | [45] | |
| פוטר יז'וב | 1941 | 1941 | [46] | |
| יבגני ניקישין | 1943 | 1944 | אליפות מוסקבה 1943[47] | |
| בוריס ארקדייב | 1944 | 18 באוגוסט 1951 | אליפות 1946, 1947, 1948, 1950, 1951 הגביע הסובייטי 1945, 1948, 1951[48] | |
| גריגורי פינאיצ'ב | 1954 | 1957 | הגביע הסובייטי 1955[49] | |
| בוריס ארקדייב | 1958 | 1959 | ||
| ג. פינאיצ'ב | דצמבר 1959 | דצמבר 1960 | קדנציה שנייה | |
| קונסטנטין בסקוב | 1961 | דצמבר 1962 | [50] | |
| ויאצ'סלב סולוביוב | 1963 | 1964 | [51] | |
| ולנטין ניקולאייב | 2 ביולי 1964 | 1 בינואר 1965 | [52] | |
| סרגיי שאפושניקוב | 1966 | מאי 1967 | [53] | |
| אלכסיי קאלינין | 15 במאי 1967 | 24 במאי 1967 | ממלא מקום[54] | |
| וסבולוד בוברוב | 24 במאי 1967 | 20 בדצמבר 1969 | [55] | |
| ו. ניקולאייב | 20 בדצמבר 1969 | 1973 | אליפות 1970 | |
| ולדימיר אגאפוב | 1974 | 1974 | [56] | |
| אנטולי טראסוב | 1975 | 1975 | [57] | |
| אלכסיי מאמיקין | 1976 | 1977 | [58] | |
| ו. בוברוב | 4 במאי 1977 | 1978 | קדנציה שנייה | |
| ס. שאפושניקוב | 1979 | 1979 | קדנציה שנייה | |
| אולג באזילביץ' | 1980 | 1982 | [59] | |
| אלברט שסטרניוב | 1982 | 1983 | [60] | |
| ס. שאפושניקוב | 1983 | 1983 | קדנציה שלישית | |
| יורי מורוזוב | 1984 | 1987 | [61] | |
| ס. שאפושניקוב | 1987 | 1988 | קדנציה רביעית |
רוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלים, תקציב וספונסרים ראשיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]_-_1.jpg)
משנת 2001 חברת Bluecastle Enterprises Limited הבריטית מחזיקה ב-49% ממניות המועדון, 25% — בבעלות החברה הרוסית AVO-Capital, שנשלטת על ידי Bluecastle ו-25% בידי משרד ההגנה הרוסי. בשנת 2013 חברת Bluecastle רכשה את כל מניות הקבוצה והפכה למחזיקת המניות היחידה בקבוצה. בשנת 2019 76.44% ממניות הקבוצה עברו לידי ונשאקונומבנק, בנק ממשלתי להשקעות, שהחזיק באשראי על ארנה צסק"א. בשנת 2022, 76.63% ממניות הקבוצה עברו לידי חברת ההשקעות Balance Assset Management.
נכון לשנת 2007 תקציב, המועדון עמד על 51,4 מיליון דולרים[62][63][64]. בשנים 2008 ו-2009 התקציב פחת ועמד על 49 מיליון דולר[65][66]. בשנת 2010 התקציב גדל וכבר עמד על 64 מיליון דולרים[67]. בשנת 2011 התקציב גדל עוד יותר ועמד על 75 מיליון דולרים[68]. בעונת 2020/2021, תקציב הקבוצה עמד על 70 מיליון יורו (5,5 מיליארד רובל רוסי)[69].
ספונסרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכל אורך שנות קיומה היו לצסק"א חמישה ספונסרים ראשיים. עד שנת 2004 הקבוצה הייתה בבעלות משרד ההגנה הסובייטי ולאחר מכן משרד ההגנה הרוסי. בשנת 2004 חברת קונטי (КОНТИ) הפכה לספונסר הראשי[70], אך מאוחר יותר ההסכם הופר ובמרץ אותה שנה נחתם חוזה חדש עד סוף 2006 עם חברת הנפט סיבנפט שבבעלות רומן אברמוביץ'[71], אך לבסוף שוב הופר החוזה[72], ובשנים 2006 - 2008 בנק VTB היה לספונסר הקבוצה[73].
ביולי 2009 חברת התעופה אארופלוט הפכה לספונסר החדש[74]. בפברואר 2010 אארופלוט הוחלפה עם חברת בשנפט[75][76]. ביולי 2012 אארופלוט חזרה להוות לספונסר הקבוצה[77][78]. ביוני 2013 חברת רוס-סטי חתמה על חוזה ספונסר על סך 130 מיליון דולרים[79]. ב־2021 איירופלוט העבירה 200 מיליון רובל, בעוד חברת רוססטי העבירה 71 מיליון רובל רוסי. ב-2022 נפגעה קשות מהסנקציות הכלכליות שהוטלו על בנק VEB, בעלי הקבוצה, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.[80]
| שנים | ספונסר |
|---|---|
| 1911—2003 | ללא |
| 2004 | קונטי (КОНТИ) |
| 2004—2005 | סיבנפט |
| 2006—2008 | VTB |
| 2009 | אארופלוט |
| 2010—2012 | בשנפט |
| 2012—2013, 2021— | אארופלוט |
| 2013—2020 | רוס-סטי |
| 2018—2020 | סיבנפט |
| 2018—2022 | VEB.RF |
| 2020— | IKS Holding |
מלבישות הקבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנים | יצרנית תלבושות |
|---|---|
| 1980—1990 |  אדידס
|
| 1991—1994 |  יומברו
|
| 1995—1996 |  נייקי
|
| 1997—1999 | אדידס
|
| 2000—2008 | יומברו
|
| 2009—2012 | ריבוק
|
| 2012—2018 | אדידס
|
| 2018—2020 | יומברו
|
| 2020— |  Joma[81]
|
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות ליגת העל הסובייטית / ליגת העל הרוסית (13): 1946, 1947, 1948, 1950, 1951, 1970, 1991, 2003, 2005, 2006, 2012/2013, 2013/2014, 2015/2016
- הגביע הסובייטי / הגביע הרוסי (13): 1945, 1948, 1951, 1955, 1991, 2002, 2005, 2006, 2008, 2009, 2011, 2013, 2023
- הסופר קאפ הרוסי (7): 2004, 2006, 2007, 2009, 2013, 2014, 2018
- גביע אופ"א: 2004/2005
- גביע KFS - קולומיאגי (1): 1922
- גביע טוסמן (1): 1922
- אליפות מוסקבה (3): אביב 1922, 1935, 1943
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צסק"א מוסקבה (ברוסית ובאנגלית)
צסק"א מוסקבה, ברשת החברתית פייסבוק
צסק"א מוסקבה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
צסק"א מוסקבה, ביישום טלגרם
צסק"א מוסקבה, ברשת החברתית אינסטגרם
צסק"א מוסקבה, ברשת החברתית טיקטוק
צסק"א מוסקבה, ברשת החברתית VK
צסק"א מוסקבה, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- האתר הרשמי (ברוסית) (באנגלית) (ביפנית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Статья ЗАО ПФК ЦСКА на «Лентопедии»
- ^ Анонс материалов еженедельника «Советский Спорт Футбол» (24-30 апреля)
- ^ אופיר להב, סלוצקי: רוצים להדיח את ריאל, אח"כ את ברצלונה, באתר ynet, 20 בפברואר 2012
- ^ דרמה במוסקבה: 1:1 לצסק"א מול ריאל בדקה ה-93 באתר One
- ^ רוסיה: צסק"א מוסקבה החזירה את האליפות אחרי שבע שנים, באתר וואלה, 18 במאי 2013
- ^ צסק"א מוסקבה אלופה אחרי 0:1 על לוקומוטיב, באתר ONE, 15 במאי 2014
- ^ מחזור הנעילה ברוסיה: צסק”א משתחלת לליגת האלופות
- ^ בשנת 1936 נערכו שתי אליפויות — אליפות אביב ואליפות סתיו.
- ^ בשנים 1936—1937 שיטת הניקוד הייתה כדלהלן: 3 נקודות על ניצחון, 2 נקודות על שוויון, נקודה אחת על הפסד.
- ^ בשנים 1938 - 1994 שיטת הניקוד הייתה כזו: 2 על ניצחון, 1 — על שוויון, 0 — על הפסד.
- ^ בעונת 1941 הקבוצה נקראה "הצבא האדום"(«Красная Армия»)
- ^ אליפות 1941 לא הושלמה ונעצרה ב-24 ביוני עקב הפלישה הנאצית לברית המועצות. בשנים 1942—1944 האלו פחות הלאומית לא נערכה. קבוצות הכדורגל המוסקבאיות נטלו חלק באליפות העיר.
- ^ Чемпионат Москвы по футболу 1942 (осень), cska-games.ru
- ^ "Чемпионат Москвы по футболу 1943". Протоколы матчей ЦСКА на cska-games.ru.
- ^ ""Никишин мог также тренировать также в первой половине 1944 года"". "cska-games.ru".
- ^ "Чемпионат Москвы по футболу 1944". Протоколы матчей ЦСКА на cska-games.ru.
- ^ בשנת 1951 שם הקבוצה שונה לצדס"א (ЦДСА, Центральный Дом Советской Армии), ראשי התיבות ל"הבית המרכזי של הצבא האדום".
- ^ בשנת 1952 קבוצת צדס"א פורקה.
- ^ בשנת 1954 הקבוצה הוקמה מחדש
- ^ ב-1957 המועדון שינה את שמו לצס"ק מ"ו, מועדון הספורט המרכזי של משרד ההגנה (Центральный Спортивный Клуб Министерства Обороны)
- ^ משנת 1960 המועדון נושא את שמו הנוכחי, צסק"א — ЦСКА
- ^ 1 2 3 4 העונה נערכה בשני שלבים.
- ^ בעונת 1973, במקרה של שוויון אחרי 90 דקות נערך דו-קרב פנדלים ולמנצחת בו הוענקה נקודה אחת ולא שלוש.
- ^ בעונת 1976 נערכו שתי אליפויות, אליפות האביב ואליפות הסתיו.
- ^ 1 2 3 בעונת 1980 הוטלה מגבלה על מספר השוויונות האפשריים, לא יותר מ-10. בשל כך הורדו ממאזנה של צסק"א 2 נקודות בשל חריגה.
- ^ פרוטוקול המשחקים באתר cska-games.ru
- ^ — 11-23.CSKA-Guria.html
- ^ Протоколы Кубка Федерации футбола 1987, Сайт ФК Динамо
- ^ Протоколы Кубка Федерации футбола 1990
- ^ משנת 1992 נערכת אליפות רוסיה בכדורגל ובאותה עונה היא כללה שני שלבים
- ^ משנת 1994 שם הקבוצה הרשמי — ПФК ЦСКА, דהיינו "מועדון הכדורגל המקצועני צסק"א"
- ^ בעונת 1995 הוחלט כי מעתה יוענקו 3 נקודות על ניצחון ונקודה אחת על שוויון.
- ^ תומר גנור, רק תיקו לצסק"א בגביע, ריינג'רס ניצחה, באתר ynet, 18 בפברואר 2007
- ^ עונת 2011/2012 הייתה עונת מעבר שהחל באביב והסתיימה בסתיו. מעתה העונה מתחילה בסתיו ומסתיימת באביב. עונת המעבר נמשכה שנה וחצי.
- ^ מעונת 2012/2013 האליפות נערכת בשיטת סתיו-אביב
- ^ ДОМАШНИЕ СТАДИОНЫ ЦСКА: ОТ МОСКВЫ ДО БЕРЛИНА
- ^ ЦСКА начал строительство стадиона
- ^ Стадион ЦСКА будет сдан в мае 2010 года
- ^ Левин, Борис (2010-09-20). "Евгений Гинер: «Надеюсь, уже в 2013 году ЦСКА будет играть на своем стадионе»". Спорт-Экспресс. ארכיון מ-2011-08-18. נבדק ב-2018-09-11.
- ^ В Москве заложен первый камень в основание стадиона ЦСКА
- ^ Сезон-2009 ЦСКА начнет на новом стадионе
- ^ בסיס האימונים ואטוטניקי באתר צסק"א
- ^ "Халкиопов Павел Васильевич". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Рущинский Михаил Осипович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Бухтеев Сергей Васильевич". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Ежов Петр Иванович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Никишин Евгений Прокофьевич". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Аркадьев Борис Андреевич". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Пинаичев Григорий Маркович" (ברוסית). CSKA Games. נבדק ב-2013-12-23.
- ^ "Бесков Константин Иванович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Соловьёв Вячеслав Дмитриевич". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Николаев Валентин Александрович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Шапошников Сергей Иосифович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Калинин Алексей Петрович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Бобров Всеволод Михайлович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Агапов Владимир Михайлович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Тарасов Анатолий Владимирович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Мамыкин Алексей Иванович". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Олег Базилевич". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Альберт Шестернёв". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ "Юрий Морозов". cska-games.ru. נבדק ב-2013-07-31.
- ^ Крампец Г., Тутушкин А. Игра в убыток // Ведомости, № 184 (1958), 1 октября 2007
- ^ Олег Ефимов. "Федун раскрыл карты". Газета.Ru.
- ^ «Зенит» — самый богатый клуб России, «Локомотив» — самый убыточный
- ^ ЦСКА обнародовал бюджет
- ^ Дефицит бюджета ЦСКА на 2009 год составит более 11 млн долларов
- ^ Бюджет ПФК ЦСКА на сезон 2010 составит 64 миллиона долларов
- ^ ЦСКА: «В этом году доходы клуба превысят расходы»
- ^ Бюджет ЦСКА – 5-5,5 млрд рублей, Sports.ru
- ^ "«Конти» стала генеральным спонсором ЦСКА". newlist.ru.
- ^ "Почем баррель футбола?". רוסיסקאיה גאזטה.
- ^ ""Сибнефть" разрывает спонсорский контракт с ЦСКА". Lenta.ru.
- ^ "Внешторгбанк стал генеральным спонсором ЦСКА". ספורט אקספרס.
- ^ "«Аэрофлот» стал титульным спонсором ЦСКА". football.kulichki.net.
- ^ ОАО АНК «Башнефть» — генеральный спонсор ПФК ЦСКА
- ^ "ОАО АНК «Башнефть» - генеральный спонсор ПФК ЦСКА". football.kulichki.net. אורכב מ-המקור ב-2013-03-09. נבדק ב-2018-02-19.
- ^ "У ЦСКА появится новый генеральный спонсор". sports.ru.
- ^ "Самолет Sukhoi SuperJet 100 авиакомпании «Якутия» прибыл в Жуковский на доработку". Aviation Explorer. 2013-03-25.
- ^ ЦСКА заработает от сети. «Россети» потратят на контракт с ЦСКА 4,2 млрд рублей
- ^ https://www.sports.ru/tribuna/blogs/urbanhymns/3019708.html?p_a=click&p_n=top&p_p=post__1107209961
- ^ СМИ: Представлена форма ЦСКА от нового технического спонсора, bobsoccer.ru
| ליגת העל הרוסית, עונת 2024/2025
| |
|---|---|
|